הדף בטעינה

על המילה מַשְׂאֵת

במילון

 (ללא ניקוד: משאת)
מיןנקבה
שורשנשׂא
נטייהמַשְׂאַת־, מַשְׂאוֹת

הגדרה

  • מתנה
  • דלֵקה (ספרותי)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של אנשים מתלבטים: מה קנית לחג?

מתנה ונרדפותיה

WP_Post Object
(
    [ID] => 17933
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2016-11-17 16:04:58
    [post_date_gmt] => 2016-11-17 14:04:58
    [post_content] => 

כידוע לכל פותר תשבצים, למילה מַתָּנָה כמה וכמה מילים נרדפות, כמעט כולן משמשות כבר במקרא.

לצד מַתָּנָה אנו מוצאים את המילים מַתָּן ומַתָּת, ושלושתן נגזרות מאותו השורש – נת"ן. בשלושתן נידַמתה ה־נ הראשונה של השורש אל ה־ת (אות השורש השנייה). במילה מתת נידַמתה גם ה־נ השנייה של השורש (אל ה־ת השנייה – ת' הנקבה), בדומה למה שקרה בשם הפועל לָתֵת.

הקשר שבין מתנה לנתינה אין בו להפתיע, ואת הקשר הזה אפשר למצוא גם בשפות אחרות. כך למשל קשורה באנגלית המילה gift לפועל give, ובלטינית קשורה donum 'מתנה' אל הפועל do 'אני נותן'.

מקבילו של השורש העברי נת"ן באכדית הוא נד"ן, וממנו נגזרו לא רק המילים nidnu, nidintu, mandattu 'מתנה' אלא גם nudunnu (נֻדֻנּוּ), שהתגלגלה לארמית הבבלית בצורה נדוניא וממנה לנדוניה בעברית. בעברית (ובארמית) נדוניה היא מעין מתנה שמעניק האב לבתו לרגל נישואיה. למילה נֻדֻנּוּ באכדית הייתה משמעות נוספת: מתנה שנתן הבעל לאשתו בחייו כדי להבטיח שלאחר מותו לא תהיה נזקקת. מתנה אחרת מן השורש האכדי הזה כבר מצויה בדברי יחזקאל: "וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת נְדָנַיִךְ לְכָל מְאַהֲבַיִךְ" (טז, לג). בראשית אותו הפסוק מזומנת מתנה נוספת: נֵדֶה, ואם נכונה ההשוואה לארמית הארץ־ישראלית, הרי ששורשה נד"י ואף משמעותו לתת.

גם המילה מִנְחָה קשורה בנתינה. מצורת הרבים (בלשון חכמים) מְנָחוֹת – כשם המסכת במשנה – ומן ההשוואה לשפות שמיות אחרות, כגון ערבית, עולה ששורש המילה איננו נו"ח אלא מנ"ח ומשמעו 'לתת מתנה'. ואומנם המנחה המקראית איננה רק קורבן או מתנה לאלוהים; המנחה יכולה להיות גם מתנה לבשר ודם, כעולה למשל מסיפור פגישת יעקב ועֵשו: "וַיָּלֶן [יעקב] שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו" (בראשית לב, יד; המילה חוזרת עוד כמה פעמים בסיפור).

נרדפת אחרת בתנ"ך היא המילה הנדירה שַׁי (ישעיהו יח, ז; תהלים סח, ל; עו, יב), המיוחדת ללשון השירה. מן הממצא המקראי עולה שאת השי הובילו. בברכת יעקב ליהודה אנו קוראים "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מט, י), ולפי אחת ההצעות אין המילה שילה כי אם חיבור המילים שי+לו. פירוש זה עולה גם מן המדרש – על פי אחת מגרסאות בראשית רבה: "'עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה' שעתידין כל אומות העולם להביא דורון למשיח בן דוד שנאמר 'בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַה' צְבָאוֹת' [ישעיהו יח, ז]" (מהדורת תאודור–אלבק, ויחי צז, עמ' 1219).

המילים הנרדפות תְּשׁוּרָה וזֵבֶד יחידאיות הן. המילה זֵבֶד והפועל זָבַד מצויים בדברי לאה עם לידת זבולון: "וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב" (בראשית ל, כ). השורש זב"ד משמש עוד במקרא בשמות פרטיים, דוגמת זְבוּדָּה אֵם יהויקים מלך יהודה. שורש זה מוכר במשמעות דומה של הענקת מתנה גם בשפות שמיות אחרות, דוגמת ארמית וערבית. בימינו – בעקבות הנהוג בעדות המזרח – מומלץ לקרוא למסיבה הנערכת להולדת בת זֵבֶד הבת.

גם המילה תְּשׁוּרָה משמשת במקרא פעם אחת בלבד – בחיפושי שאול ונערו אחר האתונות שאבדו לקיש, אבי שאול. הנער מציע לשאול לבקש את עזרת שמואל, ושאול שאינו מעוניין לבוא אליו בידיים ריקות שואל: "וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים. מָה אִתָּנוּ?" (שמואל א ט, ז). ההבנה כי תשורה מתנה היא, מסתברת אך אינה ודאית. גם גיזרון המילה אינו ברור: האם קשורה המתנה לשורש שו"ר שמובנו לראות (אולי מתנה הניתנת לאדם כשבאים לראותו) או שמא לשורש שו"ר שמובנו להתקרב (כלומר כעין תקרובת), כמו בפסוק "וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ, וַתְּשַׁלְּחִי צִירַיִךְ עַד מֵרָחֹק וַתַּשְׁפִּילִי עַד שְׁאוֹל" (ישעיהו נז, ט). מן המילה תשורה כבר גזרו ראשוני הפייטנים מילה נוספת שמשמעה 'מתנה': המילה תֶּשֶׁר, ואותה קבעה האקדמיה בשנת תשמ"א (1981) לכסף שמוענק לנותן שירות (נוסף על התשלום המגיע לו) על שירותו הטוב (tip).

עוד מתנה מקראית היא מַשְׂאֵת (בנסמך מַשְׂאַת־) מן השורש נשׂ"א. למילה זו כמה משמעים, ובהם תרומה ומתנה. כך למשל אנו קוראים בתהלים (קמא, ב) "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב" ובאסתר (ב, יח) "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו [...] וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ". כשם שאת התרומה (מן השורש רו"ם) מרימים, את המשאת נושאים.

בלשון חכמים נוספה לעברית המילה היוונית דורון (doron). כך למשל בתלמוד הבבלי נזכר הסיפור על האיש שהביא לאלישע "לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ" (מלכים ב ד, מב), ונשאלת השאלה "וכי אלישע אוכל ביכורים הוה?" על כך משיבים: "אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים" (כתובות קה ע"ב). המילה דורון משמשת בעברית ימינו בעיקר שם פרטי. היא גם אחד מֵרכיבי שמו הלועזי של חוזה המדינה – בנימין זאב תאודור הרצל. השם היווני תֵאוֹדוֹר משמעו מתנת האל (תֵאוֹס – אֵל; דורון – מתנה), והוא מקביל לשמות עבריים המוכרים מן המקרא דוגמת מַתִּתְיָה(וּ), מַתַּנְיָה(וּ), זַבְדִּיאֵל, וקרוב אל שמות דוגמת נְתַנְאֵל, נְתַנְיָה(וּ), אֶלְנָתָן וזְבַדְיָה(וּ). ואומנם אליעזר בן־יהודה עברת את שמו של הרצל וקרא לו בעיתונו מתתיהו הרצל.

[caption id="attachment_19365" align="aligncenter" width="481"]מתוך העיתון 'השקפה', כ"ט בתמוז תרס"ד מתוך העיתון 'השקפה', כ"ט בתמוז תרס"ד[/caption] כתב ברק דן [post_title] => מתנה ונרדפותיה [post_excerpt] => התדעו כמה מילים נרדפות יש למילה מתנה? עושר לשוני רב שמור לנותני המתנות ולמקבליהן וגם לכותבי התשבצים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%94-%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%93%d7%a4%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-10-03 15:02:27 [post_modified_gmt] => 2021-10-03 12:02:27 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=17933 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

התדעו כמה מילים נרדפות יש למילה מתנה? עושר לשוני רב שמור לנותני המתנות ולמקבליהן וגם לכותבי התשבצים.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

כְּיַד הַמֶּלֶךְ

WP_Post Object
(
    [ID] => 12283
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2015-11-01 13:52:39
    [post_date_gmt] => 2015-11-01 11:52:39
    [post_content] => 

'בשפע', 'ברוחב לב'

למשל: בערב הפתיחה של הכינוס הוגשה סעודה כיד המלך.

hamelechהצירוף כְּיַד הַמֶּלֶךְ משמש כבר במקרא: פעם בספר מלכים (א י, יג) – ובו מדובר במלך שלמה – ופעמיים במגילת אסתר (א, ז; ב, יח). המילה יד בהקשר זה פירושה 'יכולת', ומאחר שיכולתו הכלכלית של המלך רבה, מובנו של הצירוף הוא 'בשפע', 'ביד רחבה'. כך למשל לאחר שבחר המלך אחשוורוש באסתר למלכה, הוא עשה משתה גדול לכל שריו ועבדיו וגם חילק מתנות בנדיבות: "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל… וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה, וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ" (מַשְׂאֵת היא מתנה). בימינו הביטוי נפוץ בעיקר בהקשר של אוכל ואירוח.

[post_title] => כְּיַד הַמֶּלֶךְ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9b%d7%99%d7%93-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%9a [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-10-14 16:36:21 [post_modified_gmt] => 2021-10-14 13:36:21 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=12283 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של אדם נושא דגל והמילה קוממיות

בין שואה לתקומה

WP_Post Object
(
    [ID] => 5394
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2013-04-21 12:22:52
    [post_date_gmt] => 2013-04-21 09:22:52
    [post_content] => 

אוּד מֻצָּל

אוד מוצל הוא ביטוי המתאר אדם שניצל בקושי מכליה. המילה אוד מקורה בתנ"ך ומשמעה גזר עץ. בתלמוד הבבלי נזכר כלי בשם זה – כנראה גזר עץ ששימש להפיכת גחלים. את האוד המקראי אנו פוגשים בשלוש נבואות בהקשר של שרפה ובמשמעות מושאלת: "זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים" (ישעיהו ז, ד), "וַתִּהְיוּ כְּאוּד מֻצָּל מִשְּׂרֵפָה" (עמוס ד, יא), "הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" (זכריה ג, ב). לצד הביטוי 'אוד מוצל' משמשים במשמעות קרובה הצירופים 'שריד ופליט' ו'שארית הפלטה' הלקוחים אף הם מן התנ"ך.

יָד וָשֵׁם

הצירוף 'יד ושם' מקורו בפסוק: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת, שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת" (ישעיהו נו, ה), ושם מדובר בהבטחה הניתנת לחשׂוכי בנים העובדים את האל. שתי המילים 'יד' ו'שם' מופיעות בתנ"ך בהקשרים של הנצחה וזיכרון. יד עשויה להיות מצבה כמסופר על אבשלום: "וַיַּצֶּב לוֹ בְחַיָּיו אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב יח, יח). והמילה שֵׁם נרדפת לזֵכֶר: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" (משלי י, ז).

נֵס

המילה נס מוכרת למן לשון חז"ל בעיקר במשמעות 'מעשה פלאים', כגון בברכה "שעשה נסים לאבותינו". בתנ"ך נס הוא קודם כול מוט או תורן – "כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה" (ישעיהו ל, יז), והוא גם מה שמונף בראש התורן – בדומה לדגל בימינו. את הנס מרימים או נושאים: "הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים" (ישעיהו סב, י), "שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה" (ירמיהו ד, ו). מן המשמעות של דבר המוצג לראווה נתגלגלה המשמעות של אות ומופת, ובהמשך – מעשה פלאים. המילה 'נס' במשמעות המקראית משתמרת בביטוי 'הֵרים על נס' או 'העלה על נס' (ציין לשבח) וכן בפועל התנוסס: 'דגלי כחול לבן מתנוססים בחוצות'.

מַשּׂוּאָה

משואה היא שלהבת אש נישאת הנראית למרחוק. המילה מוכרת ממשנת ראש השנה המתארת כיצד העבירו את הידיעה על מולד הירח באמצעות הַשָּׂאַת משואות בראשי ההרים. מקבילתה בלשון המקרא היא מַשְׂאֵת, כגון "וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה לַעֲלוֹת מִן הָעִיר עַמּוּד עָשָׁן" (שופטים כ, מ). המילה נזכרת באחד מן המכתבים שנמצאו בלכיש (מתקופת חורבן ממלכת יהודה) בהקשר של שמירת קשר על ידי איתות – באש או בעשן: "וידע כי אל משאת לכִש נחנו שֹמרִם ככל האֹתֹת אשר נתן אדני, כי לא נראה את עזקה". כיום משיאים משואות – כלומר מדליקים אבוקות אש – בטקסים בימי הזיכרון וביום העצמאות.

קוֹמְמִיּוּת

"אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו, יג). המילה קוממיות קשורה לפעלים קָם וקוֹמֵם, והיא מתפרשת כתואר פועל שמשמעו 'בקומה זקופה'. כך גם בלשון התפילה והברכות כגון "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו (מהרה) קוממיות לארצנו". מראשית המאה העשרים החל אט־אט שימוש במילה קוממיות כשם עצם מופשט במשמעות זקיפות קומה מדינית, עצמאות. מכאן השם המליצי למלחמת השחרור – מלחמת הקוממיות.

שְׁבוּת

הנביא הושע אומר: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים... וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל... וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם". המילה "שבות" (לעתים בכתיב "שבית") באה בהקשרים דומים כשלושים פעמים בתנ"ך. לפי תרגומי המקרא ופרשנים בימי הביניים שבות היא 'שבי' או 'גלות', ומכאן שהצירוף 'שב שבות' עניינו השבת שבויים וגולים. לדעת אחרים שבות היא חזרה למצב הטוב שקדם לפורענות, בדומה למילה שיבה בפסוק הידוע "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". [post_title] => בין שואה לתקומה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-12 17:27:40 [post_modified_gmt] => 2021-04-12 14:27:40 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5394 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור בחור מחזיק בתג שם, עליו השם 'מתן' וכיתוב "שמות ומשמעויות"

מַתָּן

WP_Post Object
(
    [ID] => 28993
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2018-05-13 13:25:52
    [post_date_gmt] => 2018-05-13 10:25:52
    [post_content] => המילה מַתָּן היא כידוע מילה נרדפת למַתָּנָה. שתי המילים גזורות מאותו השורש – נת"ן, ובשתיהן נידַמתה ה־נ הראשונה של השורש לאות השורש השנייה, האות ת. הקשר שבין מתנה לנתינה אין בו להפתיע, ואת הקשר הזה אפשר למצוא גם בשפות אחרות. כך למשל קשורה באנגלית המילה gift לפועל give, ובלטינית קשורה donum 'מתנה' אל הפועל do 'אני נותן'.

הורים הבוחרים לתת לילדיהם שמות שמשמעם 'מתנה' מבטאים בדרך כלל את תחושת ההודיה של ההורים על המתנה הגדולה שניתנה להם. בימינו נפוצים השמות מַתָּן, דּוֹרוֹן (מיוונית) ושַׁי, ויש הבוחרים בשמות ייחודיים כגון שַׁי־לִי, מַתָּת, מִנְחָה ומַשְׂאֵת. אל אלה מצטרפים שמות מקראיים הכוללים את שם האל דוגמת מַתַּנְיָה, נְתַנְאֵל, מַתִּתְיָהוּ ואֶלְנָתָן. שמות מורכבים שעניינם הודיה לאל מוכרים גם משפות אחרות, כגון השם היווני תֵאוֹדוֹר שמשמעו מתנת האל (תֵאוֹס – אֵל; דורון – מתנה). ואומנם אליעזר בן־יהודה עברת את שמו של חוזה המדינה תאודור הרצל וקרא לו בעיתונו מתתיהו הרצל. לא פחות.

השם מַתָּן ניתן לעיתים קרובות לילדים שנולדו סמוך לחג השבועות – חג מתן תורה.
    [post_title] => מַתָּן
    [post_excerpt] => השם מַתָּן ניתן לעיתים קרובות לילדים שנולדו סמוך לחג השבועות – חג מתן תורה. המילה מתן משמשת גם כשם פעולה, כמו 'נתינה', וגם מילה נרדפת למתנה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d6%b7%d7%aa%d6%bc%d6%b8%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-05-28 16:40:02
    [post_modified_gmt] => 2020-05-28 13:40:02
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=28993
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

השם מַתָּן ניתן לעיתים קרובות לילדים שנולדו סמוך לחג השבועות – חג מתן תורה. המילה מתן משמשת גם כשם פעולה, כמו 'נתינה', וגם מילה נרדפת למתנה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך מַשְׂאֵת 1 (מתנה, משׂא) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים:
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך מַשְׂאֵת 2 (עמוד עשן) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>