הדף בטעינה

על המילה קַדַּחַת

במילון

 (ללא ניקוד: קדחת)
מיןנקבה
שורשקדח (בעֵרה)

הגדרה

  • מחלה מלוּוה חום גבוה
  • (בהרחבה) התלהבות, פעלתנות יתֵרה
  • לא, לא כלום (עגה)
  • רְכיב של שְמות מחלות המלוּווֹת חום, כגון קדחת הבִּיצוֹת – מָלַריָה

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של ביאליק והכיתוב: ביאליק והעברית

מחידושי ביאליק

WP_Post Object
(
    [ID] => 5346
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2013-07-07 09:00:17
    [post_date_gmt] => 2013-07-07 06:00:17
    [post_content] => 

מבית היוצר של חיים נחמן ביאליק, מנשיאי ועד הלשון העברית, לציון 79 שנים למותו – כ"א בתמוז תרצ"ד

(על פי "מלון חדושי ח. נ. ביאליק" מאת יצחק אבינרי, תל־אביב תרצ"ה)

גחלילית, מעפל, ערגה, קדחתני

גַּחְלִילִית

גחלילית היא חיפושית שבקצה גופה חומר המאיר בלילה. את המילה גחלילית חידש ביאליק מן המילה גַּחֶלֶת בעקבות מדרש חז"ל. וזה נוסח המדרש בספר האגדה מאת ביאליק ורבניצקי: "למי שהיה רואה תולעת, והיה רואה אותה כגחלת, ונקראת גוּמְרַת לילה ['גומרה' בארמית היא גחלת], והיה מתיירא ממנה. אמרו לו: מזו אתה מתיירא? בלילה היא גחלת ויוקדת, יבוא הבוקר ואתה רואה שאינה אלא תולעת". במילה גחלילית – מעין הקטנה של גחלת – נרמזת גם המילה לילה. ביאליק שילב את חידושו בשיר הילדים "אצבעוני". בתיאור התמודדותו של אצבעוני עם "ליל חשכה": "כָּל הַלַּיְלָה עִם הַפַּנָּס / שׁוֹמְרָה לִי וּלְרֹאשִׁי עֵרָה / הַגַּחְלִילִית, יָאִיר נֵרָהּ".

מַעְפָּל

את המילה מַעְפָּל הציע ביאליק במשמעות 'מעשה גבורה'. המילה פורסמה בכתב העת לשוננו משנת תרצ"א (1931) כהצעת חלופה למילה הרוסית podvig, בעקבות בקשה מן הציבור. מעפל נוצר על פי הפועל 'העפיל' הנזכר בניסיון כיבוש הארץ לאחר חטא המרגלים: "וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה... אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם... וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר... "(במדבר יד, מ–מד). לדעת רש"י ואחרים 'ויעפילו' הוא לשון חוזק ועזות. מן ההקשר בסיפור המקראי של עלייה אסורה ומסוכנת נבחרו המילים 'מעפילים' ו'העפלה' לציון העולים והעלייה הבלתי לגלית בתקופת המנדט.

עֶרְגָּה

ערגה היא מילה נרדפת לגעגוע, כמיהה, כיסופים, השתוקקות ועוד. את המילה חידש ביאליק במשקל של מילים כמו חֶמְדָּה ועֶדְנָה בעקבות הפועל המקראי עָרַג: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים" (תהלים מב, ב). לפי הפירוש המסורתי הפועל עָרַג מביע את קולו של האייל הצועק בצימאונו. אך לפי תרגומי המקרא עָרַג הוא כָּמַהּ ונכסף, וכך המילה משמשת בימינו. לצד ערגה חודשה בראשית המאה העשרים המילה עֵרָגוֹן, אך היא כמעט נעלמה מן השימוש.

קַדַּחְתָּנִי

שם התואר קדחתני פירושו בהול, נמרץ, סוער. ביאליק השתמש לראשונה במילה זו במסה על הסופר י"ח ברנר. וכך נאמר שם: "רדיפה בהולה וקדחתנית אחרי מקוריות של שוא" (טעות נעימה, תרס"ט–1908). שם התואר קדחתני גזור מן המילה קַדַּחַת במשמעותה המושאלת: מצב של פעילות מועצמת הכרוכה בהתרגשות ובמתח ('קדחת נסיעות', 'קדחת הבחירות'). [post_title] => מחידושי ביאליק [post_excerpt] => חיים נחמן ביאליק, מנשיאי ועד הלשון, חידש כ־300 מילים בעברית - יותר מאליעזר בן יהודה! על ארבע מילים מחידושיו: גחלילית, מעפל, ערגה, קדחתני. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-05-10 13:44:32 [post_modified_gmt] => 2021-05-10 10:44:32 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5346 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

חיים נחמן ביאליק, מנשיאי ועד הלשון, חידש כ־300 מילים בעברית - יותר מאליעזר בן יהודה! על ארבע מילים מחידושיו: גחלילית, מעפל, ערגה, קדחתני.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

מילים לרפואה

WP_Post Object
(
    [ID] => 5592
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2012-06-10 09:51:50
    [post_date_gmt] => 2012-06-10 06:51:50
    [post_content] => 

דימות, מְסַעֵד, רופא צוער, מַסְכֵּת, נלווה־רפואה

דִּמּוּת (imaging)

בלי ניקוד: דימות. המילה דימות מציינת פעולה שבה מפיקים דְּמוּת באמצעים אקוסטיים, אלקטרוניים ועוד. פעולה זו מקובלת מאוד באבחנה רפואית: מכשיר הגלים העל־שמעיים (ultra-sound) מְדַמֵּת את תנוחת העובר ברחם; הטומוגרפיה הממוחשבת (CT) יוצרת דימות תלת־ממדי של חלקי גוף באמצעות קרני רנטגן; המכשיר המכונה MRI מְדַמֵּת איברים פנימיים באמצעות תהודה מגנטית. גם פעולתם של אמצעים לראיית לילה המבוססים על חום נקראת דימות. יש להבחין בין הַדְמָיָה – החלופה העברית לסימולציה – ובין דימות. השם הנכון למכון במרכז רפואי שבו נעשים אבחונים באמצעות רנטגן, CT וכדומה הוא 'מכון דימות' ולא 'מכון הדמיה'.

מְסַעֵד

מסעד הוא עובד שמקצועו לסעוד אדם הזקוק לטיפול בביתו מפאת זִקְנָה או מחלה. מסעדים רבים הם עובדים זרים המתגוררים בבתיהם של הזקוקים לטיפולם. המילה מְסַעֵד (צורת בינוני של בניין פיעל) קשורה למילים 'סיעוד' ו'סיעודי' בדומה לקשר שבין מְטַפֵּל למילים 'טיפול' ו'טיפולי'. ואולם הפועל הרגיל הוא בבניין קל: סָעַד, ומשמעותו היא 'תמך', 'עזר'. גם מילים אחרות מן השורש הזה קשורות לתמיכה וסיוע: סַעַד כגון 'סעד משפטי' ובעבר 'משרד הסעד', מִסְעָד (גב של כיסא וגם תמיכה ומִשְׁעָן), וכן המילים סעודה והַסְעָדָה (קייטרינג) שכן האוכל תומך במי שאוכל אותו. את המילה מְסַעֵד הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ו (2006).

רוֹפֵא צוֹעֵר, צוֹעֵר (סטז'ר)

רופא צוער הוא רופא המשלים את לימודיו העיוניים בעבודה מעשית במחלקות בית החולים במשך כשנה. הוא נבדל מרופא מתמחה המשלים את הכשרתו המקצועית בתחום מסוים ברפואה לאחר תקופת הצוערות. המילה צוער באה פעם אחת במקרא: "הַךְ אֶת הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל הַצֹּעֲרִים" (זכריה יג, ז). נהוג לקשור אותה למילה צָעִיר, אבל הדעות חלוקות על פירושה המדויק. יש הרואים בצוערים נערים העוזרים לרועי הצאן, ויש הרואים בהם כבשים בגיל צעיר. בספרות חז"ל הלוויים הצעירים נקראו גם צוערי לוויים או צוערי לְוִיָּה. בעברית החדשה צוֹעֵר הוא בעיקר 'מתלמד', 'אדם המצוי בהכשרה' (קָדֵט), כגון חניכים בקורס קצינים בצבא או בקורס להכשרת דיפלומטים במשרד החוץ. הצירוף רופא צוער אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"א (2001).

מַסְכֵּת (סטתוסקופ)

מסכת הוא מכשיר רפואי המשמש את הרופא להאזנה לקולות הלב או הריאה. המילה מַסְכֵּת שקולה במשקל המכשירים, כמו שמות של מכשירים אחרים מתחום הרפואה: מַחְדֵּר (זונדה), מַנְשֵׁם (מכשיר הנשמה), מַשְׁאֵף ועוד. במילה מַסְכֵּת נבחר שורש נדיר – סכ"ת – המוכר מן הפועל הִסְכִּית שמקורו בתנ"ך: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים כז, ט). פועל זה התגלגל ללשון ימינו במשמעות 'הקשיב', 'האזין', והוא משמש בעיקר בשפה גבוהה. חידוש נוסף בעברית החדשה מן השורש הזה הוא תַּסְכִּית – מחזה מעובד להשמעה ברדיו. המילה מַסְכֵּת מובאת במילונים עבריים לפחות משנת תש"ך (1960), ובמונחי האקדמיה היא נכללה במילון למונחי רפואה שפורסם בשנת תשנ"ט (1999).

מִקְצוֹעַ נִלְוֵה רְפוּאָה (מקצוע פָּרָה־רפואי)

מקצוע נלווה רפואה הוא כל מקצוע הקשור לתחום הרפואה ומסייע באבחון מחלות ובטיפול בהן. במקצועות נלווי הרפואה נכללים רוקחוּת, טכנאוּת שיניים, קלינאוּת תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה ועוד. על המילה רפואה נוכל לספר שמקורה בתנ"ך, שם היא מופיעה רק בצורת רבים, ומשמעה 'תרופה', 'מַרְפֵּא', למשל: "אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר, רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ" (ירמיהו ל, יג). במשמעות זו המילה רפואה משמשת עד היום בביטוי "הקדים רפואה למכה". רק בימי הביניים היא קיבלה את המשמעות הרווחת היום: המקצוע והמדע העוסקים בריפוי. את הצירוף מקצוע נלווה רפואה הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והוא אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"א (2001). שנהיה בריאים. [post_title] => מילים לרפואה [post_excerpt] => מכון דימות או מכון הדמיה? איך נקראים הסטז'רים בעברית? מה הם מְסעד, מַסְכֵּת ונלווה־רפואה? וגם – האם 'רפואה' במקרא היא הרפואה שאנחנו מכירים היום? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-15 11:22:11 [post_modified_gmt] => 2021-04-15 08:22:11 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5592 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מכון דימות או מכון הדמיה? איך נקראים הסטז'רים בעברית? מה הם מְסעד, מַסְכֵּת ונלווה־רפואה? וגם – האם 'רפואה' במקרא היא הרפואה שאנחנו מכירים היום?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
בחור מביט למדורה ובה דמות של אישה והכיתוב: אני דלוק עלייך אש

לשונות של אש

WP_Post Object
(
    [ID] => 1006
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-05-15 10:39:00
    [post_date_gmt] => 2011-05-15 07:39:00
    [post_content] => העברית עשירה מאוד בלשונות של אש. נתמקד כאן בשלושה שורשים: שרף, בער ודלק.

לשלוש המילים שְׂרֵפָה, בְּעֵרָה, דְּלֵקָה משקל משותף ומשמעות יסודית משותפת. השתיים הראשונות מקורן במקרא, ואילו השלישית מקורה בלשון חכמים. בלשון ימינו יש ביניהן הבחנה: בְּעֵרָה או בְּעִירָה משמשות בעיקר בהקשר הכימי לציון תהליך התחמצנות המלווה בפליטת חום ואור. מכאן 'חומרי בערה', 'מנוע בערה פנימית', 'מעכבי בערה'. שרפה ודלקה מציינות שתיהן 'בערה מְכַלָּה', והן נבדלות זו מזו במשלב – שרפה היא המילה הרגילה ואילו דלקה משמשת בלשון גבוהה ורשמית.

ומה בנוגע לפעלים? הפועל שָׂרַף (בתנ"ך בדרך כלל בצירוף 'שרף באש') מציין פעולה שתכליתה כילוי של דבר באש, ואילו הִבְעִיר והִדְלִיק מציינים את התחלת הפעולה, כמו הִצִּית. אך גם הם נבדלים זה מזה: הִבְעִיר פירושו 'הצית שרפה', 'העלה באש' (למשל צמיגים), ובמשמעות מושאלת: "הבעיר את האזור" – עורר מלחמה, מהומות וכדומה. הִדְלִיק פירושו 'הצית אש בדבר שנועד לכך' (כגון גפרור ונר), ומכאן גם 'הדליק אור' ואף 'הדליק רדיו' או כל מכשיר חשמלי או אלקטרוני.

בתנ"ך לצד הִבְעִיר (באש) יש בִּעֵר (באש) ויש גם בִּעֵר במשמעות 'חיסל', ונראה שיש קשר בין המשמעויות. מכאן 'ביעור חמץ' בלשון חכמים, ובימינו 'לבער את נגע הסמים' וכדומה. בפועל בָּעַר – 'עלה באש' – חלה התרחבות במשמעות לכיוון המטפורי של כעס, כגון "וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" (אסתר א, יב), ובימינו בעקבות היידיש גם במשמעות של דחיפות: 'שאלה בוערת', 'עונה בוערת', 'מה בוער'.

מגוון משמעויות עשיר אף יותר נמצא בשם התואר שָׂרוּף: עץ שרוף – שעלה באש; עור שרוף – שנצרב בשמש; אוהד שרוף – נאמן, מעריץ, נלהב (על פי היידיש); שחקן שרוף, מרגל שרוף – שיצא מכלל פעולה, שנתפס, נחשף וכדומה (בהשפעת הערבית).

בפעלים מן השורש דל"ק חלה התרחבות משמעות אל תחום הרגש, בעיקר בלשון העגה: מדליק, נדלק עלדלוק על. תופעה דומה קרתה במילים אחרות הקשורות באש: להוט, נלהב, מתלהב, משולהב.

נתבונן בכמה מילים נוספות מן השורש דל"ק: המילה דֶּלֶק מקורה בספרות חז"ל, ואחד ממשמעיה הוא חומר בערה והסקה. במשנה (שקלים ו, ג) נמנים שערי המקדש ובהם שער הדלק שדרכו הוכנסו העצים למזבח. כיום דלק הוא שם כללי לחומרי בערה וגם כינוי לנוזל בערה להפעלת מנועים. בן־יהודה חידש את המילה מַדְלֵק והגדירהּ: "כעין בדים דקים של עץ מצֻפּים בקצה אחד בחֹמר מתלהב בחִכּוך". אולם המילה לא נקלטה, ובמקומה משמש גפרור, חידושו של מנדלי מוכר ספרים. במשקל פָּעִיל יש דָּלִיק (=שנדלק בקלות) ולצדו מִתְלַקֵּחַ באותה משמעות. המחלה דַּלֶּקֶת נזכרת כבר בתורה לצד קַדַּחַת, ומקובל לפרש את שתיהן על פי משמעות השורשים כמחלות המלוות בחום. בימינו דַּלֶּקֶת היא תגובה של הגוף לזיהום ועוד המלווה בחום ובאדמומיות.

לשונות של אש נקשרות לעתים קרובות לתיאור של עיניים בגוני משמעות שונים, למשל 'עיניים דולקות' (להבדיל מ'עיניים דלוקות'), 'עיניים בוערות', וכן גם 'עיניים רושפות', 'עיניים יוקדות'. ולקראת ל"ג בעומר נזכיר את העיניים השורפות ממש של ר' שמעון בר יוחאי ובנו: כשיצאו מן המערה לאחר שתים־עשרה שנה של לימוד תורה בתנאי סגפנות, וראו אנשים חורשים וזורעים, אמרו: 'מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?!' כל מקום שנתנו עיניהם נשרף. יצתה בת קול ואמרה להן: 'להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!' (בבלי שבת לג ע"ב).

כתבו: רונית גדיש ותמר כץ

קובץ מעוצב (להדפסה) [post_title] => לשונות של אש [post_excerpt] => העברית עשירה מאוד בלשונות של אש. נתמקד כאן בשלושה שורשים: שרף, בער ודלק. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%a9 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-04-10 00:13:56 [post_modified_gmt] => 2020-04-09 21:13:56 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1006 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

העברית עשירה מאוד בלשונות של אש. נתמקד כאן בשלושה שורשים: שרף, בער ודלק.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך קַדַּחַת ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>