הדף בטעינה

על המילה גִּיס

במילון

 (ללא ניקוד: גיס)
שורשגוס/גיס
נטייהגיסה

הגדרה

  • אדם ביַחס לאחי אשתו או לְבעל אחותו
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

חידון רובדי לשון – פתרונות

WP_Post Object
(
    [ID] => 21755
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2017-06-15 13:50:24
    [post_date_gmt] => 2017-06-15 10:50:24
    [post_content] => מאיזה רובד לשון לקוחה המילה עִפָּרוֹן?
תשובה: העברית החדשה
המילה עִפָּרוֹן נוצרה בעברית החדשה, וכך גם הצירוף שקדם לה – 'עט עופרת'. מחדש המילה הוא ההיסטוריון והוגה הדעות יוסף קלוזנר. חידוש זה של קלוזנר גבר על חידושו של בן־יהודה – אַבְרוֹן, מן המילה אָבָר (בארמית אֲבָרָא) שפירושה עופרת. עוד מחידושיו של קלוזנר: חולצה, חממה, מגדלור, מנוף, קרחון.

2. איך אומרים בלשון המקרא גִּיס?
תשובה: יבם

3. איך אומרים בלשון המקרא שָׁלִיחַ?
תשובה: מַלְאָךְ

4. איך אומרים בלשון המקרא תַּכְשִׁיט?
תשובה: עֲדִי

5. איך אומרים בלשון המקרא חָזַר?
תשובה: שָׁב

6. איך אומרים בלשון המקרא סִדֵּר?
תשובה: עָרַךְ

7. איך אומרים בלשון חז"ל יֶלֶד?
תשובה: תִּינוֹק

8. איך אומרים בלשון חז"ל כֶּסֶף?
תשובה: מָמוֹן

9. איך אומרים בלשון חז"ל צַעַד?
תשובה: פְּסִיעָה

10. איך אומרים בלשון חז"ל שׁוֹפֵט?
תשובה: דַּיָּן

11. איך אומרים בלשון חז"ל בֶּטֶן?
תשובה: כָּרֵס

12. איך אומרים בלשון חז"ל עֵץ?
תשובה: אִילָן

13. איך אומרים בלשון חז"ל קִיר?
תשובה: כֹּתֶל

14. איך אומרים בלשון חז"ל אֵיךְ?
תשובה: כֵּיצַד

חזרה לחידון
    [post_title] => חידון רובדי לשון - פתרונות
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2017-07-03 01:16:32
    [post_modified_gmt] => 2017-07-02 22:16:32
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21755
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של משפחת דובים והכיתוב: דברים שלא ידעת על המשפחה שלך

קרובים קרובים

WP_Post Object
(
    [ID] => 14048
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2016-02-09 09:19:36
    [post_date_gmt] => 2016-02-09 07:19:36
    [post_content] => 

מיהו דוד?

בתנ"ך 'דוד' הוא אחי האב ו'דודה' היא אחות האב וגם אשת הדוד. השימוש במילים אלו לציון קרבה דווקא מצד האב אינו מקרי, שכן בעת העתיקה הייתה חשיבות רבה יותר לקרבה מצד זה, למשל בהקשר של ירושה (הערבית מבחינה עד היום בין עַםּ 'אחי האב' ובין חַ'אל 'אחי האם'). בספרות חז"ל יש שימוש מועט ב'דוד' ו'דודה' גם לציון אחֵי האם, ובהמשך השתגר השימוש הזה לחלוטין. 'דוד' במשמע 'בעל הדודה' הוא המאוחר ביותר. בעבר היה ודאי הבדל גם בתפיסת המעמד של אשת הדוד לעומת בעל הדודה, אך בעת המודרנית הרחבת המשמעות של 'דוד' לבעל הדודה היא כמעט מתבקשת מאליה.

בת דוד או בת דודה?

שתי דרכי הבעה מצויות בלשוננו: בדרך הראשונה מתאימים את הצירופים לקרבה המדויקת: 'בן דודה', 'בני דודה', 'בת דוד' וכדומה. נוהגים בה בייחוד דוברים ממוצא מזרחי. בדרך השנייה נוהגים להחיל את ההתאם במין ובמספר על הצירוף כולו: זכר יחיד – 'בן דוד'; נקבה יחידה – 'בת דודה'; זכר רבים – 'בני דודים'; נקבה רבות – 'בנות דודות'. דרך זו נוקטים בייחוד דוברים ממוצא אשכנזי. במקורות מצאנו רק את הדרך הראשונה: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ..." (אסתר ב, ז). עם זאת בצירופי סמיכות רבים בלשון חז"ל מצאנו תופעה דומה לדרך השנייה – ריבוי הנסמך גורר את ריבוי הסומך, כגון 'ערבי פסחים' ו'בתי כנסיות'. אם כן לשתי הדרכים יש על מה לסמוך, ושתיהן כשרות.

איך נקרא נכד האח?

לציון נכד האח או האחות נקבע המונח נֶכְדָּן (בנקבה נֶכְדָּנִית). ליחס ההפוך נקבעו הצירופים דּוֹד רַבָּא ודוֹדָה רַבְּתָא ולצידם גם דּוֹד גָּדוֹל ודוֹדָה גְּדוֹלָה.

איך נקרא נכד הדוד?

למזכירות המדעית של האקדמיה הגיעה פעמים רבות ההצעה לכנות את נכד הדוד בשם נֶכְדּוֹד (בנקבה נֶכְדּוֹדָה או נֶכְדּוֹדִית). בדיון בעניין בוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה סברו כמה חברים שההצעה נחמדה, אך בסופו של דבר הוחלט שאין צורך בקביעת מונח רשמי לקרבה הזאת.

בן הנין - ריבע או חמש?

בדורות האחרונים רבים זוכים לראות לא רק נכדים ונינים אלא גם בנים ובנות של נינים. על השאלה מהו כינויו של בן הנין היו הדעות חלוקות: מקצת האנשים נקטו את המילה המקראית רִבֵּעַ, ואחרים את המילה המחודשת חִמֵּשׁ, חידוש המיוחס לביאליק.

מה המשמע של ריבע במקרא? מכמה פסוקים אפשר להבין ש'שילש' הוא נכד ו'ריבע' בן הנכד: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי" (שמות כ, ד ועוד). ואולם מפסוק אחר יש המבינים ש'שילש' הוא בן הנכד ו'ריבע' הוא בנו: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (שמות לד, ז). לפי הבנה זו קבע ועד הלשון בשנת תש"ג (1943) ש'ריבע' הוא בן הנין.

המחלוקת בין 'ריבע' ל'חימש' הונחה על שולחנה של הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה. הוועדה הפנתה את השאלה לציבור, והתברר שבקרב דוברי העברית יש עדיפות ל'חימש'. הנימוק להעדפה זו הוא שטבעי יותר לאדם לספור גם את עצמו בחישוב הדורות - ובן הנין הוא החמישי למניין הדורות כולל סב הסב. ואומנם בשנת תשע"ה אישרה האקדמיה את המונח חִמֵּשׁ (בלי ניקוד חימש) לציון בן הנין. צורת הנקבה היא חִמֵּשָׁה (בלי ניקוד חימשה) וברבים חִמֵּשִׁים (בלי ניקוד חימשים).

מיהו גיס?

המילה גִּיס נשאלה ללשוננו מן הסורית בתקופת חז"ל. משמע המילה בסורית הוא 'בעל אחות אשתו', ובמשמע זה היא משמשת גם במשנה (סנהדרין ג, ד) ובתלמוד הבבלי (יבמות מה ע"ב). בתלמוד הירושלמי גם שני אנשים הנשואים לשתי אחיות נקראים גיסים (שקלים א:ז, מו ע"ב). לציון היחסים הקרובים יותר 'אחי אשתו' ו'בעל אחותו' חז"ל אינם משתמשים במילה גִּיס אלא פשוט בצירופים מעין אלו. בימי הביניים התרחבה הוראת המילה גִּיס לציון אחי האישה, אחי האיש ובעל האחות, וגם נוצרה לה צורת הנקבה גִּיסָה. בעברית בת ימינו המילים גיס וגיסה משמשות בכל ההוראות האלה, ואף רווחות יותר בהוראתן המאוחרת 'אחי האיש או האישה' ו'בעל האחות'. הערה: רבים מזהים את המילה גִּיס עם גִּיס, גִּסָּא בהוראת צד (כגון בביטוי "מחד גיסא... מאידך גיסא..."), ואולם בסורית ובמסורות הטובות של ספרות חז"ל יש הבחנה בניקוד: בהוראה 'צד' יש דגש בסמ"ך ואילו בהוראה של קרוב משפחה אין דגש.

[post_title] => קרובים קרובים [post_excerpt] => לרגל יום המשפחה, כמה עובדות בעברית שאולי לא ידעתם על המשפחה המורחבת שלכם. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-03-18 13:56:25 [post_modified_gmt] => 2021-03-18 11:56:25 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=14048 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

לרגל יום המשפחה, כמה עובדות בעברית שאולי לא ידעתם על המשפחה המורחבת שלכם.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

מצד אחד ומצד שני

WP_Post Object
(
    [ID] => 4579
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2014-05-29 15:00:31
    [post_date_gmt] => 2014-05-29 12:00:31
    [post_content] => 

בהצגה של טיעונים סותרים או היבטים הפוכים רווחים צמדי הביטויים 'מצד אחד... ומצד שני' או 'מצד אחד... ומצד אחר'. כן משמשת הגרסה הארמית 'מחד גיסא... ומאידך גיסא' ואף קיצורה 'מחד... ומאידך'. מה מעמדם של ביטויים אלו והאם יש עדיפות לאחד מהם על פני האחרים? כברוב ענייני הניסוח והסגנון אין לאקדמיה ללשון העברית קביעה מחייבת בעניין זה. אך לטובת המתלבטים והמתעניינים נפרט את הנתונים ואת הדעות השונות בנושא.

מחד גיסא ומאידך גיסא

נפתח בביטוי הארמי 'מחד גיסא ומאידך גיסא'. המילה גִּיסָא פירושה 'צד' (מכאן המילה גִּיס, מעין "קרוב צדדי"), חַד פירושו 'אחד', ואִידָךְ פירושו 'האחר', 'השאר' (כגון בביטוי 'ואידך זיל גמור' – 'ואת השאר לֵךְ וּלְמַד'). תרגומו המילולי של הביטוי הוא אפוא 'מצד אחד ומצד אחר'.

במבט ראשון הביטוי הארמי נראה קדום, ורבים אף טועים לחשוב שהוא העומד ביסוד הביטוי העברי 'מצד אחד ומצד אחר'. אך לאמיתו של דבר הביטוי הארמי כמעט שאינו מצוי במקורות בצורתו זו. בספרות חז"ל ובלשון הרבנית מצויים בעיקר ביטויים קרובים, כגון 'מחד גיסא ומחד גיסא' ('מצד אחד ומצד אחד'), 'מהאי גיסא ומהאי גיסא' ('מצד זה ומצד זה'), 'מהאי גיסא ומאידך גיסא' ('מצד זה ומצד אחר') וגם 'מאידך גיסא', 'מהאי גיסא' בלבד – בלי הצלע הראשונה.

ברוב ההקשרים ביטויים אלו ודומיהם מציינים צדדים פיזיים של דבר, למשל: "בבל [...] מקיף לה פרת מהך גיסא ודיגלת [חידקל] מהאי גיסא" (בבלי עירובין כב ע"ב). אך יש שהם משמשים במשמעות מושאלת לציון היבטים שונים של דבר אחד. בספרות הרבנית של ימי הביניים יש שימוש מצומצם בביטוי 'מחד גיסא ומאידך גיסא', אך עיקר תיעודו בטקסטים מן העת החדשה – לרוב להבעת ניגוד.

מחד ומאידך

הביטוי 'מחד גיסא ומאידך גיסא' כשר לדעת הכול. לא כן קיצורו הנפוץ 'מחד... ומאידך'. הביטוי הארמי אינו שקוף לדוברי העברית, ולכן ההשמטה איננה צורמת כל כך. בעברית ודאי לא היינו נוקטים ניסוח חסר שכזה ('מֵאֶחָד... וּמֵאַחֵר'), ואכן רבים רואים בביטוי המקוצר התבטאות קלוקלת. אחרים מכשירים אותו ורואים בו תהליך טבעי המוכר ממקרים אחרים שבהם חלק של ביטוי סופג את משמעות הצירוף השלם (למשל 'אגב' במקום 'דרך אגב', 'אגב אורחא').

מזה ומזה, מכאן ומכאן

גם ביטויי הניגוד העבריים, כמו הביטוי 'מחד גיסא ומאידך גיסא', מציינים ביסודם צדדים של דבר מוחשי. כך הם למשל הביטויים הבנויים מרכיב חוזר. בלשון המקורות הם משמשים בעיקר בהקשר המוחשי: "גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה" (במדבר כב, כד), "אַתֶּם תִּהְיוּ לְעֵבֶר אֶחָד וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד" (שמואל א יד, מ), "והנרות דולקין מכאן ומכאן" (משנה תמיד א, א). ובימינו גם במשמעות מושאלת: "גאונות מזה ופשטות מזה", "חופש המידע מכאן וכבוד הפרט מכאן".

בספרות חז"ל ובספרות הרבנית רגיל מבנה החזרה גם בביטויים שבהם המילה צַד. למשל: "הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה" (בבלי יומא סט ע"א), "ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד" (בבלי סוטה לה ע"א). ולציון היבטים שונים של דבר: "חומר [דבר חמור] הוא מצד אחד וקל מצד אחד" (ירושלמי כתובות ח:ה, לב ע"א). ניסוחים כאלו יפים כמובן גם בלשון ימינו, אלא שאינם רווחים.

מצד אחד ומצד שני, מצד אחד ומצד אחר

המילה צַד מצויה גם במבנים שאינם סימטריים: 'מצד אחד ומצד שני', 'מצד אחד ומצד אחר'.

המבנה הראשון מתועד כבר בתנ"ך – בהקשר מוחשי: "שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי" (שמות כה, לב). ובספרות חז"ל: "טלית שאחז בו האוּר מצד אחד נותן מים מצד שני" (ירושלמי שבת טז:ו, טו ע"ד). בספרות מאוחרת יותר המבנה הזה משמש לעיתים לציון היבטים שונים או מנוגדים, למשל: "ויש מצות עשה שהם מצד אחד חובה ומצד שני דומות כמו רשות" (יוסף בן אברהם ג'יקטיליא, כללי המצוות, המאה הי"ג).

המבנה 'מצד אחד ומצד אחר' הוא הרווח יותר בספרות חז"ל ובספרות ימי הביניים – הן במשמעות מוחשית הן במשמעות מושאלת. למשל: "מעיין שהיה יוצא שנה זו מצד אחד ושנה זו מצד אחר" (תוספתא פרה ט, ב), "ומה יועילו הקרבנות אם תעבדוני מצד אחד ותמרדו בי מצד אחר" (רד"ק על עמוס ה, כג).

הביטויים הללו ואף הביטוי 'מצד אחד ומצד אחד' עשויים להתחלף ביניהם. למשל: לעומת הנוסח שראינו בירושלמי "טלית שאחז בו האוּר מצד אחד נותן מים מצד שני" הבבלי גורס "טלית שאחז בה האוּר מצד אחד נותנין עליה מים מצד אחר" (שבת קכ ע"א); את דברי התלמוד הבבלי "איזהו מטבע של ירושלים – דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחר" (בבא קמא צז ע"ב) רש"י מבאר "דוד ושלמה – כתוב מצד אחד, ומצד שני כתוב ירושלים עיר הקדש"; בנוסחי התלמוד שלפנינו כתוב "היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחר" (בבלי עירובין נה ע"א), אך המאירי (מגדולי פרשני התלמוד, בן המאה הי"ג-י"ד) גורס: "היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד". אפשר שהחילופים בין 'אחד' ל'אחר' הם חילופים גרפיים, ואף ייתכן שהדמיון הגרפי הוא שהוביל לדחיקתו של 'מצד אחד ומצד אחד' מפני 'מצד אחד ומצד אחר'.

בימינו הביטוי הרווח הוא 'מצד אחד ומצד שני'. התמונה המצטיירת דומה לזו שבביטויים 'הצד השני של המטבע', 'משני עברי המתרס', והיא עולה בקנה אחד גם עם ניסוחים כגון 'העבר השני של הכביש', 'הצד השני של הנהר'.

על ההסתייגות מן הביטוי 'מצד אחד ומצד שני'

המסתייגים מן הביטוי 'מצד אחד ומצד שני' קושרים זאת בדרך כלל לסוגיית ההדדיות. אחת הדרכים בעברית הקלסית להבעת הדדיות היא חזרה על אותו הביטוי, כגון 'זה לזה', 'אלו את אלו'. מבני הדדיות דוגמת 'אחד את השני' מאוחרים בהרבה, ומתקני הלשון ממליצים להימנע מהם.

ניגודיות כמובן איננה הדדיות, אך גם בהקשר זה אפשר למצוא העדפה מסוימת בלשון המקורות להצגה סימטרית של הצדדים, למשל: "זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי" (מלכים א ג, כג), "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט – זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" (תהלים עה, ח). הרוצה להקפיד על מבנה סימטרי ינקוט את אחד הביטויים שנזכרו לעיל: 'מזה ומזה', 'מכאן ומכאן', 'מצד זה ומצד זה'.

מבחינה זו אין עדיפות לביטוי 'מצד אחד ומצד אחר', שהרי גם בו אין סימטרייה בין האיברים. יתרה מזו: שמות התואר 'שני' ו'אחר' מתחלפים בלשון המקורות, למשל "לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (בראשית יז, כא) לעומת "וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" (בראשית מז, יח); "וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר" (מלכים ב א, יא) לעומת "וַיִּשְׁלַח רֹכֵב סוּס שֵׁנִי" (מלכים ב ט, יט); "וְאֶל הַכָּתֵף הָאַחֶרֶת" (יחזקאל מ, מ) לעומת "וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית" (שמות כז, טו).

נעיר כי ברוב לשונות אירופה המילה הרגילה בביטויי הניגוד המקבילים היא 'אחר' ולא 'שני': בגרמנית  einerseits… andererseits, באנגלית on the one hand... on the other hand..., וכך גם ברוסית וביידיש. אך יש לשונות כגון פולנית שבהן אותה המילה מביעה את שתי המשמעויות. גם בערבית משמש שם תואר שפירושו 'אחר', 'נוסף': "מִן גִ'הַא... מִן גִ'הַא אֻחְ'רִי".

'צד שני' שאין לו 'צד אחד'

לעיתים קרובות משמיטים מביטויי הניגוד את הצלע הראשונה, כגון 'מצד שני' בלי 'מצד אחד', 'מאידך גיסא' בלי 'מחד גיסא'. ניסוחים כאלה מצויים כבר בספרות ימי הביניים, ומבחינת ההיגיון אין בהם פסול, כי כאשר מציגים 'צד שני' ברור שמה שהוזכר קודם הוא הצד הראשון. ואכן ביטויי ניגוד אחרים הם לרוב בני צלע אחת בלבד: 'מנגד', 'לעומת זאת', 'ואילו'. יתרונו של המבנה המלא איננו דקדוקי אלא רטורי, שכן הוא מסייע לעקוב ביתר קלות אחר הטענות וטיב היחסים ביניהן.

'מצד שני' או 'מן הצד השני'?

יש המקפידים ליידע את ביטויי הניגוד – 'מן הצד האחד', 'מן הצד השני', 'מן הצד האחר', שהרי מדובר בצדדים מוגדרים וידועים. ואולם הגרסה הרווחת היא בלא יידוע: 'מצד אחד', 'מצד שני', 'מצד אחר'. הרוצים להצדיק את הגרסה הרווחת יכולים להיתלות בניסוחים סתמיים דומים בלשון חז"ל, כגון 'בית ראשון', 'בית שני', 'יום טוב ראשון', 'יום טוב שני'. וכפי שראינו לעיל אף הביטוי 'מצד אחד ומצד שני' עצמו מצוי בספרות חז"ל גם שלא ביידוע.

[post_title] => מצד אחד ומצד שני [post_excerpt] => בהצגה של טיעונים סותרים או היבטים הפוכים רווחים צמדי הביטויים 'מצד אחד... ומצד שני' או 'מצד אחד... ומצד אחר'. כן משמשת הגרסה הארמית 'מחד גיסא... ומאידך גיסא' ואף קיצורה 'מחד... ומאידך'. מה מעמדם של ביטויים אלו? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%a6%d7%93-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%95%d7%9e%d7%a6%d7%93-%d7%a9%d7%a0%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-04-10 03:07:49 [post_modified_gmt] => 2020-04-10 00:07:49 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=4579 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בהצגה של טיעונים סותרים או היבטים הפוכים רווחים צמדי הביטויים 'מצד אחד... ומצד שני' או 'מצד אחד... ומצד אחר'. כן משמשת הגרסה הארמית 'מחד גיסא... ומאידך גיסא' ואף קיצורה 'מחד... ומאידך'. מה מעמדם של ביטויים אלו?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך גִּיס ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>