WP_Post Object
(
    [ID] => 34526
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2019-04-04 14:25:59
    [post_date_gmt] => 2019-04-04 11:25:59
    [post_content] => על פי החלטת האקדמיה משנת תשל"ט (1979), דרך המלך בניקוד משקל פַּעְלָן היא בלא דגש קל בל' הפועל, כגון צַרְכָן, חַנְפָן, שַׁדְכָן (בכמה שמות בא דגש בע' הפועל, כגון חַבְּלָן, קַבְּלָן). נשאלה השאלה כיצד ינוקדו השמות כלבן, קרתן ורפתן, הבאים בדגש במקצת המילונים. שאלה זו נוגעת לדרך גזירתם: אם נראה בהם שמות השקולים במשקל פַּעְלָן ("גזירה מסורגת"), תהיה ל' הפועל בהם רפה; ואם נראה בהם שמות הגזורים במישרין משמות עצם (כֶּלֶב, קֶרֶת, רֶפֶת בסיומת ־ָן – דוגמת חֻצְפָּן והַרְפַּתְקָן; "גזירה קווית"), תבוא בהם ל' הפועל בדגש (כַּלְבָּן על דרך כַּלְבִּי).

ההכרעה בין שתי דרכי הגזירה היא הכרעה מורכבת, והיא נוגעת לתפיסת השורש והמשקל. שמות כגון רַקְדָן, שַׂחְקָן – מקובל לראות בהם שמות השקולים במשקל פַּעְלָן, שכן הם אינם קשורים במובהק לשם עצם מסוים אלא להוראת השורש (או לאחת מהוראותיו), ושורשם בא גם בצורות פועליות (רָקַד, שִׂחֵק). נבדלים מהם השמות כַּלְבָּן ורַפְתָּן, שכן הם קשורים במובהק לשמות העצם כֶּלֶב ורֶפֶת ולא להוראה כללית של שורשם (הכלבן אינו "מְכַלֵּב" והרפתן אינו "רוֹפֵת").

נשאלת השאלה אם התפיסה התאורטית השואפת לחלוקה ברורה בין גזירה בדרך של שורש ומשקל ובין גזירה בדרך של בסיס וסיומת – עומדת גם במבחן המציאות הלשונית. אם השמות סַפְרָן ודַגְלָן גזורים מישרין מסֵפֶר ומדֶּגֶל, מדוע בא בהם פתח ולא חיריק (כבנטיית סֵפֶר ודֶגֶל)? וכיצד נסביר את תצורת השם קַלְפָן (שאילו נגזר במישרין משם העצם קְלָף, הייתה צורתו קְלָפָן), את תצורת בַּמַּאי (שאילו נגזר במישרין מבָּמָה, היה מנוקד בָּמַאי) ואת השם הַגַּאי (האומנם גזור הוא במישרין מהֶגֶה)? נראה שהבחנה "גורפת" בין שתי דרכי התצורה אינה אפשרית.

בבוא האקדמיה להכריע בשאלת ניקודם של 'כלבן', 'קרתן' ו'רפתן', היא העדיפה את הניקוד בלא דגש, כדרך המלך במשקל פַּעְלָן: כַּלְבָן, קַרְתָן, רַפְתָן. החלטה זו תומכת בקיומה של מערכת אחידה, המקילה על הדוברים, שהרי מנקודת מבטו של הדובר אין חשיבות להבחנה בין שתי דרכי הגזירה כי התוצר הוא אחד – מילה בתבנית פַּעְלָן.

בקביעה זו אין כדי לשלול שלילה עקרונית יצירה של שמות בסיומת ־ָן משמות סגוליים: השם דַּעְתָּן גזור מן השם דַּעַת שכן שורשו יד"ע ולא דע"ת, ולכן בא בו דגש בל' הפועל. גם השם גִּזְעָן נראה גזור במישרין מגֶּזַע, ומשום כך בא בו חיריק.

היבט אחר בהחלטה נוגע בשאלת ההגייה הרוֹוחת בציבור: מאחר שרוֹוחות למדי הצורות הדגושות כַּלְבָּן וחַלְבָּן (שאינו גזור משם סגולי, ואין כל צד זכות מבחינה דקדוקית לדגש שבו), הוחלט שלא לפוסלן ועם זאת לראות בצורות הרפות (כַּלְבָן, חַלְבָן) את דרך המלך.

השם עצבני, הנוהג בדיבור בבי"ת פוצצת, נקבע בדגש.
    [post_title] => משקל פַּעְלָן ונספחיו
    [post_excerpt] => בבוא האקדמיה להכריע בשאלת ניקודם של 'כלבן', 'קרתן' ו'רפתן', היא העדיפה את הניקוד בלא דגש, כדרך המלך במשקל פַּעְלָן: כַּלְבָן, קַרְתָן, רַפְתָן.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%9c-%d7%a4%d7%a2%d7%9c%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-03-19 13:22:24
    [post_modified_gmt] => 2023-03-19 11:22:24
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=34526
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 113
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-06-13 14:25:28
    [post_date_gmt] => 2010-06-13 11:25:28
    [post_content] => יש היגיון דקדוקי הן בצורה גַּזְעָן, גַּזְעָנוּת, הן בצורה גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת, ואולם הצורה התקנית שנקבעה היא בחיריק: גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת.

גִּזען גזור מן השם גֶּזַע בתוספת הסיומת ־ָן, וכפי שהשם גֶּזַע נוטה בחיריק (גִּזְעִי, גִּזְעֲךָ), כך גם גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת בחיריק. אפשר להשוות את גִּזְעָן למילה צִבְעָן (פיגמנט) – מן המילה צֶבַע, הנוטה גם היא בחיריק (צִבְעֵי־).

אבל בכמה שמות שנגזרו באותה הדרך האות הראשונה מנוקדת בפתח דווקא: סַפְרָן, דַּגְלָן (אף על פי שהשמות סֵפֶר, דֶּגֶל נוטים בחיריק: סִפְרִי, סִפְרְךָ; דִּגְלִי, דִּגְלְךָ), ומכאן שיש היגיון גם לצורות בפתח: גַּזְעָן, גַּזְעָנוּת. יש המסבירים את הפתח בשמות האלה בהשפעת שמות שנגזרו משורש + משקל פַּעְלָן, דוגמת רַקְדָן, שַׂחְקָן, קַרְיָן, נַדְבָן ועוד רבים.

ואולם מן הראוי שלא יתרוצצו שתי צורות לאותו ערך מילוני. הצורות בחיריק גִּזְעָן וגִזְעָנוּת נפוצות יותר, והן המתועדות במילונים. גם האקדמיה קבעה את הצורה גִּזְעָנוּת ואותה בלבד במילון למונחי סוציולוגיה של האקדמיה בשנת תשע"ו, 2015.[1]

____________________
[1]  כבר בשנת תשנ"א (1991) גילתה המזכירות המדעית של האקדמיה את דעתה בעניין בהערת מערכת בחוברת לשוננו לעם: "המזכירות המדעית תומכת בצורת גִּזְעָן" (כרך מב, עמ' 56).
    [post_title] => גִּזְעָן או גַּזְעָן?
    [post_excerpt] => יש היגיון דקדוקי הן בצורה גַּזְעָן, גַּזְעָנוּת, הן בצורה גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת, ואולם הצורה התקנית שנקבעה היא בחיריק: גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%92%d7%96%d7%a2%d7%9f-%d7%90%d7%95-%d7%92%d7%96%d7%a2%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-30 00:42:41
    [post_modified_gmt] => 2022-09-29 21:42:41
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=113
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 7974
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2001-03-14 16:03:26
    [post_date_gmt] => 2001-03-14 14:03:26
    [post_content] => תוכן העניינים

	
היערכות מחדש של הוועדה למינוח טכנולוגי בחיפה, עמ' 1
	
מסלול חוקרים באקדמיה, עמ' 1
	
ספר המקורות לספרות צפון־אפריקה (המילון ההיסטורי), עמ' 1
	
החלטות בדקדוק, עמ' 2
סֵרָחוֹן, אַבָּהִי, כֹּהַל, פְּתַלְתַּל, מַעֲרָבוֹן, מַעֲרָכוֹן, צַהֲרוֹן, מֶקַח, מִסּוּי, עִתּוּי, עַתִּיקָה, קוֹרוֹת, גֶּרֶב, טַרְשִׁי, שְׁטָרִי, עַכְּבִישִׁים, שִׂפְתוֹנִים, שִׁנְתוֹנִים, צורות מקור מגזרת פ"י ופ"נ, הִתְוַסֵּף, הִקִּיף, הזוגי, נַעֲלַיִם, עֲבוּר
	
החלטות במינוח, עמ' 2
הַמְחָאָה, תַּרְחִישׁ, חַיְשָׁן; מונחי ספרנות
	
מחבר מחפש נוסח מאת ברכה דלמצקי־פישלר, עמ' 3
	
מלשונו של ר' פינחס הכהן מאת שולמית אליצור, עמ' 6
	
שמשון מלצר ז"ל, עמ' 7
	
על משקל פַּעְלָן (המזכירות המדעית), עמ' 7
בין שורש ומשקל לבסיס וצורן; כַּלְבָן, רַפְתָן, קַרְתָן; סַפְרָן, דַּגְלָן, קַלְפָן; בַּמַּאי, הַגַּאי; דַּעְתָּן, גִּזְעָן; חַלְבָן, עַצְבָּנִי
	
הצצה למכון מזי"א: שמות למטבעות הארץ־ישראליים (סמדר ברק), עמ' 8

    [post_title] => אקדם 17
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9d-17
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2018-12-14 01:23:52
    [post_modified_gmt] => 2018-12-13 23:23:52
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=7974
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)