הדף בטעינה

על המילה הִשְׁתַּפֵן

בתשובות באתר

איור חיות ופעלים: להתחזר, להשתפן, להשתבלל, להתחרדן, להתפרפר

פעלים הגזורים משמות בעלי חיים

WP_Post Object
(
    [ID] => 39483
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2020-02-11 09:51:12
    [post_date_gmt] => 2020-02-11 07:51:12
    [post_content] => שמות בעלי חיים תרמו לאוצר המילים בעברית פעלים מספר. חלק מן הפעלים יוצאים מתוך השימוש המושאל בשם בעל החיים לציון תכונה אנושית, ורבים מהם נולדו בלשון הדיבור ובלשון העגה, ואולם לכמה מהם אחיזה ארוכת שנים בלשוננו.

פעלים מלשון הדיבור

הִתְחַזֵּר – נהג בגסות (בעיקר בהקשר של אוכל) וברשעות, כלומר נהג כ'חזיר'. בעל החיים חֲזִיר נתפס כמלוכלך וגס בשל נטייתו להתפלש בבוץ. במסורת היהודית החזיר הוא סמל לחיות הטמאות (אף שהוא רק אחד מרשימה ארוכה). מן המקרא מוכר הדימוי השלילי "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (משלי יא, כב), וגם בספרות חז"ל יש לחזיר שם רע. בעברית וגם בשפות אחרות (יידיש, גרמנית, אנגלית, שפות סלוויות ועוד) 'חזיר' משמש לתיאור אדם גס רוח ומרושע. נראה שלשונות אירופה קיבלו את הזיקה בין חזיר לתכונות שליליות מן היהדות בתיווך הנצרות. מהמילה 'חזיר' במשמעות זו נגזר השם המופשט חֲזִירוּת. הִתְפַּרְפֵּר – התחמק מחובה או מנוכחות; לא שמר נאמנות לבן זוגו, נהג בחופש מיני, כלומר נהג כ'פרפר'. פַּרְפַּר הוא כינוי לאדם שאינו מקפיד למלא את חובתו ולחלופין אדם שאינו נאמן לבן זוגו ונוהג בחופש מיני. המילה פַּרְפַּר עצמה נתחדשה בימינו על פי הפועל פִּרְפֵּר המשמש בספרות חז"ל במשמעות 'פרכס, התנודד', ובהשראת farfalla באיטלקית ואולי גם papillion בצרפתית, וכן 'פורפור' (ציפור קטנה) בערבית. משערים שמחדש המילה הוא אליעזר בן־יהודה או בנו איתמר, אף על פי שבמילון בן־יהודה המילה אינה מסומנת כחידוש המחבר.[1] הִתְקַרְנֵף – נהה אחרי העדר, ויתר על דעתו והצטרף לקבוצה שדעתה היא הדעה המקובלת. הפועל נולד בעקבות המחזה קרנפים מאת אז'ן יונסקו שהועלה בתיאטרון חיפה בשנת 1962. בהצגה מופיע קרנף בעיירה ולאחר מכן הופכים תושביה אט אט לקרנפים בעצמם – המחזה מותח ביקורת חריפה על הקלות שבה בני אדם נגררים זה אחר זה ואגב כך מקבלים על עצמם התנהגות שקודם לכן חשבו שהיא בלתי מקובלת. הפועל אינו נקרה במחזה. כנראה מבקר התיאטרון של 'ידיעות אחרונות' הוא שחידשוֹ בביקורתו על ההצגה: "את ההתבהמות שמולידה ההיסטריה ההמונית של הנאציזם ממחישה מגפה... והמגפה היא, שאחד־אחד הולכים התושבים ו'מתקרנפים', כלומר נהפכים לבהמה, שבראשה קרן אחת או שתיים". המידע כאן לקוח מרשימתו של אילון גלעד בעיתון 'הארץ'. הִשְׁתַּבְּלֵל – התכנס בתוך עצמו; נשאר בביתו. הפועל גזור משם בעל החיים שַׁבְּלוּל – רכיכה המתכנסת לתוך קונכייה לוליינית. בשם שַׁבְּלוּל הבי"ת דגושה, ובעקבותיו נהגה גם הפועל בעל ארבעת עיצורי השורש בבי"ת דגושה שלא לפי כללי הדיגוש והריפוי של בכ"פ. הִשְׁתַּפֵן – נהג בפחדנות, כ'שפן'. שָׁפָן הוא כינוי לאדם פחדן (כמקובל בכמה מלשונות אירופה כמו רוסית וגרמנית ביחס לארנבון). כפעלים גזורי שם אחרים המשמשים בלשון הדיבור אין מקפידים על ההגייה התקנית של הדגש בעה"פ כמתבקש בבניין התפעל. הִתְעַלֵּק – נטפל למישהו כמו עֲלוּקָה. בספרות אפשר למצוא גם את הפועל עָלַק בבניין קל במשמעות דומה. למשל המילונאי אברהם אבן־שושן מביא במילונו מן הסופר גרשון שופמן: "הסיוט המתוק שזעזע בשעתו את נעורי שנינו ועלק את לשדם". הִתְקַרְצֵץ – נטפל והטריד בלי הרף, כקרצייה. נזכיר כי המונח התקני הוא קַרְצִית (ולא קַרְצִיָּה – צורה שנוצרה מגזירה לאחור של צורת הרבים קרציות). קרצית היא טפיל המוצץ דם של בעלי חיים,  ובהשאלה בלשון הדיבור – אדם שנטפל ומטריד. הִתְכַּלֵּב – חי בתנאים לא נאותים, כגון ישן בבגדים ללא מקלחת, כמו כֶּלֶב. הפועל נוצר בהשראת  הביטוי "חיי כלב". הִתְקַפֵּד – התכנס בתוך עצמו ונסגר מפני העולם הסובב בשל תחושת איום, כמו קיפוד. הִתְחַרְדֵּן – שכב או ישב בשמש להנאתו. הפועל נגזר מן השם חַרְדּוֹן – לטאה הנוהגת לעמוד ללא נוע בשמש.  הִתְבַּרְוֵז – הפועל משמש פה ושם בשני הקשרים: הלך כברווז או קיבל "עור ברווז" (ביטוי זה מקורו בגרמנית).

פעלים בלשון הספרות

  • הִתְבַּהֵם – נהג באופן לא תרבותי, כבהמה.
  • הִזְדָּאֵב – נהג כזאב.
  • הִזְדַּבֵּב – אבן־שושן מביא מן הסופר ס' יזהר: "זבובים מִזְדַּבְּבִים בדיצה".
  • נִטַּוֵּס (בלי ניקוד: ניטווס, בבניין התפעל) – אבן־שושן מביא מן הסופר יצחק שנהר: 'התקשט, התגנדר כמעשה טווס'.

פעלים שאינם קשורים להתנהגות

  • תִּלֵּעַ – הרחיק תולעים מצמחים: "ששם הכהנים בעלי מומין מתלעים בעצים" (משנה מידות ב, ה).
  • הִתְלִיעַ – התמלא תולעים: "אם התליעה סולת התליעה לו" (שקלים ד, ט)
  • חִמֵּר – הנהיג בהמה, מן חֲמוֹר.
  • נִמֵּר, מְנֻמָּר – שעיצב או שמעוצב ככתמים על משטח, מן נָמֵר שפרוותו מאופיינת בחברבורות (בלשון הספרות גם התנמר). למשל: "הַמְנַמֵּר אֶת שָׂדֵהוּ" (משנה פאה ג, ב) הוא מי שמזבל את שדהו רק במקומות מסוימים, כעין איים, ולא ברצף.
  • נִמּוּל, נִמְלוּל – תחושה כאילו נְמָלִים רוחשות על פני העור.
 _____________________________

[1] ראו עוד אצל ראובן סיוון, לשוננו לעם כו, עמ' 268–269.

  [post_title] => פעלים הגזורים משמות בעלי חיים [post_excerpt] => שמות בעלי חיים תרמו לאוצר המילים בעברית כמה פעלים, מקצתם יוצאים מתוך השימוש המושאל בשם בעל החיים לציון תכונה אנושית. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%92%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-12-17 00:18:58 [post_modified_gmt] => 2020-12-16 22:18:58 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=39483 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שמות בעלי חיים תרמו לאוצר המילים בעברית כמה פעלים, מקצתם יוצאים מתוך השימוש המושאל בשם בעל החיים לציון תכונה אנושית.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור ארנבת, שפן וארנבון עם כיתוב מה ההבדל בין ארנבת לשפן

שפן, ארנבת וארנבון

WP_Post Object
(
    [ID] => 38192
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2019-12-03 19:25:09
    [post_date_gmt] => 2019-12-03 17:25:09
    [post_content] => ‍שפן, ארנבת וארנבון הם מיני יונקים שלעיתים מזומנות דוברי העברית נוטים לבלבל ביניהם.

שָׁפָן או שְׁפַן סֶלַע[1] (השם המדעי Procavia capensis) ממשפחת השפניים – צבעו חום־אפרפר ואוזניו קצרות ועגולות. משכנו בנקיקי סלעים, וכך הוא מתואר גם בתנ"ך: "סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים" (תהלים קד, יח), "שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם" (משלי ל, כו).

אַרְנֶבֶת (השם המדעי Lepus ובאנגלית hare) ואַרְנָבוֹן (השם המדעי Oryctolagus ובאנגלית rabbit) שניהם ממשפחת הארנביים. הם נבדלים זה מזה בגודל, באורך האוזניים ובאורח החיים – הארנבת גדולה מן הארנבון, אוזניה ארוכות משלו והיא איננה חופרת מחילות.

השפן והארנבת נזכרים בתורה ברשימת החיות הטמאות: "אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ... אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן" (דברים יד, ז; וכן בויקרא יא, ה–ו).[2] שניהם מינים המצויים בארץ ישראל, ואילו הארנבון מוצאו במערב אירופה.

הארנבון, ולא השפן או הארנבת, הוא חיית המחמד המוכרת שפוגשים בפינות חי, ודמותו היא המשמשת השראה לבובות צעצוע ולדמויות מונפּשות. ואולם מסורת אירופית בת מאות שנים זיהתה את השפן המקראי עם הארנבון.[3] ברבות הימים טעות זו נשתרשה בשמות דמויות בספרות העברית החדשה ובשירי ילדים כגון "השפן הקטן", ובצירופי לשון כגון 'שפן ניסיונות', 'שלף שפן מן הכובע', 'אוכלי שפנים', ואף בפועל מלשון העגה "הִשְׁתַּפֵן" הגזור מן הכינוי 'שפן' לאדם פחדן (כמקובל בכמה מלשונות אירופה כמו רוסית וגרמנית ביחס לארנבון).

שפן כשם פרטי

השם שָׁפָן הוא גם שם פרטי במקרא: מספר מלכים מוכר שפן הסופר, מגיבורי סיפור מציאת ספר התורה הקדום בימי המלך יאשיהו, וסבו של גדליה בן אחיקם, מושל יהודה האחרון. השם הפרטי שפן מתועד גם בכתובות פניקיות ופוניות. בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת נחשפה בעיר דוד חותמת על שם "גמריהו [ב]ן שפן", ויש חוקרים המזהים אותו עם גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הַסֹּפֵר שנזכר בספר ירמיה (לו, י–יב; כה).

ארנבת כשם פרטי

בסיפור תרגום המקרא ליוונית בתלמוד הבבלי נמנית המילה "ארנבת" עם המילים ששבעים ושניים הזקנים שהוטלה עליהם המלאכה בחרו לסטות בהן מן התרגום המילולי: וכתבו לו "את צעירת הרגלים"[4] ולא כתבו לו "ואת הארנבת", מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה, שלא יאמר: שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה. (מגילה ט ע"ב) השם היווני לארנבת – λαγώϛ (=לָאגוֹס)[5] כשם אשת תלמי – נקרה בספרות חז"ל בצורה 'לגא' במדרש שמתחקה אחר זהות החומר שממנו הוכנו כותנות העור של אדם וחווה.[6]

ארנבות או ארנבים?

צורת הרבים של ארנבת מופיעה בספרות חז"ל בסיומת ־ִים – אַרְנָבִים, והיו שגזרו מכאן (במה שמכונה 'גזירה לאחור') את הצורה הזכרית 'ארנב' (וכך אף במאגרי המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון). ואולם הדעת נותנת כי 'ארנבים' היא צורת הרבים של המין 'ארנבת', כשם שצורת הרבים של מיני בעלי חיים בלשון נקבה עשויה לבוא בסיומת ־ִים: נמלה–נמלים, דבורה–דבורים, יונה–יונים, תולעת–תולעים.[7] מכל מקום בימינו אין פסול בשימוש הצורה 'ארנב' לציון ארנבת ממין זכר, כמו שנוצרה צורת הנקבה 'שְׁפַנָּה' לציון שפן ממין נקבה. ________________________

[1] ברשימת שמות בעלי חיים שקבעה האקדמיה בשנת תשכ"ג (1963) נקבע השם 'שפן' לעצמו ורק בסוגריים נזכר השם "המלא" שְׁפַן סְלָעִים. ראו באתר מונחי האקדמיה כאן.

[2] לשם ארנבת מקבילות בלשונות שמיות: באכדית – arnabu/annabu, בערבית – أَرْنَبٌ, ובלהגי הארמית – ארנבא. לשם שפן יש מקבילה בלשונות דרום־ערביות – ת'פן (בערבית הקלסית שמו הוא وَبْر, וכן תרגם רב סעדיה גאון – אל־ובר).

[3] מסורת מעניינת (אך מסופקת למדי) מייחסת את הבלבול בין השפן לארנבון לפניקים כובשי הארצות שלחופי הים התיכון. הפניקים כינו את חצי האי האיברי בלשונם השמית 'אי השפנים' על שום מין הארנבון הנפוץ בו שהזכיר להם את שפן הסלע מארץ מוצאם. השם התגלגל ל־Hispānia הלטינית (ומאוחר יותר גם ל־Spain באנגלית). ואומנם גם בוולגטה תורגמה המילה 'שפנים' בתהלים ובמשלי לשמות בעלי חיים ממשפחת הארנביים.

[4] בנוסח תרגום השבעים שבידינו ארנבת היא δασύπους, היינו "שעירת הרגליים".

[5] השם היווני 'לגוס' התגלגל לשם המדעי של הסדרה כולה –Lagomorpha  (בעברית: ארנבאים).

[6] ראו בראשית רבה (מהדורת תיאודור–אלבק) כ, יב.

[7] ואומנם נקיטת לשון נקבה בצורה 'ארנבת' הטרידה את פרשני המקרא בימי הביניים. היו שטענו כי במין זה רבות הנקבות מן הזכרים (אבן עזרא), והיו שסברו כי כל פרט שייך פיזיולוגית לשני המינים (רבנו בחיי). בולט בהם הרמב"ן שבחר בתיאור מצב הלשון: "ואת הארנבת – מין הוא שיקראו כן בלשון הקודש הזכר והנקבה ממנו, וכן היענה, ובעופות היונה, אין שם הזכר חלוק מן הנקבה. ויש רבים ששמותם בלשון זכר ואין לנקבותיהם שם אחר: גמל, שפן, חזיר, 'דוב אורב' (איכה ג, י), 'פרה ודוב תרעינה' (ישעיה יא, ז), וכן תור בעופות".

[post_title] => שפן, ארנבת וארנבון [post_excerpt] => ‍שפן, ארנבת וארנבון הם מיני יונקים שלעיתים מזומנות דוברי העברית נוטים לבלבל ביניהם. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%a4%d7%9f-%d7%90%d7%a8%d7%a0%d7%91%d7%aa-%d7%90%d7%a8%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-03-12 16:13:28 [post_modified_gmt] => 2021-03-12 14:13:28 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=38192 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

‍שפן, ארנבת וארנבון הם מיני יונקים שלעיתים מזומנות דוברי העברית נוטים לבלבל ביניהם.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
זמר צעיר על במה ברקע כוכב מהבהב והכיתוב: מְכַּכֵב או מְכַכֵּב

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

WP_Post Object
(
    [ID] => 7425
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2014-10-29 16:35:48
    [post_date_gmt] => 2014-10-29 14:35:48
    [post_content] => בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו מְסַכֵּם, מְעַכֵּל). אך בשם העצם כּוֹכָב המצב הפוך: הכ' הראשונה דגושה והשנייה רפה. מכאן ההגייה הרווחת "מְכַּכֵב" המשמרת את הצליל של השם שממנו נגזר הפועל.

בעיה זו של הגיית עיצורי בכ"פ אופיינית לפעלים גזורי שם. למשל: הפועל 'לנכס' נוצר משם העצם נֶכֶס, ולכן הגייתו הרווחת היא בכ' רפה. ואולם מצד הדקדוק צריך לומר נִכֵּס, לְנַכֵּס (כמו סִכֵּם, לְסַכֵּם) – שהרי בבניין פיעל יש דגש חזק בע' הפועל.  דוגמה מסוג אחר היא שם הפעולה 'הנפשה' שנוצר מן המילה נֶפֶשׁ. רווחת ההגייה בפ' רפה בעקבות הגיית המילה נֶפֶשׁ, ואולם הפ' אמורה להיות דגושה בדגש קל (אחרי שווא נח): הַנְפָּשָׁה (כמו הַנְפָּקָה).

בעיקרון גם בפעלים גזורי לעז חלים כללי הדיגוש והריפוי העבריים הרגילים. למשל: הִתְפַּלְסֵף (מן פִילוֹסוֹפְיָה), טִלְפֵּן (מן טֵלֵפוֹן), סִבְסוּד (מן סובּסידיה), וכך היה אמור להיות גם במקרים אחרים דוגמת מְדֻפְלָם (מן דיפּלומה).

חוסר ההקפדה על הריפוי והדיגוש נפוץ בפעלים גזורי שם בלשון העגה (סלנג): לְרַכֵל (מן רָכִיל, רְכִילוּת), הִשְׁתַּפֵן (מן שָׁפָן), נִדְפַק (מן דָּפוּק, דֶּפֶק), פִשֵׁל (מן פַשְׁלָה), חִפֵף (מן חַפִיף בערבית). אבל: לְפַנְצֵ'ר (מן פּנצ'ר), מְבֹאָס (מן בּאסה), מְבֻלְגָּן ( מן בּלגן).

בלשון התקנית ראוי כמובן להקפיד על הגייה המתאימה לדקדוק העברי, כמודגם בטבלה:
ההגייה התקנית ההגייה הרווחת מילת המוצא
מְכַכֵּב, לְכַכֵּב מְכַּכֵב, לְכַּכֵב כּוֹכָב
נִכֵּס נִכֵס נֶכֶס
הַנְפָּשָׁה הַנְפָשָׁה נֶפֶשׁ
מְשֻׂפָּם (כמו מְסֻפָּר) מְשֻׂפָם שָׂפָם
תִּכּוּן, לְתַכֵּן (כמו עִכּוּל, לְעַכֵּל) תִּכוּן, לְתַכֵן תֶּכֶן (design)
מִכּוּן (כנ"ל) מִכוּן מְכוֹנָה
הִנְכִּיחַ (כמו הִשְׁכִּיחַ) הִנְכִיחַ נוֹכֵחַ, נוֹכְחוּת
לְכַמֵּת (כמו לְכַבֵּד) לְכַּמֵּת כַּמּוּת
לְכַפְתֵּר (כמו לְכַלְכֵּל) לְכַּפְתֵּר כַּפְתּוֹר
לְכַדְרֵר (כנ"ל) לְכַּדְרֵר כַּדּוּר
[post_title] => מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? - הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם [post_excerpt] => מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו מְסַכֵּם, מְעַכֵּל). [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d6%b0%d7%9b%d6%bc%d6%b7%d7%9b%d6%b5%d7%91-%d7%90%d7%95-%d7%9e%d6%b0%d7%9b%d6%b7%d7%9b%d6%bc%d6%b5%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-04-09 22:08:55 [post_modified_gmt] => 2020-04-09 19:08:55 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=7425 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו מְסַכֵּם, מְעַכֵּל).
המשך קריאה >> המשך קריאה >>