הדף בטעינה

על המילה גָּדִישׁ

במילון

 (ללא ניקוד: גדיש)
מיןזכר
שורשגדשׁ
נטייהגְּדִישִׁים לכל הנטיות

הגדרה

  • ערֵמת תבואה קצורה
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

גדיש: גדיש הוא ערמת תבואה, ערמה של אלומות או עומרים. המילה נזכרת בתנ"כ לצד המילה קמה, כגון: " כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה, שלם ישלם המבער את הבערה" (שמות כב,ה). פעלים מן השורש גד"ש מופיעים לראשונה בספרות חז"ל, ומשמשים שם קודם כל במשמעות עשיית גדיש: " וקוצרין וגודשין לפני העומר" ( משנה פסחים ד,ח). בספרות חז"ל גם נולד הביטוי "גדש את הסאה", וכן את צמד ההפכים 'גדוש' ו'מחוק' המשמש עד היום במתכונים: כף גדושה לעומת כף מחוקה. אמצו מילה!

בין אביב לקציר

WP_Post Object
(
    [ID] => 5382
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2013-05-05 11:57:57
    [post_date_gmt] => 2013-05-05 08:57:57
    [post_content] => 

קָמָה

קָמָהקמה היא תבואה לקראת הקציר. השם קמה – על שום קומתן הגבוהה והזקופה של השיבולים בשלב האחרון של גידולן. המילה קמה נזכרת בציווי על ספירת העומר: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת" (דברים טז, ט), כלומר מתחילת הקציר. במקרא ובספרות חז"ל קמה היא מילה רגילה, ואילו בעברית החדשה היא נחשבת מליצית, ומופיעה בכתיבה הספרותית, בשירה ובזמר.

אֲלֻמָּה

אֲלֻמָּהאלומה היא קבוצת שיבולים המאוגדות יחדיו. האלומה נזכרת בחלום יוסף: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית לז, ז; ותינתן הדעת לשתי צורות הרבים של המילה בפסוק: אֲלֻמִּים ואֲלֻמּוֹת). האלומות נזכרות בתנ"ך פעם נוספת, וגם היא מוכרת מאוד: "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" (תהלים קכו, ו). בעברית החדשה – בעקבות לשונות סלוויות – נשאלה המילה אלומה לתחום הפיזיקה: קבוצת קרני אור היוצאות ממקור אחד (שימוש זה מתועד כבר מסוף המאה הי"ט), וגם זרם של חלקיקים, כגון אלומת אלקטרונים ועוד.

עֹמֶר

עֹמֶרעומר – בדומה לאלומה – הוא קבוצת שיבולים: "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה – לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (דברים כד, יט). ויש עומר שהוא מידה או כלי מידה, כנזכר בקשר למן (שמות טז): "וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר", "וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן", "וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא". המילה עומר מוכרת כיום בעיקר מספירת העומר שמקורה בכתוב: "וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג, י-טז). וחלוקות הדעות: לפי הפירוש המסורתי עומר כאן הוא מידה – עשירית האיפה גרגרי שעורה, אך יש המפרשים שיבולים ממש.

גָּדִישׁ

גָּדִישׁגדיש הוא ערמת תבואה, ערמה של אלומות או עומרים. המילה נזכרת בתנ"ך לצד המילה קמה, כגון "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה" (שמות כב, ה). פעלים מן השורש גד"ש מופיעים לראשונה בספרות חז"ל, ומשמשים שם קודם כול במשמעות עשיית גדיש: "וקוצרין וגודשין לפני העומר" (משנה פסחים ד, ח). בספרות חז"ל גם נולד הביטוי "גדש את הסאה", וכן צמד ההפכים 'גדוש' ו'מחוק' – המשמש עד היום במתכונים: כף גדושה לעומת כף מחוקה. [post_title] => בין אביב לקציר [post_excerpt] => הימים שבין פסח לחג השבועות הם גם ימי הקציר. כאן נספר על המילים קָמָה, אֲלֻמָּה, עֹמֶר, גָּדִישׁ. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%9c%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-06-10 13:24:55 [post_modified_gmt] => 2024-06-10 10:24:55 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5382 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הימים שבין פסח לחג השבועות הם גם ימי הקציר. כאן נספר על המילים קָמָה, אֲלֻמָּה, עֹמֶר, גָּדִישׁ.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
חג אסיף שמח

אסיף לחג

WP_Post Object
(
    [ID] => 1015
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2011-10-10 10:10:00
    [post_date_gmt] => 2011-10-10 08:10:00
    [post_content] => 

חג האסיף הוא משמותיו העתיקים של חג הסוכות, ככתוב בספר שמות: "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (כג, טו). מן המקבילה בספר דברים עולה שאסיף פירושו כינוס היבולים לאחסון לאחר עיבודם הראשוני בגורן (דיש) וביקב (דריכה): "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (טז, יג). תקופת האסיף חלה בסתיו, "שכל ימות החמה התבואה מתייבשת בשדות, ובחג אוספים אותה אל הבית מפני הגשמים" (רש"י בפירושו לפסוק משמות).

הפעולות החקלאיות היו חלק בלתי נפרד מחייהם של אבותינו, והן זכו למקום של כבוד גם בִּשדה הלשון. כך למשל לשוננו מבחינה בין שלל פעולות הקשורות לאסיף. כבר בתנ"ך אנו מוצאים את הפועל קָצַר המיוחד לחיטה ושעורה, ואת הפועל בָּצַר המיוחד לענבים. הפועל קָטַף כללי יותר, והפועל אָרָה בא בתנ"ך פעמיים בלבד – פעם ביחס למור (בושם) ופעם ביחס לגפן. קָצַר, בָּצַר וקָטַף מציינים ביסודם חיתוך, ואילו אָרָה מציין ביסודו איסוף – כפי שעולה מהשוואה ללשונות שמיות קרובות. הוא דומה במשמעותו לפועל לָקַט או לִקֵּט המציין איסוף של פרטים, ובכלל זה של פירות וּתבואה.

אשר לזיתים, בתנ"ך אין הפועל מָסַק, אך נזכרת בו שיטה המוכרת גם בימינו – חבטה על הענפים במקל כדי להשּׁיר את הפירות: "כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (דברים כד, כ). הפועל פֵּאֵר קשור כנראה למילה פֹּארֹת (=ענפים), ולדעת רבים הכוונה לליקוט הפירות שנשארו על הענפים לאחר החביטה. גם הצירוף נֹקֶף זַיִת (ישעיהו יז, ו) מציין כנראה את הפירות שנותרו לאחר החביטה, שכן השורש נק"ף עניינו הכאה.

פעלים נוספים לִקטיף הפירות ירשנו מלשון חכמים. בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי נאמר: "פועלין שהיו אורין בתאנים וגודרין בתמרים ובוצרין בענבים ומוסקין בזיתים – הרי אלו אוכלין ופטורין" (בבא מציעא פט ע"ב). ולעניין מלאכות האסורות בשבת אמרו חז"ל: "הקוצר והבוצר והגודר והמוסק והאורה – כולן מלאכה אחת הן" (בבלי שבת עג ע"ב ועוד).

הפעלים בָּצַר ואָרָה משמשים כאמור עוד בתנ"ך, ואולם בספרות חז"ל נתייחד אָרָה לִקטיף התאנים. הפעלים גָּדַר וגָדַד באים שניהם בכתבי יד של ספרות חז"ל לציון קטיף התמרים, וייתכן שמדובר בחילוף גרפי בגלל דמיון האותיות ד–ר. לפועל גָּדַד יש מקבילות בארמית ובערבית המציינות חיתוך וכריתה, ובערבית הפועל משמש גם במשמעות של קטיף תמרים.

הפועל מָסַק מציין קטיף זיתים מן הענף בתנועת משיכה (בדומה לחליבה), ויש הסוברים שהוא קרוב למָשַׁךְ. כמו בתנ"ך, גם בספרות חז"ל נזכר קטיף של זיתים הנעשה בחביטה. פעולה זו קרויה נִקּוּף – בדומה לצירוף המקראי נֹקֶף זַיִת.

לְרוב הפעולות החקלאיות הקשורות באסיף יש שם פעולה במשקל פָּעִיל: אָסִיף, בָּצִיר, קָצִיר (מן התנ"ך), מָסִיק (מלשון חכמים), קָטִיף, גָּדִיד (בלשון ימינו). ב'מלון כל בו לחקלאות' מאת מלך זגורודצקי משנת תרצ"ט (1939) הוצעו מונחים נוספים במשקל זה, ובהם נָקִיר לירקות שורש (כגון גזר ותפוחי אדמה), תָּלִישׁ לפול ולָקִיט לפרחים. המונחים לא נקלטו, וכיום משתמשים במונחים הכלליים אסיף, כגון 'אסיף גזר', 'אסיף תפוחי אדמה', וקטיף, כגון 'קְטיף פרחים'.

במשקל פָּעִיל שקולות עוד פעולות חקלאיות: חָרִישׁ, זָמִיר (מן המקרא), עָדִיר (פעולת העידור, מלשון חכמים), ושמות אחרים הקשורים לחקלאות: אָבִיב, גָּדִישׁ, סָפִיחַ, עָמִיר, לָקִישׁ (עונת הזריעה המאוחרת).

פעולות אסיף אחדות הולידו שמות של כלים ומכונות: מַקְטֵפָה ומַבְצֵרָה (כלים הדומים למזמרה), קַטֶּפֶת (מכונה לקטיף כותנה), מַקְצֵרָה (מכונה לקציר מספוא וכדומה). מכונת הקטיף המוכרת ביותר בימינו היא קומביין, ויש הקוראים לה קְצַרְדָּשׁ (מכונה המשלבת קציר ודיש של הדגן).

נסיים בפסוקים מן הברכות שבספר ויקרא: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ, וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם" (כו, ד–ה).

חג אסיף שמח!

כתבה: תמר קציר (כץ)

קובץ להדפסה

נספח: פעולות הקטיף ברשימה

  • אָסִיף (מילה כללית) – ירקות ופירות שונים (למשל גזר ואבטיחים)
  • אֲרִיָּה (בלי ניקוד ארייה) – תאנים
  • בָּצִיר – ענבים
  • גָּדִיד (או גָּדִיר) – תמרים
  • מָסִיק – זיתים
  • קָטִיף (מילה כללית) – פרחים, פירות שונים (למשל רימונים ופירות הדר)
  • קָצִיר – דגנים
ההצעות ממילון כל־בו לחקלאות שלא התקבלו:‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍
  • חָשִׁישׁ – עשבים יבשים שנקצרו
  • לָקִיט – פרחים וירקות
  • נָמִיר – בצלים שנעקרים אחדים מתוך רבים
  • נָקִיר – ירקות שורש (למשל גזר ותפוחי אדמה)
  • עָקִיר – תורמוס
  • קָנִיב – אספרגוס
  • תָּלִישׁ – פול
[post_title] => אסיף לחג [post_excerpt] => חג האסיף הוא משמותיו העתיקים של חג הסוכות, ככתוב בספר שמות: "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (כג, טו). מן המקבילה בספר דברים עולה ש'אסיף' פירושו כינוס היבולים לאחסון לאחר עיבודם הראשוני בגורן וביקב: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (טז, יג). [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%a1%d7%99%d7%a3-%d7%9c%d7%97%d7%92 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-10-22 20:47:42 [post_modified_gmt] => 2024-10-22 17:47:42 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1015 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

חג האסיף הוא משמותיו העתיקים של חג הסוכות, ככתוב בספר שמות: "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (כג, טו). מן המקבילה בספר דברים עולה ש'אסיף' פירושו כינוס היבולים לאחסון לאחר עיבודם הראשוני בגורן וביקב: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (טז, יג).
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך גָּדִישׁ ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>