WP_Post Object
(
    [ID] => 21733
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2017-06-14 10:30:06
    [post_date_gmt] => 2017-06-14 07:30:06
    [post_content] => דִּמְיוֹן / דִּמָּיוֹן
הצורה המועדפת היא במשקל פִּעְלוֹן. ראו בהחלטת האקדמיה בדקדוק.

לַחֲלוּפִין / לְחִלּוּפִין
הביטוי נוצר בעברית חדשה על פי לַחֲלוּטִין. המילה לַחֲלוּטִין לקוחה מלשון חז"ל ומקורה במילה חָלוּט – מנוי וגמור, מוסכם, שאין לשנותו. על פי זה נוצרו בעברית החדשה המילים 'חָלוּף' (=אלטרנטיבי) ו'לחלופין'.

לִתְפֹר / לִתְפֹּר

מַדְפֶּסֶת / מִדְפֶּסֶת
המילה שקולה במשקל מַפְעֶלֶת. אפשר לומר ש'מדפסת' היא בעצם צורת בינוני (הווה) של בניין הפעיל, כמו מַדְּפִּיסָה.

נוֹאֵל / נוֹאָל
נוֹאָל במשמע 'אווילי', 'טיפשי' הוא שם תואר שיסודו בצורת בינוני של נפעל – כמו נוֹלָד, נוֹשָׁב, נוֹכָח (בצדקתו). השורש יא"ל קרוב אל השורש או"ל (אוויל).

סִינוֹר / סִינָר
האקדמיה קבעה כי הצורה התקנית היא סִינָר על סמך כתיב המילה בכתבי היד של ספרות חז"ל ועל סמך המקור היווני המשוער. להרחבה: סינר או סינור.

צַלְבָּנִים / צַלְבָנִים
האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש קל באות בגדכפ"ת לאחר השווא. רקע להחלטה.

קוּנְכִיָּה / קוֹנְכִיָּה
מקור המילה ביוונית: konche, בתנועת o. המילה היוונית מציינת גם הצדף, הקונכייה העוטפת את הרכיכה, וגם את הרכיכה עצמה. המילה הגיעה לארמית, וממנה לעברית, וכן ללטינית וממנה לעוד לשונות כגון איטלקית וספרדית.

אֲגַרְטֵל / אֲגַרְטָל
מקור המילה בספר עזרא א, ט: "אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים, אֲגַרְטְלֵי כֶסֶף אָלֶף..." – אך לא ברור מהי צורת היחיד. מילוני המקרא והמילונים העברים נחלקו בניקוד המילה: אֲגַרְטָל או אֲגַרְטֵל (על משקל המילה צְפַרְדֵּעַ). האקדמיה הכריעה כי צורת המילה התקנית בקמץ.

בִּרְכוֹן / בִּרְכּוֹן
המילה שייכת למשקל פִּעְלוֹן ומנוקדת בהתאם – בדגש קל אחרי השווא (כמו חֶשְׁבּוֹן, חֶלְבּוֹן עֶלְבּוֹן – אלא שבכל המילים האלה יש סגול בתחילתן בגלל העיצור הגרוני). הסיבה להתלבטות הראשונית היא שברוב נטיות המילה בְּרָכָה הכ' רפה (בִּרְכָתִי, בִּרְכָתֵנוּ). עם זאת בנסמך הכ' דגושה: בִּרְכַּת־. ומכל מקום כאמור הוחלט לראות במילה צורה במשקל. להחלטת האקדמיה.

מִזְרָן / מִזְרוֹן
להרחבה: מזרן או מזרון.

מַקְרֵר / מְקָרֵר
להרחבה: מַקְרֵר או מְקָרֵר.

מְעַרְבֹּלֶת / מַעַרְבֹּלֶת
המילה 'מערבולת' נוצרה בעברית החדשה על פי המילה הארמית 'מערבלא'. בשתי המילים – הארמית והעברית – אפשר למצוא תחילה התרוצצות בין שווא לפתח במילונים: יש המנקדים מְעַרְבְּלָא, מְעַרְבֹּלֶת, ויש המנקדים מַעַרְבְּלָא, מַעַרְבֹּלֶת. ככל שמתקדמים בשנים, גובר הניקוד בשווא – כנראה על פי הניקוד הארמי מְעַרְבְּלָא המצוי במילונים הארמיים המדעיים. במילוני האקדמיה המילה מופיעה לראשונה במונחי הידרוליקה משנת תשי"א (1951), ומאז ואילך ניקודה תמיד בשווא. כך גם נקבע במפורש בהחלטות האקדמיה בדקדוק.
נעיר כי לפני המילה מְעַרְבֹּלֶת נהגה במונחי ועד הלשון והאקדמיה צורת הזכר מְעַרְבָּל באותה משמעות.

נַהָג / נֶהָג
בעבר היה רגיל במילונים ובספרי הדקדוק הניקוד נֶהָג בסגול, וכך נוקדו גם מילים אחרות ממשקל פַּעָל שע' הפועל שלהן היא מן האותיות הח"ע, כגון שֶׁעָן, פֶּחָח. ניקוד זה הוא על פי ניקודן של מילים מקראיות שבהן הח"ע קמוצות שהיו אמורות להיות דגושות, למשל: נֶחָמָה, בֶּהָלָה, גֶּחָלִים, אֶחָיו, אֶחָד. גם באקדמיה נקבעו בעבר (תשכ"ח) ניקודים אלו בסגול. ואולם בשלב מאוחר יותר חזרה בה האקדמיה, וקבעה את הניקודים נַהָג, שָׁעָן – על פי הכללים הרגילים של תשלום דגש.
להחלטה שתי סיבות עיקריות: (1) הניקודים המקראיים הנזכרים משקפים הגייה שנוצרה מטעמים פונטיים, והחלתם על מילים חדשות איננה אלא מעשה מלאכותי. ובניסוחו של חבר האקדמיה פרופ' גדעון גולדנברג: "יש תהליכי לשון שאינם חיים עוד, והם הביאו ללשוננו היום צורות מסוימות שהן מעין שרידים של התהליכים הללו. אך אין הכרח להחיל על הצורות הללו בדיעבד את כללי המקרא." (2) אם רוצים לדבוק לגמרי בניקוד המקראי במקרים אלו, יוצא שיש הבדל בין צורות הנפרד ובין הנטיות: כפי שאנו יודעים מניקוד ה' הידיעה לפני ה' וע' קמוצות (והרי לאחר ה' הידיעה אמור לבוא דגש) – יש הבדל במיקום הטעם של המילה: הָעָב לעומת הֶעָנָן, הָהָר לעומת הֶהָרִים. על פי זה אמורים להיווצר הניקודים הלא אחידים שָׁעָן לעומת שֶׁעָנִית, נָהָג לעומת נֶהָגִים. האקדמיה העדיפה לקבוע ניקוד אחיד לפ"א הפועל בכל הנטייה. להחלטת האקדמיה

קַלְפִּי / קַלְפֵּי
קַלְפִּי וגם קַלְפֵּי.
הניקוד המומלץ: קַלְפִּי. את המילה קלפי מוצאים בתיאור בחירת השעיר לעזאזל ביום הכיפורים: "וְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים, וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת" (משנה יומא ג, ט), ובהמשך "טָרַף [הכוהן הגדול] בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת – אֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַשֵּׁם וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַעֲזָאזֵל" (ד, א). בכתבי היד אפשר למצוא שני ניקודים למילה: קַלְפִּי וקַלְפֵּי – שניהם בפ"א דגושה. הניקוד המומלץ בימינו הוא בחיריק, וכך נקבע במונחי האקדמיה. הגייתה התקנית של המילה קַלְפִּי במלרע (בהטעמת ההברה האחרונה) וריבויה קַלְפִּיּוֹת.

תּוֹקְפָן / תָּקְפָּן
להרחבה: תּוֹקְפָן

חזרה לחידון
    [post_title] => חידון מה הצורה התקנית - פתרונות
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%aa%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-07-14 13:07:01
    [post_modified_gmt] => 2022-07-14 10:07:01
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21733
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 13983
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2016-01-31 13:09:24
    [post_date_gmt] => 2016-01-31 11:09:24
    [post_content] => למילים הדומות סבלנות וסובלנות משמעויות קרובות אך לא זהות:

 	
סַבְלָנוּת (patience) – אורך רוח, היכולת להמתין לדבר או להתמיד בדבר.
 	
סוֹבְלָנוּת (tolerance) – הכרה בקיומן ובזכות קיומן של דעות אחרות ושל מוסכמות תרבותיות אחרות.

שתי המילים גזורות מאותו השורש – סב"ל – שבראשונה היה בעל משמעות פיזית ממש: לסבול פירושו 'לשאת משא'. כך למשל בדברי הלעג של ישעיהו על הסוגדים לאלילי זהב וכסף הוא אומר: "יִשָּׂאֻהוּ [הכוונה לאל שיעשו] עַל כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד, מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ" וגו' (ישעיהו מו, ז). סַבָּל הוא מי שסוחב משאות כבדים, והוא מכונה גם נושא בַּסֵּבֶל (נחמיה ד, יא), שהרי סֵבֶל היה בראשיתו המשא הכבד. ואולם מַעבר המשמעות מסבל פיזי לסבל נפשי הוא טבעי ומתבקש, וכבר בתנ"ך סובלים גם דברים לא פיזיים, למשל עוונות כמותם כמשא כבד על כתפי האדם: "אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ עֲו‍ֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ" (איכה ה, ז). לאחר שמשה גדל בבית פרעה הוא יוצא אל אֶחָיו וכך נאמר: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" וגו' (שמות ב, יא). הסבל שהוא רואה הוא סבל פיזי של עבדים נושאי חומר ולבנים, אבל ברור שהקושי הפיזי הולך כאן יד ביד עם קושי נפשי, וכך אנו מבינים זאת כיום.

כיצד קשור הסבל בסבלנות?
במילון בן־יהודה מוגדרת סבלנות: 'מִדת הסבלן'. ומיהו סבלן? "מי ששולט ברוחו וכובש את יצרו מִמהר להִפרע ולנקֹם", כלומר מי שאינו ממהר להחזיר לפוגע. המובאות הראשונות במילון בן־יהודה לסבלן וסבלנות הן מפירושי רש"י למקרא ולגמרא, למשל את האמור על משה "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד" (במדבר יא, ג) מפרש רש"י: "ענו – שפל וסבלן". סבלן הוא בעל יכולת לסבול, לשאת פגיעות, ומכאן נעשתה הסבלנות לאורך רוח, היכולת לסבול דברים באיפוק ולחכות. סבלן וסבלנות משמשים אפוא בעברית כבר כאלף שנים.

ומאין לנו סובלן וסובלנות? מילים אלו התחדשו בעברית ימינו כשנדרשו מילים לסוג מיוחד של סבלנות: היכולת לסבול את האחר, את דעותיו, את אמונותיו ואת מנהגיו, הסגולה לקבל את השונה.

מבחינת צורתן נראה כי המילים סבלן וסובלן שקולות בשני משקלים קרובים: קַטְלָן וקוֹטְלָן (או קָטְלָן), ויש שאף ראו בהם משקל אחד. ההבדל בתנועה הראשונה הוא בעיקרו גאוגרפי: במסורת לשון חכמים של ארץ ישראל נהג משקל קוטלן ובמסורת לשון חכמים של בבל נהג משקל קטלן.

כך למשל אנו מכירים מן המשנה במסכת אבות את אחד ממאמריו של הלל הזקן: "לא הבישן למד ולא הקפדן מלמד" (אבות ב, ה), אולם בכתבי יד טובים של המשנה נמצא את הגרסה "לא הבוישן למד ולא הקופדן מלמד". וכן במקום הצורות הבבליות דרשן, שקדן וגזלן נָהגו בארץ ישראל דורשן, שוקדן וגוזלן.

כיום לצד הצורות סַבְלָן וסוֹבְלָן משמשות אף יותר צורות שם התואר המובהקות סַבְלָנִי וסוֹבְלָנִי, בעלות הסופית ־ִי, בדומה לתוקפן ותוקפני, ענק וענקי.
הערה: על הקשר בין הצורות הבבליות לאלה הארץ־ישראליות כתבו רבים, וראו אצל בן־ציון גרוס, המשקלים פעלון ופעלן במקרא ובלשון חכמים, מקורות ומחקרים, א (סדרה חדשה), בעריכת חיים א' כהן, ירושלים תשנ"ד, בעיקר בעמ' 260–263.
    [post_title] => סבלנות וסובלנות
    [post_excerpt] => למילים הדומות סבלנות וסובלנות משמעויות קרובות אך לא זהות.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a1%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-04-10 01:32:57
    [post_modified_gmt] => 2020-04-09 22:32:57
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=13983
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 2541
    [post_author] => 12
    [post_date] => 2014-02-19 14:25:12
    [post_date_gmt] => 2014-02-19 12:25:12
    [post_content] => יש הקוראים לאדם הצולל מתחת למים צוֹלֵל ויש הקוראים לו צוֹלְלָן. מן הבחינה הלשונית שתי המילים טובות להבעת העניין:

צוֹלֵל – צורת הבינוני (הווה) של הפועל צָלַל. צורה זו טובה לציון בעל מקצוע או עיסוק כמו צורות בינוני רבות אחרות, למשל: שֹׁופֵט, יוֹעֵץ, רָץ, מַדְרִיךְ, מִתְאַגְרֵף.

צוֹלְלָן – צורת הבינוני צוֹלֵל בתוספת הסיומת ־ָן. גם סיומת זו רגילה לציון בעל מקצוע או עיסוק, כגון פְּסַנְתְּרָן, אוֹפַנּוֹעָן. צירופה של סיומת זו לצורת בינוני מוכר למשל מן המילים חוֹבְבָן, תּוֹקְפָן, סוֹבְלָן.

אצל רבים, ובכלל זה במינוח הצבאי, נהוגה הבחנה בין המילים: צוֹלֵל הוא מי שצולל בעצמו במים, ואילו צוֹלְלָן הוא איש צוות בצוללת. במונחי תרבות הגוף של האקדמיה האדם "שיודע לשהות זמן ממושך מתחת למים" נקרא צוֹלֵל (מונחי שחייה וכדור מים, תשכ"ג–1963). המונח צוֹלְלָן לא נזדמן במילוני האקדמיה.

צוֹלֵל במשמעות מי שצולל בעצמו מצאנו בספרות העברית ובעיתונות העברית שלמן המחצית השנייה של המאה התשע־עשרה. לעומת זאת המילה צוֹלְלָן מאוחרת הרבה יותר: בעיתונות העברית היא מופיעה משלהי שנות החמישים של המאה העשרים – הן לציון אדם הצולל במים הן לציון איש צוות בצוללת. אברהם אבן־שושן מביא את המילה לראשונה במילונו משנת תשכ"ח (1968) במשמעות "מַלָּח בצוללת, איש צוללת".
הערות
א. עוד כינוי לאדם הצולל במים, אשר רָווח יותר בעבר ומשמש מעט גם כיום, הוא אָמוֹדַַאי. מקורה של מילה זו בארמית של התלמוד הבבלי, והיא קשורה אל הפועל הארמי אֲמַד (גם עֲמַד) שפירושו צָלַל.
אדם הצולל למטרות לחימה מכונה גם 'איש צפרדע' בעקבות האנגלית: frogman.

ב. השם של כלי השיט צוֹלֶלֶת נתקצר כנראה מן הצירוף 'סירה צוללת' או 'אונייה צוללת', בדומה למונחים אחרים שהיו בראשיתם שם תואר בצירוף: עגלה מכונית, איגרת גלויה, שמלה חצאית, מכנסיים תחתונים.
דוגמה לשימוש בצירוף השלם מתוך ידיעה בעיתון 'הזמן', 1905:
ה"מאטען" מפרסם ידיעה סנסציונית כי הסירה הצוללת, לצרכי הצי האשכנזי, שבנינה נגמר זה מקרוב בנמל קיל, נבנתה עפ"י התכנית של אינז'יניור צרפתי ובמתכונתן של הסירות הצוללות הצרפתיות.
בעבר כינו את כלי השיט הזה גם בשמות 'צוללה', 'צוללנית', 'אונייה מתחת למים', 'תחת־מים' (תרגום מילולי של submarine) ועוד.
    [post_title] => צולל וצוללן
    [post_excerpt] => יש הקוראים לאדם הצולל מתחת למים צוֹלֵל ויש הקוראים לו צוֹלְלָן. מן הבחינה הלשונית שתי המילים טובות להבעת העניין. אצל רבים, ובכלל זה במינוח הצבאי, נהוגה הבחנה בין המילים: צוֹלֵל הוא מי שצולל בעצמו במים, ואילו צוֹלְלָן הוא איש צוות בצוללת.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a6%d7%95%d7%9c%d7%9c-%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%9c%d7%9c%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-29 21:53:34
    [post_modified_gmt] => 2022-09-29 18:53:34
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=2541
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5418
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2013-02-17 13:52:43
    [post_date_gmt] => 2013-02-17 11:52:43
    [post_content] => 
מבחר מרשימת מונחי רפואת הלב שאושרה באקדמיה בשנת תשע"ג (2013)
תומכן, מנגש ורידי, שקיפה, מַפעם
תּוֹמְכָן (סְטֵנְט)
תומכן הוא התקן גלילי עשוי רשת המוחדר למבנה צינורי בגוף, כגון כלי דם, שעשוי להיסתם או שדופנותיו רכות. לאחר החדרת התומכן והצבתו במקומו הוא נפתח ומתרחב ותומך בדפנות.
המילה תּוֹמְכָן כמוה כמילים בּוֹלְעָן, נוֹגְדָן. היא בנויה מצורת הבינוני 'תומך' בתוספת הסיומת ־ָן העשויה לציין בעל תכונה (תּוֹקְפָן), בעל מקצוע (מוֹכְרָן), מכשירים (פּוֹתְחָן) ועוד.
המונח תומכן החל להלך בקרב אנשי רפואה, והוא אושר באקדמיה בשנת תשע"א (2010).
מַנְגֵּשׁ וְרִידִי (פורט)
מנגש ורידי הוא התקן תת־עורי ארוך טווח להזלפת תרופות לווריד מרכזי, והוא משמש בעיקר בטיפול בחולי סרטן.
המילה מַנְגֵּשׁ, השקולה במשקל המכשירים, מצטרפת למילים אחרות מן השורש נג"ש שבהן הנו"ן השורשית ניכרת: הַנְגָּשָׁה, מֻנְגָּשׁ וכמובן נָגִישׁ ונְגִישׁוּת. במילים עתיקות יותר לרוב הנו"ן השורשית נבלעת בגימ"ל או נשמטת: נִגַּשׁ (מבניין נפעל), הִגִּישׁ, הַגָּשָׁה, מַגָּשׁ; גִּישָׁה, לָגֶשֶׁת, גַּשׁ (ציווי).
שְׁקִיפָה
המילה שקיפה נקבעה תמורת הרכיב "סקופייה". רכיב זה מצוי בשמות בדיקות כגון שקיפת חזה (thoracoscopy) ושקיפת המעי הגס (קולונוסקופייה). בבדיקות אלו מוחדרים סיבים אופטיים לגוף, ובאמצעותם מתקבלת תמונה של איברים פנימיים לצורך אבחון. למכשירים שבאמצעותם נעשית השקיפה נקבע המונח מַשְׁקֵף, כגון משקף חזה, משקף המעי הגס.
השורש המקראי שק"ף נבחר למונחים הקשורים לרכיב היווני 'סקופ' בשל דמיון הצליל והמשמעות (ראייה). החידוש הראשון הוא 'משקפיים' – חידושו של המורה חיים ליב חזן משנת תר"ן (1890). בהמשך חודשה המילה מִשְׁקֶפֶת, ועתה מצטרפת אליהם המילה שקיפה.
מַפְעֵם (דפיברילטור)
מפעם הוא מכשיר הגורם להפסקת פרפור בעליות או בחדרים של הלב על ידי "מכת" חשמל, שבעקבותיה פעימות הלב שבות לסדרן.
היו שהציעו לקרוא למכשיר מַנְזֵעַ על פי הצירוף 'נֶזַע חשמלי' המשמש בקרב הרופאים במשמעות 'שוק חשמלי' (המילה נזע מופיעה במילון רפואי חדש מאת יוסף אבן־אודם ויעקב רותם, והיא קרובה לפעלים זע וזיעזע), ואולם במילונים למונחי רפואה של האקדמיה שוק איננו נזע אלא הלם. ועדת הרפואה העדיפה את המילה מַפְעֵם המציינת את תכלית המכשיר ועשויה להיות מובנת לציבור הרחב.
    [post_title] => רפואת הלב
    [post_excerpt] => מבחר מרשימת מונחי רפואת הלב: תומכן, מַנְגֵּשׁ ורידי, שקיפה, מַפְעֵם.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%91
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-20 00:06:06
    [post_modified_gmt] => 2021-04-19 21:06:06
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5418
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)