הדף בטעינה

על המילה בָּחוּר כָּאֶרֶז

במילון

 (ללא ניקוד: בחור כארז)

הגדרה

  • כינוי לאדם צעיר חסון או בעל תכונות טובות כאומץ ויושר
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

צורות ותצורות

בחור ובחורה

WP_Post Object
(
    [ID] => 65557
    [post_author] => 42
    [post_date] => 2022-09-21 16:33:09
    [post_date_gmt] => 2022-09-21 13:33:09
    [post_content] => המילים בחור ובחורה רגילות על לשונם של דוברי העברית בימינו. עיון במקורותיהן מלמד ששאלת דקדוקן אינה פשוטה כלל ועיקר.

המילה המקראית בָּחוּר שקולה במשקל פָּעוּל. במילים מן המשקל הזה הקמץ נחטף בנטייה ובמקומו בא שווא או חטף: שָׁמוּר–שְׁמוּרִים, חָתוּל–חֲתוּלָה. לא כן המילה בָּחוּר – היא מנוקדת בקמץ בבי"ת, אבל בנטייה היא באה בפתח: "כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים" (שופטים יד, י), "בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים" (שמואל א ח, טז).[1] הפתח במילים הנטויות מלמד אפוא על משקל אחר – משקל פַּעוּל (היעדר הדגש ב־ח קשור בהיות העיצור גרוני, כמו 'רַחוּם' לעומת 'חַנּוּן').[2]

קשה לקבוע בוודאות מה פשר העניין. בחור היא מילה עברית עתיקה, וספק אם היא מצויה בלשונות שמיות אחרות. יש מחוקרי הלשונות השמיות ששִחזרו צורה כזו בכתבי אוגרית (בהוראה דומה) במכפל בחי"ת, כלומר כמו בצורת הרבים בַּחוּרִים. ייתכן כי בשלב קדום כלשהו שימשו שתי צורות יחיד, לא רק זו שבקמץ הידועה לנו, אלא אף אחרת – בפתח ודגש, וממנה נשתלשלה מערכת הנטייה הזאת.

המילה בָּחוּר ונטייתה בַּחוּרִים רווחת במקרא בהוראת 'אדם צעיר'. לצידה באה המילה בָּחוּר בהוראה מעט שונה – 'נבחר', 'מי שבחרו בו' (בצורת בינוני־פעוּל של משקל קל), בעיקר בהקשר של יציאה למלחמה: "מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד יְמִינוֹ כׇּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא" (שופטים כ, טז),[3] ואף בצורת הרבים כדין – בשווא: "וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם" (שמואל ב י, ט). ייתכן כי דמיון המשמעות של שתי הוראות המילה בָּחוּר, 'אדם צעיר' לצד 'לוחם', הביאו להשוואת צורת היחיד בקמץ.

בחור ובחורה

בת זוגו של בחור בתנ"ך היא בתולה: "בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם נְעָרִים" (תהלים קמח, יב); "כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יׇּפְיוֹ, דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת" (זכריה ט, יז). צורת הנקבה בחורה עולה לראשונה רק בלשון חז"ל. על פי נטיית המילה בחור במקרא בפתח, אך טבעי היה לקבוע כך גם את צורת הנקבה: בַּחוּרָה, בַּחוּרוֹת וכו'. --------------------------------------------------------------

[1] בתנ"ך אף נזכר שם מקום בשם בחורים, מצפון לירושלים בנחלת בנימין, ומעניין שהוא קרוב אל יישוב קדום אחר בשם עלמון (כנראה מן המילה המקבילה 'עלם').

[2] בשורש בח"ר ובהוראה דומה נגזרות גם צורות רבים במשקל פְּעוּלִים/פְּעוּלוֹת שאינן מורות ריבוי פרטים, אלא שם עצם מופשט: בְּחוּרִים ו־בְּחוּרוֹת (בדומה ל'נְעוּרִים' או 'זְקוּנִים'): "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ" (קהלת יא, ט); "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו [=מצעירותו]" (במדבר יא, כט).

[3] לדעת רבים הוראה זו היא המשתקפת מן הפסוק בשיר השירים: "מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים" (ה, טו), שממנו הביטוי 'בחור כארז'.

[post_title] => בחור ובחורה [post_excerpt] => המילים בחור ובחורה רגילות על לשונם של דוברי העברית בימינו. עיון במקורותיהן מלמד ששאלת דקדוקן אינה פשוטה כלל ועיקר. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%95%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-10-24 17:15:16 [post_modified_gmt] => 2022-10-24 14:15:16 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=65557 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

המילים בחור ובחורה רגילות על לשונם של דוברי העברית בימינו. עיון במקורותיהן מלמד ששאלת דקדוקן אינה פשוטה כלל ועיקר.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור תיק גב ועליו השם "ארז"

ארז

WP_Post Object
(
    [ID] => 33155
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2019-01-20 14:33:19
    [post_date_gmt] => 2019-01-20 12:33:19
    [post_content] => רבים הם הקרויים בשם אֶרֶז על שם העץ המחטני והחזק.

הארז הוא אחד משמות העצים הנפוצים בתנ"ך (כ־70 פעם), ובמיוחד בולט ארז הלבנון. התרגומים הקדומים זיהו את הארז עם Cedrus libani, כלומר הארז שאנחנו מכירים בימינו. ואולם לפי התיאורים במקרא, לפחות בחלק מן ההיקרויות, יש הסוברים שהארז המקראי הוא דווקא Abies cilicia, כלומר העץ הקרוי כיום אשוח.

לפי התיאורים במקרא נראה שבעת העתיקה הרבו להשתמש בארז לבנייה הודות לחוזקו ולעמידותו. כך למשל אומר דוד לנתן הנביא: "רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה" (שמואל ב ז, יב). שלמה, שזכה לבנות את בית המקדש, ייבא ארזים מהלבנון לצורך הבנייה באמצעות חירם מלך צור: "וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים" (מלכים א ה, כ). בהמשך מסופר על ציפוי קירות המקדש בלוחות ארז: "וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים" (מלכים א ז, ט), וכן "וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים, הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה" (שם יח).

מכיוון שהארז נחשב החזק והעמיד בעצים, הוא משמש בשלל מימרות וביטויים כסמל לחוזק, לחוסן ולגובה. ישעיהו מביא את הארז כסמל לגובה: "וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים" (ב, יג). בתהילים הארז הוא סמל לצמיחה ולשגשוג: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" (צב, יג). בשיר השירים הדוד מתואר בין היתר בדימוי לארז: "מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים" (ה, טו), ומכאן מטבע הלשון 'בחור כארז' המשמש עד ימינו.

בתיאור חוכמתו של שלמה נזכר שהוא דיבר על העצים מן הגדול שבהם ועד הקטן: "מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִיר" (מלכים א ה, יג). בעקבות התיאור הזה נטבעה בתלמוד הבבלי המימרה: "אם בארזים נפלה שלהבת... מה יעשו אזובי קיר" (מועד קטן כה ע"ב). מימרה תלמודית אחרת ממליצה: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" (תענית כ ע"ב), קשה כארז – תקיף בדעתו. בהמשך מדומים גדולי התורה לארזי הלבנון, ככתוב בקינה לתשעה באב על עשרת הרוגי מלכות: "ארזי הלבנון אדירי התורה" (מאת מאיר בן יחיאל מאשכנז, כנראה מן המאה השלוש עשרה).

האם יש קשר בין עץ הארז ובין הפועל לארוז? המילה אָרוּז מקורה בספר יחזקאל. בנבואה על קריסתה של העיר צור יחזקאל מתאר את עושרה של העיר ואת כישורי המסחר שלה. בין השאר מתוארת סחורה של בגדי פאר ובדים המהודקת בחבלים: "בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה וּבְגִנְזֵי בְּרֹמִים בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים וַאֲרֻזִים" (כז, כד). בפירושה של המילה התלבטו הפרשנים והחוקרים. יש שהבינו את המילה 'ארוזים' כנרדפת ל'חבושים', כלומר 'קשורים'; רש"י בעקבות תרגום יונתן הבין את 'ארוזים' כנתונים בתוך (ארגז עשוי) עץ ארז. אברהם שליט הציע שמדובר בחבלים שמשחו אותם בשמן ארזים לצורך חיזוקם, והייתה גם גרסה שקראה כאן 'אֲרָזִים'. בין כה וכה, נראה שבעקבות המילה המקראית היחידאית "ארוזים" נוצר בעברית החדשה הפועל אָרַז, וקשה לחשוב איך הסתדרו דוברי העברית בעבר בלעדיו. כיום אנחנו אורזים מזוודות, מקבלים חבילות ארוזות, נותנים במתנה מארזים של מוצרים, מייצרים אריזות וגם מנסים למחזר אותן.
    [post_title] => ארז
    [post_excerpt] => הארז הוא אחד משמות העצים הנפוצים בתנ"ך (כ־70 פעם), ובמיוחד בולט ארז הלבנון. מכיוון שהארז נחשב החזק והעמיד בעצים, הוא משמש בשלל מימרות וביטויים כסמל לחוזק, לחוסן ולגובה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a8%d7%96
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-10-03 13:04:20
    [post_modified_gmt] => 2021-10-03 10:04:20
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=33155
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

הארז הוא אחד משמות העצים הנפוצים בתנ"ך (כ־70 פעם), ובמיוחד בולט ארז הלבנון. מכיוון שהארז נחשב החזק והעמיד בעצים, הוא משמש בשלל מימרות וביטויים כסמל לחוזק, לחוסן ולגובה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>