הדף בטעינה

על המילה תָּוֶךְ

במילון

 (ללא ניקוד: תווך)
מיןזכר
שורשתוך
נטייהתּוֹךְ־, תְּוָוכים

הגדרה

  • אֶמצַע [ראו גם: תּוֹךְ]
  • (פיזיקה) חומר (או ריק) שדרכו עובר גל (כגון גל קול המתפשט באוויר)

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

תָּוֶךְ וטְוָח

תָּוֶךְ פירושו אמצע, מרכז, למשל: 'חורשת האורנים מימין, שדות המושבה משמאל, ובתווך הבית עתיק הימים". לעומת זאת טְוָח הוא התחום כולו, למשל: 'טווח ראייה', 'טווח המחירים'.
המשך קריאה >>
איור של ילד שוכב בין שורות של דף נייר - תוך, אמצע ומה שביניהם

תוך, אמצע ומה שביניהם

המושגים ביןתוך ואמצע מלווים אותנו בכל תחומי החיים – לא רק המוחשיים אלא גם המופשטים. למשל, חכמי ימי הביניים הטיפו לאדם לאחוז בדרך האמצעית ובמידה הבינונית בין שני קצוות רעים – כגון הנדיבות שהיא ממוצעת בין הכִּילוּת…
המשך קריאה >>

דְּבָרִים בְּגוֹ

WP_Post Object
(
    [ID] => 12285
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2015-11-01 13:54:25
    [post_date_gmt] => 2015-11-01 11:54:25
    [post_content] => 

פירוש הביטוי: 'יש סיבה לדבר'; 'יש ממש בדבר'; 'משהו מסתתר מאחורי הדבר'. דוגמה: טענות הנחקר הגיעו לידיעת חברי הוועדה, והם החליטו לבדוק אם יש דברים בגו. לתדהמתם גילו כי אכן כך הוא.

מקור הביטוי בספרות חז"ל. המילה הארמית גַּו (או גֵּו) פירושה 'פְּנִים', 'תוך'. בחלק הארמי של ספר עזרא נזכרת מגילה שנמצאה באחת מערי מָדַי ונאמר עליה "וְכֵן כְּתִיב בְּגַוַּהּ" (עזרא ו, ב), כלומר 'וכך כתוב בתוכהּ'. הצורה גּוֹ היא צורת הנסמך של גַּו, ובארמית של ספר דניאל היא כתובה באל"ף בסופה: על הצו של נבוכדנאצר מלך בבל להשתחוות לפסל הזהב נאמר כי מי שיפר אותו ולא ישתחווה יושלך לתוך כבשן האש היוקדת, ובלשון הכתוב "יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא" (דניאל ג, ו). מן המילה הזאת משמש בארמית גם תואר הפועל מִלְּגַו (וגם מִלְּגוֹ, מִלְּגֵו) – 'מבפנים', היפוכו של מִלְּבַר – 'מבחוץ'. אפשר שהמילה גו במשמעות 'פְּנים' מצויה גם פעם אחת בספר איוב: "מִן גֵּו יְגֹרָשׁוּ" (ל, ה).

דְּבָרִים בְּגוֹ הם אפוא 'דברים בתוך', והכוונה שיש ממש בדבר, משהו מסתתר מאחוריו. וכך פירש רש"י את מטבע הלשון הזה בתלמוד: "יש כאן דברים מסותרים [=נסתרים] בדבר זה, וצריך לתת להם לב". בימי הביניים התארך הביטוי ל'יש דברים בגו', וכך הוא רווח בימינו. הערה: הצורה גּוֹ היא ביסודה צורת הנסמך של גַּו, אלא שקרה לה מה שקרה למקבילתה העברית תּוֹךְ: גם תּוֹךְ ביסודה איננה אלא צורת הנסמך של תָּוֶךְ (כשם ש'מוֹת' היא צורת הנסמך של מָוֶת), אלא שבעברית ימינו החלה תוֹך לשמש גם בנפרד, למשל 'התוך של הפרי טעים מקליפתו'. [post_title] => דְּבָרִים בְּגוֹ [post_excerpt] => מקור הביטוי בספרות חז"ל. המילה הארמית גַּו (או גֵּו) פירושה 'פְּנִים', 'תוך'. בחלק הארמי של ספר עזרא נזכרת מגילה שנמצאה באחת מערי מָדַי ונאמר עליה "וְכֵן כְּתִיב בְּגַוַּהּ" (עזרא ו, ב), כלומר 'וכך כתוב בתוכהּ'. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%92%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-11-16 11:30:49 [post_modified_gmt] => 2022-11-16 09:30:49 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=12285 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מקור הביטוי בספרות חז"ל. המילה הארמית גַּו (או גֵּו) פירושה 'פְּנִים', 'תוך'. בחלק הארמי של ספר עזרא נזכרת מגילה שנמצאה באחת מערי מָדַי ונאמר עליה "וְכֵן כְּתִיב בְּגַוַּהּ" (עזרא ו, ב), כלומר 'וכך כתוב בתוכהּ'. המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך תָּוֶךְ ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>