WP_Post Object
(
    [ID] => 81602
    [post_author] => 49
    [post_date] => 2023-06-13 11:44:16
    [post_date_gmt] => 2023-06-13 08:44:16
    [post_content] => איך אתם כותבים: 'לסבר את האוזן' או 'לשבר את האוזן'? מתברר שהתשובה על השאלה הזאת סבוכה משנדמה.

נפתח בַּידוע: עניינו של מטבע הלשון הזה הוא 'להסביר בלשון ברורה' ובייחוד 'להמחיש', 'להקל את ההבנה באמצעות ביטוי מוחשי'. רוב דוברי העברית הוגים את המילה הראשונה בַּצליל s: יש מהם שכותבים בסמ"ך – לסבר את האוזן, ויש מהם שכותבים בשי"ן (שמאלית) – לשׂבר את האוזן. לפי זה הביטוי קשור אל סברה והיגיון, לאמור: 'להשמיע את הדברים כך שיהיו סבירים ומסתברים באוזנו של השומע'. ואומנם הגרסה בשי"ן מתקבלת על הדעת שכן השורש סב"ר במשמעות הזו קרוב אל השורש המקראי שׂב"ר.[1]

אך מדוע מלכתחילה לכתוב 'לשבר את האוזן' בשי"ן?

התשובה פשוטה: זה הכתיב במקור שממנו הביטוי מוכר לכול – פירוש רש"י לפרשת יתרו (יט, יח). בפסוקי מעמד הר סיני נאמר "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד". רש"י מבאר: "ומה תלמוד לומר 'כבשן'? לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. נותן לבריות סימן הניכר להם".[2] הדימוי "כעשן הכבשן" בפסוק נראה תמוה (מה הטעם לְדַמות דבר גדול – העשן שאפף את ההר בזמן המעמד – לדבר קטן כעשן המיתמר מכבשן), והתשובה היא שהוא נועד להמחיש מראה בלתי רגיל באמצעות תיאור של דבר מוכר.

בעקבות הכתיב "לשבר" בפירושו של רש"י לתורה[3] רווח הכתיב בשי"ן בימינו. כתיב זה סובל כמובן את ההגייה לשׂבר, ומכאן ללא ספק הגיע הכתיב המאוחר לסבר בסמ"ך. ואולם ייתכן כי הכתיב בשי"ן משקף את ההגייה 'לשׁבר' בשי"ן ימנית; ביטוי מקביל בלשון חז"ל – 'להבקיע את האוזן' במכילתא דרשב"י – מלמדנו שהקריאה הזאת בהחלט אפשרית: 'לשׁבר את האוזן', היינו להבקיע את האוזן לשם קליטת המידע. ובכלל – כבר במקרא 'פתיחה' של אוזניים מלמדת על הקשבה והבנה: "אׇזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי" (תהלים מ, ז) [רש"י: עשיתָן חלולות לשמוע], וכן להפך: "אֹטֵם אׇזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל" (משלי כא, יג).

לדעת רבים הגרסה לשׁבר היא הגרסה המקורית, ועד ימינו מלומדים המתהדרים בלשונם מקפידים לומר 'לשׁבר את האוזן'.
גרסאות נוספות
הביטוי "לשבר את האוזן" אולי מוכר מפירוש רש"י, אך לא הוא המציא אותו – אין זו אלא דרשה מן המכילתא דרבי ישמעאל, מדרש הלכה מתקופת התנאים והמקור היחיד בספרות חז"ל למטבע הלשון הזה.[4] טבעי היה שביטוי כה נדיר, שגם אינו נהיר מצד הוראתו, יזכה לגרסאות נוספות מחמת דמיונן של האותיות ב ו־ר (במילה 'לשבר') לאותיות אחרות.

במהדורות המכילתא עולה גם הגרסה לשכך את האוזן.[5] חילופי האותיות ב–כ וגם ר–ך נובע מדמיונן הגרפי, אך גם בגרסה זו אפשר למצוא היגיון מסוים – לשכך פירושו 'להרגיע', ומה שמרגיע את האוזן גם מתיישב על הלב ונעשה ברור ומובן. גם כאן היה מי שמצא פתח אפשרי לקריאה כפולה של השי"ן, והעדיף לשׂכך בשי"ן שמאלית, מלשון שִׂכִּים (קוצים במקרא, בדומה ל'סיכות'), היינו 'לחורר', 'לנקב'. פירוש זה קרוב בהוראתו אל 'לשׁבר' בשי"ן ימנית.[6]

ועדיין לא תמו גרסאותיו של מטבע הלשון החמקמק. בכמה מכתבי היד הטובים של המכילתא ובעדי נוסח של פירוש רש"י נמצאה גם הגרסה לשׁכּר את האוזן. מה עניין שתייה ושכרות (של האוזן!) להבנה וקליטה של מידע? לדעת חוקר הלשון אריאל שוה נראה שההיגיון שמאחורי הגרסה הזאת הגיע אלינו ממחוזות זרים: ביטוי דומה – 'לשכּר במילים' (par parole enivrer) – מוכר מן הספרות הצרפתית העתיקה בת זמנו של רש"י. שכרות גורמת לערפול חושים, איבוד כושר השיפוט ותחושת נעימות וקלילות. בנוהג שבעולם תכונות אלו נחשבות שליליות, אך בהשאלה אפשר להיעזר בדימוי הזה כדי לציין השמעת דברים בסטייה קלה מן העובדות כך שיערבו לאוזנו של השומע.[7] גם אם אין הכרחַ ש'לשכר' הוא הצירוף המקורי, אפשר להבין מדוע גרסה זו קנתה שביתה דווקא בפירושו של חכם יהודי בן צרפת בימי הביניים, ואולי נתגלגלה בידי המעתיקים לעדי הנוסח של המדרש.

סיכומו של דבר: אם עד היום נהגתם להתלבט בין לשׂבר ובין לסבר – תוכלו להוסיף להתלבטות גם את הפעלים לשׁבר, לשׁכּך, לשׂכּך ולשׁכּר.


[1] במקורו במשמעות 'התבונן', 'הסתכל', למשל "וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם" (נחמיה ב, יג).
[2] בהמשך הפירוש מובאות עוד דוגמאות לפסוקים שבהם הכתוב "משבר את האוזן" כגון "כיוצא בו 'כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג' (הושע יא, י). וכי מי נתן כח בארי אלא הוא [הקב"ה], והכתוב מושלו כאריה. אלא אנו מכנין ומדמין אותו לבריותיו כדי לשבר את האזן מה שיכולה לשמוע".
[3] כך הכתיב בחומשים המצויים ויסודו בעדי נוסח – דפוסים ככתבי יד – של פירושי רש"י.
[4] דרשה קדומה זו צוטטה גם בכמה חיבורים מדרשיים מאוחרים כגון מדרש תנחומא ומדרש לקח טוב.
[5] על פי הגרסה בדפוסים המוקדמים מן המאה ה־16, כגון דפוס קושטא רע"ה או דפוס ונציה ש"ה.
[6] טור־סיני הציע כי גם את 'לשׁכך' אפשר להסביר בהוראת שיבור וביקוע על פי מילים דומות מן האכדית.
[7] הסבר זה פותר קושי תחבירי שעד עתה התעלמנו ממנו. המשפט המקורי נוסח כבעל שני מושאים: (א) את האוזן (ב) מה שהיא יכולה לשמוע. הפעלים 'לשׁבר' ו'לשכך' אינם מצריכים שני מושאים שונים, אך הגרסה 'לשכר' עולה יפה: לשכר את האוזן במה שהיא יכולה לשמוע [השוו במשפט: לשכר (א) אדם (ב) ביין]. יש לציין שגם הגרסה לשׂבר עשויה להתאים מבחינה זו ('לשׂבר את האוזן', להשמיע לאוזן, 'מה שהיא יכולה לשמוע'), אך אין היא יוצאת מידי דופי מטעמים אחרים (למשל מדוע 'לשׂבר את' ולא ל־).​
    [post_title] => לשבר את האוזן
    [post_excerpt] => איך אתם כותבים: 'לסבר את האוזן' או 'לשבר את האוזן'? מתברר שהתשובה על השאלה הזאת סבוכה משנדמה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%96%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-07-04 10:49:35
    [post_modified_gmt] => 2023-07-04 07:49:35
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=81602
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 21222
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-05-10 09:25:38
    [post_date_gmt] => 2017-05-10 06:25:38
    [post_content] => 1. אורח רוח / אורך רוח
אורך רוח – מלשון אריכות, ההפך מקוצר רוח. שם התואר אֶרֶךְ רוּחַ (סבלן) נזכר כבר במגילת קהלת, והצירוף 'אורך רוח' – בספר בן סירא.

2. בריש גְּלֵי / בריש גָּלֵי
הצורה גְּלֵי היא צורת הבינוני של הסביל של בניין קל בארמית – מקבילתה של הצורה העברית גָּלוּי. להרחבה


3. דחה הלוך ושוב / דחה בלך ושוב
לֵךְ וָשׁוּב = 'תלך', 'תחזור'. צירוף המציין התחמקות בתואנות שונות המוכר למן הספרות הרבנית של ימי הביניים. הביטוי מבוסס על פסוק במשלי: "אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ (כתיב: לרעיך) לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּךְ" (משלי ג, כח).

4. העלה על דל שפתיו / העלה על בדל שפתיו
על פי הכתוב בתהלים קמא, ג: "שִׁיתָה ה' שָׁמְרָה לְפִי, נִצְּרָה עַל דַּל שְׂפָתָי". משמעות הבקשה היא 'שים מחסום לפי' (שלא אדבר רע). 'שמרה' 'ונצרה' – שמות עצם שפירושם 'מנעול', 'מחסום'. 'דל שפתיי' – מלשון דלת, כלומר: דלתות שפתיי, פתחי פי.

5. חלק הארי / החלק הארי
חלק הארי הוא ביטוי מתורגם שמשמעו 'חלקו של האריה'. מקור הביטוי במשלי איזופוס – כמובא ב'רגע של עברית' מאת רות אלמגור־רמון: "יצאו האריה, השועל והחמור לצוד ציד. כשהיה הטרף מונח לפניהם הורה האריה לחמור לחלק את השלל. חילק אותו החמור לשלושה חלקים שווים. נתרתח האריה, טרף את החמור והטיל את החלוקה על השועל. השועל חילק לשניים – חלק זעיר לקח לעצמו ואת הרוב נתן לאריה. לשאלתו של האריה מניין לו שיטת החלוקה הצודקת הזאת, ענה השועל: מן החמור".

6. כפשַׂע ביני ובין... / כפשַׁע ביני ובין...
"כְּפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת" - אומר דוד ליהונתן (שמואל א כ, ג). כפשע – כמרחק פסיעה אחת. השורש הנזכר נכתב במקרא בשי"ן שמאלית, אך בהמשך הוא החל להיכתב בסמ"ך בעקבות הזדהותם של ההגאים המובעים באותיות האלה. המעבר הזה משי"ן שמאלית לסמ"ך הוא תהליך רגיל בלשוננו. הוא החל במעבר מלשון המקרא הקדומה ללשון המקרא המאוחרת ומאפיין בעיקר את המעבר מלשון המקרא ללשון חז"ל.

7. ליישב את ההדורים / ליישר את ההדורים
על פי ישעיהו מה, ב: "אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר". להרחבה


8. עשה ימים כלילות / עשה לילות כימים
בדרך כלל אדם ישן בלילה ופעיל ביום. אך יש שבגלל משימה חשובה ודחופה אנשים פעילים גם בלילה, ועליהם אומרים שהם עושים לילות כימים. בלשון הדיבור אומרים לעיתים קרובות "עשה ימים כלילות" – בהיפוך הסדר ובהיפוך ההיגיון. להרחבה

9. לַחֲלוּפִין / לְחִלּוּפִין
על פי לַחֲלוּטִין. המילה לַחֲלוּטִין לקוחה מלשון חז"ל ומקורה במילה חָלוּט – מנוי וגמור, מוסכם, שאין לשנותו. על פי זה נוצרו בעברית החדשה המילים 'חָלוּף' (=אלטרנטיבי) ו'לחלופין'.

10. שם לְאֵל / שם לְאַל / שם לָאֵל / שם לָאַל  
אַל היא מילת השלילה המוכרת לנו מן הציווי השלילי, כגון "אַל תִּירָא". על מקור הביטוי ומשמעו

11. הכיר תודה / הוקיר תודה
הצירוף 'הכיר תודה' נוצר בספרות העברית החדשה על פי 'הכיר טובה' מלשון ימי הביניים. הצירוף הקדום יותר להבעת העניין הוא 'החזיק טובה'. להרחבה ראו מאמרה של ד"ר קרן דובנוב בעמ' 3 של אקדם 48.

12. לוּט בערפל / לוּטֶה בערפל
לוּט פירושו 'עטוף', 'מכוסה'. מבחינה דקדוקית זו צורת בינוני סביל (פָּעוּל), כמו סוּג ('סוגה בשושנים', כלומר גדורה), סוּד (=מסויד: "בור סוד שאינו מאבד טיפה"). להרחבה

13. בשובה ונחת / במשובה ונחת
מקור הביטוי בישעיהו ל, טו: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם". מן ההקשר עולה שהמילה שׁוּבָה משמעה איטיות, נינוחות.

14. לסדר את האוזן / לשבר את האוזן
על הפסוק המתאר את ירידת אלוהים מהר סיני ואת ההר העשן ככבשן רש"י אומר שנאמר כִּבְשָׁן כדי "לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע". כלומר, לשבר את המחסום שהוא האוזן ולהבקיע דרך אל השכל. נראה שהביטוי 'לשבר את האוזן' לא היה ברור די הצורך, ובלשון ימינו שינו אותו לביטוי 'לסבר את האוזן' – לעשות את הדברים סבירים, מובנים. ומכאן קצרה הדרך לשיבוש "לסדר את האוזן".

15. קרם עור וגידים / רקם עור וגידים
מקור הביטוי ביחזקאל פרק לז: "הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם". קָרַם פירושו העלה קרום, התכסה בשכבה דקה מלמעלה.
השימוש במילה 'רקמה' בהקשר של תאי העור נוצר בעברית החדשה בעקבות המונח הלועזי tissue. "רקם עור וגידים" הוא שיבוש שנוצר בהשפעת דמיון הצליל לקָרַם ובשל דמיון המשמעות, שהרי אנו אומרים על דבר המתהווה שהוא 'נרקם', כגון "נרקם הסכם בין השניים".

16. רוחש מזימות / חורש מזימות
הפועל חָרַשׁ הושאל לציון מחשבה ותכנון פעולה: "כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן, וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ" (איוב ד, ח), ורש"י מפרש: "כחורש זה שמכין לפני הזריעה, ואחרי כן זורעים במעשיהם…". בתנ"ך נזכרים גם 'חורשי רע' ו'חורשי טוב', ובעברית החדשה חורשים מזימות. חידוש הצירוף 'חורש מזימות' מיוחס לביאליק.

17. כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ / לִכְשֶׁעַצְמוֹ
'כשלעצמו' פירושו 'כשהדבר עומד לעצמו', 'כשבוחנים אותו ללא תלות בדברים אחרים'. הביטויים 'כשלעצמו', 'כשלעצמי' וכדומה נוצרו בדורות האחרונים, והם קיצור של 'כשהוא לעצמו', 'כשאני לעצמי' וכדומה. להרחבה

18. חֲשׂוּךְ מרפא / חֲשׁוּךְ מרפא
חָשׂוּךְ – בשי"ן שמאלית – פירושו 'נטול', 'מחוסר': חֲשׂוּךְ מרפא, חשוכי אהבה. המקור לשימושים מעין אלה הוא הצירוף התלמודי 'חשוכי בנים' או 'חסוכי בנים'. שם התואר חָשׂוּךְ (או חסוך) נגזר מן הפועל חָשַׂךְ (או חָסַךְ) שפירושו מָנַע. פועל זה מוכר למשל מפרשת העקדה: "יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ" (בראשית כב, טז).

19. הוֹן עָתֵק / הוֹן עָתָק
על פי משלי ח, יח: "עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִתִּי, הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה". להרחבה

20. בְּלָשון מעטה / בִּלְשון הַמעטה
בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה = בלשון של המעטה, בהפחתה מחומרת הדבר ומעוצמתו (בלעז: understatement).

21. לזות שפתיים / עליזות שפתיים
מקור הצירוף במשלי ד, כד: "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה, וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ". השורש לו"ז במשמע הלעזה והוצאת דיבה מוכר ממגילות ים המלח ומלשון חז"ל: "עלי הגדילו עקב ויליזו עלי בשפת עול" (=עָוֶל, מגילת ההודיות), "והיו הכל מליזין עליו" (ירושלמי דמאי ב:א, כב ע"ג). יש הרואים בזה גלגול משמעות של השורש המקראי לו"ז המציין סטייה מן הדרך, כגון "אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים, וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם" (משלי ב, טו).

22. מתי מעט / מעטי מעט
המילה המקראית מְתִים משמעה אנשים, גברים. מכאן מְתֵי מְעַט – אנשים מעטים, וכן מְתֵי מִסְפָּר – אנשים מעטים שקל לספור אותם. זה גם המשמע של הרכיב מְתוּ בשמות הפרטיים מתושלח ומתושאל. למילה יש מקבילות בשפות שמיות רבות, כגון mutu באכדית, met באתיופית.
לפי הדעה המקובלת אין קשר בין מְתִים 'אנשים' ובין מֵתִים 'שאינם חיים', אך יש מי שהציע שמתים במשמע אנשים משמעו היסודי 'בני תמותה', ומכאן 'בני אדם'. מכל מקום יש הבדל בניקוד בין המילים, ונאמר בשם אבן עזרא: "מתים שוכבים מתים, מתים עומדים חיים", כלומר כאשר המילה מנוקדת בצירי (שתי נקודות שוכבות) מֵתִים, הכוונה לאנשים שמתו, ואילו כאשר היא מנוקדת בשווא (שתי נקודות עומדות) מְתִים הכוונה לאנשים חיים.

23. שוקד על שמריו / שוקט אל שמריו
מקור הביטוי בירמיהו מח, יא:  "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר". ההקשר המקורי חיובי (מואב רגועים ויושבים לבטח במקומם), אך בימינו 'שוקט אל שמריו' או 'קופא על שמריו' (על פי צפניה א, יב) הוא ביטוי שלילי שעניינו 'נשאר באותו המצב ולא מתקדם'.

חזרה לחידון
    [post_title] => מה הגרסה הנכונה של הביטוי – פתרונות
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%92%d7%a8%d7%a1%d7%94-%d7%94%d7%a0%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%98%d7%95%d7%99-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-05-06 16:04:41
    [post_modified_gmt] => 2024-05-06 13:04:41
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21222
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)