הדף בטעינה

על המילה אֵלָה

במילון

 (ללא ניקוד: אלה)
מיןנקבה
נטייהאֵלוֹת

הגדרה

  • עץ חורש עשיר בשמנים ובשׂרפים (Pistacia) [ראו: בּוטְנָה]

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

ילדה עומדת ליד עץ אלה והכיתוב: שמות ומשמעויות – אלה

אֵלָה

דמויות אחדות במקרא קרויות על שמם של עצים – גם אֵלָה הוא שם פרטי במקרא, אך שלא כבימינו מדובר בשם איש. על השם הפרטי אֵלָה במלרע ובמלעיל ועל העץ אֵלָה.
המשך קריאה >>

לְאֵל יָדוֹ

WP_Post Object
(
    [ID] => 12455
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2015-11-10 15:16:38
    [post_date_gmt] => 2015-11-10 13:16:38
    [post_content] => 

פירוש הביטוי: 'בכוחו', 'ביכולתו'. דוגמה: הקהילה עשתה כל אשר לאל ידה כדי לסייע למשפחה בשעתה הקשה.

leel-yadoלאחר שברחו יעקב ומשפחתו מבית לבן הארמי, השיגם לבן ואמר להם: "יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע" (בראשית לא, כט) – כלומר ביכולתי להרע לכם. במקומות אחרים בתנ"ך בא הניסוח השלילי 'אין לאל ידו', כלומר אין ביכולתו. לפי הפירוש המקובל המילה אֵל בביטוי זה משמעה 'כוח', וכך מפרשים גם שתי מילים קרובות בתהלים – אֱיָל ואֱיָלוּת: "הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל" (פח, ה), "אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" (כב, כ). השורש או"ל או אי"ל משותף לכמה מן הלשונות השמיות, ומשמעו היסודי כוח והובלה. שורש זה עומד כנראה ביסודו של כינוי האלוהות אֵל (גם בכינויים אֱלֹוהִים ואֱלוֹהַּ הה"א כנראה משנית), וכן ביסוד המילה אִילָן וביסוד שמות האילנות החסונים אֵלָה ואַלּוֹן (או אֵלוֹן). יש הקושרים לכך גם את שם בעל החיים אַיִל – הכבש החזק ההולך בראש העדר. אַיִל הוא גם כינוי לאדם חשוב וחזק ככתוב "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד" (שמות טו, טו), ובימינו 'אֵיל הון', 'אֵיל נפט', 'אֵיל תקשורת' ודומיהם. האיל, אשר נודע בכוחו ובקרניו החזקות, אף העניק את שמו לאחד מכלי המלחמה של העת העתיקה: אֵיל הברזל המנגח חומות ושערים, שלעיתים היה מעוצב בדמות ראש איל ממש. שמו העברי נזכר כנראה לראשונה בספר יוסיפון, ומסתבר שהוא תרגום השם הלטיני aries – כבש, איל (מכאן גם השם האנגלי battering-ram – אֵיל ניגוח). מלבד הביטוי המקראי 'לאל ידו' יש אֵל במשמע כוח גם במטבע לשון שירשנו מספרות חז"ל: מֵאֵלָיו. דבר הנעשה מאליו הוא דבר הנעשה מכוח עצמו. למשל: "כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו" (בבלי ברכות ג ע"ב). יש הנוהגים לכתוב 'מאיליו' ביו"ד אחרי האל"ף, ומכל מקום שלא כמו מילת היחס 'אֶל' שבחלק מצורות נטייתה יש חטף פתח (אֲלֵיהם), בנטיית מאליו הצירי מתקיים: מֵאֵליהם. אף שהבנה זו של הצירוף 'מאליו' מסתברת, נראה שבמהלך הדורות נשתכחה משמעות זו והצירוף יוחס למילת היחס אֶל; ולכן רבים  הוגים ומנקדים מאֲליהם במקום מאֵליהם. [post_title] => לְאֵל יָדוֹ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%90%d7%9c-%d7%99%d7%93%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-10-01 17:18:09 [post_modified_gmt] => 2022-10-01 14:18:09 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=12455 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור דלת כחולה בכניסה לדירה מספר 1 עם שלט ועליו "שמות ומשמעויות: אייל, איילת, איילה"

אֱייל ואַייל, איילה ואיילת

WP_Post Object
(
    [ID] => 25359
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2017-11-20 11:41:43
    [post_date_gmt] => 2017-11-20 09:41:43
    [post_content] => השמות הפרטיים אֱייל, אַייל, איילה ואיילת רווחים למדי בימינו.

אַיָּל

אַיָּל הוא בעל חיים יפה, בעל קרניים מסועפות. הוא נזכר במקרא בהקשרים שונים, למשל: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים" (תהלים מב, ב). האיילים ובעיקר האיילות ידועים ברגליהם הקלות. הדבר עולה מן המקרא, וגם בשחרית לשבת אנו קוראים "אילו פינו מלא שירה כים [...] וידינו פרושׂות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות, אין אנחנו מספיקים להודות לך" וגו' (ברכת השיר; בבבלי תענית ו ע"ב נקשר חלק זה של הברכה בשמו של ר' יוחנן). שורש המילה – או"ל/אי"ל – עניינו כוח והובלה, ואליו קשורה גם המילה אַיִל (הכבש ההולך בראש ומוביל את העדר) ואולי אף המילה אֵל. בערבית אַוַּל הוא ראשון או ראשית, ומילה זו משמשת גם בארמית.

אַיָּלָה ואַיֶּלֶת

צורת הנקבה המתבקשת של אַיָּל היא אַיָּלָה, אלא שזאת מצויה בצורתה זו רק פעם אחת במקרא – בברכת יעקב לבנו נפתלי: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית מט, כא). במקומות אחרים באה אַיֶּלֶת בנסמך ואף בנפרד: "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ. אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן" וגו' (משלי ה, יח–יט); "כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא" (ירמיהו יד, ה).[1] אם כן נראה שבעברית שתי צורות נקבה לבעל החיים אַיָּל – גם אַיָּלָה וגם אַיֶּלֶת – וצורת הנסמך היא בכל מקרה אַיֶּלֶת, בדומה ליַבָּשָׁה ויַבֶּשֶׁת, שַׁיָּרָה ושַׁיֶּרֶת. אך יש סבורים שהצורה היחידאית אַיָּלָה בברכת יעקב אינה לקוחה כלל מעולם החי אלא מעולם הצומח: תרגום השבעים, התרגום הקדום של המקרא ליוונית, מתרגם במילה στέλεχος, שפירושה גזע. ואומנם מן השורש או"ל ידועים לא רק בעלי חיים אלא גם צמחים, ובראשם אֵלָה ואֵלוֹן. ייתכן אפוא שהמתרגמים ליוונית קראו אֵ(י)לָה שְׁלֻחָה במקום אַיָּלָה שְׁלֻחָה, והבינו 'עץ מתפשט'. עוד נזכיר את הפסוק הפותח את מזמור כב בתהלים: "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד". הצירוף התמוה אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מובן בדרך כלל כקרני השמש הראשונות על פי המוסבר בתלמוד: "מה אילה זו קרניה מפצילות [כלומר מתפצלות] לכאן ולכאן, אף שחר מפציע לכאן ולכאן" (בבלי יומא כט ע"א).

אֱיָל

המילה אֱיָל (בלי ניקוד אף היא אייל) גזורה מאותו השורש אבל ככל הידוע אינה קשורה לעולם החי והצומח. היא מזדמנת פעם אחת בתהלים פח, ה: "נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר, הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל", ופעם נוספת בצורה אֱיָלוּת: "וְאַתָּה ה' אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" (תהלים כב, כ). מן ההקשר עולה שאֱייל או אֱיילות הם 'כוח', וכך הבין גם המתרגם לארמית בתרגמו חֵילָא. אך יש המפרשים 'עזרה' – על פי המילים המקבילות בארמית־סורית אִיָלָא, אִיָלוּתָא ועל פי התרגום ליוונית. הן כוח הן עזרה יכולים בהֶקשרים האלה להתפרש כמכוונים לאלוהים, ומעניינת הזיקה בין "אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" לפסוקים אחרים בתהלים הפונים לעזרת אלוהים, דוגמת "אֱלֹהִים חוּשָׁה לִּי, עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה" וגו' (ע, ו), "ה' לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" (מ, יד; ע, ב). _____________________

[1]  בצירוף "אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה" איילת איננה צורת נסמך, אלא אם כן דומה הצירוף במבנהו לצירופים בשירה המקראית כגון "יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ" (שופטים ה, י).

[post_title] => אֱייל ואַייל, איילה ואיילת [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-08-02 15:55:50 [post_modified_gmt] => 2022-08-02 12:55:50 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=25359 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
ילד מחבק עץ

אלון

WP_Post Object
(
    [ID] => 52573
    [post_author] => 32
    [post_date] => 2021-07-26 14:53:13
    [post_date_gmt] => 2021-07-26 11:53:13
    [post_content] => 

אַלּוֹן הוא שמו של עץ אופייני לחורש הארץ־ישראלי. בימי קדם כיסו יערות אלונים שטחים נרחבים באזורנו ובימינו נותרו מהם רק שרידי־שרידים.

עץ האלון נכרך במורשתה ובתרבותה של הארץ ונזכר בתנ"ך פעמים רבות. הוא נמנה עם העצים הגדולים והחזקים: "וְעַל כׇּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כׇּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן" (ישעיהו ב, יג);[1] "אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גׇּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים" (עמוס ב, ט). עצי אלון שנופם מרשים שימשו לצורכי פולחן: "עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ, תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ" (הושע ד, יג); וגם מקום קבורה: "וַתָּמׇת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת" (בראשית לה, ח). בנבואת ישעיהו נמשלה שארית יהודה לעצי אלון (ואלה) הממהרים להשתקם לאחר כריתת הענפים או נשירת העלים: "כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת – מַצֶּבֶת בָּם [=נותר בהם הגזע]" (ישעיהו ו, יג).

אלון נקרא בארמית ובערבית 'בלוט' או 'בלוטא' על שם פריו הבולט מספלו המעוצה והמחוספס (המכונה בעברית סַפְלוּל). המילה בַּלּוּט נקרית בעברית של התלמוד הבבלי: "וכשבצק מונח בתוכו דומה כמין תפוחי הכרותים וכמין בלוטי היוונים" (מנחות סג ע"א).

אֵלוֹן ואֵלָה

במקרא באה לא פעם הצורה הדומה אֵלוֹן, בכל ההיקרויות מדובר בשמות או בכינויים של מקומות: אֵלוֹן מוֹרֶה או אֵלוֹנֵי מֹרֶה, אֵלֹנֵי מַמְרֵא, אֵלוֹן תָּבוֹר ועוד. כבר בימי קדם פורש שם זה כמתייחס לעץ או לקבוצת עצים: לפי תרגומי המקרא ליוונית ולארמית־סורית מדובר באַלּוֹן, ואילו לדעת חוקרים בעת החדשה הכוונה לאֵלָה.[2] מסורת פרשנית אחרת, בעיקר זו של התרגומים הארמיים היהודיים, קושרת את המילה אֵלוֹן עם 'מישור': אֵלֹנֵי מַמְרֵא למשל מיתרגם בתרגום אונקלוס "מֵישְׁרֵי מַמְרֵא". אף שרבים מן החוקרים מטילים ספק בפירוש הזה (בטענה שהושפע מן המילה היוונית αὐλων, [בתעתיק לטיני: aulon] שפירושה 'מישור'), יש מי שהראה כי מילה זו מוכרת כבר מן האוגריתית ('אלן') בהוראה דומה. אלה נזכרת בתנ"ך כמקום ישיבה ומפגש: "וַיָּבֹא מַלְאַךְ ה' וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעׇפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי" (שופטים ו, יא); "וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיִּמְצָאֵהוּ יֹשֵׁב תַּחַת הָאֵלָה" (מלכים א יג, יד); וכמו האלון – גם בהקשר של פולחן או קבורה: "וְתַחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כׇּל אֵלָה עֲבֻתָּה מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם" (יחזקאל ו, יג); "וַיִּשְׂאוּ אֶת גּוּפַת שָׁאוּל וְאֵת גּוּפֹת בָּנָיו... וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם תַּחַת הָאֵלָה בְּיָבֵשׁ" (דברי הימים א י, יב). יש הסוברים כי השמות אלון ואלה שימשו מתחילה שם כללי לעצים גדולים – ואולי עדות לכך אפשר לראות בצורה הקרובה אילן המוכרת מן הארמית ומן העברית של לשון חז"ל. יש המפרשים באופן דומה את המילה המקראית אֵילִים במיעוט הופעותיה, למשל "וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק, מַטַּע ה' לְהִתְפָּאֵר" (ישעיהו סא, ג). כך או כך, מקובל לגזור מילים אלו מעיצורי השורש א"ל שעניינו חוסן וחיוניות.

* * *

השמות אַלּוֹן, אֵלוֹן (בעיקר בכתיב אֵילוֹן) משמשים שמות אנשים כבר במקרא, וכך נתחדש גם בימינו הן שמות פרטיים הן שמות משפחה. עץ אלון מפורסם במיוחד נמצא בעיר חברון, ובימינו הוא נחשב לזְקן האלונים בארץ ישראל. לפי מסורות מימי הביניים קדם לו באותו אזור אלון רב־שנים אחר. אלון מפורסם נוסף הוא "האלון הבודד" במערב גוש עציון – על שמו נקרא היישוב אַלּוֹן שְׁבוּת (אולי בתבנית השם המקראי אלון בכות). אף הקיבוץ אַלּוֹנִים והמושב השיתופי אַלּוֹנֵי אַבָּא שבעמק יזרעאל, אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן שברמת הגולן והמועצה האזורית אַלּוֹנָה שברמות מנשה נקראים על שם עצי האלון הרבים שבסביבתם. דווקא היישוב אַלּון שבצפון מדבר יהודה לא נקרא באופן ישיר על שם העץ, אלא בשמו של יגאל אלון. היישוב ממוקם בתחילת "כביש אלון", שנסלל בתוואי "תוכנית אלון" שהגה. ___________________________

[1] מקובל לזהות את אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן שבפסוק עם מין האלון שנקרא בימינו אַלּוֹן הַתָּבוֹר (השם המדעי: Quercus ithaburensis). הוא נפוץ בהרים, מצוי אף במורדות הבשן וגם נחשב לגבוה מאלוני הארץ. המין הנפוץ הוא אַלּוֹן מָצוּי (השם המדעי: Quercus calliprinos), ולצידם מוכר גם אַלּוֹן הַתּוֹלָע (השם המדעי: Quercus boissieri).

[2] בתנ"ך מוצאים פעם אחת את הצורה אַלָּה: "וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'" (יהושע כד, כו), ומקובל לפרש שזהו אַלּוֹן. כך נמצאו החילופים אֵלָה–אֵלוֹן, אַלָּה–אַלּוֹן.

[post_title] => אלון [post_excerpt] => עץ האלון נכרך במורשתה ובתרבותה של הארץ ונזכר בתנ"ך פעמים רבות. הוא נמנה עם העצים הגדולים והחזקים: "אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גׇּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים" (עמוס ב, ט). [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-10-01 08:38:06 [post_modified_gmt] => 2022-10-01 05:38:06 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=52573 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

עץ האלון נכרך במורשתה ובתרבותה של הארץ ונזכר בתנ"ך פעמים רבות. הוא נמנה עם העצים הגדולים והחזקים: "אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גׇּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים" (עמוס ב, ט).
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
שני ילדים על שני עננים והכיתוב: שמות ומשמעויות: תום

תום

WP_Post Object
(
    [ID] => 30066
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2018-07-09 11:18:21
    [post_date_gmt] => 2018-07-09 08:18:21
    [post_content] => השם תום ניתן בארץ בעיקר החל משנות השמונים של המאה העשרים. יש הבוחרים בשם הזה בגלל צלילו המוכר גם בחוץ לארץ, בייחוד בארצות דוברות אנגלית, ויש המתכוונים מלכתחילה למילה העברית תֹּם משורש תמ"ם שמשמעותה טוהר, שלמות ויושר.

במקרים רבים הבחירה בשם תום נובעת מרצון לשלב את שני הדברים יחד: הצליל הבין־לאומי והמשמעות העברית. בכך השם תום דומה לכאורה לשמות מחודשים דוגמת לִי, שִׁירְלִי, אֵלָה ונֶטַע־לִי – שמות שהחלו כנראה לשמש בהשראת שמות לועזיים דומים או זהים (Lee, Shirley, Ella, Natalie), אך יש להם משמעות גם בעברית. בכל השמות האלה קרבת הצליל של השם הלועזי ושל המילה או הצירוף בעברית היא מקרית, ואינה מבוססת על זיקה היסטורית כלשהי. לדוגמה, פירוש השם Shirley באנגלית עתיקה הוא 'ארץ מרעה', ואילו בעברית השם שִׁירְלִי מתפרש כצירוף המילים שִׁיר ולִי, מלשון שירה וזמר. פירוש השם Lee באנגלית עתיקה הוא הגנה ומחסה, ואילו דוברי העברית מבינים אותו כנטיית מילת היחס ל- בכינוי מדבר, במשמעות 'שלי', 'בשבילי', 'למעני'.

סיפורו של השם תום ייחודי יותר. תום באנגלית ובלשונות אירופה אחרות הוא קיצור השם תומס. בשם Thomas, ביוונית Θωμάς (בהטעמת מלרע), נקרא אחד משנים עשר השליחים של ישו בברית החדשה, ומכאן שכיחותו הרבה של השם באירופה ובעולם הנוצרי כולו. כמו רוב שמות השליחים, השם תומס הוא שֵׁמִי במקורו: תאום בעברית, תאומא או תומא ('התאום') בארמית. העיצור s רגיל בסיומת צורת היסוד של שמות העצם בזכר ביוונית. בכתבים נוצריים אחדים נקרא אותו השליח גם Δίδυμος (דידימוס) – 'תאומים' ביוונית. ייתכן שתאומא או תומא היה כינויו ולאו דווקא שמו הפרטי של השליח על שום היותו אחד מזוג תאומים (נראה שכך נוצרו בתקופה מאוחרת יותר שם המשפחה העברי תאומים ושם המשפחה היִידי צווילינג באותה המשמעות). מכל מקום בספרות חז"ל אין עדות ניכרת לשימוש במילה תאום, תאומא או תומא בתור שם פרטי. במדרש ויקרא רבה נזכר רבי תומא בר פפא (כב, ה), ואולם יש גם כתבי יד הגורסים 'חמא בר פפא', 'חנניא בר פפא' ועוד.

נציין שהגיית המילה תאום בצורת 'תום' בהבלעת העיצור א מתועדת כבר בספר בראשית המספר על רבקה: "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ" (כה, כד).

ראינו אפוא שהשם תום (תומס) מקורו בלשונות שמיות – עברית וארמית; משם הוא נשאל ללשונות אירופה, ובדור האחרון "חזר" לעברית, אך נתפס בעיני הדוברים כשייך לשורש תמ"ם ולא לשורש תא"ם כבמקור.

נעיר שעל פי כללי הכתיב המלא המילה תום נכתבת בלי ניקוד באות וי"ו, וכך כותבים על פי רוב גם את השם הפרטי.

יש הכותבים טום בטי"ת, בעיקר כשרוצים להבליט את זיקת השם לאנגלית דווקא, כגון שם השחקן טום קרוז. באנגלית השם המלא Thomas נכתב ברצף האותיות th ואילו השם המקוצר Tom בדרך כלל נכתב באות t בלבד, ומכאן ההבחנה בתעתיק העברי. בספרות המתורגמת מאנגלית לעברית אין אחידות. לדוגמה: הדמות הנודעת שיצר הסופר האמריקני מארק טוויין נקראת בתרגומים עבריים אחדים תום סויר ובאחרים טום סויר.
    [post_title] => תום
    [post_excerpt] => השם תום (תומס) מקורו בלשונות שמיות – עברית וארמית; משם הוא נשאל ללשונות אירופה, ובדור האחרון "חזר" לעברית, אך נתפס בעיני הדוברים כשייך לשורש תמ"ם ולא לשורש תא"ם כבמקור.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%aa%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%9c%d7%95%d7%a2%d7%96%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%91%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-12-24 17:38:42
    [post_modified_gmt] => 2020-12-24 15:38:42
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=30066
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

השם תום (תומס) מקורו בלשונות שמיות – עברית וארמית; משם הוא נשאל ללשונות אירופה, ובדור האחרון "חזר" לעברית, אך נתפס בעיני הדוברים כשייך לשורש תמ"ם ולא לשורש תא"ם כבמקור.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך אֵלָה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים:
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך אֵלָה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>