הדף בטעינה

על המילה חֶמְדָּה

במילון

 (ללא ניקוד: חמדה)
מיןנקבה
שורשחמד

הגדרה

  • דבר יָקָר ונחמד

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

חמדה

המילים נֶחְמָד וחָמוּד רגילות על לשונם של דוברי העברית בימינו. עיון במקורות מגלה ששתיהן מן המקרא, וכמוהן גם מילים אחרות בשורש חמ"ד – חֶמֶד, חֶמְדָּה ומַחְמָד וגם הפעלים חָמַד וחִמֵּד.
המשך קריאה >>
איור של ביאליק והכיתוב: ביאליק והעברית

מחידושי ביאליק

WP_Post Object
(
    [ID] => 5346
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2013-07-07 09:00:17
    [post_date_gmt] => 2013-07-07 06:00:17
    [post_content] => 

מבית היוצר של חיים נחמן ביאליק, מנשיאי ועד הלשון העברית, לציון 79 שנים למותו – כ"א בתמוז תרצ"ד

(על פי "מלון חדושי ח. נ. ביאליק" מאת יצחק אבינרי, תל־אביב תרצ"ה)

גחלילית, מעפל, ערגה, קדחתני

גַּחְלִילִית

גחלילית היא חיפושית שבקצה גופה חומר המאיר בלילה. את המילה גחלילית חידש ביאליק מן המילה גַּחֶלֶת בעקבות מדרש חז"ל. וזה נוסח המדרש בספר האגדה מאת ביאליק ורבניצקי: "למי שהיה רואה תולעת, והיה רואה אותה כגחלת, ונקראת גוּמְרַת לילה ['גומרה' בארמית היא גחלת], והיה מתיירא ממנה. אמרו לו: מזו אתה מתיירא? בלילה היא גחלת ויוקדת, יבוא הבוקר ואתה רואה שאינה אלא תולעת". במילה גחלילית – מעין הקטנה של גחלת – נרמזת גם המילה לילה. ביאליק שילב את חידושו בשיר הילדים "אצבעוני". בתיאור התמודדותו של אצבעוני עם "ליל חשכה": "כָּל הַלַּיְלָה עִם הַפַּנָּס / שׁוֹמְרָה לִי וּלְרֹאשִׁי עֵרָה / הַגַּחְלִילִית, יָאִיר נֵרָהּ".

מַעְפָּל

את המילה מַעְפָּל הציע ביאליק במשמעות 'מעשה גבורה'. המילה פורסמה בכתב העת לשוננו משנת תרצ"א (1931) כהצעת חלופה למילה הרוסית podvig, בעקבות בקשה מן הציבור. מעפל נוצר על פי הפועל 'העפיל' הנזכר בניסיון כיבוש הארץ לאחר חטא המרגלים: "וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה... אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם... וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר... "(במדבר יד, מ–מד). לדעת רש"י ואחרים 'ויעפילו' הוא לשון חוזק ועזות. מן ההקשר בסיפור המקראי של עלייה אסורה ומסוכנת נבחרו המילים 'מעפילים' ו'העפלה' לציון העולים והעלייה הבלתי לגלית בתקופת המנדט.

עֶרְגָּה

ערגה היא מילה נרדפת לגעגוע, כמיהה, כיסופים, השתוקקות ועוד. את המילה חידש ביאליק במשקל של מילים כמו חֶמְדָּה ועֶדְנָה בעקבות הפועל המקראי עָרַג: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים" (תהלים מב, ב). לפי הפירוש המסורתי הפועל עָרַג מביע את קולו של האייל הצועק בצימאונו. אך לפי תרגומי המקרא עָרַג הוא כָּמַהּ ונכסף, וכך המילה משמשת בימינו. לצד ערגה חודשה בראשית המאה העשרים המילה עֵרָגוֹן, אך היא כמעט נעלמה מן השימוש.

קַדַּחְתָּנִי

שם התואר קדחתני פירושו בהול, נמרץ, סוער. ביאליק השתמש לראשונה במילה זו במסה על הסופר י"ח ברנר. וכך נאמר שם: "רדיפה בהולה וקדחתנית אחרי מקוריות של שוא" (טעות נעימה, תרס"ט–1908). שם התואר קדחתני גזור מן המילה קַדַּחַת במשמעותה המושאלת: מצב של פעילות מועצמת הכרוכה בהתרגשות ובמתח ('קדחת נסיעות', 'קדחת הבחירות'). [post_title] => מחידושי ביאליק [post_excerpt] => חיים נחמן ביאליק, מנשיאי ועד הלשון, חידש כ־300 מילים בעברית - יותר מאליעזר בן יהודה! על ארבע מילים מחידושיו: גחלילית, מעפל, ערגה, קדחתני. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-05-10 13:44:32 [post_modified_gmt] => 2021-05-10 10:44:32 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5346 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

חיים נחמן ביאליק, מנשיאי ועד הלשון, חידש כ־300 מילים בעברית - יותר מאליעזר בן יהודה! על ארבע מילים מחידושיו: גחלילית, מעפל, ערגה, קדחתני.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של מפת ישראל ובראשה ראש שארץ הצבי

ארץ הצבי

WP_Post Object
(
    [ID] => 1005
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-05-08 09:36:00
    [post_date_gmt] => 2011-05-08 06:36:00
    [post_content] => הצבי הוא מבעלי החיים האופייניים לנופי ארצנו עוד מימי התנ"ך. בגלל מקומו המרכזי בעולמו של האדם זכה הצבי לצורת נקבה – צְבִיָּה – לעומת בעלי חיים רבים, כגון דוב, ששמם משמש בתנ"ך לזכר ולנקבה גם יחד. בן הצבי זכה אף הוא לשם משלו – עֹפֶר – שם המשותף לו ולבן האייל. צורת הרבים של צְבִי היא צְבָיִים או צְבָאִים.

רגליו הקלות של הצבי עשאוהו סמל למהירות. על אחיו הזריז של יואב בן צרויה נאמר: "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" (שמואל ב ב, יח), בשיר השירים הרעיה אומרת לדוד: "בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים" (ח, יד), ובפרקי אבות אנו מוצאים את הנחייתו של יהודה בן תימא: "הווי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" (ה, כ). גם הפתגם "הניח מעותיו על קרן הצבי" (משנה כתובות יג, ב), הנאמר על אדם שהשקיע את כספו בעסק מפוקפק, מתקשר כנראה למהירותו של הצבי ולקושי הרב להשיגו.

על אף נוכחותו הבולטת של הצבי קל הרגליים בארצנו, סביר שהביטוי הידוע אֶרֶץ הַצְּבִי אינו קשור לשמו של בעל החיים. את המילה צְבִי שבביטוי זה – הלקוח מספר דניאל – מקובל לשייך לשורש השמי צב"י המציין רצון. שורש זה שונה מן השורש של שם החיה כפי שאפשר ללמוד מהשוואה ללשונות שמיות אחרות: במקבילות שלו בארמית ובערבית בא העיצור צ כבעברית, ואילו בשם החיה באים תמורת ה־צ עיצורים אחרים: ט בארמית ו־ﻅ בערבית. השורש צב"י במשמעות 'רצון' רגיל בלשון הארמית, וייתכן שממנה הוא חדר אל העברית. הצירוף אֶרֶץ הַצְּבִי דומה אפוא לצירופים אחרים המתארים את ארץ ישראל: אֶרֶץ חֶמְדָּה (מן התנ"ך) ואֶרֶץ חֵפֶץ (מלשון הפיוט).[1]

בכמה מקומות בתנ"ך, וכנראה אף בצירוף אֶרֶץ הַצְּבִי עצמו, המילה צְבִי מציינת תפארת, יופי והדר. משמעות זו נתגלגלה מן המשמעות הבסיסית של השורש צב"י – מן הרצון אל הדבר שרוצים אותו. גלגול משמעות דומה קיים במילים נֶחְמָד, חָמוּד, חֶמֶד, חֶמְדָּה ומַחֲמַדִּים המציינות כולן דברים נאים וטובים, דברים שבני אדם חומדים אותם.

שימושה של המילה צְבִי במשמעות של הדר ותפארת ניכר במיוחד בבוֹאהּ לצד מילים נוספות בעלות משמעות קרובה, כגון בנבואת ישעיהו לעתיד לבוא: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד, וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל" (ד, ב). רבים קושרים לענייננו גם את דברי הפתיחה של קינת דוד: "הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים" (שמואל ב א, יט). על פי זה לפנינו קריאת צער על כבוד ישראל ותפארתו שנפגעו עם מותם של שאול המלך ובנו יהונתן – ידיד נפשו של דוד.

המילה צִבְיוֹן, שמקורה בלשון חכמים, שייכת אף היא לשורש זה. כשנאמר במדרש: "אלו אבות שעשו צביוני" (שיר השירים רבה ז, א) הכוונה היא 'שעשו רצוני'. אך דברי התלמוד הבבלי "כל מעשה בראשית לקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונן נבראו" (ראש השנה יא ע"א) פתחו פתח לפירושים כמו 'יופי', 'תואר' ואף 'דמות', 'צורה'. מן הפירושים האלה נתגבשה משמעות המילה כפי שהיא משמשת בימינו: אופי, גוון וסגנון – צביון יהודי, צביון ממלכתי, צביון חגיגי.

נסיים בקטע מתוך פיוט לשמיני עצרת מאת דונש בן לברט:

דּוֹד מֵאָז בָּרַח כַּצְּבִי / נַפְשִׁי לִרְאוֹתוֹ נִכְסְפָה, //
מִי יִתֵּן לִי אֶרֶץ צְבִי / בִּכְנַף נֶשֶׁר אֶתְעוֹפְפָה, //
אוּלַי אֶמְצָא שָׁם אוֹהֲבִי / וּבְצֵל דּוֹדָיו אֶסְתּוֹפְפָה.

כתבה: תמר קציר (כץ)

_______________________

[1] בתלמוד הבבלי דרשו חז"ל את הצירוף "ארץ הצבי" על שם בעל החיים בכמה דרכים, כגון "מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה" (כתובות קיב ע"א, וראו גם גיטין נז ע"א).

קובץ להדפסה [post_title] => ארץ הצבי [post_excerpt] => על אף נוכחותו הבולטת של הצבי קל הרגליים בארצנו, סביר שהביטוי הידוע אֶרֶץ הַצְּבִי אינו קשור לשמו של בעל החיים. את המילה צְבִי שבביטוי זה – הלקוח מספר דניאל – מקובל לשייך לשורש השמי צב"י המציין רצון. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%94%d7%a6%d7%91%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-07-26 09:29:27 [post_modified_gmt] => 2021-07-26 06:29:27 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1005 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

על אף נוכחותו הבולטת של הצבי קל הרגליים בארצנו, סביר שהביטוי הידוע אֶרֶץ הַצְּבִי אינו קשור לשמו של בעל החיים. את המילה צְבִי שבביטוי זה – הלקוח מספר דניאל – מקובל לשייך לשורש השמי צב"י המציין רצון.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך חֶמְדָּה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>