הדף בטעינה

על המילה שָׁר

במילון

 (ללא ניקוד: שר)
בנייןקל
שורששׁיר/שׁור
נטייהשָׁרָה; שָׁר, יָשִׁיר, לָשִׁיר לכל הנטיות

הגדרה

  • מוציא מפיו מנגינה – בעיקר במילים
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

שיבולת בשדה. חג השבועות

שיבולת בשדה – שירו של מתתיהו שלם

WP_Post Object
(
    [ID] => 51094
    [post_author] => 31
    [post_date] => 2021-05-11 13:03:38
    [post_date_gmt] => 2021-05-11 10:03:38
    [post_content] => 

השיר 'שיבולת בשדה' מאת מתתיהו שלם, איש העלייה השלישית, הוא אחד השירים האהובים המזוהים עם חג השבועות. השיר עשיר במילים ובאזכורים מקראיים וניחוח מקראי עולה גם מכמה צורות שהכותב בחר בהן.

שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה כּוֹרְעָה בָּרוּחַ מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב. וּבְמֶרְחַב הָרִים יוֹם כְּבָר יָפוּחַ הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב. עוּרוּ הוֹי עוּרוּ שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים קָמָה הֵן בָּשְׁלָה כְּבָר עַל פְּנֵי הַכָּרִים קִצְרוּ שִׁלְחוּ מַגָּל עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה זֵר חַג עוֹטֶרֶת, שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה. לִקְרַאת בּוֹא הַקּוֹצְרִים בְּזֹהַר מַזְהֶרֶת, חֶרֶשׁ לָעֹמֶר מְחַכָּה. הָבוּ הָנִיפוּ נִירוּ לָכֶם נִיר חַג לַקָּמָה, עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר. קִצְרוּ, שִׁלְחוּ מַגָּל עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.
כּוֹרְעָה בָּרוּחַ – 'כורעה' (במקום כּוֹרַעַת) היא צורה בינונית חגיגית על דרך "הֹלְכָה" (ירמיהו ג, ו), "יֹרְדָה" (איכה א, טז). ובחלק השני של השיר בְּזֹהַר מַזְהֶרֶת – 'מזהרת' (במקום מַזְהִירָה) היא צורת בינונית על דרך "מַשֶּׂגֶת" (ויקרא יד, כא), "מַחֲזֶקֶת" (נחמיה ד, יא). עוּרוּ הוֹי עוּרוּ – השוו למשל "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן" (ישעיהו נב, א). יוֹם כְּבָר יָפוּחַ – על פי "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים" (שיר השירים ב, יז; ד, ו). לפי הפירוש המקובל זו לשון קצרה של 'יפוח (רוח) היום'. יפוח אינו אלא יִנשוב (או יִשֹּׁב). הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב – כֶּתֶם היא מילה מקראית נרדפת למילים פז, זהב. למשל: "אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר" (ישעיהו יג, יב), "אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי וְלַכֶּתֶם אָמַרְתִּי מִבְטַחִי" (איוב לא, כד). מן המילה כֶּתֶם נגזר בעברית החדשה שם הצבע כָּתֹם (חידושו של יחיאל מיכל פינס). שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים – שׁוּרוּ, כלומר 'הביטו', כגון "הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ" (איוב לה, ג). קָמָה הֵן בָּשְׁלָה – קָמָה היא תבואה לקראת הקציר, על שום קומתן הגבוהה והזקופה של השיבולים בשלב האחרון של גידולן. מילה זו מוכרת לנו מן המקרא, כגון בפסוק "וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים" (ישעיהו יז, ה). עַל פְּנֵי הַכָּרִים – למילה המקראית כַּר כמה משמעויות. אחת מהן היא שטח מרעה, וזו המשמעות שבשיר. משמעות נוספת היא כֶּבֶשׂ שָמן. המפרשים נחלקו בין שתי משמעויות אלו בפסוק: "יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב" (ישעיהו ל, כג). כך או כך, מן הפסוק הזה ירשנו את הביטוי המושאל 'כר נרחב', 'כר נרחב לפעולה'. שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה / זֵר חַג עוֹטֶרֶת – המילה 'שדה' משמשת כאן בלשון נקבה: 'שדה... תמה (=שְׁלֵמָה)... עוטרת'. שימוש זה אופייני דווקא ללשון חז"ל כגון "היתה שדהו זרועה חיטים" (משנה כלאים ב, ג). אף שהשיר משופע ברמזי מקרא, כאן בחר המשורר לסטות מדרך המקרא – ונראה שבחירתו זו היא לצורך משקל השיר והחריזה. נִירוּ לָכֶם נִיר – על פי הפסוקים "נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קֹצִים" (ירמיהו ד, ג); "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר" (הושע י, יב).   [post_title] => שיבולת בשדה – שירו של מתתיהו שלם [post_excerpt] => שירו של מתתיהו שלם, איש העלייה השלישית, הוא אחד השירים האהובים המזוהים עם חג השבועות. השיר עשיר במילים ובאזכורים מקראיים וניחוח מקראי עולה גם מכמה צורות שהכותב בחר בהן. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%91%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%9e%d7%aa%d7%aa%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%a9%d7%9c%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-05-27 11:04:23 [post_modified_gmt] => 2021-05-27 08:04:23 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=51094 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שירו של מתתיהו שלם, איש העלייה השלישית, הוא אחד השירים האהובים המזוהים עם חג השבועות. השיר עשיר במילים ובאזכורים מקראיים וניחוח מקראי עולה גם מכמה צורות שהכותב בחר בהן.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של ילדה מנגנת בחצוצרה צועדת על לוח קלידים צבעוני

מילים מתיבת הנגינה

WP_Post Object
(
    [ID] => 1035
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-01-02 09:20:00
    [post_date_gmt] => 2013-01-02 07:20:00
    [post_content] => מאז ומעולם הייתה המוזיקה במרכז התרבות האנושית, והדבר ניכר היטב בלשון. בתנ"ך נזכרים כלי נגינה רבים: גִּתִּית, חָלִיל, חֲצֹצְרָה, כִּנּוֹר, מִנִּים, מְנַעַנְעִים, מְצִלְתַּיִם, צֶלְצֱלִים, נֵבֶל, עוּגָב, עָשׂוֹר, פַּעֲמוֹן, קֶרֶן, שׁוֹפָר, שָׁלִישִׁים, שְׁמִינִית, תֹּף; ובארמית של ספר דניאל: מַשְׁרוֹקִיתָא, סַבְּכָא, סוּמְפּוֹנְיָה, פְּסַנְתֵּרִין, קַתְרוֹס (שלושת האחרונים מן היוונית).

לנגינה בכמה מן הכלים נתייחדו בתנ"ך פעלים נבדלים: בקרן מושכים, בשופר ובחצוצרה תוקעים ומריעים. ויש פעלים שנגזרו משמות הכלים: מחצוצרה יש מְחַצְּרִים – לפי הקרי באחד המקומות, ומְחַצְצְרִים – לפי הכתיב (היום רווח חִצְרֵץ). מתוף נגזר תּוֹפֵף ומחליל חִלֵּל. במשנה נאמר על מביאי הביכורים: "החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים" (ביכורים ג, ג), ועל פי זה כתב לוין קיפניס "הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף וְהַךְ בֶּחָלִיל". בשירים עבריים אחרים החליל רָן או מְרַנֵּן. וממתי פורטים על כלי מיתר? על העשירים העסוקים בתענוגות אומר הנביא עמוס: "הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל, כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר" (ו, ה). לפי הפירוש המקובל פריטה זו היא שירה קצבית ומדודה לצלילי הנבל. אך בספרות העברית שלמן תקופת ההשכלה פריטה היא נגינה בנבל ובכלי מיתר אחרים ואף בפסנתר.

בכל הכלים אפשר כמובן לנגן. בעל המקצוע הוא נַגָּן, אך בתנ"ך הוא מְנַגֵּן או נוֹגֵן. מכאן נולד בספרות העברית המתחדשת הצירוף 'מקהלת נוגנים' במשמעות תזמורת, וזהו אף שם שירו של ביאליק "יוסי בכינור...". מַנְגִּינָה יש בתנ"ך רק פעם אחת, והיא מתפרשת כשיר לעג: "שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה, אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג, סג). בעיתונות העברית מסוף המאה התשע־עשרה מַנְגִּינָה היא 'קונצרט', 'יצירה מוזיקלית' ועוד, אך לבסוף התקבעה בה המשמעות לחן, מלודיה.

כיום מבחינים בין מוזיקה כלית למוזיקה קולית, בין נִגֵּן ובין שָׁר, ואולם בימי קדם לא הייתה הבחנה כזו: אפשר לשיר במילים כגון " וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם... לֵאמֹר" (שופטים ה, א), ואפשר לשיר בכלים כמסופר על שלמה שעשה כינורות ונבלים לַשָּׁרִים (מלכים א י, יב) וכפי שבא לידי ביטוי בצירוף כְּלֵי שִׁיר. הפועל זִמֵּר מתקשר בתנ"ך בעיקר לנגינה, כגון בתהלים: "אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר" (עא, כב), "בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ" (קמד, ט). בימינו השורש זמ"ר משמש במילים שונות בשתי המשמעויות: הזמרים שרים ואילו התזמורת וה"כליזמרים" מנגנים. את המילה זַמָּר ירשנו מלשון חז"ל, והתזמורת היא חידושו של בן־יהודה (תחילה במשמעות קונצרט). מילים אחרות משורש זה שירשנו מן המקורות משמשות בימינו בהקשר של שירה במילים: זִמְרָה, מִזְמוֹר וזְמִירוֹת מן המקרא, וזֶמֶר מלשון חז"ל.

בתנ"ך האדם ששר (או מנגן) נקרא פשוט שָׁר, כגון "אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת" (שמואל ב יט, לו), ובעברית המקראית המאוחרת הוא נקרא גם מְשׁוֹרֵר. היום מְשׁוֹרֵר הוא דווקא מי שכותב שירה, כמשמעות המילה בימי הביניים. תהליך הפוך קרה למילה פייטן: מלכתחילה פייטן הוא מחבר הפיוטים, וכיום הוא גם מי ששר אותם.

גם השורש נע"ם קשור למוזיקה, כגון בכינויו של דוד "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כג, א). מכאן המילה נְעִימָה והפועל הִנְעִים, כגון 'הנעים קולו בשיר'. גם לפועל עָנָה משמעות של שירה, כגון בשירת הבאר "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (במדבר כא, יז). מהשוואה ללשונות שמיות אחרות עולה כי אין קשר גיזרוני בין עָנָה במשמעות 'שָׁר' לעָנָה במשמעות 'השיב', וכן בין נָעִים במשמעו המוזיקלי לנָעִים במשמעות 'טוב'. פועל נוסף שאולי שייך לענייננו הוא פָּצַח, כגון 'פצח בשיר'. יש הקושרים אותו אל הפעלים פָּתַח, פָּקַח ופָצָה, אך אחרים סוברים על פי הסורית שפירושו היסודי שָׂמַח ומכאן שָׁר, רינן.

תחום המוזיקה והשירה הוא כה מרכזי, עד כי מלבד כל המילים האלה שאלה לשוננו כמה מילים חשובות משפות אחרות: לַחַן מערבית, פִּזְמוֹן ופִיּוּט מיוונית (פיוט קרוב לפואטיקה), וכמובן המילה מוזיקה עצמה – אמנותן של המוּזוֹת היווניות.

כתבה: תמר קציר (כץ)

קובץ להדפסה [post_title] => מילים מתיבת הנגינה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-12-31 11:42:45 [post_modified_gmt] => 2018-12-31 09:42:45 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1035 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור בחורה בשם שירה קוראת ספר "שמות ומשמעויות"

שיר ושירה

WP_Post Object
(
    [ID] => 39478
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2020-02-11 09:24:37
    [post_date_gmt] => 2020-02-11 07:24:37
    [post_content] => מילים מעולם השירה הן מילים אהובות המעוררות רגש חיובי. לא פלא שאחדות מהן אומצו לשמש שמות פרטיים. כך הן המילים מן השורש שי"ר: שיר, שירה, שירי. אל שמות אלו מצטרפים השמות שירלי, שיראל ושירן.

יש המקפידים להגות את השם שירה במלרע, על פי שם העצם שִׁירָ֫ה, ויש ההוגים אותו במלעיל – בדרך שאפשר להסבירה כצורת ציווי מוארכת (שִׁ֫ירָה, כמו ק֫וּמָה). נזכיר כי "שירה" היא גם גיבורתו של רומן מאת ש"י עגנון שנקרא על שמה.

המילים שיר ושירה מקורן במקרא, שתיהן מציינות יצירה פיוטית המושרת בקול, ורבים הם השירים והשירות המביעים הודיה לאל:
  • "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיהו מב, יא);
  • "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'" (שמות טו, א).
השירות המקראיות המפורסמות הן שירת הים (שמות טו), שירת האזינו (דברים לב), שירת דבורה (שופטים ה) ושירת דוד (שמואל ב כב). ספר תהלים הוא למעשה ספר שירים, ובמילות הפתיחה לרבים ממזמוריו באה המילה "שיר" בצירופים "מזמור שיר", "שיר מזמור", "שיר המעלות" ו"שיר חדש"; בראש שירי המקרא עומד כמובן "שיר השירים אשר לשלמה". הצמד שיר ושירה מצטרף לזוגות של מילים מקראיות בזכר ונקבה ללא הבדלי משמעות, דוגמת גַּן–גַּנָּה, נָתִיב–נְתִיבָה, חֹק–חֻקָּה, מִשְׁעָן–מִשְׁעֶנֶת. במדרש הציעו הסבר להבדל בין שיר לשירה על בסיס מגדרי:

כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות [או נַקְבוּת], לומר מה הנקבה הזאת מתעברת ויולדת וחוזרת ויולדת כך הן הצרות באות עליהם, והיו אומרים שירות בלשון נקבות [...], אבל לעתיד לבוא אין עוד צרות [...] באותה שעה אומרים שיר לשון זכר, שנאמר "שירו לה' שיר חדש". (שמות רבה כג, יא; מקבילה במכילתא דר' ישמעאל, בשלח, עמ' 118)

בעברית החדשה נוצרה הבחנה בין המילים 'שיר' ו'שירה': שִׁיר הוא טקסט מולחן ששרים אותו (זֶמֶר) או יצירה פיוטית הנכתבת בשורות קצרות. שִׁירָה היא שם כולל ליצירה שירית, כגון שירה לירית,  שירת רחל, השירה המודרנית. לצד משמעות זו המילה שירה היא שם הפעולה של הפועל שָׁר, כלומר ביצוע שירים במנגינה, למשל: "הטקס יכלול קטעי שירה ונגינה", 'הזמנה לערב שירה', 'שירתם ערבה לאוזניי'. בלשון המקרא אנו מוצאים את הצירוף כלי שיר (היום 'כלי זמר' או 'כלי נגינה'), ואם כן גם 'שיר' שימש בעבר שם הפעולה. משמעות זו נשתמרה בעברית בת ימינו בצירוף ציפור שיר, כלומר ציפורים ששרות.

שָׁר ומְשׁוֹרֵר

הפועל הרגיל במקרא הוא שָׁר בבניין קל – והוא מכוון לביצוע השיר בקול – בנעימה (כניסוחו של בן־יהודה במילונו). כך גם בימינו. הפועל שׁוֹרֵר בבניין פיעל (פוֹלֵל) נדיר, ומשמעותו כמשמעות הפועל שָׁר. בעיקר נזכרים בספרי המקרא המאוחרים "הַמְשֹׁרְרִים" כבעלי תפקיד בבית המקדש השני בימי עזרא ונחמיה, ולצידם גם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת (עזרא ב, סה; נחמיה ז, סז – בהקבלה לשָׁרִים וְשָׁרוֹת בשמואל ב יט,לו ועוד). בימינו יוחדה המילה מְשׁוֹרֵר לכותב שירה. [post_title] => שיר ושירה [post_excerpt] => המילים שיר ושירה מקורן במקרא, שתיהן מציינות יצירה פיוטית המושרת בקול, ורבים הם השירים והשירות המביעים הודיה לאל. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-02-18 11:03:48 [post_modified_gmt] => 2020-02-18 09:03:48 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=39478 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

המילים שיר ושירה מקורן במקרא, שתיהן מציינות יצירה פיוטית המושרת בקול, ורבים הם השירים והשירות המביעים הודיה לאל.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>