הדף בטעינה

על המילה מֹר

במילון

 (ללא ניקוד: מור)
מיןזכר
שורשמרר

הגדרה

  • עץ נמוך הגדֵל בצפון מזרח אפריקה ובחצי האי ערב (Commiphora abyssinica)
  • שְׂרָף ריחני המופרש מן הגזע של עץ זה
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

התרומה של העברית לשפות העולם - הללויה, אמן, שבת, עדן, גיהנום

מילים עבריות בלשונות אירופה

WP_Post Object
(
    [ID] => 50349
    [post_author] => 31
    [post_date] => 2021-04-12 12:10:26
    [post_date_gmt] => 2021-04-12 09:10:26
    [post_content] => כידוע הלשון העברית משופעת במילים מלשונות זרות. פחות מזה ידוע על תרומתה של העברית למילונן של לשונות אחרות. במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה. בדרך כלל אין מדובר בשאילה ישירה, אלא בתיווכם של שניים: תרגומי המקרא הקדומים ליוונית וללטינית ומאוחר יותר לשון קהילות יהודי אירופה, ובראשן היידיש.

מילים עתיקות

איננו יודעים די על מילים שנשאלו מעברית ללשונות אירופה בעת העתיקה, ואולם אין ספק שמילים שמיות (שמוכרות גם מן העברית המקראית) נקלטו ביוונית העתיקה (או בלהגים שקדמו לה) הודות לקשרי מסחר עם יורדי הים הכנענים הפניקים. כך למשל המילה חָרוּץ שמופיעה בשירה המקראית היא המילה הרגילה בפניקית לציון 'זהב'. מילה זו התגלגלה בימי קדם ליוונית, ועד ימינו זהב ביוונית הוא χρυσός (בתעתיק chrysós). בתנ"ך באה המילה כֻּתֹּנֶת ועניינה בגד עשוי פשתים. השורש כת"ן משמש בהוראת 'פשתן' בפניקית ובלשונות שמיות אחרות, ואף הוא התגלגל ליוונית בצורה χιτών (בתעתיק chitón).[1] מילה שמית אחרת מתחום המסחר היא עֵרָבוֹן – ἀρραβών (בתעתיק arrabón).

מן התרגומים

הכנסייה הנוצרית אימצה את שני התרגומים הקדומים, את תרגום השבעים ליוונית ובעיקר את הוולגטה ללטינית, וכך מתחום התפילה והפולחן הנוצריים מוכרות המילים העבריות אמן, סלה, הללויה, הושע־נא, מָן, שבּת, יובֵל, עדן, גיהינום, שרפים, כרובים, לווייתן, בהמות, שטן, משיח, תופת, הר מגידו (ארמגדון). מילים אלו הגיעו גם לחלק מלשונות אפריקה המודרניות שרבים מדובריהן נוצרים.

נתמקד אפוא בכמה מהן.

המילה שבּת לציון יום המנוחה היהודי – באנגלית sabbath או sabbat, בגרמנית Sabbat, בצרפתית: sabbat, ברוסית Суббота (בתעתיק sabbota),[2] בפולנית sobota, ביוונית σάββατο, באיטלקית sabbato, בספרדית sábado, בפורטוגלית sabado ועוד. ברוב הלשונות הללו זו המילה הכללית לציון היום השביעי. בלשונות שבהן משמשות מילים אחרות, כגון samedi בצרפתית ו־Samstag בגרמנית, אף הן התגלגלו מן המילה העברית: היסוד sam- לקוח מהמילה הלטינית sambatum, אחד ההֶגוונים של המילה שבּת. מילה זו מוכרת לדוברי העברית משמו של הנהר האגדי סַמְבַּטְיוֹן (גם סבטיון או סנבטיון): על פי המסופר בתלמוד היה הנהר משליך מתוכו אבנים במשך השבוע ונח בשבת.[3]

יש הטוענים כי שמות ימות השבוע בפורטוגלית הושפעו מן העברית המקראית: הימים שני–שישי נקראים במספרים סודרים, כמו בעברית: Segunda feira, Terça feira וכן הלאה.

המילים לווייתן ובהמות (כצורת יחיד) מציינות בעברית המקראית, ובעקבות התרגומים גם בספרות הנוצרית, יצורים מיתיים או בעלי חיים אדירי־ממדים.[4] בימינו משמשת ברוסית המילה Бегемот  (בתעתיק begemot) לציון 'היפופוטם'. המילה Манная (בתעתיק mannaya), היינו מָן, מזונם של בני ישראל במדבר, ברוסית היא 'סולת'.

בתיווך תרגומי המקרא נתקבלו גם השמות המדעיים לצמחים שנזכרים בתנ"ך דוגמת מור (Myrrha) ורותם (Retama). כמו כן שמות פרטיים בין־לאומיים רבים התגלגלו משמות מקראיים, אבל בהקשר הכללי כדאי להזכיר את מתושלח (Methuselah) שמשמש בלשון הדיבור באנגלית (וגם בעברית) במשמעות 'אדם זקן מאוד', על שום מניין שנותיו הגבוה ביותר בתנ"ך.

מן היידיש והלדינו

מגע הדוק בין יידיש לרבות מלשונות צפון אירופה הביא לקליטתן של מילים עבריות בלשונות אלו, בעיקר מהווי החיים היהודי כגון כשר, רבי, גוי, טרפה, מזל, אבל גם גנב, חוצפה, משוגע וצרות. ואולם מידת קליטתן תחומה בדרך כלל לזמנים ולמקומות מסוימים. עם זאת פה ושם אפשר למצוא גם בימינו מילים עבריות שנותרו בהן. הינה כמה דוגמאות. באנגלית: מבין (maven) ככינוי למומחה וחלה (challah) שהפכה מאכל פופולרי גם באוכלוסייה הכללית. בגרמנית: תוהו ובוהו (Tohuwabohu) במובן 'מהומה', ושמירה בביטוי Schmiere stehen, היינו 'לעמוד על המשמר'. בהולנדית, בעיקר בלשון המדוברת: חבר (Gabber), חכם (Goochem) ובעל בית (Bolleboos) ככינוי לילד נבון.[5] מן הלדינו נטמעו בספרדית המילים מלשין (malsín), גם במובן 'מכפיש', וסגור (seguro) במובן 'בטוח'.

מן העברית הישראלית 

תרומתה של העברית הישראלית בהקשר הזה דלה למדי – בעטייה של היחלשות ההשפעות הדדיות בין לשונות בדורות האחרונים ושלטנותה של האנגלית כלשון מקשרת. כך או כך, זיקתן של מילים דוגמת קיבוץ או כנסת[6] למקורן העברי ברורה. בלשון המקצועית בתחומים אחדים אפשר למצוא מונחים הלקוחים מעברית: בגאולוגיה את מכתש (makhtesh), באומנויות הלחימה את קרב מגע (Krav Maga) ובביולוגיה את מגינים (magainins), מונח שקשור במערכת החיסונית.[7] המילה אולפן (wlpan) משמשת בוולשית במשמעות דומה, וממנה גם הפועל wlpaneiddio במובן 'למד באולפן'.

__________________________________________________

[1] אל לשונות אירופה המודרניות הגיעה המילה השמית ככל הנראה בימי הביניים בתיווך הערבית. כך אנו מכירים את cotone באיטלקית, algodón בספרדית וכמובן coton בצרפתית ו־cotton באנגלית. דומה במקצת הוא גורלה של המילה חָרוּב שמִן הערבית הגיעה ללשונות אגן הים התיכון: caroube בצרפתית ו־carruba באיטלקית, ומכאן לאנגלית – carob.

[2] סוּבּוֹטניקים (ברוסית Субботники) הוא כינויים של בני קהילה נוצרית ממקומות שונים בברית המועצות ששימרו או אימצו מנהגים יהודיים, ובעיקר שמירת שבת.

[3] בתיווך הלטינית נגזרה המילה Saturday באנגלית משמו של כוכב הלכת השישי (והשביעי בימי קדם) במערכת השמש סָטוּרְן (Saturn, ובלטינית Saturnus). ייתכן שגם שמו העברי – שבתאי (או שבתי) – ניתן לו מסיבה זו.

[4] מסורת זו נקלטה בנצרות ויש לה הדים בספרות האגדה החז"לית: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו – זכר ונקבה בראם. אף 'לויתן נחש בריח' ו'לויתן נחש עקלתון' זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו... ואף 'בהמות בהררי אלף' זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם..." (בבלי בבא בתרא עד ע"ב).

[5] לא נכללו ברשומה זו מילים עבריות רבות מן היידיש בלשון המלאכותית הידועה בשם Rotwelsch, ששימשה פושעים באירופה בעיקר במאה ה־19.

[6] כשם שדוברי עברית מכנים בשם רייכסטג (Reichstag) את מקום מושבו של בית הנבחרים בגרמניה (הבונדסטאג).

[7] לעיתים התמונה מורכבת יותר. המילה המקראית שיבולת (shiboleth) למשל אומצה בלשונות אירופה לציון אמצעי לזיהוי השתייכות לשונית של דובר (על סמך הסיפור המקראי הנודע על בני אפרים שהתקשו בהגיית המילה שיבולת), וחזרה במשמעות זו לעברית המודרנית כמונח מתחום הבלשנות.

[post_title] => מילים עבריות בלשונות אירופה [post_excerpt] => במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-06-03 13:42:32 [post_modified_gmt] => 2021-06-03 10:42:32 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=50349 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של ילדה עם בושם והכיתוב מור

מור

WP_Post Object
(
    [ID] => 47543
    [post_author] => 31
    [post_date] => 2020-12-22 12:47:50
    [post_date_gmt] => 2020-12-22 10:47:50
    [post_content] => מור (בכתיב מנוקד: מֹר) הוא שמו של בושם מקראי. הוא נזכר בספר שמות כאחד המרכיבים שמהם רוקחים את שמן המשחה (בו משחו את כלי המשכן ואת הכוהנים המשרתים בו): "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מׇר־דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת... וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה" (ל, כג, כה).

לבד מאזכור זה המור מופיע רק בספרי הכתובים, בעיקר בשיר השירים, ומן הפסוקים עולה שהוא שימש למתן ריח טוב בגוף ובבגדים הן כאבקה מוצקה הן כשמן נוזלי: "מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל" (שיר השירים ג, ו); "קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל" (שיר השירים ה, ה); "מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כׇּל בִּגְדֹתֶיךָ" (תהלים מה, ט).[1] במגילת אסתר נזכר המנהג לבַשם נשים צעירות שהובאו לפני המלך אחשוורוש: "כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים" (ב, יב).

כיום מוסכם כי הבושם מופק משרף צמח הנקרא מֹר (שמו המדעי: Commiphora) שמוצאו באפריקה ובדרום ערב. בימי הביניים התעורר ויכוח רבתי בקרב מפרשי המקרא בדבר מקורו של בושם המור. בעקבות ר' סעדיה גאון קבע הרמב"ם כי המור מופק מגופו של מין אייל שנקרא (עד ימינו) אייל מֹשֶׁק (בערבית: مِسْك, מִסְכּ).[2] ואומנם בימי קדם אכן שימש חומר המופרש מגופו של אייל ממין זה בתעשיית הבשמים, והוא מוזכר אפילו בתלמודים: "על כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק שמין חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים" (בבלי ברכות מג ע"א). בימינו מופק אותו הבושם מחומרים מלאכותיים, והוא מוכר לחובבי הבישום בשם מאסק (musk באנגלית). לעומת הרמב"ם ניסה הרמב"ן להוכיח שמדובר בצמח, בין היתר לאור פסוקים שמדברים על גידולו בגן ועל לקיטתו כצמח: "בָּאתִי לְגַנִּי... אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי" (שיר השירים ה, א). לדבריו הסכימו גם מפרשים אחרים, ואין חולק על כך בקרב חוקרי ימינו.

הצדדים נחלקו גם בפירוש הביטוי הקשה "מׇר־דְּרוֹר" (הקמץ במ"ם הוא קמץ קטן). לכולי עלמא 'דרור' פירושו 'חופש': יש מי שחשב שהוא מוסב על חיית הבר שמסתובבת בחופשיות, ויש מי שחשב שהכוונה לאבקת החומר שהיא טהורה ואינה מעורבת בחומרים אחרים – "שהוא נקי וחופשי מהתערובת והזיוף".[3] כיום נהוג להסביר כי "מר־דרור" הוא אכן כינוי למור בצורתו המוצקה אלא שהמילה 'דרור' מתבארת אחרת: היא באה מן המילה דר במשמעות פנינה, רמז למראה הגבישי של טיפות המור. גבישים אלו נמכרו בצרורות, ואומנם ביטוי דומה ל"צְרוֹר הַמֹּר" הידוע משיר השירים נזכר גם בכתבי יוון ורומא. אלו החשיבוהו במיוחד אף לצורכי מרפא.

מור גזור ככל הנראה מן השורש מר"ר שמורה על 'דבר מַר', ואף המדרש היה ער לתכונה זו: "ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמרמרות, כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורין" (שיר השירים רבה א, יג). השם מור ידוע מלשונות שמיות בתפוצה רחבה, ובאוגריתית אף בא הצירוף "שמנ מר" בדומה ל"שֶׁמֶן הַמֹּר" ממגילת אסתר. מלשונות אלו התגלגל השם ליוונית וללטינית ומשם למרבית לשונות אירופה – myrrh באנגלית למשל.

השם מור ניתן בימינו לבנים ולבנות כאחד, והוא נפוץ גם כשם משפחה. בשמות משפחה כגון מור־יוסף או מור־חיים אין מור מציין את שם הבושם אלא את המבטא הספרדי למילה מָר במובן 'אדון'.

_____________________________________________

[1] אָהָל – בתנ"ך רק ברבים אֲהָלִים או אֲהָלוֹת – הנזכר לא פעם לצד מור הוא שמו של בושם אחר שמוצאו בהודו. שמו התגלגל ככל הנראה משם הצמח בסנסקריט – aghal.

[2] זו הצורה העברית שניתנה לשם מוּשְְׁק ברשימת שמות בעלי חיים שמן הנכר שקבעה ועדת הזואולוגיה של האקדמיה. ראו כאן.

[3] השערה זו מבוססת ככל הנראה על הדרשה "'וכחש בעמיתו' – זה המערב חלב חמור בקטף, קימוס במור, חול בפול..." (ספרא ויקרא כב). קימוס הוא שרף השיטה, גומי ביוונית, והוא מזכיר במראהו ובצורתו את המור.

[post_title] => מור [post_excerpt] => מור (בכתיב מנוקד: מֹר) הוא שמו של בושם מקראי. השם מור ניתן בימינו לבנים ולבנות ונפוץ גם כשם משפחה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%95%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-12-31 13:32:20 [post_modified_gmt] => 2020-12-31 11:32:20 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=47543 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מור (בכתיב מנוקד: מֹר) הוא שמו של בושם מקראי. השם מור ניתן בימינו לבנים ולבנות ונפוץ גם כשם משפחה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך מֹר ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במינוח המקצועי


מֹר
לרשימה המלאה
בוטניקה (תר"ץ, 1930)
עֵץ הַמֹּר*
* במילון המקורי כתוב: עֵץ הַמּוֹר