הדף בטעינה

על המילה כִּנּוֹר

במילון

 (ללא ניקוד: כינור)
מיןזכר
שורשכנר
נטייהכינורות

הגדרה

  • כלי קשת בעל ארבעה מיתרים שצליליו הם הגבוהים ביותר במשפחת כלי הקשת
  • (בלשון המקרא) מין נֵבל

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של ילדה מנגנת בחצוצרה צועדת על לוח קלידים צבעוני

מילים מתיבת הנגינה

WP_Post Object
(
    [ID] => 1035
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-01-02 09:20:00
    [post_date_gmt] => 2013-01-02 07:20:00
    [post_content] => מאז ומעולם הייתה המוזיקה במרכז התרבות האנושית, והדבר ניכר היטב בלשון. בתנ"ך נזכרים כלי נגינה רבים: גִּתִּית, חָלִיל, חֲצֹצְרָה, כִּנּוֹר, מִנִּים, מְנַעַנְעִים, מְצִלְתַּיִם, צֶלְצֱלִים, נֵבֶל, עוּגָב, עָשׂוֹר, פַּעֲמוֹן, קֶרֶן, שׁוֹפָר, שָׁלִישִׁים, שְׁמִינִית, תֹּף; ובארמית של ספר דניאל: מַשְׁרוֹקִיתָא, סַבְּכָא, סוּמְפּוֹנְיָה, פְּסַנְתֵּרִין, קַתְרוֹס (שלושת האחרונים מן היוונית).

לנגינה בכמה מן הכלים נתייחדו בתנ"ך פעלים נבדלים: בקרן מושכים, בשופר ובחצוצרה תוקעים ומריעים. ויש פעלים שנגזרו משמות הכלים: מחצוצרה יש מְחַצְּרִים – לפי הקרי באחד המקומות, ומְחַצְצְרִים – לפי הכתיב (היום רווח חִצְרֵץ). מתוף נגזר תּוֹפֵף ומחליל חִלֵּל. במשנה נאמר על מביאי הביכורים: "החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים" (ביכורים ג, ג), ועל פי זה כתב לוין קיפניס "הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף וְהַךְ בֶּחָלִיל". בשירים עבריים אחרים החליל רָן או מְרַנֵּן. וממתי פורטים על כלי מיתר? על העשירים העסוקים בתענוגות אומר הנביא עמוס: "הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל, כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר" (ו, ה). לפי הפירוש המקובל פריטה זו היא שירה קצבית ומדודה לצלילי הנבל. אך בספרות העברית שלמן תקופת ההשכלה פריטה היא נגינה בנבל ובכלי מיתר אחרים ואף בפסנתר.

בכל הכלים אפשר כמובן לנגן. בעל המקצוע הוא נַגָּן, אך בתנ"ך הוא מְנַגֵּן או נוֹגֵן. מכאן נולד בספרות העברית המתחדשת הצירוף 'מקהלת נוגנים' במשמעות תזמורת, וזהו אף שם שירו של ביאליק "יוסי בכינור...". מַנְגִּינָה יש בתנ"ך רק פעם אחת, והיא מתפרשת כשיר לעג: "שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה, אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג, סג). בעיתונות העברית מסוף המאה התשע־עשרה מַנְגִּינָה היא 'קונצרט', 'יצירה מוזיקלית' ועוד, אך לבסוף התקבעה בה המשמעות לחן, מלודיה.

כיום מבחינים בין מוזיקה כלית למוזיקה קולית, בין נִגֵּן ובין שָׁר, ואולם בימי קדם לא הייתה הבחנה כזו: אפשר לשיר במילים כגון " וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם... לֵאמֹר" (שופטים ה, א), ואפשר לשיר בכלים כמסופר על שלמה שעשה כינורות ונבלים לַשָּׁרִים (מלכים א י, יב) וכפי שבא לידי ביטוי בצירוף כְּלֵי שִׁיר. הפועל זִמֵּר מתקשר בתנ"ך בעיקר לנגינה, כגון בתהלים: "אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר" (עא, כב), "בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ" (קמד, ט). בימינו השורש זמ"ר משמש במילים שונות בשתי המשמעויות: הזמרים שרים ואילו התזמורת וה"כליזמרים" מנגנים. את המילה זַמָּר ירשנו מלשון חז"ל, והתזמורת היא חידושו של בן־יהודה (תחילה במשמעות קונצרט). מילים אחרות משורש זה שירשנו מן המקורות משמשות בימינו בהקשר של שירה במילים: זִמְרָה, מִזְמוֹר וזְמִירוֹת מן המקרא, וזֶמֶר מלשון חז"ל.

בתנ"ך האדם ששר (או מנגן) נקרא פשוט שָׁר, כגון "אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת" (שמואל ב יט, לו), ובעברית המקראית המאוחרת הוא נקרא גם מְשׁוֹרֵר. היום מְשׁוֹרֵר הוא דווקא מי שכותב שירה, כמשמעות המילה בימי הביניים. תהליך הפוך קרה למילה פייטן: מלכתחילה פייטן הוא מחבר הפיוטים, וכיום הוא גם מי ששר אותם.

גם השורש נע"ם קשור למוזיקה, כגון בכינויו של דוד "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כג, א). מכאן המילה נְעִימָה והפועל הִנְעִים, כגון 'הנעים קולו בשיר'. גם לפועל עָנָה משמעות של שירה, כגון בשירת הבאר "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (במדבר כא, יז). מהשוואה ללשונות שמיות אחרות עולה כי אין קשר גיזרוני בין עָנָה במשמעות 'שָׁר' לעָנָה במשמעות 'השיב', וכן בין נָעִים במשמעו המוזיקלי לנָעִים במשמעות 'טוב'. פועל נוסף שאולי שייך לענייננו הוא פָּצַח, כגון 'פצח בשיר'. יש הקושרים אותו אל הפעלים פָּתַח, פָּקַח ופָצָה, אך אחרים סוברים על פי הסורית שפירושו היסודי שָׂמַח ומכאן שָׁר, רינן.

תחום המוזיקה והשירה הוא כה מרכזי, עד כי מלבד כל המילים האלה שאלה לשוננו כמה מילים חשובות משפות אחרות: לַחַן מערבית, פִּזְמוֹן ופִיּוּט מיוונית (פיוט קרוב לפואטיקה), וכמובן המילה מוזיקה עצמה – אמנותן של המוּזוֹת היווניות.

כתבה: תמר קציר (כץ)

קובץ להדפסה [post_title] => מילים מתיבת הנגינה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-12-31 11:42:45 [post_modified_gmt] => 2018-12-31 09:42:45 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1035 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור שלט על חדר. על השלט איור ג'ירפה וכיתוב "החדר של: כינרת" ומתחתיו כיתוב "שמות ומשמעויות"

כינרת

WP_Post Object
(
    [ID] => 28738
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2018-04-23 13:10:49
    [post_date_gmt] => 2018-04-23 10:10:49
    [post_content] => הבָּנוֹת הנקראות כִּנֶּרֶת קרויות כמובן על שם הימה הצפונית, המכונה במקרא יָם־כִּנֶּרֶת (במדבר לד, יא; יהושע יג, כז), יָם כִּנְרוֹת (יהושע יב, ג) או סתם כִּנֶּרֶת (דברים ג, יז). צורת הרבים כִּנְרוֹת היא כנראה שם האזור (יהושע יא, ב; מלכים א טו, כ).[1]

כינרת היה גם שמה של עיר מבצר כנענית בנחלת שבט נפתלי (יהושע יט, לה), ונראה שהעיר היא שהעניקה לימה את שמה[2] – כפי שהעניקה לה בסוף ימי הבית השני העיר טבריה את השם ים טבריה או ימהּ של טבריה.[3]

פירוש השם הכנעני הקדום אינו ברור, אך ייתכן שיש קשר בינו לשם האל כנר, שנמצא ברשימות אלים מן העיר אוגרית (עיר ששכנה לחוף הים התיכון בסוריה של היום).[4] רבים קושרים בין הכינרת לכלי הנגינה כינור, אך טיב הקשר איננו ברור – האם על שום צורתה של הימה? ושמא שם האל הוא הקשור ביסודו לכלי הנגינה?

חז"ל התלבטו אף הם בשאלת מקור שמה של הימה, וכך אנו קוראים בבבלי מגילה ו ע"א:

כנרת זו גניסר. ולמה נקרא שמה כנרת? משום דממתקא פירותיה ככינרא.[5]

מהו כינרא? מילה ארמית זו מתפרשת בשתי דרכים בערך כִּנר ב"ספר הערוך", שהוא מילון למילים קשות בתלמודים ובמדרשים שכתב במאה ה־11 נתן בן יחיאל מרומי. לפי הפירוש הראשון כינרא הוא פרי. גידול כינרים באזור הכינרת נזכר גם בתלמוד הירושלמי: "והערבה עד ים כִנְרֹת – מעתה שני גיניסריות היו, או לא היו אלא שני אבטוניות [=ערים עצמאיות] כגון בית־ירח וצינבריי שהן מגדלות כינרים" (מגילה ע, א). על זיהויו של פרי זה נחלקו החוקרים; ולפי אחת ההצעות מדובר בשיזף, עץ הגדל גם בסביבת הכינרת (ואומנם בילקוט הצמחים שפרסם ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ, 1930, נקבע השם כִּנָּר לצד צֶאֱלִים תמורת אחד מסוגי השיזף). [6] לפי הפירוש השני כינרא הוא כינור, כלי מיתרים קדום.[7] שמו משותף לרבות מן השפות השמיות, ובהן אכדית, אוגריתית וארמית, אך ייתכן שמקורו בהודו. הוא נזכר במקרא עשרות פעמים לצד כלים אחרים, ובהם נבל, תוף, חליל, מצלתיים וחצוצרות. דוד ניגן בו, והוא מכלי הנגינה החשובים שבהם ניגנו במקדש. לפי יוסף בן מתתיהו היו לו עשרה מיתרים (לעומת שנים עשר לנבל), וניגנו בו במַפרט. אם כן לפי פירוש זה דומה המתיקות שממתיקה הכינרת את פירותיה לקולו הערב של הכינור. _______________________

[1]  לניקוד צורת הרבים ולהגייתה ראו את דבריו של ניסן ברגגרין בלשוננו לעם כד, ה (תשל"ג), עמ' 119–121 (= לשוננו לעם לד, ה [תשמ"ג], עמ' 149–151). [2]  השם מופיע גם ברשימות מצריות של ערי ארץ ישראל מאמצע האלף השני לפנה"ס. תאורטית אפשר לחשוב גם על מעבר השם בכיוון ההפוך – מן  הימה אל שם העיר המרכזית השוכנת לחופיה. [3]  העיר טבריה נוסדה בשנת 20 לסה"נ ונקראה על שם הקיסר הרומי טיבּריוס. מימי הבית השני ידועים גם השמות ים גינוסר (או גיניסר או גניסרת) וים הגליל (למשל בברית החדשה). [4]  זאת דעת החוקר יִרקוּ (A. Jirku). יישובים שונים נקראו על שם אלים ואלות. כך למשל שמות מקומות רבים פותחים ברכיב בַּעַל (האל הכנעני), וישנם אף היישובים בַּעֲלָה, בַּעֲלָת (צורות הנקבה של בעל). גם שמות אנשים יסודם בשמות אלים, כגון מרדכי, הקשור ככל הנראה לשם האל הבבלי מְרֹדָךְ (הנזכר בירמיהו נ, ב). [5]  פירוש ד"ממתקא פירותיה" אולי 'שמוסיפה מתיקות לפירותיה'. זאת הגרסה הניתנת במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית. מכתבי יד ומדפוסי הבבלי מוכרות גרסאות אחרות, כגון "כינרת זו גינוסר. ולמה נקרא שמה כינרת? דמתיקי פירהא כקלא דכינרי" – כלומר שפירותיה מתוקים או שפרייה מתוק כקול של כינור(ות). [6] היה מי שהציע שכינר זה אינו אלא הקינרס, המוכר מספרות חז"ל למן המשנה (למשל כלאיים ה, ח; בימינו ארטישוק), אך פרי זה איננו מתוק. [7] לפירוש זה יש חיזוק מן הנוסח המובא בהערה 5: "דמתיקי פירהא כקלא דכינרי".

[post_title] => כינרת [post_excerpt] => הבָּנוֹת הנקראות כִּנֶּרֶת קרויות כמובן על שם הימה הצפונית, המכונה במקרא יָם־כִּנֶּרֶת, יָם כִּנְרוֹת או סתם כִּנֶּרֶת. צורת הרבים כִּנְרוֹת היא כנראה שם האזור. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9b%d7%99%d7%a0%d7%a8%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-03-23 22:38:37 [post_modified_gmt] => 2022-03-23 20:38:37 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=28738 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הבָּנוֹת הנקראות כִּנֶּרֶת קרויות כמובן על שם הימה הצפונית, המכונה במקרא יָם־כִּנֶּרֶת, יָם כִּנְרוֹת או סתם כִּנֶּרֶת. צורת הרבים כִּנְרוֹת היא כנראה שם האזור.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך כִּנּוֹר ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במינוח המקצועי


כִּנּוֹר
לרשימה המלאה
מוסיקה (תרפ"ח, 1928)
כִּנּוֹר כנורות
מוסיקה (תשט"ו, 1955)
בַּטְנוּן
בַּטְנוּנַאי הנגן, כִּנּוֹר בָּס*
כַּנַּר בָּס* הנגן
* במילון המקורי כתוב: כַּנַּר בַּס
* במילון המקורי כתוב: כִּנּוֹר בַּס