הדף בטעינה

על המילה אַלְמָוֶת

במילון

 (ללא ניקוד: אלמוות)
*הלחם: אַל+מָוֶת
מיןזכר

הגדרה

  • חיי נֶצח
  • כינוי למינים של צמחים שפרחיהם נשמרים לאורך ימים ואינם נובלים בתום הפריחה
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

צילום אהרון אהרנסון

אהרן אהרנסון, השעונית והאלמוות

WP_Post Object
(
    [ID] => 35300
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2019-06-05 13:12:40
    [post_date_gmt] => 2019-06-05 10:12:40
    [post_content] => לפני 100 שנה, בט"ו באייר תרע"ט (15 במאי 1919), מצא אהרן אהרנסון, איש המדע והמעש, את מותו בתאונת מטוס באירופה.

חמש שנים קודם מותו, בהיותו בן 39, כתב אהרנסון מאמר ביקורת על רשימת שמות הצמחים המצויים בארץ שפרסם ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913).

אהרנסון השיג על שיטתם העקרונית של מחדשי שמות הצמחים, ומתח ביקורת נוקבת על כמה מן השמות המחודשים. טענתו העקרונית הייתה כי בלשונות העולם ניתנו שמות לצמחים על בסיס אגדות עם ומסורות סמליות שונות – וכך ראוי לנהוג גם בעברית המתחדשת. אין לתת שמות מתוך בית המדרש כתוצאה של מחקר לשוני, אלא לתת לזמן ולדוברי העברית החיה לעשות את שלהם עד שיימצאו שמות מתאימים ומקוריים לפרחי ארצנו. עד אז, סבר, עדיף להשתמש בשמות הלעז המדעיים והבין־לאומיים.[1]

צילום שְעוֹנִית או פסיפלורהכדוגמה לְשם 'מוצלח', שצָמח באופן טבעי, הביא אהרנסון את השְׁעוֹנִית – השם שקבע ועד הלשון תמורת פסיפלורה. השם הלועזי פסיפלורה (מילולית: פרח הפסיון) ניתן לצמח עם גילויו באמריקה הדרומית בידי מיסיונרים שזיהו בו סימנים ל'פסיון של ישו' – ימיו האחרונים ואירועי מותו. כך למשל, גביע הפרח דמה בעיניהם ל'גביע הקדוש', חלקים דמויי צלב הזכירו את צליבתו של ישו, חמשת האבקנים רמזו לחמשת הפצעים שנפצע (בספרדית נקרא הפרח Flor de las cinco llagas – "פרח חמשת הפצעים"), ועוד.

לעומת זאת השם שעוֹנית עלה מן השטח. הפרח הזכיר לדוברים את צורת השעון והם החלו לקרוא לפרח עצמו בשם "שעון" (מילה חדשה יחסית בפני עצמה. יחיאל מיכל פינס השתמש בה לראשונה בשנת תרמ"ה, 1885), ובא הוועד וקבע את השם "שעונית".

כך לשונו של אהרנסון ביחס לשעונית:

"שם זה מראה לנו איך צריכים שמות המוניים [= עממיים] להברא. השם המדעי של צמח זה ושמו ההמוני ברוב לשונות אירופה הם נוצריים, מפני שהנוסעים הספרדיים והאיטלקיים של המאה השש עשרה לספירתם כשמצאו את פרחו המשונה של צמח זה בפעם הראשונה באמריקה הדרומית הכירו בו את כל המכשירים וההכנות לצליבת הנוצרי; ודבר זה היה להם לאות שיצלח חפצם בידם להביא את ה'הודים' תחת כנפי הכנסייה הנוצרית. בתוכנו אין יודעים כמובן מכל זה כלום. ומפני שדומה פרח זה פחות או יותר לשעון, קראו לו ראשונה בז'ארגון [= ביידיש] ולאחרונה גם בעברית שעון, ועתה שעונית שזה עוד יותר נכון".

צילום דם-המכבים האדוםאחד השמות שלא מצאו חן בעיני אהרנסון הוא אַלְמָוֶת, חידוש של הוועד לצמח המוכר כיום כדם המכבים (שם שטָבע אפרים הראובני בשנת תרע"ז, 1917). אהרנסון טען שהשם אלמוות מבוסס על השם הצרפתי של הפרח, Immortelle – "הקשור במסורות דתיות של הנוצרים, הרגילים להניח על קבריהם זרי פרחים של מין זה, המתקיים ימים רבים, לזכר נשמות המתים". בִּמקום לקבוע שֵׁם המיוסד על מסורת זרה – כתב אהרנסון – יש להעדיף את תרגום אחד השמות הערביים של הצמח, דם עז'אל או בזאז אלעד'רא (בעברית: דם הצבי או שדי הבתולה), הקשורים לצורתו הטבעית של הצמח.[2] על ביקורת זו ענה בשם הוועד ישראל איתן, מורה לטבע שהשתתף בעבודת הוועדה שקבעה את שמות הצמחים.[3] לדבריו, אהרנסון הפך את היוצרות ובלבל מוקדם במאוחר. לטענת איתן השם הצרפתי של הצמח לא ניתן לו בגלל המנהג להניחו בבתי הקברות, אלא להפך – המנהג להניחו בבתי הקברות התפתח בעקבות שמו של הצמח, שניתן לו בשל תכונותיו העצמיות. צמח זה "יכול לחיות באדמת חול צחיחה ביותר ולפרוח בשרב קיץ היותר גדול, וקרקפותיו נשארות בעינן זמן מרובה מאוד אחר עונת הפריחה", ולכן הכינו ממנו זרים שיכולים להחזיק מעמד זמן רב והוא נעשה "סמל התמידות והנצחיות", כפי שמעידים שמותיו בשפות אחרות (באנגלית למשל הוא נקרא Everlasting flower, 'פרח הנצח'). לאור זאת, מסכם איתן, אין מניעה להשתמש בשם הסמלי הזה שאומנם מתורגם משפות אירופה, אך אינו מיוסד על מנהג נוצרי אלא על מאפייני הצמח. את רשימתו חתם איתן בהבעת צער על כך ש"המנוח, שהיה בקי כל כך בחיי ארצנו, לא הנחילנו איזו רשימה של שמות עבריים לכמה מצמחינו המצויים, שעדיין לא זכו לכינוי בלשוננו". מכל מקום השם אַלְמָוֶת לא זכה לאריכות ימים, ובשנת 1930 קיבל ועד הלשון במקומו את השם "דם המכבים".[4] אפשר רק לשער שאהרנסון היה סומך ידיו על שם זה, המעלה על נס את זכר הגיבורים העבריים ונטוע באדמת הארץ ובתרבותה.

נספח

בשנת תרע"ב כתב אהרנסון דברים ברוח שונה באשר לסוגיה זו. דבריו פורסמו ב'השלח' בתגובה למאמר של שאול טשרניחובסקי (שגם הוא נדפס ב'השלח'). כך כתב בין השאר:

"צריך לגשת לעריכת 'מלון של צמחים', ודוקא על ידי מומחים [...] דוקא כאן צריכים המומחים (ולא רק מומחה אחד) לקחת את הדבר ברשותם ולשמור שלא יכניסו הסופרים לתוך לשוננו מלים נבערות מעין אותן שכבר יש לנו, לצערנו, לרוב. לסמוך על טוב־טעמו של הקהל, שהוא יֵדע מעצמו, באיזה חדוש יש להחזיק ובאיזה למאוס, אין אני נוטה. אף על־פי שאין היהודים, שהם אינדיוודואליסטים מטבעם, מרבים להכנע לפני מלומדיהם ומומחיהם, סוף־סוף אנו רואים שבענין חדוש־מלות בעברית הם נשמעים להמחדשים ומקבלים אפלו מלות מחוסרות כל טעם".

אכן, גם במאמר זה הוא מזכיר את החשש "שעל־ידי יצירותיהם של המלומדים תתאבן לשוננו ולא יתחדשו בה מלים שיהיו להן אותו הרוך ואותן הנטיה החפשית והרעננות שאנו מוצאים בלשון עממית"; אך הוא סומך על כך ש"הדבור העברי יעשה את שלו ולא יתן ללשון להתאבן". הוא אף מביא דוגמה חיה ועדכנית:

"גם עתה יש לנו כבר שמות אחדים שנתחדשו בפי הילדים בארצנו ועממיים הם באמת. כמה עלינו לשמוח בהוָדע לנו שילדי בית־ספר אחד ביפו, באחד מטיוליהם, קראו מעצמם 'מקור־החסידה' לצמח Erodium, שגם שמו המדעי הרומי וגם שמו העממי הגרמני באו מפריו הדומה למקורו של אותו בעל־הכנף!".

_____________________________

[1] רשימתו של אהרנסון פורסמה לאחר מותו בזיכרונות ועד הלשון כרך ה (תרפ"א). ראו גם: י' עציון, "זכריה, זכריני או אוזן העכבר", אקדם 58, עמ' 11. [2] אשר לשם הערבי השני מעיר אהרנסון כי "הוא אולי ריאליסטי יותר ממה שרגילים לבטא בקהל אצלנו, אבל מה נעשה והוא מתאים יפה למראה הפרחים של המין היותר רגיל בארצנו". [2] תגובת ישראל איתן התפרסמה באותה החוברת שבה התפרסמו דברי הביקורת של אהרנסון. ראו כאן. [4] השם אלמוות ניתן למין צמח אחר. ראו גם עפר כהן, "לתולדות שמות הצמחים 'דם המכבים', 'חמנית/חמנייה'", לשוננו לעם נ (תשנ"ט) עמ' 49–50.

[post_title] => אהרן אהרנסון, השעונית והאלמוות [post_excerpt] =>

100 שנה למותו של אהרן אהרנסון, איש המדע והמעש – סקירה מעניינת על מאמר ביקורת פרי עטו על רשימת שמות עבריים לצמחים המצויים בארץ שפרסם ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913).

[post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%94%d7%a8%d7%a0%d7%a1%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%90%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-07-29 23:56:15 [post_modified_gmt] => 2019-07-29 20:56:15 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=35300 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

100 שנה למותו של אהרן אהרנסון, איש המדע והמעש – סקירה מעניינת על מאמר ביקורת פרי עטו על רשימת שמות עבריים לצמחים המצויים בארץ שפרסם ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913).

המשך קריאה >>
תת או תתי ועדות - אתם שאלתם? אנחנו עונים!

תת־ועדה, דו־משמעי – על תחיליות וסופיות

WP_Post Object
(
    [ID] => 16794
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2016-09-07 11:22:14
    [post_date_gmt] => 2016-09-07 08:22:14
    [post_content] => 

בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. צירופים אלו נוצרו על פי מקבילות לועזיות ובראו בריאה חדשה בלשוננו. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים.

קצת היסטוריה

בלשונות אירופה אפשר למצוא מונחים רבים שנוצרו מהדבקת רכיבים זה לזה. למשל: electroencephalogram (כלומר electro-encephalo-gram, ובעברית רִשְׁמַת מוֹחַ חַשְׁמַלִּית), anthropogeomorphology (כלומר anthropo-geo-morpho-logy, ובעברית גֵּאוֹמוֹרְפוֹלוֹגְיָה אֱנוֹשִׁית). את דרך הבנייה הזאת של מונחים ואף את רכיביהם שאלו לשונות אירופה המודרניות מן הלשונות הקלסיות – היוונית והלטינית. מהן גם ירשו שפע של מיליות המשמשות רכיבים תחיליים כמו hyper ,inter ,mono ,per ,sub.

הצורך במינוח עברי בתחומי המדע והטכניקה הציב אתגרים רבים לפני קובעי המונחים, ובהם גם מציאת פתרון לרכיבים התחיליים הללו. את אחד הגישושים הראשונים אפשר למצוא במונחי כימיה שקבע ועד הלשון בסוף שנות העשרים של המאה העשרים כעולה מן ההסבר לשמות החומצות שם:

[...] שמות יתר החמצות נוצרים ע"י הוספת שמות התארים "תחתית" (hypo, sub) ו"עלָאִית" (super, per), ממש כברומית ושאר השפות האירופיות. במקום "תחתית" ו"עלאית" אפשר להשתמש בקצור גם ב"תָּת" וב"עָל". ("מֻנְּחֵי הַחִימִיָּה", זכרונות ועד הלשון, מחברת ו [תרפ"ח], עמ' 54–55)

נקל לראות שברשימת מונחים זו עדיין לא התגבש השימוש בתחיליות. כך למשל נקבע המונח חֻמְצַת־עָל גָּפְרִיתָנִית (לצד חֻמְצָה גָּפְרִיתָנִית עִלָּאִית) ולא כמצופה: 'חֻמְצָה עַל־גָּפְרִיתָנִית' (והשוו ללעז: Acidum persulfuricum). מצד שני כלולים ברשימה מונחים המוכרים עד היום: חַד־עֶרְכִּי, דּוּ־עֶרְכִּי.[1]

עם השנים התגבשה רשימה של מיליות המקבילות לרכיבים התחיליים הלועזיים. לשם כך גויסו המילים הארמיות תַּת־ (=תחת), חַד־ (=אחד), תְּלַת־ (המקבילה הארמית של שלוש) וכן מילות יחס כמו עַל־, בֵּין־. רשימת התחיליות מפורטת בהמשך.

היידוע והריבוי

הצירופים בעלי התחיליות הם כאמור בעלי מבנה חדש וזר ללשוננו – מבנה שהרכיב הראשון בו הוא ספק מילה העומדת לעצמה ספק רכיב דקדוקי. הקושי שהם מעלים בא לידי ביטוי ביידוע ובריבוי שלהם.

כדי להבין עד כמה זר המבנה הזה לעברית הינה רקע קצר: בלשונות אירופה לכל סוגי הצירופים התנהגות דומה. למשל באנגלית הן צירוף סמיכות כגון focus group, הן צירוף של שם ותואר כגון free group - מקבלים את היידוע בראשם ואת הריבוי בסופם, ובשניהם גרעין הצירוף הוא הרכיב האחרון. הוא הדין לצירוף בעל רכיב תחילי כגון sub-group – יידועו בראש וריבויו בסוף: the sub-groups. לעומת זאת בעברית הן בצירוף סמיכות הן בצירוף שם ותוארו המילה הראשונה היא הגרעין, כגון 'קבוצת מיקוד', 'קבוצה חופשית'. בסמיכות ה' הידיעה באה לפני המילה השנייה (קבוצת המיקוד) והריבוי בא במילה הראשונה (קבוצות מיקוד), ואילו בצירוף שם ותואר מיידעים ומרבים את שני הרכיבים (הקבוצה החופשית, קבוצות חופשיות). ומה דין היידוע והריבוי של צירוף כמו 'תת־קבוצה'? לכאורה צירוף זה דומה לסמיכות, אך שלא כבסמיכות גרעין הצירוף הוא דווקא המילה השנייה, והרכיב הראשון אינו מילה של ממש.

אם נבחר לראות ברכיב 'תת־' צורן דקדוקי, הגיוני שניידע את הצירוף בראשו – 'התת־קבוצה', ונרבה אותו בסופו – 'תת־קבוצות'. ואולם לאוזן העברית 'התת־קבוצה' נשמע כמו שיבוש היידוע בצירופי סמיכות ("הבית ספר"), ולכן אך טבעי שיש המיידעים 'תת־הקבוצה' על דרך היידוע התקני של הסמיכות ('בית הספר'). יתר על כן, בצורות הריבוי יש הנוקטים 'תתי־קבוצה' או 'תתי־קבוצות' ובכך הופכים את הרכיב 'תת' למעין שם עצם נוטה.

דברים אלו אמורים בצירופי שם עצם בעלי תחיליות. לעומת זאת צירופי שם תואר בעלי תחיליות, כמו 'חד־ערכי', 'בין־עירוני', הולכים בדרך הלעז: יידועם בראש וריבוים בסוף – החד־ערכיים, הבין־עירוניים.[2]

מכיוון שמדובר כאמור במבנה חדש לעברית, החליטה ועדת הדקדוק של האקדמיה שלא להתערב בשאלת היידוע והריבוי של צירופים מסוג זה, והותירה לדוברים ולהתפתחות הטבעית לפעול את פעולתם.

וכך נוסחו הדברים בהערת המזכירות המדעית בהחלטות האקדמיה בדקדוק בסעיף הדן בצירוף של מילית ושם:

השתמעות ההחלטה היא שאין האקדמיה קובעת עמדה בשאלת היידוע והריבוי של צירופים בעלי תחיליות כגון 'תת־אלוף' ('התת־אלוף' / 'תת־האלוף'; 'תת־אלופים' / 'תתי־אלופים' וכיו"ב).

כתיבה בשתי תיבות

בדבר אחד התערבה האקדמיה: היא ממליצה לכתוב את הצירופים הללו בשתי תיבות – בין־לאומי (ולא בינלאומי), וקבעה שראוי לתת מקף בין שתי התיבות הללו. מכלל זה הוציאה ועדת הדקדוק של האקדמיה שני צירופים – חדגוני ורבגוני – בנימוק "שנשתגרה כתיבתם בתיבה אחת".

הערות והרחבות

א. כפי שראינו, כאשר גרעין הצירוף הוא שם עצם יש שהרכיב בא בסוף הצירוף, כגון מחשב־על (supercomputer), מהפכת־נגד (counter-revolution), וגם כשהרכיב לועזי כגון מְעַבֵּד־מִיקְרוֹ (microprocessor)ׁ. מבנה זה עולה בקנה אחד עם מבנה הצירוף העברי הקלסי, והוא נוהג כצירוף סמיכות לכל דבר: ביידוע – מחשב־העל, בריבוי – מחשבי־על.

ב. במקרא ובספרות חז"ל יש צירופים אחדים המזכירים את הצירופים בעלי התחיליות של העברית החדשה. כך הוא השם "אי כבוד" שאשת פנחס נותנת לבנה לאחר הילקח ארון הברית: "וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִיכָבוֹד לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל" (שמואל א ד, כא). ואולם כלל לא ברור מה פשר הרכיב 'אי' בשם זה. בספרות חז"ל הרכיב 'אי' נפוץ לציון שלילה, והוא קרוב בתפקודו למילה 'אין', כגון בצירוף 'אי אפשר' – אך צירוף זה אינו צירוף שמני. הצירוף אַל־מָוֶת (וגם במילה אחת: אַלְמָוֶת) יסודו בפסוק "בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת" (משלי יב, כח). בצירופים המקראיים 'רב החובל', 'רב סריס', 'רב טבחים', 'רב מג' ועוד המילה 'רב' אינה תחילית אלא שם עצם המציין בעל תואר או תפקיד בכיר, מעין ראש, ממונה.

ג. השימוש ברכיבים תחיליים על דרך לשונות לעז החל עוד לפני המינוח העברי הרשמי – לפחות מן המאה הי"ט. כך אפשר למצוא שימוש ברכיב 'אי' כתחילית בצירוף לשמות עצם כגון "אי־הפירוד" (=אטום; אהרן פורייס, תורת החיים, 1875); "אי־ניקיון" (מנדלי מו"ס, 1868; ד' גורדון, דרכי הרפואה, 1870); "אי־סדרים" (ד' גורדון, שם); אי־רצון (סוקולוב, 1882; פרנקל, 1890). על בסיס הצירוף דו־פרצופין שנשאל ללשון חז"ל מן היוונית נוצר הצירוף "דו־קרב" (מנדלי מו"ס, 1897) ומאוחר יותר "דו־אופנים" (ברנר, 1919). (הדוגמאות נלקטו מ"מאגרים" של מפעל המילון ההיסטורי.)

ד. מכיוון שמקצת התחיליות הן מילים קיימות בעברית עשויה לעיתים להיווצר דו־משמעות שפתרונה נשען כולו על השימוש במקף. למשל הצירוף 'ויכוחים בין דתיים' יכול להיות ריבוי של 'ויכוח בין דתיים' או ריבוי של 'ויכוח בין־דתי', וההבדל כמובן גדול.

ה. לעיתים שתי אפשרויות עומדות לפני קובעי המונחים – צירוף עברי רגיל או צירוף בעל תחילית. לדוגמה, בתחום התחבורה נקבע תמורת multi-lane המונח 'רַב נְתִיבִים' (סמיכות שם תואר) ולא רַב־נְתִיבִי, ולפי זה 'דרך רבת נתיבים' (ולא 'דרך רב־נתיבית'). כך גם 'היריון רב עוברים' (ולא 'היריון רב־עוברי'). לעיתים נקבעו שתי חלופות זו לצד זו, כגון חֲצִי־נִסְיוֹנִי לצד נִסְיוֹנִי לְמֶחֱצָה; (שֶׁ)מִּחוּץ לָרֶחֶם לצד חוּץ־רַחְמִי.

רשימת התחיליות (ולעיתים הסופיות)

תחיליות נפוצות לפי משמעות:
  • מספר: חַד־ (mono), דּוּ־ (bi), תְּלַת־ (tri), אַרְבַּע־ (quadr; וכך שאר המספרים), חֲצִי־ (semi)
  • כמות: רַב־ (multi, poly), תַּת־ (hypo), יֶתֶר־ (hyper), כָּל־ (pan) , כְּלַל־
  • מיקום: בֵּין־ (inter), תּוֹךְ־, פְּנִים־ (intra, infra), חוּץ־ (extra, exo), תַּת־ (sub)
  • זמן: קְדַם־, טְרוֹם־ (pre), בָּתַר־ (post)
  • שלילה: אַל־ (a), אִי־ (dis, un, non, in), אֵין־ (in),
  • שונות: כְּמוֹ־, מֵעֵין־ (quasi)
יש רכיבים המשמשים רק כסופיות:
  • ־יַחַד (co), ־אַחַר (post), ־נֶגֶד (anti, counter)
יש שתחילית אחת בעברית מתרגמת כמה רכיבים לועזיים, למשל:
  • עַל־ = super, hyper, macro, archi, ultra, per
  • יֶתֶר־ = over, hyper, poly
יש רכיבים לועזיים שלא נמצאו להם חלופות עבריות והם נותרו בלועזיותם:
  • מֵטָא־, מקרו־ (לעיתים 'ענק'), מיקרו־ (לעיתים 'זעיר')
במונחי אנטומיה הוצעו כמה חלופות עבריות שלא הפכו לנחלת הכלל:
  • מֵצַד (para), מֵסַב (peri; מאוחר יותר נקבע סַב־), מְתוֹךְ (meta)
יש שתמורת תחיליות לועזיות באות מילים עבריות רגילות:
  • מדומה (pseudo), למחצה (semi)

----------------------------

[1] כנגד המונחים בגרמנית ובאנגלית: einzwertig, monovalent (חד־ערכי); zweiwertig (דו־ערכי). וגם שְׁוֵה־עֶרְכִּי כנגד equivalent, gleichwertig – שלימים שונה ל'שָׁקִיל'. [2] במונחי ועד הלשון והאקדמיה נמצא בנדיר גם יידוע באמצע הצירוף, כגון הַצִּנּוֹר חֲצִי הַמַּעְגָּלִי הַצִּדִּי (ductus semicircularis lateralis) במילון למונחי אנטומיה (תשי"ז).

  כתבה רונית גדיש. [post_title] => תת־ועדה, דו־משמעי – על תחיליות וסופיות [post_excerpt] => בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%aa%d6%be%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%94-%d7%93%d7%95%d6%be%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%99-%d7%a2%d7%9c-%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-04-01 21:27:06 [post_modified_gmt] => 2020-04-01 18:27:06 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=16794 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים. המשך קריאה >>
אקדם - גיליון 20

אקדם 20

WP_Post Object
(
    [ID] => 7980
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2002-05-14 16:04:57
    [post_date_gmt] => 2002-05-14 13:04:57
    [post_content] => תוכן העניינים
  • נשיא האקדמיה: הניתוק ממקורות העברית מדלדל את הרוח ואת הלשון (על ביקור נשיא המדינה באקדמיה), עמ' 1
  • ערב עיון לכבוד פרופ' צרפתי, עמ' 1
  • החלטות בדקדוק: אלמנות, אכזריות, כרמל, נוכחי, עשרות־, עמ' 2
  • שאלות ותשובות: אירו – המטבע האירופי, עמ' 2
  • שאלות ותשובות: עצימות או עצמה מאת אורלי אלבק, עמ' 2
  • חידת הציור: מחיי הלשון – אליעזר בן־יהודה מאת אמנון שפירא, עמ' 3
  • צמחי ארצנו והדקדוק העברי - מעבודת הוועדה לשמות צמחי ארץ ישראל, מאת רונית גדיש, עמ' 6 יידוע שמות צמחים, אזוב, אלמוות, מצלתיים, סיגל, תורמוס, טרשי, תל־אביבי
  • מילון חדש לעולם העסקים, יוסי אנג'ל, עמ' 7
[post_title] => אקדם 20 [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9d-20 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-03-24 13:40:12 [post_modified_gmt] => 2019-03-24 11:40:12 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=7980 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

תוכן העניינים נשיא האקדמיה: הניתוק ממקורות העברית מדלדל את הרוח ואת הלשון (על ביקור נשיא המדינה באקדמיה), עמ' 1 ערב עיון לכבוד פרופ' צרפתי, עמ' 1 החלטות בדקדוק: אלמנות, אכזריות, כרמל, נוכחי, עשרות־, עמ' 2 המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך אַלְמָוֶת ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במינוח המקצועי


אַלְמָוֶת (שם צמח; אַל+מָוֶת)
לרשימה המלאה
בוטניקה (תר"ץ, 1930)
אַלְמָוֶת הַכֶּסֶף* ,כַּרְעֵי הַיּוֹנָה
* במילון המקורי כתוב: אַלְמוּת הַכֶּסֶף
בוטניקה (תשס"ג, 2003)
אַלְמָוֶת גְּדוֹל-גָּבִיעַ משפחת הציפורניים; שם הלוואי הותאם לשם המדעי (במקום כְּפוּף-גָּבִיעַ)