הדף בטעינה

על המילה שֵׁם

בתשובות באתר

יצא שמו למרחוק - מטבע לשון בכל יום

יָצָא שְׁמוֹ לְמֵרָחוֹק

WP_Post Object
(
    [ID] => 12870
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2015-11-22 16:36:11
    [post_date_gmt] => 2015-11-22 14:36:11
    [post_content] => 

פירוש הביטוי: 'התפרסם ברבים' (לרוב לטובה. דוגמה: "ויקומו דון קישוט וסנשו בבקר וישלמו לבעל בית המלון ביד רחבה, וירכבו על־בהמתם ויצאו ללכת אל־גדות אברו הנהר, כי יצא שם הנהר ההוא למרחוק, ויבקש דון קישוט לראותו בעיניו ולחקרו, כי אמר: אולי יקרה שם אלהים לפני מעשה רב ויספתי לי על־שמי תפארת." (ביאליק, דון קישוט)

shmo_3 שֵׁם אינו רק כינוי שבו מכנים אדם, אלא גם פרסומו ברבים. במשמעות זו משמשת המילה שֵׁם בצירופים אחדים, כמו 'אנשי שם',  'יד ושם', 'שם עולם' (מן המקרא), 'בעל שם', 'שם דבר' (מספרות ימי הביניים). בתנ"ך המילה שֵׁם באה בכמה צירופים פועליים המתארים את דרך הפרסום:
  • המלך עוזיהו הוא גיבורו של פרק כו בדברי הימים ב, ושם מפוארים מעשיו ומסופר על פרסומו: "וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם" (פסוק ח); "וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק" (פסוק טו). בדומה לכך אנו מוצאים בספרות חז"ל בדברי רבי דוסא לרבי עקיבא: "אתה עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו?" (בבלי יבמות טז ע"א).
  • בנבואה מפורסמת של יחזקאל מתוארת ירושלים כתינוקת עזובה שאלוהים מצא והציל וגידל וטיפח, עד שגדלה ויפתה: "וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא" (טז, יג–יד).
  • השם, כלומר הפרסום, לא רק הולך ויוצא, אלא גם נעשה, למשל בסיפור מגדל בבל: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית יא, ד).
  • בדרך כלל השם, כלומר הפרסום, הוא טוב. אבל יש גם פרסום לרעה: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ, וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע" (דברים כב, יג-יד).
בעברית החדשה הצטרף אל אלו הביטוי שמו הולך לפניו, אולי בזיקה לפסוק "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ" (ישעיהו נח, ח), ובהשפעת הלעז, למשל בגרמנית: sein Ruf eilt ihm voraus (מילולית: שמו ממהר לפניו). פרסום מובע בתנ"ך גם בשורש שמ"ע, ובעיקר בצורות שִׁמְעוֹ או שָׁמְעוֹ:
  • "הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן... שָׁמַע מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת שִׁמְעָם וְרָפוּ יָדָיו" (ירמיה נ, מא-מג).
  • "וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ" (יהושע ו, כז).
  • "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת" (אסתר ט, ד).
קרבת הצליל בין 'שְׁמוֹ' ל'שִׁמְעוֹ' קירבה גם את מטבעות הלשון, וכך נוכל למצוא לצד 'יצא שמו למרחוק' גם 'יצא שמעו למרחוק' וכיוצא בזה. [post_title] => יָצָא שְׁמוֹ לְמֵרָחוֹק [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%a9%d7%9e%d7%95-%d7%9c%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-10-01 17:10:54 [post_modified_gmt] => 2022-10-01 14:10:54 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=12870 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
יום הזיכרון לשואה ולגבורה טקסט מספר ישעיהו, נו, "ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתו לו אשר לא יכרת"

בין שואה לתקומה

WP_Post Object
(
    [ID] => 5394
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2013-04-21 12:22:52
    [post_date_gmt] => 2013-04-21 09:22:52
    [post_content] => 

אוּד מֻצָּל

אוד מוצל הוא ביטוי המתאר אדם שניצל בקושי מכליה. המילה אוד מקורה בתנ"ך ומשמעה גזר עץ. בתלמוד הבבלי נזכר כלי בשם זה – כנראה גזר עץ ששימש להפיכת גחלים. את האוד המקראי אנו פוגשים בשלוש נבואות בהקשר של שרפה ובמשמעות מושאלת: "זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים" (ישעיהו ז, ד), "וַתִּהְיוּ כְּאוּד מֻצָּל מִשְּׂרֵפָה" (עמוס ד, יא), "הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" (זכריה ג, ב). לצד הביטוי 'אוד מוצל' משמשים במשמעות קרובה הצירופים 'שריד ופליט' ו'שארית הפלטה' הלקוחים אף הם מן התנ"ך.

יָד וָשֵׁם

הצירוף 'יד ושם' מקורו בפסוק: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת, שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת" (ישעיהו נו, ה), ושם מדובר בהבטחה הניתנת לחשׂוכי בנים העובדים את האל. שתי המילים 'יד' ו'שם' מופיעות בתנ"ך בהקשרים של הנצחה וזיכרון. יד עשויה להיות מצבה כמסופר על אבשלום: "וַיַּצֶּב לוֹ בְחַיָּיו אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב יח, יח). והמילה שֵׁם נרדפת לזֵכֶר: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" (משלי י, ז).

נֵס

המילה נס מוכרת למן לשון חז"ל בעיקר במשמעות 'מעשה פלאים', כגון בברכה "שעשה נסים לאבותינו". בתנ"ך נס הוא קודם כול מוט או תורן – "כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה" (ישעיהו ל, יז), והוא גם מה שמונף בראש התורן – בדומה לדגל בימינו. את הנס מרימים או נושאים: "הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים" (ישעיהו סב, י), "שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה" (ירמיהו ד, ו). מן המשמעות של דבר המוצג לראווה נתגלגלה המשמעות של אות ומופת, ובהמשך – מעשה פלאים. המילה 'נס' במשמעות המקראית משתמרת בביטוי 'הֵרים על נס' או 'העלה על נס' (ציין לשבח) וכן בפועל התנוסס: 'דגלי כחול לבן מתנוססים בחוצות'.

מַשּׂוּאָה

משואה היא שלהבת אש נישאת הנראית למרחוק. המילה מוכרת ממשנת ראש השנה המתארת כיצד העבירו את הידיעה על מולד הירח באמצעות הַשָּׂאַת משואות בראשי ההרים. מקבילתה בלשון המקרא היא מַשְׂאֵת, כגון "וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה לַעֲלוֹת מִן הָעִיר עַמּוּד עָשָׁן" (שופטים כ, מ). המילה נזכרת באחד מן המכתבים שנמצאו בלכיש (מתקופת חורבן ממלכת יהודה) בהקשר של שמירת קשר על ידי איתות – באש או בעשן: "וידע כי אל משאת לכִש נחנו שֹמרִם ככל האֹתֹת אשר נתן אדני, כי לא נראה את עזקה". כיום משיאים משואות – כלומר מדליקים אבוקות אש – בטקסים בימי הזיכרון וביום העצמאות.

קוֹמְמִיּוּת

"אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו, יג). המילה קוממיות קשורה לפעלים קָם וקוֹמֵם, והיא מתפרשת כתואר פועל שמשמעו 'בקומה זקופה'. כך גם בלשון התפילה והברכות כגון "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו (מהרה) קוממיות לארצנו". מראשית המאה העשרים החל אט־אט שימוש במילה קוממיות כשם עצם מופשט במשמעות זקיפות קומה מדינית, עצמאות. מכאן השם המליצי למלחמת השחרור – מלחמת הקוממיות.

שְׁבוּת

הנביא הושע אומר: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים... וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל... וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם". המילה "שבות" (לעתים בכתיב "שבית") באה בהקשרים דומים כשלושים פעמים בתנ"ך. לפי תרגומי המקרא ופרשנים בימי הביניים שבות היא 'שבי' או 'גלות', ומכאן שהצירוף 'שב שבות' עניינו השבת שבויים וגולים. לדעת אחרים שבות היא חזרה למצב הטוב שקדם לפורענות, בדומה למילה שיבה בפסוק הידוע "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". [post_title] => בין שואה לתקומה [post_excerpt] => על המילים והביטויים אוּד מוּצָל, יָד וָשֵׁם, נֵס, מַשּׂוּאָה, קוֹמְמִיּוּת, שְׁבוּת. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-10-01 23:59:31 [post_modified_gmt] => 2022-10-01 20:59:31 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5394 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

על המילים והביטויים אוּד מוּצָל, יָד וָשֵׁם, נֵס, מַשּׂוּאָה, קוֹמְמִיּוּת, שְׁבוּת.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
כיתוב כלום ושום דבר

כלום ושום דבר

WP_Post Object
(
    [ID] => 92
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-08-08 10:46:23
    [post_date_gmt] => 2012-08-08 07:46:23
    [post_content] => 

המילה כלום והצירוף שום דבר מציינים בתודעתנו 'אַיִן' ו'אפס'. לפיכך יש התוהים אם בניסוחים כגון 'לא אכלתי כלום', 'לא ביקשנו שום דבר' אין שלילה כפולה ומיותרת.

למעשה גם כלום וגם שום דבר – שאותם ירשנו מלשון חז"ל – אין בהם שלילה כלל. כלום פירושו 'דבר מה', 'משהו מזערי' (something ,anything). על גיזרונה של המילה הועלו השערות שונות. למשל יש הסוברים שמדובר בגלגול של הצירוף 'כָּל מְאוּם' או של הצירוף 'כָּל מָה' (בציבור מהלך פה ושם ההסבר כי 'לום' פירושו גרעין של זית, אך הסבר זה משולל כל יסוד והמילה המשוערת 'לום' אינה ידועה ואינה מתועדת). יש הדוחים את כל ההשערות שניתנו עד כה, וגיזרונה של כלום נותר אפוא עלום.

המילה שום שבצירוף שום דבר היא למעשה צורה אחרת של המילה שֵׁם. היא מוכרת בימינו גם בצירופים על שום, בשום אופן ובמילת הסיבה משום (אבל לתכלית: לְשֵׁם). הצורה שום משמשת בספרות חז"ל בהשפעת הארמית, וייתכן שהמעבר מן התנועה e (שֵׁם) לתנועה u (שׁוּם) נובע גם מהידמות לעיצור השפתי מ (בדומה להידמות שחלה בתנועת ו' החיבור לפני מ"ם: וּמתוק במקום וְמתוק). בצירופים דוגמת שום דבר, שום אדם המילה שום (=שֵׁם) משמשת במשמעות 'כלשהו', 'איזשהו'. וכפי שמסביר בן־יהודה במילונו: "שום איש – כל מה שנקרא בשם איש, כל סוג איש".

אם כן כלום ושום דבר מציינים משהו קטן. לפיכך 'לא ביקשנו שום דבר' פירושו 'לא ביקשנו דבר כלשהו', 'לא ביקשנו אפילו משהו'. כך גם 'לא אכלתי כלום' פירושו 'לא אכלתי משהו', 'לא אכלתי אפילו משהו קטן'. משפט זה מקביל במבנהו למשפט באנגלית I didn't eat anything, ולא למשפט I ate nothing (שבו אין צורך בשלילת הפועל).

כבר בספרות חז"ל המילה כלום וצירופים דוגמת שום דבר משמשים בעיקר בהקשרים שיש בהם שלילה. למשל: "שלא חיסר בעולמו כלום" (ברכת האילנות), "אין בכך כלום" (משנה דמאי א, ד), "ואין מכיר שום אדם" (תוספתא דמאי ה, ד), "שלא היה בהם שום דופי" (בבלי שבת קמו ע"א). עם זאת אפשר למצוא זעיר שם זעיר שם גם שימושים אחרים. למשל: "שמא עשה כלום" (משנה נזיר ה, ג), "הנהנה כלום מן העולם" (ירושלמי ברכות ו:א, ט ע"ד). בימינו המבנים החיוביים נדירים עוד יותר, וברגיל ביטויים אלו משמשים במבני שלילה בלבד.

השימוש הרווח בביטויים כלום ושום דבר בהקשרים שליליים הוליד שימוש בהם לשלילה גם בהשמטת מילת השלילה: 'כלום', 'שום דבר' ואף 'שום כלום' במקום 'לא כלום' ו'לא שום דבר'. כך למשל בביטוי הרווח 'הכול או כלום' המשמש לצד 'הכול או לא כלום' באותה משמעות. השימוש בביטויים אלו לשלילה רווח בעיקר בדו־שיח במתן תשובה על שאלה, כגון 'מה אכלת? – שום דבר', 'מה עשיתם שם? – כלום' (ככלל תשובות בדו־שיח מנוסחות לעיתים קרובות במבנים חסרים). אין פלא אפוא כי ביטויים אלו נתפסים בתודעתם של רבים כמציינים שלילה מיסודם.

במקרא מובע אותו עניין במילה מְאוּמָה (ההגייה במלעיל). למשל: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כב, יב), "וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ" (שופטים יד, ו). כמו המילים כלום ושום גם המילה מאומה מציינת ביסודה 'משהו', 'דבר מה', וכמותן היא משמשת במשפטי שלילה ונתפסת כמציינת שלילה.

דרך מקראית נוספת היא שימוש במילה דָּבָר לעצמה, כשהיא מציינת 'דבר מועט, דבר כלשהו'. משפט על דרך לשון חז"ל כמו 'אינך חסר כלום' מובע במקרא "לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר" (דברים ב, ז). גם בספרות חז"ל אנו מוצאים לעיתים את השימוש הזה, כגון "שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך" (משנה יומא א, ה), וכך גם בצירוף "על לא דבר" שנעשה בעת החדשה תשובה על אמירת תודה. השימוש בדרכי ההבעה המקראיות האלה יפה גם בימינו.

כאמור בצירופים דוגמת 'לא כלום' ו'לא עשיתי שום דבר' אין שלילה כפולה, ועם זאת שלילה כפולה כשלעצמה איננה מנועה בלשוננו. מבנה כזה מצוי לעיתים בספרות חז"ל, כגון "אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב" (משנה סנהדרין ד, א). גם המילה כלום באה לעיתים קרובות בספרות חז"ל במבנה של שלילה כפולה – "לא עשה ולא כלום" (תוספתא דמאי ד, ה ועוד רבים) כמוהו כ"לא עשה כלום" (משנה תרומות ב, ב ועוד רבים).

[post_title] => כלום ושום דבר [post_excerpt] => המילה כלום והצירוף שום דבר מציינים בתודעתנו 'אַיִן' ו'אפס'. לפיכך יש התוהים אם בניסוחים כגון 'לא אכלתי כלום', 'לא ביקשנו שום דבר' אין שלילה כפולה ומיותרת. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%9d-%d7%93%d7%91%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-04-10 00:47:31 [post_modified_gmt] => 2020-04-09 21:47:31 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=92 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

המילה כלום והצירוף שום דבר מציינים בתודעתנו 'אַיִן' ו'אפס'. לפיכך יש התוהים אם בניסוחים כגון 'לא אכלתי כלום', 'לא ביקשנו שום דבר' אין שלילה כפולה ומיותרת.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>