הדף בטעינה

על המילה תָּהָה עַל קַנְקַנּוֹ

בתשובות באתר

תהה על קנקנו טקסט

תהה על קנקנו

WP_Post Object
(
    [ID] => 53871
    [post_author] => 32
    [post_date] => 2021-10-26 16:48:51
    [post_date_gmt] => 2021-10-26 13:48:51
    [post_content] => הביטוי תהה על קנקנו (של אדם אחר) פירושו 'עמד על טיבו', 'בירר וחקר בעניינו'.

בעיני רוחם של רבים הפועל תָּהָה במטבע הלשון הזה משמש בהוראתו כמו בלשון ימינו, במובן 'הרהר', ואולם במקורו מדובר בפועל אחר לחלוטין.

מקור הביטוי בארמית של התלמוד הבבלי. במסכת שבת האמורא שמואל שולח את חברו האמורא קרנא לעמוד על טיבו של חכם אחר (האמורא רב שהגיע לבבל מארץ ישראל) ומבקש ממנו: "זיל [=לך] תהי ליה אקנקנֵיה [=על קנקנו]" (קח ע"א), וכוונתו היא שיבחן אותו אם תלמיד חכם הוא או לא.[1] בפירוש רש"י נכתב כי תהי (בצורת הציווי) בארמית פירושו 'להריח': "הריח [= הָרֵחַ] בו בקנקנו אם יין הוא או החמיץ". מכאן שהקנקן המדובר הוא קנקן יין, ועל פי ריחו אפשר לדעת אם החמיץ היין או לא. ואומנם במקום אחר בתלמוד הבבלי נזכר קרנא כמי שזוהי פרנסתו: "דהוה תהי באמברא דחמרא [=שהיה "מריח" באוצר היין]" (כתובות קה ע"א).

רש"י מביא סימוכין לפירושו מביטוי תלמודי אחר: "בת תיהא" (עבודה זרה סו ע"ב), היינו נֶקֶב במגופת החבית להרחת אדי היין.[2] הוראת המילה תיהא מוכרת גם מפירושי הגאונים: "זיקא דמפיק אדם מפומיה ודמעייל לפומיה [=רוח שמוציא אדם מפיו ושמכניס לפיו] נקרא תיהא בלשון ארמי" (אוצר הגאונים – הפירושים, עמ' 82). העניין כאן אינו הרחה סתם אלא מעין שאיפה, פעולת בדיקה שגרתית במלאכת היינן.

הפועל תָּהָה במובן 'השתאה', 'תמה', 'היה נבוך' מוכר מלשון חכמים ומן הארמית ללהגיה. אפשר שהוא שאול מן הארמית ואפשר שהוא פועל גזור־שם מן המילה המקראית תֹּהוּ (במובן 'רִיק') – וכשם שמוצאים בספרות חז"ל בסמיכות לפועל בָּהָה (מן בֹּהוּ), למשל "כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא" (בראשית רבה ב, ב).

בארמית אפוא בא הפועל 'תְּהָא' בשתי משמעויות שונות, וקרוב לוודאי שבביטוי "תהה על קנקנו" נשתגר המובן השגוי – הן מפני שהוא קיים גם בעברית הן מפני שהוא הולם יפה את הוראתו הכללית של הביטוי.

בקנקנו או על קנקנו

בעדי הנוסח של התלמוד מוצאים גם 'בקנקניה' וגם 'אקנקניה' (א־ בראש מילה היא מילת יחס בארמית בבלית לציון 'על'). קשה לקבוע בוודאות מהו הנוסח המדויק.[3] גרסה עברית של הביטוי הארמי מופיעה למן ספרות השו"ת בימי הביניים ואף היא באה בשתי הדרכים: כך למשל בשו"ת הראב"ן (מן המאה ה־12): "וידעתי את לבך כי לא הבאת לי ראיות הללו כי אם לחדדני ולתהות על קנקני" (סימן כד); ובשו"ת מהרי"ל (מן המאה ה־14): "תמיהני שהנחת הרים גדולים, וירדת לעמקים ושפלים, ואולי באת לתהות בקנקני והנה תמצאנו ריקן מחדש ומתוקן" (סימן מא). בספרות העברית החדשה נתגבר הנוסח 'על קנקנו' וכך הוא רגיל עד ימינו. _____________________________

[1] הביטוי נזכר בסיפור דומה בבבא בתרא כב ע"א.

[2] חוקר התלמוד יעקב נחום אפשטיין ציין כי מילה דומה קיימת בארמית הסורית (בחי"ת): תיחא.

[3] הנוסח "בקנקניה" בא בעד הנוסח המעולה למסכת שבת – כ"י אוקספורד 366 (על פי אתר 'מאגרים').

[post_title] => תהה על קנקנו [post_excerpt] => בעיני רוחם של רבים הפועל תָּהָה במטבע הלשון תהה על קנקנו משמש בהוראתו כמו בלשון ימינו, במובן 'הרהר', ואולם במקורו מדובר בפועל אחר לחלוטין. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%94%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%a0%d7%a7%d7%a0%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-10-01 17:51:57 [post_modified_gmt] => 2022-10-01 14:51:57 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=53871 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בעיני רוחם של רבים הפועל תָּהָה במטבע הלשון תהה על קנקנו משמש בהוראתו כמו בלשון ימינו, במובן 'הרהר', ואולם במקורו מדובר בפועל אחר לחלוטין.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>