WP_Post Object
(
    [ID] => 91396
    [post_author] => 3
    [post_date] => 2024-02-08 21:39:21
    [post_date_gmt] => 2024-02-08 19:39:21
    [post_content] => הדברים המובאים כאן הם המשך לרשומה הראשית על שמות הפעולה. בסעיף 1 נציג מגוון רחב של משקלים המשמשים לשמות הפעולה. בסעיף 2 נציג מקרים שבהם כנגד פועל בבניין מסוים משמש שם פעולה במשקל של בניין אחר.
1. שמות פעולה במגוון משקלים
אומנם בימינו רווחים שמות הפעולה הסדירים של הבניינים קל, פיעל והפעיל – קְטִילָה, קִטּוּל והַקְטָלָה, ואולם לצידם יש שמות פעולה רבים השקולים במשקלים אחרים. רובם של אלו הם מורשת לשון המקרא, שבה טרם התגבש השימוש הסדיר במשקלי שמות הפעולה.
נביא כאן דוגמאות לשפע הזה.
1.1 מגוון משקלי שמות הפעולה בבניין קל

 	
​קְטָלָה: דָּאַג – דְּאָגָה; רָוָה – רְוָיָה, סָבַר – סְבָרָה.
 	
קְטֵלָה: שָׁאַל – שְׁאֵלָה; שָׂרַף – שְׂרֵפָה; יָלַד – לֵדָה.
 	
קְטֻלָּה: ​פָּעַל – פְּעֻלָּה; גָּאַל – גְּאֻלָּה.
 	
קְטוֹל, קְטוּל: צָחַק – צְחוֹק; חָלַם – חֲלוֹם (בימינו גם חֲלִימָה); נָאַם – נְאוּם.
 	
קְטוֹלָה, קְטוּלָה: עָבַד – עֲבוֹדָה; סָעַד – סְעוּדָה, קָבַר – קְבוּרָה
 	
קְטֹלֶת: יָכֹל – יְכֹלֶת (במקרא משמש צורת מקור: "וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר: מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם", במדבר יד, טו–טז); יָבַשׁ – יְבֹשֶׁת.
 	
מִקִטָל ודומיו: שָׁפַט – מִשְׁפָּט (בימינו גם שְׁפִיטָה); אָסַר – מַאֲסָר; אָמַר – מַאֲמָר ('במאמר אלוהים', לצד אֲמִירָה); עָבַר – מַעֲבָר (וגם עֲבֵרָה במשמעות אחרת); עָנָה – מַעֲנֶה; נָתַן – מַתָּן (בסתר, לצד נְתִינָה); נָגַע – מַגָּע (לצד נְגִיעָה); נָח – מָנוֹחַ; יָלַד – מוֹלָד (כגון מולד הירח, לצד לֵדָה); סָפַד – מִסְפֵּד.
 	
מִקְטָלָה ודומיו: חָשַׁב – מַחְשָׁבָה (לצד חֲשִׁיבָה); נָח – מְנוּחָה; זָמַם – מְזִמָּה.
 	
המשקלים הסגוליים: נָדַר – נֶדֶר; כָּעַס – כַּעַס; לָעַג – לַעַג; בָּכָה – בְּכִי/בֶּכִי; שָׁבָה – שֶׁבִי/שְׁבִי; שָׂבַע – שֹׂבַע; רָגַז – רֹגֶז; מָרַד – מֶרֶד; מֵת – מָוֶת (לצד מִיתָה); חָטָא – חֵטְא; שָׁט – שַׁיִט.
 	
קִטְלָה, קַטְלָה וקֻטְלָה (ובשמם האחר: צורות סגוליות בנקבה): אָהַב – אַהֲבָה; רָקַם – רִקְמָה; חָמַד – חֶמְדָּה; יָזַם – יָזְמָה.
 	
קָטָל: נָקַם – נָקָם (לצד נְקָמָה); עָמַל – עָמָל; רָעַב – רָעָב; צָמֵא – צָמָא.
 	
קְטָל: פָּסַק – פְּסָק (פסק דין, לצד פְּסִיקָה); גָּזַר – גְּזָר (גזר דין, לצד גְּזֵרָה).
 	
קִטָּלוֹן וקִטְלוֹן: בָּטַח – בִּטָּחוֹן; חָסַךְ – חִסָּכוֹן; פָּתַר – פִּתְרוֹן; עָלַב – עֶלְבּוֹן.
 	
משקלים זכריים שונים: בָּנָה – בִּנְיָן (כגון 'בניין הכוח של צה"ל', לצד בְּנִיָּה); אָסַף – אָסִיף, קָטַף – קָטִיף.
 	
משקלים מיוחדים לגזרת ל"י: רָצָה – רָצוֹן (גם רְצִיָּה); חָרָה – חָרוֹן; פָּדָה – פְּדוּת (לצד פִּדְיוֹן); טָעָה – טָעוּת (לצד טְעִיָּה).
 	
משקל תְּקוּלָה (לגזרת ע"ו): נָע – תְּנוּעָה; נָם – תְּנוּמָה. משקל זה משמש שם פעולה גם לפועלי ע"ו בבניין הפעיל, כגון הֵגִיב – תְּגוּבָה; הֵבִיס – תְּבוּסָה.
 	
משקלי ת' (אחרים): גָּמַל – תַּגְמוּל; חָזָה – תַּחֲזִית.
 	
בינוני: חַי – חַיִּים (צורת בינוני ברבים).

1.2 משקלים אופייניים למשמעויות
בבניין קל אפשר לזהות קבוצות של שמות פעולה לפי משקלים הנושאים משמעות משותפת:

 	
משקל קְטָלָה לקולות: צְעָקָה, צְוָחָה, צְרָחָה, זְעָקָה, גְּעָרָה, יְבָבָה, יְלָלָה, נְעָרָה, שְׁאָגָה, אֲנָחָה, אֲנָקָה. (כמובן משקל זה משמש גם לשמות פעולה שאינם במשמעות זו כמו שְׁגָגָה, רְוָיָה, דְּאָגָה, שְׂרָרָה).
 	
משקלים סגוליים לרגשות (כולל משקלי הנקבה המקבילים לסגוליים): כַּעַס, פַּחַד, צַעַר, רֹגֶז, בְּכִי/בֶּכִי; גם השמות החד־הברתיים בגזרת ע"ו: גִּיל, בּוּז; ובנקבה: אַהֲבָה, שִׂמְחָה, קִנְאָה, יִרְאָה, שִׂנְאָה.

1.3 משקלים לא סדירים בבניינים אחרים
גם לפעלים בבניינים אחרים אפשר למצוא שמות פעולה במשקלים לא צפויים – מקצתם משקלי בניין קל. לדוגמה:

 	
משקלי ת: שִׁלֵּם – תַּשְׁלוּם; רִמָּה – תַּרְמִית; הִסְתַּפֵּר/סִפֵּר – תִּסְפֹּרֶת; הִתְפַּלֵּל – תְּפִלָּה; הִלֵּל – תְּהִלָּה; קִוָּה – תִּקְוָה; נִדְהַם – תַּדְהֵמָה.
 	
משקלי מ: הִתְקַלֵּחַ/קִלֵּחַ – מִקְלַחַת; נָבוֹךְ – מְבוּכָה; הֶעֱנִיק – מַעֲנָק.

1.4 שמות פעולה במשקלים הלא סדירים לציון תוצר הפעולה
בשל עושר המשקלים שתואר לעיל יש ולאותו פועל משמשים כמה שמות פעולה. לעיתים אחד מן השמות מתייחד לציון תוצאת הפעולה. בדוגמאות שלהלן המשמעות העיקרית של המילה השנייה בכל זוג היא תוצאת הפעולה:

 	
בְּנִיָּה / בִּנְיָן
 	
עֲשִׂיָּה / מַעֲשֶׂה
 	
הֲרִיסָה / הֶרֶס
 	
תִּרְגּוּם / תַּרְגּוּם
 	
הַבְדָּלָה / הֶבְדֵּל
 	
הַרְשָׁאָה / רִשָּׁיוֹן.

יחס אחר יש בין יֶרִי – פעולה כללית, ובין יְרִיָּה – פעולה יחידה (וברבים סדרה של פעולות).
1.5 שמות פעולה שונים לציון משמעויות שונות של הפועל
הגיוון במשקלי שמות הפעולה מעמיד לרשותנו אפשרות של בידול משמעות כשהפועל משמש במשמעויות שונות (וראו דוגמאות נוספות בסעיף 2.7 להלן):

בניין קל

 	
גָּזַר – גְּזֵרָה (עונש) / גְּזִירָה (חיתוך במספריים)
 	
חָקַר – חֲקִירָה (במשטרה) / מֶחְקָר (אקדמי) / תַּחְקִיר (בתקשורת) / חִקּוּר (דין)
 	
לָחַם – מִלְחָמָה (האירוע הכללי) / לְחִימָה (הפעולה עצמה)
 	
נָהַג – נְהִיגָה (ברכב) / מִנְהָג
 	
עָצַר – עֲצִירָה / מַעֲצָר
 	
שָׁאַל – שְׁאֵלָה / שְׁאִילָה
 	
טָעַן – טַעֲנָה / טְעִינָה

בניין פיעל

 	
בִּקֵּר – בִּקּוּר / בַּקָּרָה / בִּקֹּרֶת (שלושת השמות מקבילים לשלוש משמעויות הפועל)
 	
בִּקֵּשׁ – בַּקָּשָׁה / בִּקּוּשׁ
 	
צִפָּה – צִפּוּי / צִפִּיָּה (משקל מיוחד)

בניין הפעיל

 	
הִכִּיר – הַכָּרָה / הֶכֵּרוּת

2. שמות פעולה חריגים מבחינת הבניין
אל אי־הסדירות במשקלי שמות הפעולה מצטרפת אי־סדירות מסוג אחר: שמות פעולה במשקל של בניין אחד לפועל בבניין אחר. בחלק מן המקרים אפשר לשער שאי־ההלימה נובעת משינוי בבניין הפועל במהלך הדורות (כך למשל ייתכן שפועל בבניין קל השתנה לבניין פיעל אך שם הפעולה השתמר במשקל האופייני לבניין קל; תהליך זה מסתבר כאשר אין פועל משמש בבניין קל כנגד הפועל בבניין פיעל).
2.1 שמות פעולה של בניין קל לפעלים בבניין פיעל
בדוגמאות המובאות כאן יש שמות פעולה במשקלים השונים של בניין קל שהובאו לעיל :

 	
משקל קְטִילָה: רִמָּה – רְמִיָּה; הִגֵּר – הֲגִירָה להרחבה
 	
משקל קְטָלָה: בֵּרֵךְ – בְּרָכָה; קִלֵּל – קְלָלָה; יִלֵּל – יְלָלָה.
 	
משקלי מ': שִׂחֵק – מִשְׂחָק (אבל יש גם שָׂחַק בבניין קל); רִמָּה – מִרְמָה (משקל המתאים לבניין קל, כגון לָחַם – מִלְחָמָה).
 	
משקלים סגוליים: שִׁקֵּר – שֶׁקֶר; שִׁבֵּחַ – שֶׁבַח; קִנֵּא – קִנְאָה (השוו: שָׂמַח – שִׂמְחָה); וגם בבניין הפעיל: הִרְוִיחַ – רֶוַח.
 	
משקלים שונים: בִּשֵּׂר – בְּשׂוֹרָה (השוו: עָבַד – עֲבוֹדָה); חִלֵּק – חֲלֻקָּה (השוו: גָּאַל – גְּאֻלָּה), נִצֵּחַ – נִצָּחוֹן (השוו: חָסַךְ – חִסָּכוֹן).

 2.2 שמות פעולה של בניין קל לפעלים בבניין התפעל
הִתְחָרֵט – חֲרָטָה; הִתְאַמֵּץ – מַאֲמָץ (יש גם אָמַץ בבניין קל); הִתְאַבֵּל – אֵבֶל (יש גם אָבַל).
2.3 שמות פעולה של בניין קל לפעלים בבניין נפעל
לפעלים אחדים בבניין נפעל שאינם מביעים פעולה סבילה ואין כנגדם פעלים בבניין קל – משמשים שמות פעולה השקולים במשקלי בניין קל: נֶאֱנָח – אֲנָחָה (מן המקרא); נִכְנַס – כְּנִיסָה; נֶהֱנָה – הֲנָאָה (מלשון חז"ל); נִפְרַד – פְּרֵדָה (הפועל מקראי ואילו שם הפעולה מן העברית החדשה).

יש לזכור שהיווצרותם של שמות פעולה במשקל המיוחד לנפעל הִקָּטְלוּת היא תופעה מאוחרת, ואין אפוא פלא ששמות הפעולה של פעלים אלו ואחרים נוצרו במשקלי שמות הפעולה הרגילים לבניין קל.

יש גם במפתיע מקרים הפוכים: לפועל שָׂרַד בבניין קל משמש שם הפעולה הִשָּׂרְדוּת (של בניין נפעל), וכן משמש שם הפעולה הִצָּרוּת (של עורקים) המתאים לבניין נפעל אף שאין פועל מתאים בבניין זה.
 2.4 שמות פעולה במשקל קִטּוּל לפעלים בבניין התפעל
כידוע יש קשר הדוק בין הבניינים פיעל והתפעל: לעיתים קרובות הפועל בבניין התפעל מציין גוון של הפועל בבניין פיעל (כגון פעולה הדדית – הִתְפַּיֵּס [עם] לעומת פִּיֵּס; פעולה חוזרת – הִצְטָרֵף [=צירף את עצמו]; שינוי מצב – הִתְרַכֵּךְ לעומת רִכֵּךְ). לא פלא אפוא ששמות פעולה במשקל קִטּוּל האופייני לבניין פיעל עשויים לשמש לפעלים בבניין התפעל. וכמובן יש להביא בחשבון ששמות פעולה במשקל הִתְקַטְּלוּת החלו להיווצר בשלב מאוחר יחסית (ואכן בחלק מן הדוגמאות להלן נוצר גם שם פעולה במשקל זה). בחלק מן הדוגמאות שלהלן אין פועל בבניין פיעל:
הִתְוַכֵּחַ – וִכּוּחַ, הִשְׁתַּמֵּשׁ – שִׁמּוּשׁ, הִשְׁתַּעֵל – שִׁעוּל, הִתְאַפֵּק – אִפּוּק, הִתְעַטֵּשׁ – עִטּוּשׁ, הִתְרַשֵּׁל – רִשּׁוּל.
2.5 שמות פעולה במשקל קִטּוּל לפעלים בבניין קל

 	
רָקַד – רִקּוּד (משקל קִטּוּל של בניין פיעל). שם הפעולה נוצר בלשון חז"ל שבה משמש כמעט אך ורק הפועל בבניין פיעל רִקֵּד (לרוב הוא מכוון לניעור הנפה בעת ניפוי הקמח). בעברית החדשה השתגר השימוש בבניין קל (מורשת המקרא שבו יש 3 מופעים בבניין קל ו־5 בבניין פיעל).
 	
דָּן – דִּיּוּן (במקום דִּין; השם דִּין ביסודו הוא שם פעולה: "כִּי יַעֲשֶׂה ה' דִּין עָנִי מִשְׁפַּט אֶבְיֹנִים", תהלים קמ, יג).
 	
דָּר – דִּיּוּר (במקום דִּירָה; השם דִּירָה ביסודו הוא שם פעולה: "שם תהי דירתו ושם תהא מיתתו ושם תהא קבורתו" משנה מכות ב, ז).
 	
חָתַךְ – חִתּוּךְ (השם חֲתִיכָה משמש לציון דבר שנחתך; הפועל חִתֵּךְ קיים)
 	
מָאַס – מֵאוּס (לצד מְאִיסָה; גם את הפועל מֵאֵס אפשר למצוא פה ופה).
 	
עָסַק – עִסּוּק (יש היקרויות יחידות של הפועל עִסֵּק בלשון חז"ל)
 	
סָעַד – סִעוּד (לצד סַעַד, בלשון המשנה יש סִעֵד, והאקדמיה קבעה מְסַעֵד למי שמטפל באדם "סיעודי")
 	
כָּסַף (נִכְסַף) – כִּסּוּפִים
 	
דָּגַם – דִּגּוּם (במקום דְּגִימָה; השם דגימה משמש לציון תוצאת הפעולה)
 	
יָזַם – יִזּוּם (לצד יָזְמָה)
 	
קָדַח – קִדּוּחַ (לצד קְדִיחָה)
 	
אָטַם – אִטּוּם (לצד אֲטִימָה)
 	
קָטַן – קִטּוּן (שם הפעולה קְטִינָה אינו משמש)
 	
קָטַע – קִטּוּעַ (לצד קְטִיעָה)
 	
שָׁפַט – שִׁפּוּט (לצד מִשְׁפָּט ושְׁפִיטָה)
 	
רָשַׁם (נִרְשַׁם) – רִשּׁוּם וגם הַרְשָׁמָה (הצורה רְשִׁימָה משמשת לציון התוצר; ותינתן הדעת שלפועל הִרְשִׁים משמש השם המופשט רֹשֶׁם.

2.6 שמות פעולה במשקל הַקְטָלָה לפעלים בבניין פיעל
במקרים שלהלן לצד שם הפעולה הצפוי לבניין פיעל, משמש שם פעולה במשקל הַקְטָלָה של בניין הפעיל לצד צורה במשקל קִטּוּל:

 	
שִׁעֵר – הַשְׁעָרָה (לצד שִׁעוּר – מילה זו משמשת שימוש רחב אך אינה נתפסת כשם פעולה).
 	
נִמֵּק – הַנְמָקָה (=ארגומנטציה, לצד נִמּוּק 'ארגומנט' המציין את תוצאת הפעולה).
 	
כִּוֵּן – הַכְוָנָה (לצד כִּוּוּן). להרחבה

2.7 שימוש בשמות פעולה המתאימים לבניינים אחרים – לבידול משמעות
ראינו לעיל (1.5) שימוש במשקלים שונים של שמות הפעולה לצורך בידול משמעות כאשר הפועל משמש במשמעויות שונות. במקרים שלהלן נוצר למטרה זו שם פעולה במשקל של בניין אחר (ברובם משקל קִטּוּל לפועל בבניין קל):

 	
חָזָה – חָזוֹן / חִזּוּי (מן הסתם כדי להימנע מ'חזייה')
 	
שָׁקַל – שְׁקִילָה / שִׁקּוּל (דעת)
 	
טָעַן – טְעִינָה / טִעוּן
 	
כָּבַשׁ – כְּבִישָׁה / כִּבּוּשׁ
 	
לִוָּה – לִוּוּי / לְוָיָה (של מת; להרחבה)

2.8 שמות במשקל קִטּוּל שאין כנגדם פועל
לסיום נציין ששם הפעולה קִטּוּל – הפורה במשקלי שמות הפעולה בימינו – מוליד שמות פעולה חדשים גם כשאין כנגדם פועל (לעיתים אפשר למצוא בספרות את הפועל אך הוא אינו משמש בלשון הרגילה; למקצת השמות נוצר או ייווצר בשלב מאוחר יותר פועל). הינה מבחר דוגמאות: ביון, דיוור (נראה שהחל שימוש גם בפועל), היגוי, עיתוי, רישוי, שיטור, שימוע. ויש גם מילים שחודשו במשקל קִטּוּל לציון שם מכליל: ביגוד (כלל הבגדים, והשוו 'הלבשה' ו'הנעלה'), מִכשור (כלל המכשירים).

כתבה רונית גדיש
    [post_title] => שמות הפעולה – מגוון המשקלים וחריגים
    [post_excerpt] => בימינו לצד שמות הפעולה הסדירים קְטִילָה, קִטּוּל והַקְטָלָה משמשים שמות פעולה רבים השקולים במשקלים אחרים. כמו כן לא מעט שמות פעולה במשקל של בניין אחד משמשים לפועל בבניין אחר. ברשומה מובאות שפע של דוגמאות לתופעות אלו.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%92%d7%95%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%92%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2025-03-02 15:43:34
    [post_modified_gmt] => 2025-03-02 13:43:34
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=91396
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 45286
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-11-02 12:22:08
    [post_date_gmt] => 2020-11-02 10:22:08
    [post_content] => תְּפִלָּה היא אמירת דברי בקשה ותחינה לפני האל. המילה רווחת בתנ"ך בספרי הנביאים והכתובים: "תְּהִי נָא אׇזְנְךָ קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם יוֹמָם וָלַיְלָה" (נחמיה א, ו).

תפילה היא שם הפעולה של הפועל הִתְפַּלֵּל; שניהם גזורים מן השורש פל"ל. גיזרון השורש שנוי במחלוקת שכן לבד מתחינה ובקשה הוא בא גם בהקשרים אחרים כמו ציפייה: "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי" (בראשית מח, יא) או משפט: "וְנָתַן בִּפְלִלִים" (שמות כא, כב), ואף בלשונות שמיות אחרות הוא יוצא למשמעויות שונות. רבים עסקו בהוראתו של השורש פל"ל ולרוב מוסכם כי כלל ההוראות נתפצלו מהוראה יסודית אחת; נביא אפוא כמה מן הדעות.

יש מן החוקרים שקשרו אותו לשורש פל"י בערבית ובארמית שעניינו 'עיון ובדיקה',[1] וכשם שהשופט מעיין ומהפך בטענותיהם של בעלי הדין, כן אדם העומד בתפילה בודק ומפשפש במעשיו. חוקר לשון חז"ל חנוך ילון ייחד דיון ארוך לשורש פל"ל וקבע כי עיקר הוראתו הוא תיאור תנועת הגוף – "מעין נענוע, כפיפה" –  ולשיטתו זו גם ההוראה המקורית של השורש המקביל בארמית ובערבית צל"י. הוא מראה כי בתנ"ך פעלים רבים מן הסוג הזה משמשים בהקשר של תפילה: התנפל, כרע, השתחווה, קד ואולי גם התחנן. לעומת זאת הבלשן חיים רבין הציע כי מובנו הבסיסי של השורש הוא 'דיבר', 'התווכח', ואחרים נוטים להסכים עימו.

לצד השימוש הרגיל במובן הכללי של שבח ותחינה נתייחדה בלשון חכמים המילה תפילה לציון סדר מסוים של ברכות ופרקי מקרא (ולעיתים גם פיוטים) הנאמרים בזמנים קבועים, כגון תפילת השחר, תפילת המוספין ותפילת הדרך. לא זו אף זו, המילה תפילה לבדה משמשת פעמים הרבה לציון תפילת שמונה עשרה, בדומה למה שקרה למילה הכללית בְּרִית, המציינת בספרות חז"ל גם 'ברית מילה'.
תפילות ותפילים
צורת הרבים של תפילה היא תְּפִלּוֹת והיא נקרית פעם אחת בתנ"ך: "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי" (תהלים עב, כ). בלשון חכמים היא רגילה למדי: "תפילות מאבות לְמָדוּם" (ירושלמי ברכות ד, א; ז ע"א).

מלשון המשנה ואילך משמשת גם צורת הרבים תְּפִלִּים (או תְּפִלִּין) והיא יוצאת למשמעות אחרת: תשמיש קדושה בצורת שתי קוביות קטנות של עור שחור המכילות כל אחת קלף שכתובות בו פרשיות מן התורה. ואומנם צורות רבים כפולות, כלומר הן בסיומת ־ִים הן בסיומת ־וֹת, היא תופעה ידועה בעברית לדורותיה (מועדים–מועדות, מסמרים–מסמרות, גוזלים–גוזלות וכיו"ב), אלא שבמקרה זה ההבדל הצורני משמש גם לבידול משמעות: 'תפילים' (תשמיש הקדושה) ו'תפילות'; מקרים דומים הם: 'תהלים' (שם הספר) ו'תהילות', עולמים (לציון 'נצח') ו'עולמות'. כמו 'תפילות', גם 'תפילים' או 'תפילין' מינן נקבה: תפילין גסות, תפילין דקות, תפילין חדשות ומהודרות וכיו"ב.

לפי זה 'תפילה' במובן תשמיש הקדושה התגלגלה מן ההוראה המקובלת יותר של 'סדר תפילה'. עם זאת יש הסוברים כי למילה תפילין אין דבר עם 'סדר תפילה' ועם השורש פל"ל. לשיטתם המילה 'תפילין' גזורה מן השורש תפ"ל, הקרוב אל השורש טפ"ל שעניינו 'הדבקה', 'חיבור' (כהוראת הפעלים טָפַל ונִטְפַּל), על שום קוביות התפילין המוצמדות אל הגוף – האחת נקשרת ברצועת עור אל הראש והאחרת אל היד.[2]
תפילה ותפילין
בלשון המשנה תשמיש קדושה זה בא בצורת היחיד 'תפילה': "תפילה של יד אינה מעכבת של ראש, ושל ראש אינה מעכבת של יד" (משנה מנחות ד, א), ואולם מן התלמוד הבבלי ואילך משמשת צורת הרבים 'תפילין' לציון כל אחת מן היחידות: תפילין של יד לצד תפילין של ראש.[3] עדות מעניינת לתפיסת השם 'תפילין' כצורת יחיד יש מלשון הדיבור שבפי יהודי תימן: הריבוי הכפול תפילונות או תפילנות היה מקובל בה לציון כמה זוגות תפילין.

_________________________________
[1] אף בלשון חכמים באים הפעלים פָּלָה ו־פִּלָּה במשמעות זו, אך רק בהקשר של הסרת כינים (מן השיער או הבגדים).
[2] בתנ"ך נזכרות בהקשר הזה המילים 'אות' ו'טוטפות': "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח). מקור המילה טוטפות (ביחיד: טוֹטֶפֶת) לא הוברר דיו. היא נקרית גם בלשון המשנה: "לא תצא אשה [בשבת] לא בחוטי צמר... ולא בטוטפת" (שבת ו, א) ונראה שהיא מציינת אביזר המונח בחזית הראש לשם קישוט.
[3] למעט הביטוי "בין תפילה לתפילה" שנשתמר בצורה המקורית ונועד להבליט את ההבדל בין שני החלקים.
    [post_title] => תפילה ותפילין
    [post_excerpt] => מה הקשר בין תְּפִלָּה (פנייה אל האל) ובין פלילים? והאם התפילין שמניחים בתפילת שחרית קשורות לתפילה שמתפללים או שעניינן אחר?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%aa%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%aa%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2025-03-27 09:12:26
    [post_modified_gmt] => 2025-03-27 07:12:26
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=45286
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 21597
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-06-04 11:08:18
    [post_date_gmt] => 2017-06-04 08:08:18
    [post_content] => 
א. מה צורת היחיד – תשובות

1. גִּילָאִים
תשובה: גִּילַאי
ברשימת מונחים בפסיכולוגיה חברתית שפרסמה האקדמיה בשנת תשי"ט (1959) באה המילה גִּילָאִים כחלק מן המונח "קבוצת גילאים", והיא מכוונת לקבוצה של בני אותו גיל. את צורת היחיד גִּילַאי נקט איש הלשון יצחק אבינרי, לפי עדותו, כבר בשנת תר"ץ. המילה גִּילַאי חודשה בהשראת "עולמי גילאי" שבתלמוד הבבלי וכפירושו של רש"י: "בחורים בני גיל אחד" (זבחים טז ע"ב. גרסה אחרת: "גולאי"). כמו שקורה לעיתים, מילה מחודשת תופסת את מקומה של מילה ותיקה ממנה. כך פשטה המילה 'גילאים' במקום גִּילִים – צורת הרבים המתבקשת של גִּיל (כמו שיר–שירים, דין–דינים). אם כן במקום לומר 'הפעילות מתאימה לכל הגילאים' נֹאמר 'הפעילות מתאימה לכל הגילים' או 'לכל גיל' להרחבה: גילאים.
2. מוֹתָרוֹת
תשובה: מוֹתָר
המילה מוֹתָר – משורש ית"ר – מצטרפת למילים אחרות משורשי פ"י באותו המשקל: מוֹלָד, מוֹרָד, מוֹשָׁב ועוד. למילה מוֹתָר כמה משמעויות, ובהן 'שפע', 'תועלת', 'ההפך ממחסור': "מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר, וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר" (משלי יד, כג). בימי הביניים נוספה למילה המשמעות 'דבר מיותר', 'תענוג שאינו הכרחי' – לרוב בצורת הרבים מוֹתָרִים או מוֹתָרוֹת. כיום רגילה הצורה מוֹתָרוֹת בלבד, ומקובל לנקוט אותה גם כשמדובר בדבר יחיד, כגון 'באותם הימים מכונית פרטית עדיין נחשבה מותרות'.
3. עֲדָשִׁים
תשובה: עֲדָשָׁה
עֲדָשִׁים היא צורת הרבים של עֲדָשָׁה (ולא "עָדָשׁ"), כפי שתאנים היא צורת הרבים של תאנה. ובדומה להם גם חיטים–חיטה, שְׂעורים–שעורה, שקמים–שקמה ועוד רבים. אם כן מינה של המילה 'עדשים' הוא נקבה: עדשים כתומות, עדשים ירוקות, עדשים מבושלות. להרחבה: עדשה ועדשים.
4. עֲוִיתוֹת
תשובה: עֲוִית
מקור המילה עווית בתלמוד הבבלי. בדברים ב, כג נזכר עם בשם עַוִּים, ועל שם זה נאמרר בתלמוד: "שכל הרואה אותם אוחזתו עוית" (חולין ס ע"ב), ומפרש רש"י: "עוית – רתת וחלחלה".

5. פַּרְפְּרָאוֹת
תשובה: פַּרְפֶּרֶת
פרפרת היא מאכל לתיבול הפת, תוספת למזון העיקרי, ומכאן – קינוח. בהשאלה פרפראות הן דברים קלים ומשעשעים שבאו כתוספת לעניינים אחרים: "רבי אליעזר בן חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, תקופות וגמטריאות – פרפראות לחכמה" (משנה אבות ג, יח).
6. קִטְנִיּוֹת
תשובה: קִטְנִית
צורת היחיד קִטְנִית מוכרת כבר מן המשנה, למשל: "הבורר קטנית ביום טוב" (ביצה א, ח).
7. שׁוּלַיִם
תשובה: שׁוּל
צורת היחיד שׁוּל משמשת בעיקר בלשונם של אנשי המקצוע בתחום התחבורה ומאפשרת לדייק בתיאור של אירועים ובניסוח של תקנות תעבורה. במונחי האקדמיה צורת היחיד הזאת מצויה החל במילון למונחי הנדסת דרכים משנת תש"ן, 1990. בשימוש הכללי נוהגים לומר שׁוּלַיִם גם כשמתכוונים לצד אחד של הכביש או של הדף.
8. תְּהִלִּים
תשובה: תְּהִלָּה
בתנ"ך עצמו אין עדות לשם הספר, אך נראה שחלקים ממנו היו כלולים בקובץ מזמורים בשם "תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי" (תהלים עב, כ). על פי האנציקלופדיה המקראית שם החיבור 'תהלים' בא לראשונה במגילת תהלים מקומראן שבה נאמר על דוד "ויכתוב תהלים". השם תְּהִלִּים הוא צורת רבים של תְּהִלָּה – שכן רבים מן המזמורים בספר הם שבח לאל (והשורש הל"ל חוזר בו הרבה). למעשה נוצר כאן בידול בין הצורה תְּהִלּוֹת ובין הצורה תְּהִלִּים: הצורה תְּהִלּוֹת נשארה צורה כללית והצורה תְּהִלִּים נתייחדה לשם הספר (פה ושם אפשר לראות שהיה בעבר שימוש גם ב'תהלות' לשם הספר).
על ריבוי של מילים בנקבה בצורן הרבים ־ים ראו סיומת הרבים בין קביעות להתרוצצות.
9. תְּפִלִּין
תשובה: תְּפִלָּה
המילה תְּפִלִּין היא ריבוי של המילה תְּפִלָּה. צורת היחיד תפילה במשמעות הזאת עדיין משמשת בלשון התנאים (כגון 'תפילה של ראש', 'תפילה של יד'). היה מקובל להסביר כי חל כאן מעתק משמעות – כיוון שאת התפילין מניחים בעיקר בשעת התפילה, קיבלו הטוטפות את השם תפילה. הריבוי הזכרי ־ין (תפילין ולא תפילות) נועד להבחין בין התפילין שמניחים ובין התפילות שמתפללים. ואולם לאחרונה התקבלה הדעה כי התפילין אינם קשורים למילה תפילה. השורש "תפל" בא בארמית הסורית במשמעות קשר, ובמיוחד במשמעות תכשיט קשור או מלופף על גוף האדם. כיוון שהמילה טוטפת גם היא בעיקר תכשיט למצח (משנה שבת ו, א) הרי שהמשמעות של תכשיט וקשר הולמים את התפילין.
10. גֶּחָלִים
תשובה: גַּחֶלֶת
צורת היחיד "גֶּחָל" היא גזירה מוטעית לאחור מצורת הרבים.


ב. מה צורת הרבים – תשובות

 	
אֵזוֹר – אֵזוֹרִים / אֲזוֹרִים
הצירי שבמילה אֵזוֹר הופך לחטף פתח בגלל התרחקות ההברה המוטעמת.
 	
בִּקְתָּה – בִּקְתּוֹת / בְּקָתוֹת
בְּקָתוֹת, אבל בנסמך בִּקְתוֹת־(חומר). כך בכל המילים מן המשקל הזה: שִׂמְלָה, שְׂמָלוֹת, שִׂמְלוֹת־(ערב); מִלְגָּה, מְלָגוֹת, מִלְגוֹת־(קיום); גִּבְעָה, גְּבָעוֹת, גִּבְעוֹת־(חול).
 	
רֵאָיוֹן – רֵאָיוֹנוֹת / רַאֲיוֹנוֹת
המילה רֵאָיוֹן שייכת למשקל פִּעָלוֹן, כמו זִכָּרוֹן, שִׁגָּעוֹן, אלא שיש בה תשלום דגש: צירי במקום חיריק לפני האל"ף שאיננה מקבלת דגש. בריבוי של משקל פִּעָלוֹן אין דגש ויש שווא ולא קמץ: זִכְרוֹנוֹת, שִׁגְעוֹנוֹת. צורת הרבים של רֵאָיוֹן הייתה אמורה אפוא להיות *רִאְיוֹנוֹת, אך בגלל העיצור הגרוני אל"ף יש פתח במקום החיריק וחטף פתח במקום השווא.
 	
דְּלַעַת – דְּלוּעִים / דִּלְעִיּוֹת
הצורה דלועים מקורה בלשון חכמים. דומה לה צורת הרבים של שְׁעוּעִית – שְׁעוּעִים.
 	
חוֹבֶרֶת – חוֹבְרוֹת / חוֹבָרוֹת
חוֹבֶרֶת–חוֹבָרוֹת כמו כּוֹתֶרֶת–כּוֹתָרוֹת, חוֹתֶמֶת–חוֹתָמוֹת.
 	
מַחְשֵׁב – מַחְשְׁבִים / מְחַשְּׁבִים
מַחְשֵׁב–מַחְשְׁבִים כמו מַסְמֵר–מַסְמְרִים. לעומת זאת הצורה מְחַשְּׁבִים היא ריבוי של מְחַשֵׁב (צורת ההווה של הפועל חישב).
השוו: מַסְמֵר–מַסְמְרִים, מַבְרֵג–מַבְרְגִים.
 	
מִקְטֹרֶן – מִקְטָרְנִים / מִקְטוֹרָנִים
הקמץ בטי"ת הוא קמץ קטן, כלומר תנועת o.
 	
קֵיסָם – קִסְמִים / קֵיסָמִים
מקור המילה קיסם בלשון חז"ל ויש לה כמה מסורות ניקוד והגייה. במונחי האקדמיה נקבעה הצורה התקנית קֵיסָם וברבים קֵיסָמִים.

חזרה לחידון
    [post_title] => חידון מה היחיד? מה הרבים? - פתרונות
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%97%d7%99%d7%93-%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-06-02 11:49:40
    [post_modified_gmt] => 2020-06-02 08:49:40
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21597
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 165
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-11-20 09:43:40
    [post_date_gmt] => 2012-11-20 07:43:40
    [post_content] => 
נמשיך בדרכנו זו, ואני תקווה שנצליח, סיים הנואם את דבריו הנרגשים.
'אני תקווה' הוא ביטוי שראשיתו בספרות העברית מן המאה התשע־עשרה. ככל הנראה נוצר ביטוי זה בהשראת ביטוי דומה בלשון המקרא ומתוך ניסיון לחקות את סגנונה של לשון זו. במזמור תהלים קט נאמר: "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ... תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה". מקובל לפרש את המילים "ואני תפילה" במשמעות 'אני מתפלל' (בימי הביניים היו שפירשו: 'אני איש תפילה'), ומכאן כנראה נולד הצירוף 'אני תקווה' במשמעות 'אני מקווה'.

משפטים שבהם במקום נשוא שהוא פועל או שם תואר עומד נשוא שהוא שם עצם מופשט מוכרים ממקומות נוספים בתנ"ך: "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב, ב), "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" (שמות יז, יב), "וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם" (שמואל א כה, ו), "אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר" (מלכים א י, ו), "וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה" (יחזקאל טז, ז), "אַל תְּהִי מֶרִי" (יחזקאל ב, ח) ועוד. משפטים במבנה זה יוצרים זהות בין הנושא ובין הנשוא: אני = תפילה; ידיו = אמונה וכו'. זהו אפוא כלי רטורי המעצים את הקשר בין השם לתואר או בין השם לפעולה – כאילו האדם המתפלל הוא עצמו תפילה, ובמשפט 'אני תקווה' – כאילו האדם המקווה הוא עצמו תקווה.

החל בספרות ימי הביניים אפשר למצוא את השימוש בביטוי 'אני תפילה' בתוספת פסוקית לוואי כבימינו, כגון "ואני תפלה לאלוהים שלא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור" (שו"ת תשב"ץ מן המאה החמש־עשרה). את הביטוי 'אני תקווה' אנו מוצאים בספרות העברית החדשה. כך למשל בספרו של אברהם מאפו 'אהבת ציון' – ספר מן המאה התשע־עשרה אשר נכתב במכוון בסגנון מקראי – אומר גיבור הספר אמנון: "ואני תקוה, כי בוא יבוא חלום חננאל!" (הפיסוק על פי מהדורת דביר, עמ' לד).

בימינו יש הנוקטים את הביטוי הקרוב 'כולי תקווה'. במבנה זה הזהות בין האדם לתקוותו מודגשת עוד יותר, והשוו לביטויים 'כולי דאגה', 'כולי ציפייה' (זה גם מבנהו של הביטוי 'כולי אוזן', שנוצר בהשפעת ביטויים דומים בלשונות אירופה).

יש המסתייגים מן השימוש במבנים המליציים 'אני תקווה' ו'וכולי תקווה' וממליצים לנקוט תמיד את המבנה הפשוט 'אני מקווה'. יש שאינם נרתעים מן המליצות האלה, ויש הנוקטים דרך אמצעית ומשתמשים בצירופים אלו ודומיהם רק בהקשרים רשמיים וחגיגיים. מכל מקום אין מדובר בשאלה של תקן, אלא בשאלה של סגנון וטעם אישי.
    [post_title] => אני תקווה
    [post_excerpt] => יש המסתייגים מן השימוש במבנים המליציים 'אני תקווה' ו'וכולי תקווה' וממליצים לנקוט תמיד את המבנה הפשוט 'אני מקווה'. יש שאינם נרתעים מן המליצות האלה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-06-01 23:51:23
    [post_modified_gmt] => 2021-06-01 20:51:23
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=165
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)