WP_Post Object
(
    [ID] => 61911
    [post_author] => 42
    [post_date] => 2022-03-07 12:47:29
    [post_date_gmt] => 2022-03-07 10:47:29
    [post_content] => ד"ר תמר עילם גינדין היא מומחית ללשון הפרסית, ולאחרונה פרסמה את הספר "מגילת אסתר: מאחורי המסכה" בהוצאת זרש שייסדה.
ברשימה שלהלן, המבוססת על ספרה, סיפוריהם של מילים ושל שמות ממגילת אסתר והקשר שלהם לפרסית או לאכדית. הרשימה נכתבה במיוחד לאתר האקדמיה.

הערה: המילים הפרסיות נוקדו לפי שיטה המשקפת את אורך התנועות בפרסית, והיא באחריות המחברת.
דָּת
המילה דָּת 'חוק' שאולה מפרסית עתיקה דָאתַה 'נתון', 'מה שניתן' (כמו בלטינית, ואכן לשתי השפות מוצא משותף). השורש דא/דו נפוץ בשפות הודו־אירופיות ופירושו 'נתינה'. ממנו גם ביוונית דּוֹרוֹן 'מתנה' ומילים כמו donor, donation באנגלית ובשפות אחרות. מחברי המגילה הכירו את גיזרון המילה, ולראיה משחקי המילים "לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה" (ג, יד), "וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (ג, טו). כשהמן רוצה להבאיש את היהודים על המלך הוא אומר "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים" (ג, ח). גם כאן דת היא 'חוק'.
הרכיב דָּת בשמות
המילה הפרסית דָאתַה 'מה שניתן' היא הרכיב השני בכמה וכמה שמות מקומות ואנשים. מקור השם בגדאד, בירת עיראק, הוא בַּגַה־דָאתַה, ומשמעות השם דומה לזו של נְתַנְיָה (בגה הוא 'אֵל', כמו בּוֹג ברוסית).

שם אביו של הָמָן הוא הַמְּדָתָא ובפרסית הַמַה־דָאתַה 'אותו החוק', 'חוק זהה' (הַמַה 'זהה', כמו הוֹמוֹ ביוונית). גם שניים משמות בני המן מסתיימים ברכיב דָאתַה: פַּרְשַׁנְדָּתָא ואֲרִידָתָא.
וַשְׁתִּי
מקור השם וַשְׁתִּי בפרסית הוא וַהִישְׁתִי 'הטובה ביותר'. מחברי המגילה הכירו את המשמעות המקורית כפי שאפשר לראות במשחק המילים "וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה" (א, יט), כלומר 'הטובה ביותר אף ממנה'. המילה עדיין משמשת בפרסית של ימינו: בֶּהֶשְׁת הוא 'גן עדן', וזה גם אחד הרכיבים בשם החודש השני (אוֹרְדִיבֶּהֶשְׁת) בלוח השנה הפרסי.
הָמָן
בפרסית עתיקה וַהוּ־מַנַהּ או ווֹהוּ־מַנַהּ פירושו 'המחשבה הטובה'. זאת הישות האלוהית השנייה בחשיבותה בדת הזורואסטרית, מספר שתיים של האל הראשי אהורה מזדא. מחברי המגילה הכירו את הגיזרון הזה ושיחקו בו בקוראם למזימת המן מחשבה רעה דווקא: "יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ" (ט, כה).
וַיְזָתָא
בפרסית עתיקה וַהְיַה־זָאתַה פירושו 'נולד טוב יותר'. כך סגרנו סדרה שלמה של טוב (וַהוּ – בשמו של הָמָן), טוב יותר (וַהְיַה – בשמו של ויזתא), הטוב ביותר (וַהִישְׁתַה – שמה של ושתי).
הרכיב אֲרִי בשמות בני המן
שלושה משמות בני המן מתחילים ברכיב אֲרִי: אֲרִידָתָא, אֲרִיסַי ואֲרִדַי. בפרסית עתיקה אריא הוא 'אָרִי', שם העם שממנו גם נגזר שם המדינה: המילה אַרְיָאנָאם בפרסית עתיקה – '(ארצם) של הארים' – התקצרה עד שהפכה בפרסית חדשה לאיראן.
פִּתְגָם ("וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכׇל מַלְכוּתוֹ" – א, כ)
המילה פִּתְגָם 'צו' שאולה מפרסית עתיקה פַּתִי-גַמַה (pati-gama). במקור משמעותה 'הולך אל־', ומכאן צו או מסר שנשלח. גלגולה של המילה בפרסית חדשה הוא פַּיָאם 'מסר', 'הודעה'.
סָרִיס ("שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" – א, י) 
במגילת אסתר מופיעות מספר מילים באכדית, בעיקר מונחי שלטון שהם ירושה מהאימפריה הקודמת. סָרִיס הוא אחד מהם. באכדית שַׁ־רֵשִׁ 'של הראש' או 'שאצל הראש' הוא המשרת הקרוב ביותר לראש (רֵשׁ באכדית היא רֹאשׁ בעברית או רֵישׁ בארמית). המשרתים הקרובים ביותר לראשו של המלך או לראשי נשותיו היו צריכים לעבור "התאמה לתפקיד". הסירוס היה מנגזרות התפקיד ולא תנאי מקדים לו. מן המילה סָרִיס נוצר מאוחר יותר בעברית השורש סר"ס, וממנו הפועל סֵרֵס.
אַרְגָּמָן ("חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן" – א, ו)
בארמית הצבע ארגמן הוא אַרְגְּוָן, וצורה זו בווי"ו קרובה יותר למקור הפרסי: בפרסית עתיקה gauna הוא 'שיער' או 'צבע', והקשר בין המשמעויות הוא צבע השיער. עם הזמן גברה המשמעות 'צבע' והייתה ל'תת־צבע', ואף נכנסה לארמית ולעברית. בפרסית של היום הסיומת ־גוּן היא סיומת של צבעים (למשל אָסְמָאן־גוּן 'כצבע השמים', 'תכלת') או של סוגים (דֶגַרְ־גוּן 'שונה', מילולית – 'מסוג אחר'). המילה גוּנֶה משמעותה 'סוג'.
גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ("לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ" – ג, ט)
בפרסית עתיקה גַנְזַה הוא 'אוצר', 'מחסן'. מכיוון שבמילה יש שלושה עיצורים, היא נכנסה מאוחר יותר לעברית גם כשורש ממש – השורש גנ"ז (שממנו לגנוז וגניזה). המילה מתועדת במקרא גם עם סיומת ההקטנה -aka: גַנְזַכָּיו (דברי הימים א כח, יא). לשר האוצר, הנושא את הגַנזה, קוראים גנזה־ברה (ברה – מאותו שורש הודו־אירופי שממנו הפועל to bear באנגלית), ובעברית גִּזְבָּר (עזרא א, ח).
בִּירָה ("וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" – ג, טו)
עוד מונח שלטוני באכדית שמופיע במגילת אסתר הוא בִּירָה. באכדית בִּירְתֻ הוא מבצר. בשוש אשר במחוז ח'וזסתאן באיראן אפשר לראות את התל שבראשו המבצר – שושן הבירה. בעיר שושן, העיר שלמרגלות התל, חיו פשוטי העם, והיא נזכרת במגילה פעמיים, בהקשרים רגשיים: "וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (ג, טו), "וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (ח, טו).
וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים (ט, ג)
מהמילים הארוכות ביותר בתנ"ך. בפרסית חְ'שַׁתְ'רַה־פָּאוַן הם 'מְגיני הממלכה'. במילה אחשדרפן נוספה אל"ף מקדימה (אל"ף פרוסתטית) להקלת ההגייה. המילה הגיעה ליוונית ומשם לאנגלית כ־satrap.
הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים) הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת (ט, יט)
בפסוק זה הכתיב הוא פרוזים והקרי – פְּרָזִים. "הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת" הוא הסבר למי שלא הבין מי היהודים האלה. וכי למה לא יבינו? כי מדובר כאן בתרגום השומר על משמעות וצליל, אם כי שמירת המשמעות מאולצת במקצת. הפסוק הוא חלק מרצף פסוקים המנגדים את שושן לשאר מדינות המלך:

 	
בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד... בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ... (פסוק יב)
 	
וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן... וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ... (פסוקים טו–טז)
 	
והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ... עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים)... (פסוקים יח–יט)

אם נסתכל בכתובות הקיר והסלע שהשאיר אחשוורוש (חשיארשא הראשון, 486–465 לפנה"ס), נגלה שהוא משתמש לא מעט בביטוי פַּרוּ־זַנַה שפירושו 'מִמּוֹצָאים רבים' כשהוא רוצה לומר שהוא שולט על מדינות שבהן אנשים ממקומות (כלומר ממוצאים) שונים. בביטוי הפרסי הרכיב paru מקביל ל־poly ביוונית 'הרבה', ו־zana גזור מאותו השורש של genesis ושל גנטיקה – שורש המציין לידה והולדה. המילה העברית זן 'סוג' מוצאהּ אף הוא ב־zana הפרסית.
    [post_title] => מגילת אסתר – בין פרסית לעברית
    [post_excerpt] => ברשימתה של ד"ר תמר עילם גינדין מובאים סיפוריהם של מילים ושמות ממגילת אסתר והקשר שלהם לפרסית או לאכדית.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%90%d7%a1%d7%aa%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%a8%d7%a1%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-03-20 10:54:35
    [post_modified_gmt] => 2022-03-20 08:54:35
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=61911
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5914
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2013-10-08 12:25:31
    [post_date_gmt] => 2013-10-08 09:25:31
    [post_content] => 
הערה: הדברים מובאים כלשונם בהתאמות לכללי הכתיב והפיסוק התקפים היום. ההסברים והדוגמאות המובאים במאמר נכונים לתקופת כתיבתו.

א.
הבה נתבונן במספר מונחים שנקבעו לציין ערים לסוגיהן. עיר אנו קוראים ליישוב שיש בו אוכלוסייה רבה ומוסדות ציבור, ושרוב האוכלוסייה בו עוסקת במלאכה, במסחר ובתעשייה. השם עיר אינו כולל יישובים חקלאיים, שהם כפרים, מושבות, מושבים וכדומה.
לא כל הערים דומות זו לזו בגודלן, באופיין ובשאר תכונותיהן. ומשום כך אנו משתמשים בכמה וכמה שמות לציין סוגים של ערים.
עֲיָרָה זוֹהי עיר קטנה; אין היא כפר, שהרי תושביה ברובם אנשי מלאכה ומסחר ולא עובדי אדמה. ולכלל עיר גדולה לא הגיעה, שהרי שטחה ומספר תושביה אינו רב; גם חיי הציבור וחיי התרבות אינם מפותחים בה, ואין בה אותו ריבוי מוסדות ובתי ספר כמו בעיר גדולה. ולעומת זאת הכְּרַךְ הוא עיר גדולה. כיום אנו קוראים כְּרַךְ לעיר שתושביה הם יותר ממאה־אלף נפש. ירושלים, תל־אביב וחיפה, למשל, הן כְּרַכִּים.
שמות אלה שהזכרנו (עיר, עיירה, כרך) מביעים הבחנה בין הערים לפי גודלן. שמות אחרים מציינים את הערים לפי מקומן או לפי תפקידן. למשל, עיר מִבְצָר היא עיר שיש בה ביצורים צבאיים, ועיר־חומה היא עיר מוקפת חומת מגן. לעומתן עיר פְּרָזוֹת היא עיר שאין לה לא חומה ולא ביצורים ולא צבא. וכך נקראת העיר שבה מרוכזים שלטונות המדינה – עיר בִּירָה. עיר השוכנת ליד הים נקראת עיר חוֹף. ואם יש בה נמל למעגן אניות, הרי היא עיר נָמֵל. אם זו עיר השוכנת ליד גבול המדינה – הרי זו עיר סְפָר.
עיר מרכזית, שאינה עיר בירה דווקא, נקראת מֶטְרוֹפּוֹלִין. זוהי עיר השוכנת במרכזו של חלק ארץ, וסביבה שוכנות ערים קטנות שיש להן קשר כל־שהוא אליה. מוסדות המחוז נמצאים בה, בתי הספר התיכוניים והמקצועיים והגבוהים שבה – משמשים גם את בני הערים הקטנות שבמחוז. המילה "מטרופולין" מקורה יווני, ופירושה המדויק – עיר־אֵם, דומה לביטוי העברי המקורי "עיר ואֵם בישראל" (שמואל ב כ, יט). עיר כזו היא מעין אֵם לעיירות, שהן בָּנות. מן התנ"ך אנו למֵדים שעיירות קטנות נקראות בָּנות, למשל: חשבון ובנותיה (במדבר כא), אשדוד ובנותיה, עזה ובנותיה (יהושע טו). לעיירה המרוחקת מן המרכז, מן המטרופולין, אנו קוראים עיר שָׂדֶה. ואם זה יישוב עירוני סמוך לעיר הגדולה, אנו נוהרים לקרוא לו קִרְיָה; כמו הקְרִיּוֹת [או הקְרָיות] שעל יד חיפה: קריית ביאליק, קריית מוצקין, קריית שמואל. בתנ"ך "קריה" היא עיר בכלל. אבל בשימושנו נתייחד השם הזה לעיר קטנה הסמוכה למטרופולין, ובזמן האחרון משמש השם "הַקִּרְיָה", בה"א הידיעה, כשם לשכונת משרדי הממשלה.
לבסוף נזכיר עוד סוג מיוחד של יישוב – עִיר גַּנִּים; זהו יישוב עירוני, על פי רוב חלק של עיר גדולה, שיש בו גנים, אבל תושביו אינם חקלאים אלא אנשי עיר.

ב.
עכשיו נשתדל להכיר את חלקי העיר בשמותיהם המדויקים ולהבחין בין השמות האלה לפי שימושם. הרי לנו למשל, ארבע המילים: שכוּנה, רוֹבע, אזור, פרבָּר (או פרוָר). כולן מציינות חלקי העיר, אבל יש להבדיל ביניהן, ובשימוש המדויק מבדילים ביניהן באמת.
בשם שכונה אנו קוראים לחלק מיושב ומאוכלס בעיר, שנבנה בתכנית מסוימת, כגון שכונת הבּוּכארים בירושלים, שהוקמה לפני עשרות שנים אחדות לשם שיכון עולי בוכארה; או שכונת מאה שערים, שהוקמה לשם שיכונם של יהודי היישוב הירושלמי הוותיק שפרצו מחומות העיר העתיקה ושאפו להרחבת היישוב היהודי בירושלים. וכן כל שכונה נוסדה בזמן מסוים ולתכלית מסוימת.
השם רֹבַע מכוּון בעיקר לחלק גדול של הכרך. גם בלשונות אירופה נקראים החלקים הגדולים של הכרך בשם הגזור מן המספר "ארבע". רוֹבע היא בעיקר רֶבַע העיר. ירושלים העתיקה, למשל, הייתה מחולקת לארבעה רבעים: רובע היהודים, רובע הנוצרים, רובע המוסלמים ורובע הארמנים. ובניו־יורק, למשל, ידוע רוֹבע הכוּשים, בפאריס – הרובע הלטיני.
בשם אֵזוֹר אנו קוראים לחלק העיר בעיקר לפי מטרתו ואופיו הכלכלי, בין שהחלק גדול ובין שהוא קטן. מדברים על אזור מגוּרים או אזור מסחרי, על אזור תעשייתי [כיום אזור תעשייה], כלומר על אזור שמתרכזים בו בתי דירה, בתי מסחר או בתי חרושת.
פרבר או פרוָר [כיום פרוור] הוא שם לשכונה במבואות העיר, כמו למשל בית הכרם ובית וגן בירושלים, או שכונת התקוה בתל־אביב.
נפנה עתה לחלקים קטנים יותר בעיר. אין צורך להסביר את ההבדל בין רחוב ובין סִמטה; הכול מבחינים בין שני אלה. אולם ראוי שנלמד עוד שם עברי למין רחוב מיוחד, הכוונה למָבוֹי. מבוי זוהי סמטה צרה ביותר, שאינה משמשת את הרבים, אלא רק מעטים משתמשים בה: דיירי הסביבה או העוברים בה לרגל עבודתם. יש מבוֹי מפולש ויש מבוֹי סתום. מבוי מפולש זוהי סמטת מעבר צרה, שאדם משתמש בה כדי לקצר את דרכו ולעבור מרחוב אחד לרחוב אחר. המבוי הסתום הוא מבוֹי שאין מוצא ממנו, משום שבקצהו האחרון עומד בית לרוחב המבוי או שבנויה שם גדר. מבוי כזה משמש רק את מי שרוצה להיכנס לאחד הבתים שבמבוי עצמו.
וכאן כדאי ללמוד גם ביטוי שמשתמשים בו הרבה בלי שתהיה הכוונה לבתים ולסמטאות ממש. כשאנו רוצים לומר שאדם נסתבך בפעולתו, שעשה מעשים שאי אפשר לו להמשיך בהם, אנו אומרים שנכנס למבוי סתום, כלומר נכנס ואינו יכול להתקדם.
ומה בין המילים: כיכר, רחבה, מגרש?
הכִּכָּר היא עגולה; זהו בעיקר שטח עגול בפרשת הרחובות, במקום מרכזי בעיר, ויושבי תל־אביב שביניכם מכּירים כמה כיכָּרות כאלה, כגון כיכּר דיזנגוף ועוד.
הרְחָבָה היא שטח מרובּע שמקצותיו יוצאים רחובות לכיווּנים שונים. אף הרחבה היא מקום לשימוש כללי של העוברים והשבים, כמו הכּיכּר.
המִגְרָשׁ, כפי שאנו משתמשים במילה זו היום, היא חלקת אדמה מיועדת למטרה מסוימת: לבניין, לחניית כלי רכב, למשחקים וכדומה. המילה מִגְרָשׁ בתנ"ך ציינה משהו שונה מזה: שטח אדמה פנוי מחוץ לאזור המגורים, המשמש למרעה לבהמות, כמו שנאמר: והיו הערים להם לשבת, ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיָּתם (במדבר לה, ג). אבל אין זו המילה היחידה ששונה מובנה בלשון העברית החדשה ממובנה הקדום בתנ"ך ובתלמוד. צורות החיים נשתנו, ואתן נשתנתה גם משמעותן של מילים רבות.
    [post_title] => ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער"
    [post_excerpt] => במאמר מסופר על המילים עיר, עיירה, בירה, על מונחים המתארים חלקים בעיר – שכונה, רובע, אזור, פרוור, וכן רחוב, סמטה ומבוי, כיכר, רחבה ומגרש.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%97%d7%9c%d7%a7%d7%99%d7%94%d7%9f-%d7%a4%d7%a8%d7%a7%d7%99-%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2019-08-03 00:18:46
    [post_modified_gmt] => 2019-08-02 21:18:46
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5914
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1008
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-05-29 11:42:00
    [post_date_gmt] => 2011-05-29 08:42:00
    [post_content] => 
ירושלים היא עיר הבירה של ישראל. הצירוף עִיר בִּירָה חדש הוא, אך רכיביו עתיקי יומין.
המילה עִיר שכיחה מאוד בתנ"ך, והיא באה בו יותר מאלף פעמים. ביסודה היא מציינת כל יישוב של קבע, גם יישוב קטן מאוד. העיר המקראית הייתה מוקפת חומה בדרך כלל, אך היו גם עָרֵי פְּרָזוֹת – ערים שאין להן חומה. על ירושלים שהייתה עיר בצורה ניבא זכריה כי היא תתפשט לסביבותיה ותפרוץ את גבולות חומותיה: "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ" (זכריה ב, ח).
ערים קטנות הסמוכות לעיר הראשית ונתונות למרותה נקראות בָּנוֹת. מכאן הביטוי עיר ואם בישראל (שמואל ב כ, יט) – עיר שהיא כמו אֵם לערים הקטנות שסביבה. במהלך ההיסטוריה קיבל הביטוי משמעות נוספת: עיר שיש בה קהילה יהודית מפוארת – דווקא מחוץ לארץ ישראל. גם המילה מטרופולין, המציינת עיר גדולה, משמעותה 'עיר אֵם' (מיוונית: mētēr – אֵם, polis – עיר). צורת הרבים הרגילה של עִיר היא עָרִים, אבל בתנ"ך אנו מוצאים פעם אחת את הצורה עֲיָרִים כמשחק מילים עם צורת הריבוי של עַיִר: "וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים (=בעל החיים) וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים (=עָרִים) לָהֶם, לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה..." (שופטים י, ד). בספרות חז"ל רגילה הצורה עֲיָרוֹת כריבוי של עִיר, ובעת החדשה נגזרה ממנה המילה עֲיָרָה במשמעות 'עיר קטנה'.
אצל חז"ל עִיר היא יישוב גדול למדי ובו חנויות ומוסדות שונים. העיר הייתה מרכז לכְּפָרִים (ביחיד כְּפָר או כֹּפֶר) – יישובים קטנים מסביבה אשר סיפקו לה מים ותוצרת חקלאית. עיר גדולה ורבת אוכלוסין מכונה אצל חז"ל כְּרַךְ (ברבים כְּרַכִּים), ומילה זו משמשת עד היום בלשון הספרותית.
בעברית של ימינו יש מגוון מונחים רחב לציון צורות התיישבות שונות על פי גודלן ואופיין: עיר, קריה, עיירה, מושבה, מושב, כְּפָר, קיבוץ ועוד. כיום עִיר היא יישוב גדול בעל אופי עִירוֹנִי, ובראשה גוף מנהל המכונה עִירִיָּה – חידוש של בן־יהודה, על פי בַּלַדִיַּה בערבית.
ומן העִיר אל הבִּירָה: המילה בִּירָה מוכרת לנו מן הספרות המקראית המאוחרת ומספרות חז"ל. מקורה במילה האכדית birtu שפירושה 'מבצר' או 'מצודה'. בספר נחמיה נזכרת הַבִּירָה – מצודה שנבנתה בימי שיבת ציון כדי להגן על ירושלים ועל בית המקדש, ובדברי הימים נזכרות הבִּירָנִיּוֹת (צורת הרבים של בִּירָה) שבנו מלכי יהודה יהושפט ויותם. אך הבירה המקראית המפורסמת ביותר היא שושן הבירה הנזכרת במגילת אסתר. על כך כתב חוקר הלשון אבא בנדויד: "בתוך שושן היו שני חלקים: הייתה בה עיר והייתה בה בירה. מצודת המלך וסביבותיה נקראה שושן הבירה, ושאר העיר נקרא העיר שושן. ומרדכי היה בא והולך מן העיר אל הבירה ומן הבירה אל העיר. עיר לחוד ובירה לחוד".
הצירוף עִיר בִּירָה במשמעות capital city נולד כנראה מתוך פירוש מוטעה של 'שושן הבירה', כאילו בִּירָה פירושה 'עיר ראשית', שהרי שושן הייתה העיר הראשית שבה ישב המלך. ואיך נקראה עיר הבירה בימים עברו? בעבר היו ממלכות, ולכן העיר שבה ישב המלך נקראה 'עיר מלוכה' או 'עיר ממלכה'. וכך שורר ר' שלמה אלקבץ בן המאה השש־עשרה על העיר ירושלים בפיוטו הידוע 'לכה דודי':


מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה / קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה,
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא / וְהוּא יַחֲמֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה.

כתבה: תמר קציר
קובץ להדפסה

    [post_title] => העיר והבירה
    [post_excerpt] => הצירוף עִיר בִּירָה במשמעות capital city נולד כנראה מתוך פירוש מוטעה של 'שושן הבירה'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%94%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-24 14:26:27
    [post_modified_gmt] => 2022-12-24 12:26:27
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1008
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)