הדף בטעינה

על המילה בִּכּוּרָה

במילון

 (ללא ניקוד: ביכורה, בכורה)
מיןנקבה
שורשבכר
נטייהבּיכּוּרות, בַּכּוּרוֹת

הגדרה

  • פרי שהקדים להבשיל
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

חידון לחג השבועות – הפתרונות המלאים

WP_Post Object
(
    [ID] => 42363
    [post_author] => 31
    [post_date] => 2020-07-06 11:44:51
    [post_date_gmt] => 2020-07-06 08:44:51
    [post_content] => 

חג השבועות ומנהגיו

1. למה חג השבועות נקרא כך?

  • צורת רבים של שְׁבוּעָה – על שם שבועת הברית במעמד הר סיני
  • מן המילה שָׂבָע בשינוי לשי"ן ימנית, בשל מאכלי הגבינה המשביעים של החג
  • צורת רבים של שָׁבוּעַ – על שם שבעת השבועות של ספירת העומר
  • מילה אכדית שפירושה 'ביכורים'
שם החג שָׁבוּעוֹת אינו אלא צורת הרבים של שָׁבוּעַ. ההגייה התקנית של צורת הרבים היא בקמץ: שָׁבוּעוֹת (ולא שְׁבועות).

2. מכירים את המנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות? השאלה אם תכירו את שמות מאכלי החלב! איזו רשימה מרשימת המאכלים הבאים יכולה להיות חלבית כולה?

  • א. שִׁירוֹב, חִמְצָה, מוּפִינִים
  • ב. לֻבְנָן, מִקְפָּא, טֻגָּנִים
  • ג. רַפְרֶפֶת, קְצִיף, חֲבִיתִיּוֹת
  • ד. שְׁלוֹבִית, כְּרוּכִית, אֲפִיפִיּוֹת
רַפְרֶפֶת = פודינג, קְצִיף = שייק (כגון קציף חלב – מילקשייק)  וחֲבִיתִיוֹת – בלינצ'ס. בכל אחת מן הרשימות האחרות יש מאכלים שאינם קשורים לחלב כלל: (א) שירוב = סירופ, חמצה = חומוס; (ב) מקפא = ג'לי, טוגנים = צ'יפס; (ג) שלובית = פרעצל (סוג כעך). כן, אנחנו יודעים. אתם מכינים חומוס (חמצה) מגבינת עזים, טוגנים (צ'יפס) מגבינה צפתית, ושלובית מבצק חלבי. בסדר. תערערו. והינה משמעם של שאר המאכלים: (א) מופינים = מאפינס; (ב) לובנן = עוגת ספוג לבנה (טורט); (ג) כרוכית = שטרודל, אפיפיות = ופלים.

3. חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים. אבל מה המשמעות המקורית של המילה רגל בצירוף זה?

  • פעם
  • צעדה
  • תחיגה
  • תפילה שחוזרת על עצמה
בספר שמות נאמר: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (כג, יד) – רֶגֶל בפסוק זה היא 'פעם'. שלוש רגלים הן שלוש פעמים, כבדברי האתון לבלעם: "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כב, כח). בספרות חז"ל – בעקבות הצירוף שָׁלֹשׁ רְגָלִים מספר שמות – קיבלה המילה רֶגֶל משמעות נוספת: כל אחד משלושת המועדים שהפסוק מכוון אליהם: פסח, שבועות וסוכות. מכאן הביטויים 'לעלות לרגל' ו'עולי רגלים'.

4. שבועות הוא כמובן גם "חג המים". אספנו כמה עובדות על המילה מים. איזו עובדה אינה נכונה?

  • למילה מים יש שתי צורות נסמך: מֵי־, מֵימֵי־
  • ככל הידוע אין קשר גיזרוני בין המילים מים ושמיים
  • האות מ"ם נקראת על שם המים, וצורתה הקדומה כצורת גלי מים
  • את המילה מַיִם אפשר לכתוב בכתיב מלא גם בשתי יו"דים: מיים.
המילה מים נכתבת ביו"ד אחת גם בכתיב המלא וכך גם מילים אחרות מאותו המשקל, כמו בית, עיט, זית.

5. ואם כבר מים, מה משמעות הביטוי 'יצק מים על ידיו'?

  • היה תלמיד נאמן שלו
  • הרגיע ויכוח שהתלהט עם יריבו
  • הקים בניין על יסודות רעועים באמצעותו
  • עזר לאדם שהיה על פי תהום
הביטוי מבוסס על הכתוב: "אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ" – אלישע היה תלמידו הנאמן של אליהו הנביא.

חג הביכורים, חג הקציר

6. מהי בִּכּוּרָה?

  • גמלה (נָאקָה) צעירה
  • תאנה עסיסית שהקדימה להבשיל
  • עונת הבאת הביכורים למקדש
  • כינוי להעדפת ההורים את בנם הבכור על פני הצעיר
בִּכּוּרִים הם הפירות והתבואה שהבשילו ראשונים. בדומה לכך בִּכּוּרָה או בַּכּוּרָה היא תאנה עסיסית שהקדימה להבשיל, והיא משל לדבר שנחטף עם הופעתו: "כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה" (ישעיהו). גמלה צעירה היא בִּכְרָה.

7. אבוי! לסלסילת המילים הנרדפות ל'טנא' נשתרבבה מילה שאינה שייכת. מהי?

  • כַּלְכָּלָה
  • כְּפִיפָה
  • קֻפָּה
  • קֶלֶס
כַּלְכָּלָה, כְּפִיפָה (כמו בביטוי 'בכפיפה אחת'), קֻפָּה (כמו בביטוי 'קופה של שרצים') וגם קֶלֶת, כְּלוּב (כך בעמוס ח, א) וכמובן סַל, סַלְסִלָּה – כולן מילים נרדפות לטנא. לעומתן קֶלֶס, שמשמעותה לעג או חרפה, סתם נדחפה לסלסילה.

8. "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" – לא, זה לא צופן סודי. מה זה קָמָה?

  • שיבולים זקופות קומה לפני הקציר
  • כינוי לתבואה שצומחת לראשונה בשדה חדש
  • כינוי לתקופת הקציר כולה
  • סוג של שקמה
קמה היא תבואה לקראת הקציר. השם קמה – על שום קומתן הגבוהה והזקופה של השיבולים בשלב האחרון של גידולן.

9. "מלאו אסמינו בר..." – באיזה ביטוי 'בר' פירושו תבואה?

  • בר לבב
  • צמח בר
  • לשבור בר
  • בר סמכא
'לשבור בר' פירושו לקנות תבואה, כמסופר בספר בראשית: "וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם". בר לבב – מי שליבו ברור, נקי וטהור. צמח בר – צמח הגדל בחוץ (בר = חוץ בארמית). בר סמכא – בעל סמכות (בר = בן בארמית).

10. קָצִיר, בָּצִיר, מָסִיק, גָּדִיד, אֲרִיָּה הן פעולות אסיף וקטיף המיוחדות לצמחים מסוימים. באילו צמחים נעשות הפעולות גָּדִיד, אֲרִיָּה?

  • א. גדיד – הדרים; ארייה – מה שגדל על שיח ולא על עץ
  • ב. גדיד – תמרים; ארייה – תאנים
  • ג. גדיד – תאנים; ארייה – ענבים
  • ד. ארייה היא בכלל דמות ממשחקי הכס
את שתי הפעולות האלה ירשנו מלשון חכמים: "פועלין שהיו אורין בתאנים וגודרין (=גודדין) בתמרים" (ואפשר לארות גם דברים אחרים כמו דבש ומור). חג קציר שמח!

11. מהו עמיר בתנ"ך?

  • א. צמרת האילן
  • ב. מילה נרדפת לעומר
  • ג. פעולת איסוף העומרים
  • ד. שם פרטי
עמיר בתנ"ך הוא מילה נרדפת לעומר (אגודת שיבולים): "הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר" (עמוס), "כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה" (מיכה). בלשון חז"ל עמיר הוא לא רק של חיטה ושעורה אלא גם של גידולים אחרים כגון תלתן. צמרת האילן היא אמיר.

12. הינה ביטוי שיש לו כמה גרסאות, אך רק אחת מהבאות נכונה. מהי?

  • א. לבור את המוץ מהתבן
  • ב. לבור את המוץ מהקוץ
  • ג. לבור את הבר מן התבואה
  • ד. לבור את הבר מן התבן
בר הוא גרגרי הדגן, ותבן הוא הקש שנקצץ בדיש. 'לבור את הבר מן התבן' – לברור, לבחור רק במה שרצוי, להתמקד בעיקר; אפשר גם 'לבור את התבן מן הבר' – לסלק את מה שאינו רצוי. גרסה אחרת היא 'לבור את הבר מן המוץ' או 'לבור את המוץ מן הבר' – המוץ הוא הקליפה הדקה העוטפת את גרגרי הדגן ומפרידים אותו מגרגרי התבואה. לכן אין היגיון לנוסח 'לבור את המוץ מן התבן'.

13. איזו מילה יוצאת דופן מבחינה דקדוקית?

  • תבואה
  • שיבולת
  • כוסמת
  • שעורה
כל המילים הן מילים בנקבה, אך צורת הרבים של שלוש הראשונות היא בסיומת ־ים שיבולים, כוסמים (או כוסמין), שעורים, ואילו הרבים של תבואה הוא תבואות.

 מגילת רות

14. אנא התרכזו: רות ממגילת רות הייתה אשתו של מחלון שהיה הבן של נעמי. על פי לשון המקרא, מה הייתה נעמי לרות?

  • חמה
  • חמות
  • חותנת
  • מחותנת
נעמי הייתה החמות של רות: "וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ…". חָמוֹת על משקל אָחוֹת (ולא "חמה"). חותנת (במקרא) היא אימהּ של האישה (ולא של האיש), ואילו מחותנים הם הורי בני הזוג אלה ביחס לאלה. בארמית חם וחמות הם גם החותן והחותנת וכך גם בלשון חכמים.

 15. איזה צירוף מן הבאים הגיע אלינו ממגילת רות?

  • רות סוף
  • פלוני אלמוני
  • בחצי גורן
  • הגדיש את הסאה
כך נאמר במגילה: "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז. וַיֹּאמֶר: סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי...". 'פלוני אלמוני' פירושו 'זה וזה', 'מישהו או משהו שלא פורש שמו'. היו שהציעו לקשור את פלוני לשורש פל"א (דבר פלאי ולא מובן) ואת אלמוני לשורש אל"ם (היעדר דיבור). מספר דניאל מוכרת גם המילה פַּלְמוֹנִי.

16. בסיפור המגילה, רות ובועז נפגשו בגורן. מהי ישיבה בחצי גורן?

  • ישיבה בשורות הולכות ומצטמצמות
  • ישיבה בצורה מדורגת
  • ישיבה במעגל
  • ישיבה בחצי מעגל
הישיבה בחצי גורן מוכרת מישיבתם של חכמי הסנהדרין: "סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה" (משנה סנהדרין ד, ג). הגורן של ימי המקרא הייתה שטח רחב ידיים בקרבת העיר, ומלבד שימושה החקלאי השתמשו בה לכינוסים כגון עריכת משפטים וטקסים דתיים. צורת הגורן הייתה בדרך כלל עגולה, משום שהבהמות שדשו את התבואה היו הולכות במעגל.

חג מתן תורה

17. עשרת הדיברות – מהי צורת היחיד של דִּבְּרוֹת?

  • דִּבֵּר
  • דִּבָּר
  • דִּבְּרָה
  • דִּבֶּרֶת
דיברות – ריבוי של דיבֵּר, כמו כיסְאות – ריבוי של כיסא.

18. "מתן תורה" – איזו מן המילים הבאות אינה נרדפת ל"מתן"?

  • זֶבֶד
  • שַׁי
  • שְׂאֵת
  • דּוֹרוֹן
אומנם מַשְׂאֵת פירושה מתנה, אבל המילה שְׂאֵת פירושה או 'רוממות' או 'נגע' בגוף – לא ממש מתנה שהיינו רוצים לקבל...

19. בליל חג שבועות נוהגים להתכנס ללימוד עד אור הבוקר הקרוי "תיקון ליל שבועות" – מה המשמעות של 'תיקון' בצירוף זה?

  • ריפוי של דבר פגום והחזרתו לקדמותו
  • תקנה שתיקנו חכמים
  • ריענון התורה בזיכרון, בדומה להתקנה של תוכנה במחשב
  • הצורה המקורית היא תִּכּוּן בכ"ף – מלשון יציקת תוכן
בעולם הקבלה חוברו 'תיקונים' שונים – תפילות וקטעים הנאמרים במועדים מסוימים (תיקון חצות, תיקון ליל שבועות) שנועדו לתקן את נפש האדם.

20. מה הפירוש המילולי של הביטוי "כפה עליהם הר כגיגית" הקשור למתן תורה?

  • הכריח אותם להיכנס לגיגית שצורתה צורת הר
  • הפך עליהם את ההר כמו שהופכים גיגית על מישהו
  • קשר אותם זה לזה ושם אותם בערמה בתוך גיגית
  • ציווה עליהם להתכופף ולהשתחוות לפני ההר כמו גיגית
הגיגית העתיקה הייתה כלי גדול ממדים ואפשר היה לכפות אותו, כלומר לשים אותו הפוך על אדם ולקבור אותו תחתיה. הביטוי עולה ממדרש בתלמוד על הפסוק "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות יט יז) בהכנות למתן התורה: "מלמד שכפה הקב"ה על ישראל את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם". [post_title] => חידון לחג השבועות – הפתרונות המלאים [post_excerpt] => הפתרונות המלאים לחידון לחג השבועות מלווים בהסברים מפורטים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%97%d7%92-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-03-01 09:32:59 [post_modified_gmt] => 2021-03-01 07:32:59 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=42363 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הפתרונות המלאים לחידון לחג השבועות מלווים בהסברים מפורטים.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

WP_Post Object
(
    [ID] => 5318
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2014-01-26 12:47:58
    [post_date_gmt] => 2014-01-26 10:47:58
    [post_content] => 

נִצָּה

ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את הנֵץ שלה'] הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים" (בראשית מ, י). פעם אחת מופיעה בתנ"ך צורת הרבים ניצנים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (שיר השירים ב, יא–יב). בצורה ניצנים יש ריבוי כפול: צורן הזוגי האכדי ־ָן וצורן הריבוי העברי ־ִים, ומכאן נוצרה אחר כך צורת היחיד נִצָּן באותה משמעות. למילים אלו קשור הפועל הֵנֵץ, המוכר למשל בפסוק: "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים" (שיר השירים ו, יא).

לִבְנָה

לבנת תפוזלבנה  היא השכבה הלבנה בקליפת פרי ההדר – בלעז 'אלבדו'. את המונח חידשה הוועדה למונחי ביולוגיה והוא אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"ט (2009). המילה לִבְנָה מוכרת מן הלשון הספרותית במשמעות מופשטת של לובן, לרוב בצירופי סמיכות, כגון 'לבנת השלג', 'לבנת פניה'.

צִיפָה

ציפת תפוחציפה היא החלק הבשרני העוטף את גרעין הפרי – וברוב הפירות הוא החלק הנאכל. מקור המילה בתלמוד הבבלי (חולין נ ע"ב). בדיון על קרע בגוף בהמה (לעניין טרפה) מתאר אחד האמוראים את גודלו של הקרע ככזה שאפשר להכניס לתוכו שלושה גלעיני תמרים – "בציפא בדוחקא, בלא ציפא ברווחא". ומקובל להסביר שהגלעינים נכנסים בדוחק אם נותרו עליהם שאריות של פרי, וללא שאריות הם נכנסים ברווח. יש הקושרים בין 'ציפא' במשמעות זו ובין 'ציפוי' – היינו חלק הפרי המצפה את הגלעין. בעברית החדשה המילה צִיפָה משמשת במשמעות זו לפחות משנות העשרים של המאה העשרים.

גְּרוֹגֶרֶת

גרוגרת היא תאנה מיובשת. התאנה נשמרת בטריותה זמן קצר בלבד, אך כאשר מייבשים אותה היא נשמרת ימים רבים ואף עומדת בטלטלות הדרך: "הקרובים מביאים תאנים וענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים" (משנה ביכורים ג, ג). לעיתים לא ייבשו את התאנים כפי שהן, אלא הסירו מהן את העוקץ, חתכו אותן לחתיכות המכונות קְצִיעוֹת וייבשו אותן בגוש דחוס אחד. גוש זה מכונה בספרות חז"ל בשם דְּבֵלָה. בימינו רבים משתמשים במילה דְּבֵלָה במשמעות גרוגרת – כלומר תאנה מיובשת אחת. הגרוגרת, הקציעות והדבלה הן חלק משלל המילים הקשורות לתאנה שאפשר למצוא בתנ"ך ובספרות חז"ל, ובהן פַּגָּה (תאנה לא בשלה) בֹּחַל (תאנה בשלב השני להבשלתה), צֶמֶל (תאנה בשלה), בִּכּוּרָה (תאנה שהקדימה להבשיל), סְיָפָה (תאנים שאיחרו להבשיל). ריבוי המילים הזה מעיד על חשיבותה של התאנה בארץ ישראל בימים עברו. [post_title] => מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%a2%d7%a9%d7%a8-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%98-2 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-08-20 13:00:34 [post_modified_gmt] => 2020-08-20 10:00:34 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5318 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור תינוק בתוך טנא ביכורים של פירות

ביכורים לחג

WP_Post Object
(
    [ID] => 1009
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-06-05 11:23:00
    [post_date_gmt] => 2011-06-05 08:23:00
    [post_content] => 

בחג השבועות, יוֹם הַבִּכּוּרִים (במדבר כח, כו), היו מביאים למקדש בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים (שמות לד, כב) – המִנחה הראשונה שנאפתה מן החיטה החדשה. חג השבועות הוא גם הזמן שממנו ואילך היה אפשר להביא בִּכּוּרִים מכל שבעת המינים שנתברכה בהם ארצנו.

בִּכּוּרִים הם הפירות והתבואה שהבשילו ראשונים. קרובה להם המילה המקראית בִּכּוּרָה או בַּכּוּרָה – תאנה עסיסית שהקדימה להבשיל. כְּבִכּוּרָה בְּטֶרֶם קַיִץ הוא משל לדבר שהכול להוטים אחריו ושנחטף מייד עם הופעתו, על פי דברי הנביא ישעיהו: "כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה" (כח, ד). בלשון חכמים המילה בַּכִּיר משמשת לציון פרי שהקדים להבשיל וגם לציון עונת הזריעה המוקדמת, עם רדת הגשמים הראשונים. ניגודה הוא אָפִיל – בשתי המשמעויות. במונחי הפסיכולוגיה נקבעו המילים בַּכִּיר, בַּכִּירוּת לציון התבגרות מינית מוקדמת.

המילים החקלאיות שראינו קשורות כמובן למילה בְּכוֹר (ברבים בְּכוֹרוֹת וגם בְּכוֹרִים) – מי שנולד ראשון להוריו. בת ראשונה להוריה נקראת בתנ"ך בְּכִירָה, כגון בדברי לבן ליעקב: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כט, כו). ובלשון חכמים יש גם בְּכוֹרָה במשמעות זו: "בתיה בת פרעה בכורה היתה" (פסיקתא דרב כהנא). בעברית החדשה נוצלה צורת הנקבה המקראית בְּכִירָה ליצירת שם התואר בָּכִיר במשמעות 'בעל דרגה גבוהה' בצבא, במִנהל וכדומה. וכך נכתב ברשימת מונחי הצבא שנקבעו בשיתוף ועד הלשון העברית בראשית ימיה של המדינה: "בָּכִיר (senior) – בעל ותק רב, בעל דרגה גבוהה; הפך זוטר (junior)".

השם המופשט המציין את מעמדו וזכויותיו של הבן הבכור הוא בְּכוֹרָה. יעקב ביקש מעשו אחיו "מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי" (בראשית כה, לא) והציע תמורתה נזיד עדשים. מכאן נולד הביטוי 'מכר בנזיד עדשים' לציון נתינה של דבר יקר תמורת דבר קל ערך. בצירופים בני ימינו המילה בְּכוֹרָה משמשת לציון עדיפות הניתנת למישהו או למשהו, כגון 'זכות בכורה' או 'מניות בכורה' (מניות שהמחזיקים בהן נהנים ראשונים מן הרווחים). כן היא מציינת דבר שנעשה בפעם הראשונה, ובייחוד בפומבי, כגון 'הצגת בכורה' ו'נאום בכורה'.

הִבְכִּיר פירושו הקדים להבשיל או להוציא פרי, ומי שיולדת בפעם הראשונה נקראת מַבְכִּירָה. בתנ"ך ובספרות חז"ל משמש גם הפועל בִּכֵּר באותה משמעות, כגון בנבואת יחזקאל: "כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ, לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר" (מז, יב), ורש"י מפרש: "מדי חֹדש בחֹדש יבשל פירותיו".

בספר דברים בא הפועל בִּכֵּר במשמעות 'הכיר כבכור', 'נתן את זכויות הבכורה': "וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר" (כא, טז). מכאן התפתחה בעברית המאוחרת משמעות של העדפת דבר כלשהו על פני דבר אחר. אצל מנדלי מוכר ספרים מצאנו שימוש מטפורי בפועל בִּכֵּר, אך עדיין בזיקה לבכורה במובנה המקורי – זכויותיו של הבן הבכור: "מדוע נבכר תמיד את הכסף על פני החכמה ונתן לו משפט הבכורה?" (האבות והבנים). אצל סופרים אחרים בעת החדשה כבר נותק הפועל מהקשר זה, והוא נרדף ל'העדיף'.

נסיים במשנה המתארת את קיום מצוות הביכורים: כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר רמון שביכר. קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים (משנה ביכורים ג, א).

כתבה: תמר קציר (כץ)

קובץ להדפסה [post_title] => ביכורים לחג [post_excerpt] => הכינוי חג הביכורים הוא משמותיו של חג השבועות, על שם "בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" שהובאו למקדש ביום זה. לצד המילה ביכורים מספק השורש בכ"ר שפע מילים ובהן בְּכוֹר, בְּכוֹרָה, בָּכִיר, וכן הפועל לְבַכֵּר. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%97%d7%92 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-09-12 23:20:02 [post_modified_gmt] => 2020-09-12 20:20:02 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1009 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הכינוי חג הביכורים הוא משמותיו של חג השבועות, על שם "בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" שהובאו למקדש ביום זה. לצד המילה ביכורים מספק השורש בכ"ר שפע מילים ובהן בְּכוֹר, בְּכוֹרָה, בָּכִיר, וכן הפועל לְבַכֵּר.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך בִּכּוּרָה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>