נושא: כתיב וכתב

כתיב וניקוד

שנייה או שניה? כתיב סיומת ־ִיָּה

‍‍‍‍‍‍‍‍‍מילים בסיומת ־ִיָּה, כגון שְׁנִיָּה, סִפְרִיָּה, מִטְרִיָּה, נכתבות בלי ניקוד בשתי יו"דים: שנייה, ספרייה, מטרייה. היו"ד הראשונה מציינת את התנועה i והשנייה – את היו"ד העיצורית הנשמעת (כלומר את העיצור y). כך נכתוב למשל גם בנייה, אונייה, עירייה, עגבנייה, מכתבייה, לחמנייה, חמנייה, גומייה, אפייה, עשייה,…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

אנרגייה, אנגלייה

למה כותבים אנרגייה, אנגלייה בשתי יו"דים? במילה אנרגייה ובשם אנגלייה יש לפני הסיומת ־יה צרור של עיצורים (שאין ביניהם תנועה): –רְג-, –גְל-. לפי כללי הניקוד במקרים אלו מפרקים את הצרור על ידי חיריק באות שלפני הסיומת: אנרְגְיה > אנרְגִיה. משעה שיש חיריק באות שלפני הסיומת,…
המשך קריאה >>

מילים לועזיות

וי"ו ובי"ת בתעתיק מלועזית ובמילים לועזיות

נשאלנו מתי כותבים וי"ו ומתי כותבים בי"ת במילים לועזיות.
השאלה נוגעת לשני הגיים קרובים: v ו־w.
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

שירתי בצבא או שירתתי בצבא?

רבים מתלבטים איך לכתוב: שירתתי או שירתי, השבתתם או השבתם. שאלה זו עלתה בדיוני האקדמיה על כללי הכתיב המלא, וההכרעה הייתה לכתוב בתי"ו אחת: שירתי (שֵׁרַתִּי); השבתם (הִשְׁבַּתֶּם). בנטיית הפעלים האלה חברו יחד התי"ו השורשית (שר"ת, שב"ת) והתי"ו של כינויי הגוף ־תי, ־תם וכדומה. בכתיב המנוקד…
המשך קריאה >>

הודעות לעיתונות

תגובת המזכירות המדעית להערות הציבור על כללי הכתיב החדשים (סיוון תשע"ז, יוני 2017)

השבוע פרסמנו את כללי הכתיב המלא החדשים וקיבלנו תגובות רבות ומגוונות. אנחנו מברכים את כל המשתתפים בדיון הערני ולעיתים אף הסוער שהתפתח – דיון שהוא עדות לאהבה הגדולה המשותפת לרבים מאיתנו: אהבת השפה העברית. היו שראו בשינויים שהחליטה עליהם האקדמיה פגיעה בעברית וכניעה של…
המשך קריאה >>

הודעות לעיתונות

כללי הכתיב המלא – הכללים החדשים (סיוון תשע"ז, יוני 2017)

האקדמיה ללשון העברית אישרה נוסח חדש של כללי הכתיב המלא (התקני), ובו כמה שינויים מן הכללים שנקבעו לפני כשבעים שנה. בין השינויים שאושרו הכתיבים האלה: אונייה, אמיתי, לעיתים, פירות ושמיים. בישיבה האחרונה של מליאת האקדמיה ללשון העברית אושר סופית נוסח חדש של כללי הכתיב המלא…
המשך קריאה >>

חידון מה הכתיב המומלץ – פתרונות

דרמתי / דרמטי שמות תואר הנגזרים ממילים לועזיות בסיומת ־ָה (כגון דרמה) נכתבים ב־ט על פי שם התואר הלועזי: דרמטי על פי dramatic, וכן ארומטי, סיסטמטי, סכמטי ועוד. למעוניינים בהרחבה – מוזמנים לקרוא את מאמרה של רונית גדיש באקדם 26, עמ' 2. וטיקן / ותיקן…
המשך קריאה >>

מילים וגלגוליהן

מאזניים ואוזניים

רבים סבורים כי המילה מאזניים גזורה מן המילה אוזן, ולא היא. אומנם בעברית שתי המילים נראות שייכות לאותו השורש, אך מן הערבית והארמית עולה בבירור שמדובר בשורשים שונים. צורתה הערבית של המילה אֹזֶן היא אֻדְ'ן (أُذْن) ובארמית אֻדְנָא. הערבית משמרת את העיצור השמי הקדום ד'…
המשך קריאה >>

צמדי מילים

מטח ומתך

מַטָּח הוא ירי מכמה כלי נשק בבת אחת. המילה מתועדת מראשית שנות החמישים של המאה העשרים, ותולדותיה אינם מחוורים לגמרי. כמו המילים טווח ומטווח היא נוצרה בוודאי בהשראת הצירוף "מטחווי קשת" שבסיפור הגר וישמעאל (להרחבה). ככל הנראה היא קשורה גם לפועל הטיח 'השליך',…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

עברית לכל המשפחה

עובדות בעברית שאולי לא ידעתם על המשפחה שלכם.
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ו' אחת או שתיים?

נשאלנו אם את המילה 'ועדה' יש לכתוב בווי"ו אחת או בשתיים. על פי כללי הכתיב חסר הניקוד כופלים וי"ו עיצורית כאשר היא באה באמצע המילה. למשל: תקווה, אווז, סתוונית. לעומת זאת בראש מילה וי"ו עיצורית אינה נכפלת: ורד, ועדה, וילון, וידוי, ותיק. אך שימו לב: לאחר אותיות השימוש…
המשך קריאה >>

מסע בזמן

מה מקורה של המילה 'עכשיו'?

המילה עכשיו מזדמנת בפעם הראשונה במקורות העבריים שהגיעו אלינו במגילות מדבר יהודה. במגילה 4ק.225 המכוּנָה "סיפורי תורה" מסופר על המלאכים הצופים בעקדת יצחק. מלאכי הקודש הטובים רואים את המתרחש ובוכים, ואילו מלאכי המַשׂטֵמה הרעים שמחים ואומרים שיצחק "עכשו יאבד". מקור המילה עכשיו אינו מבורר די…
המשך קריאה >>

צמדי מילים

ניתש וניטש

הפעלים ניתש וניטש נוהגים בעיקר בלשון הגבוהה, ואולי משום כך נפוץ הבלבול ביניהם. ניתש פירושו 'נעקר': "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם…" (עמוס ט, טו). לעומת זאת ניטש קשור אל נָטַש ('עזב', 'זנח'), ומכאן שמשמעו העיקרי 'נעזב' (למעשה זו צורה אחרת של ננטש).…
המשך קריאה >>

צמדי מילים

כהה וקהה

רבים מתבלבלים בין שמות התואר כֵּהֶה וקֵהֶה, אך נראה שאין קשר בין שתי המילים. כֵּהֶה הוא חשוך, מעורפל ונוטה לשחור, ההפך של בָּהִיר. המשמעות היסודית של קֵהֶה היא פגום וחסר, שחודו נפגם, ומכאן ההפך של חַד. סכין קהה היא סכין לא חדה, וזווית קהה היא…
המשך קריאה >>

מה הצורה הנכונה

מֵרוֹץ או מֵרוּץ?

במגילת קהלת נאמר: "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה… כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם" (ט, יא). לצד הצורה המקראית בחולם יש תיעוד במסורות העדות להגיית המילה בתנועת u, וכך אף נוקד בכמה מילונים מן המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים. ואולם הצורה התקנית…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

מיהו או מי הוא? מהו או מה הוא?

רבים מתלבטים אם לכתוב צירופים דוגמת 'מי הוא' ו'מה הוא' בתיבה אחת או בשתיים. תשובתנו היא ששתי הדרכים כשרות, אך במקרים שיש חשש לאי־הבנה נעדיף את הכתיב בתיבות נפרדות (למשל כאשר התיבה 'מהם' יכולה להתפרש 'מֵהֶם'). בכתיבה בתיבה אחת משמיטים את האל"ף הסופית: מהו, מיהי וכיו"ב…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

שׁ או שׂ? פשה, שידוד מערכות, חשוך, בשום שכל

פָּשָׂה פָּשָׂה – בשי"ן שמאלית – הוא פועל שמשמעו 'התפשט', 'התרחב'. מקורו של פועל זה בתיאורי נגעי הצרעת בספר ויקרא, כגון "וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא" (יג, ח). הפועל פָּשָׂה מוכר גם מספרות חז"ל, ובכתבי היד הטובים הוא נכתב בסמ"ך:…
המשך קריאה >>

מילים לועזיות

ט' ות' במילים לועזיות

רבים מתלבטים מתי לכתוב ט"ית ומתי לכתוב תי"ו במילים לועזיות שונות. בדרך כלל ההגה t במילים לועזיות נכתב באות טי"ת, למשל היסטוריה, טלפון. מן הכלל הזה יוצאות מילים לועזיות בין־לאומיות שמקורן ביוונית ובשפה זו הן נכתבות באות θ (תֵטָה). האות θ מייצגת הגה הנשמע כמו th במילים think,…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

דלתות וחלונות: מילואה, חווק, צוהר, צוהר הדלת, רפפה

מִלּוּאָה (panel) מילואה היא לוח הנתון בתוך קיר, דלת וכדומה לקישוט. דלת מילואות היא דלת שמשובצים בה לוח או לוחות ליופי. מקור המילה בתיאור החושן בספר שמות: "וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן. טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד. וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם.…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים רטובות לכבוד הקיץ: מקר, מרוון, צנרן, אמבט עיסוי

מֵקַר (קוּלֶר) מקר הוא מתקן למי שתייה קרים. המילה מֵקַר היא בת זוגה של המילה מֵחַם – דוד להרתחת מים להכנת משקה חם. את המילה מחם ירשנו מלשון חז"ל, ושם משמעה הוא קומקום למים חמים. בספרות חז"ל נזכר גם הצירוף "כלי מיקר" (תוספתא שבת) שפירושו…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

אומנות עברית: הדבק, מזערת, חלון מסכית, פעלולים

הֶדְבֵּק (קולז') הֶדְבֵּק הוא יצירת תמונה על ידי הדבקה של פיסות נייר, פיסות בד, קטעי תצלומים וכדומה. התמונה שנוצרת אף היא נקראת הֶדְבֵּק. בתחום התסריטאות והמחזאות הדבק הוא צירוף של רכיבים רבים שלכאורה אינם שייכים זה לזה: הדבק סוגות, הדבק רעיונות, הדבק סגנונות, הדבק ציטוטים…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

טקס או טכס?

כיצד נכון לכתוב – טקס או טכס? אנחנו ממליצים על הכתיב טקס בקו"ף.
המשך קריאה >>

פיסוק

על שימושים שונים של סימן הגרש

מקורו של סימן הגרש במערכת טעמי המקרא. בעברית החדשה תפקידו העיקרי הוא לסמן קיצור של מילה, ואולם יש לגרש גם שימושים אחרים, שהמשותף להם הוא רצון הכותב לסייע לקורא בפיענוח רצף אותיות הזר לכתיבה הרגילה בעברית.

המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

חלווה או חלבה?

המילה חלווה נכתבת בווי"ו. אין בינה לחלב ולא כלום, שהרי היא מיוצרת בעיקרהּ מעירוב של שומשום טחון בדבש או בסוכר. מקור המילה בערבית. השורש הערבי חל"ו משמעו 'מתוק', 'עָרֵב' או 'יפה'. משורש זה הגיעה לעברית העממית גם המילה אַחלה (בערבית أَحْلَى), שמובנה המקורי 'מתוק יותר'.…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

עליך ועלייך

יש אנשים המתלבטים אם לכתוב 'עליך' או 'עלייך', 'הישגיך' או 'הישגייך' וכדומה. תשובתנו כי שני הכתיבים נכונים אלא שכל אחד מהם מכוון למין אחר: 'עליך' ו'הישגיך' – ביו"ד אחת – מכוונים לזכר, ואילו 'עלייך' ו'הישגייך' – בשתי יו"דים – מכוונים לנקבה. כך למשל נכתוב לתלמיד…
המשך קריאה >>

מה הצורה הנכונה

ליהנות או להנות?

שם הפועל של נֶהֱנָה (מבניין נפעל, שורש הנ"י) הוא לֵהָנוֹת (ההגייה: lehanot), וללא ניקוד הוא נכתב ביו"ד: ליהנות. צורה זו היא גלגול של לְהֵהָנוֹת (ובלי ניקוד: להיהנות) כמו לְהֵרָאוֹת (בלי ניקוד: להיראות). הה"א הראשונה נשמטה בהגייה ובעקבות זאת גם בכתיבה, ותנועת הצירי עברה ללמ"ד: לֵהָנוֹת.…
המשך קריאה >>

גם וגם

לומר ולאמור

לשם הפועל של אָמַר שתי צורות – האחת מן המקרא והאחרת מלשון חכמים. במקרא משמשת הצורה לֵאמֹר (באל"ף נחה), והיא רווחת מאוד כפתיחה של דיבור ישיר, בדומה לסימן הפיסוק נקודתיים, כגון בנוסחה הנפוצה בתורה "וידבר ה' אל משה לֵאמֹר". בימינו צורה זו של שם הפועל…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

שמות החודשים – כתיב מלא או חסר?

נשאלנו כיצד נכון לכתוב בלי ניקוד את שמות החודשים מַרְחֶשְׁוָן (או חֶשְׁוָן), אִיָּר וסִיוָן. תשובתנו היא כי שמות החודשים נכתבים על פי כללי הכתיב המלא: מרחשוון (או חשוון), אייר, סיוון, כלומר בהכפלת הווי"ו והיו"ד העיצוריות. נעיר כי בספרות העברית לדורותיה אין כתיב אחיד לשמות החודשים הללו,…
המשך קריאה >>

ראש השנה

בפרוס השנה החדשה

לקראת ראש השנה אנו מקבלים איגרות 'שנה טובה' שברבות מהן כתוב "בפרוס השנה החדשה…". מה פירוש המילה בפרוס? על פי ההסבר המקובל פְּרוֹס היא מילת יחס יוונית שפירושה 'לפני', 'לקראת', 'בכיוון'. במשנה ובתלמוד נקלטה מילה זו בצירוף מילת היחס העברית ב־ (בפרוס) במשמעות 'לפני', 'ערב': "בשלשה פרקים…
המשך קריאה >>

הגייה

בדואי ובדווי

יש המקפידים – ובעיקר הקפידו בעבר – על הכתיב בדווי, ונימוקם עימם: כתיב זה מתאים לכתיב המילה בערבית (بدوي, בדוי). ואולם הכתיב הרווח יותר הוא בדואי. בירור מעלה שהגייתה של המילה בעברית לא הגיעה אלינו ישירות מן הערבית. בערבית אחת המילים המציינות מדבר היא بَدْو…
המשך קריאה >>

צמדי מילים

חרט וחרת

בעברית בת ימינו משמשים בערבוביה שני הפעלים חָרַת וחָרַט בכמה ביטויים – בהקשר של כתיבה, כגון 'חרת/חרט על דגלו', ובהקשר של הטבעה, כגון 'חרת/חרט בזיכרונו' או 'חרת/חרט על לוח לבו'. רבים תוהים אם שני הכתיבים הללו תקניים. מילים משני השורשים חר"ת וחר"ט מזדמנות במקרא בהקשר…
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

מהי המילה הארוכה בעברית

כדי לענות על השאלה מהי המילה הארוכה ביותר בעברית יש להגדיר למה מתכוונים כשאומרים 'מילה'. אם הכוונה לכל רצף של אותיות הכתובות בלי רווח ביניהן והנושאות יחד משמעות מסוימת, אזי יש בעברית מילים ארוכות למדי, כגון וכשבהשתעשעויותיהם, ולכשתתמרמרנה. במילים אלו נוספו אותיות שימוש בראש המילה היסודית…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

אותיות מנצפ"ך

בא"ב הקדום – הן כתב דעץ, הן הכתב הארמי של תקופת הבית הראשון – אין אותיות "סופיות", כלומר אין כפל צורות לאותיות מנצפ"ך. צורתן המקורית של אותיות נצפ"ך היא דווקא הצורה שבה הקו נמשך כלפי מטה: ן, ץ, ף, ך. צורת אות זו נקראת 'פשוטה'…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

אִכְסוּן ואִחְסוּן

המילה אִכְסוּן פירושה 'אירוח', 'מתן מקום לינה'. מקורה במילה אַכְסַנְיָה – מָלון, פונדק – מילה שחדרה ללשון חז"ל מן היוונית (xenia – 'אירוח', 'הכנסת אורחים'). לעומת זאת המילים אִחְסוּן והַחְסָנָה פירושן 'שמירה', 'החזקה במחסן'. המילה מַחְסָן לקוחה מן הערבית: مَخْزَن (מַחְ'זַן). ואולם מילים מן השורש חס"ן…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

תפיסה או תפישה?

במקרא משמש השורש תפ"שׂ בלבד, כגון "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם" (דברים ט, יז). בלשון חז"ל אנו מוצאים מעבר משׂי"ן לסמ"ך (כמו במקרים אחרים), כגון "מה עשה אותו המלך, תפס את העבד בידו והכניסו לבית גנזיו והראהו כלי כסף וכלי זהב…" (מכילתא דרשב"י ג, ח). יש…
המשך קריאה >>

מילים וגלגוליהן

מדברים בשפת הגוף

איברי גוף האדם הם מקור רב השראה למילים, לפעלים, לניבים ולשימושי לשון. כשהתבונן האדם על סביבתו הוא תיאר את הנוף במושגים הלקוחים מגופו. כך אנו מוצאים בתנ"ך את הצירופים 'ראש ההר', 'צלע ההר', 'כֶּתֶף ההר', 'שן הסלע', 'שפת הנחל', 'לב הים' ו'לשון ים', ובספרות ימי…
המשך קריאה >>

מילים לועזיות

לשאלת תעתיקם של שמות מדינות

א. תעתיק תנועת a לציון התנועה a באם הקריאה אל"ף בתעתיק מלועזית לעברית לא קבעה האקדמיה כלל מוחלט, ובמידה מסוימת השאירה את ההחלטה בידיו של המתעתק. בנוסח הסעיף בכללי התעתיק של האקדמיה נמנים כמה שיקולים שעל המתעתק להביאם בחשבון: (א) אורך השם; (ב) שיבושים אפשריים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

אב טיפוס – כתיב וריבוי

הצירוף אב טיפוס הוא החלופה העברית ל־prototype, או כפי שהיה מקובל לומר בלשוננו בעבר הלא רחוק: פְּרוֹטוֹטִיפּ. כותבים רבים מתלבטים איך לכתוב את הצירוף ואיך לרבות אותו. האקדמיה נדרשה לשאלה זו, וקבעה – כדרכה בצירופים אחרים – שיש לכתוב אב טיפוס בשתי מילים. אשר לצורת…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על הניקוד

סימני הניקוד המשמשים אותנו היום הומצאו ושוכללו בהדרגה במחצית השנייה של האלף הראשון לסה"נ בטבריה, והם מכונים "הניקוד הטברני". מטרתם של ממציאי הניקוד ומפתחיו הייתה לשמר את מסורת ההגייה במקרא כפי שנָהגה בפיהם במשך מאות רבות של שנים. שתי בעיות עוררו את הצורך להמצאת הניקוד.…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

דוגמה או דוגמא?

הסיומת הארמית ־ָא היא במקורה תווית יידוע הנוספת למילה (מקבילה לה"א הידיעה): כך למשל מַלְכָּא פירושו הַמֶּלֶךְ, עָלְמָא פירושו הָעוֹלָם. בספרות חז"ל רווחים שמות כגון עסקא (או עיסקא), עובדא, פיסקא במין זכר, ואולם הסיומת ־ָא נעשתה חלק בלתי נפרד מהם והיא באה גם כשהשמות אינם…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר?

בעברית החדשה נוהגים שני כתיבים: הכתיב המנוקד והכתיב המלא (או חסר הניקוד), ולכל אחד מהם כללים משלו. בכתיב המלא מוסיפים במקרים מסוימים וי"וים ויו"דים כדי לציין תנועה או כדי להבחין בין עיצור לאם קריאה. לפיכך כתיבן של מילים רבות אינו זהה בניקוד ובלעדיו. כללי הכתיב…
המשך קריאה >>

מאמרים

מאה שנים לכתיב העברי

"דוברי עברית רבים יופתעו לשמוע שלא בהר־סיני ניתנו כללי הכתיב הדקדוקי (= הכתיב החסר, הכתיב המנוקד) אלא במושבה גדרה בחודש אלול תרס"ד (1904), ונותן הכללים היה המורה, חוקר הלשון העברית ושירת ספרד, דוד ילין (1964–1842)."

מה ההבדל

אגדה והגדה, אגדות ומעשיות

המילים הַגָּדָה ואַגָּדָה קשורות שתיהן לפועל הִגִּיד, וביסודן שימשו באותה המשמעות. איך נפרדו שתי המילים זו מזו ואיך קיבלה כל אחת מהן את המשמעות הייחודית לה?
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מה בין הַבְחָנָה לאַבְחָנָה

שתי מילים קרובות משמשות בלשוננו – הבחנה ואבחנה, אך הן מובחנות זו מזו. 'הבחנה' היא שם הפעולה הרגיל של הפועל הִבְחִין, כגון 'הבחנה בין עיקר לטפל', 'בעל כושר הבחנה'. ומהי 'אבחנה'? מילה זו גזורה במשקל אַפְעָלָה (המקבילה הארמית למשקל הַפְעָלָה), והיא החלופה שנקבעה לדיאגנוזה כבר…
המשך קריאה >>

מאמרים

האקדמיה ועורכי הלשון

במאמר מוצגים התחומים העיקריים שבהם האקדמיה פוסקת וקובעת תקנים לשוניים – הכתיב חסר ניקוד, הדקדוק, המינוח, הפיסוק והניסוח – והעקרונות העומדים מאחורי הקביעות בתחומים האלה בלוויית הערות על ההיבט היישומי של קביעות האקדמיה בעבודת העריכה.

אֲקַדֵּם – ידיעון האקדמיה

אקדם 28

תוכן העניינים לזכרה של דולה בן־יהודה, עמ' 1 בחירות באקדמיה: אורה שורצולד, שמואל פסברג, שולמית אליצור, דוד טלשיר, שלמה נאה, אנחל סאנז־בדיליוס, ראובן (ריצ'רד) שטיינר, עמ' 1 עשור למכון מזי"א, עמ' 1 שקדייה מאת טלי בן־יהודה, עמ' 2 להשלמת החסר במילונים העבריים: מאוצר המילים של…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 22

מילים מן המילון למונחי בינה מלאכותית; סיומת ־יה במילים לועזיות, תשנ"ז

למד לשונך

למד לשונך 20

תקציר כללי הכתיב חסר הניקוד

למד לשונך

למד לשונך 9

למד לשונך

למד לשונך 5

מילים בשימוש כללי שאושרו (ברובן) בשנים תשנ"א–תשנ"ד

.

כללי הכתיב החדשים

הכללים החדשים המתפרסמים כאן הם פרי תהליך יסודי וממושך. ראשיתו בבחינת מנהגי הכתיב הרווחים בהוצאות הספרים, בעיתונות ובמרשתת. המשכו בהצעה שהכין צוות מצומצם לקראת הדיון בוועדת הדקדוק של האקדמיה ובהתייעצות עם חברים רבים באקדמיה. ועדת הדקדוק דנה בהצעה, גיבשה את הכללים והגישה אותם למליאת האקדמיה לדיון כללי בשנת תשע"ו, ואחר כך שבה ודנה בהערות חברי האקדמיה. הדיון הסופי בכללים היה בשנת תשע"ז בשלוש ישיבות של מליאת האקדמיה: ישיבה שמז, ישיבה שמט, וישיבה שן. בישיבה שנה (תשע"ח) הוכנסו כמה תיקונים לכללים (בכלל ב חריג 1, בכלל ב הערה 2, בכלל ו סעיף 3).

השינויים שחלו בכללים מסומנים להלן בצבע אדום.

גרסה להדפסה

דיונים קודמים בכתיב

  • דיונים בכתיב בוועד הלשון: דוד ילין, "הכתיב העברי", זכרונות ועד הלשון ה (תרפ"א), עמ' 54–64; "הוכוחים בדבר ההרצאה הקודמת", זכרונות ועד הלשון ה (תרפ"א), עמ' 65–85; "שאלת המלא והחסר" (שיחה), זכרונות ועד הלשון ו (תרפ"ח), עמ' 24–30; "מפעולות ועד הלשון", לשוננו ג (תרצ"א), עמ' 73–77; יוסף קלוזנר, "כתיב מלא או חסר", לשוננו י (תרצ"ט), עמ' 251–256; נ"ה טור־סיני, "לשאלת הכתיב העברי" לשוננו י (תרצ"ט), עמ' 257–261; הצעת כללי הכתיב, לשוננו יא (תש"א-תש"ב), עמ' 232–242; אספת ועד הלשון בסוכות תש"ד, לשוננו יב (תש"ד), עמ' 198–199, עמ' 200239; נספחים לזכרון הדברים, לשוננו יב (תש"ד), עמ' 240–251; אספת ועד הלשון בל"ג בעומר תש"ד, לשוננו יג (תש"ה), עמ' 71–94; זאב בן־חיים, "לפתרון שאלת הכתיב ע"י ועד הלשון" (הרצאה בכינוס מורשי ועד הלשון), לשוננו יד (תש"ו), עמ' 136–142; כללי הכתיב חסר הניקוד, לשוננו טז (תש"ח), עמ' 82–89
  • דיונים בכתיב במליאת האקדמיה: ישיבות מחמטננאנג (תשכ"ב-תשכ"ג); ישיבה ס (תשכ"ד), ישיבה עחפאפדפה (תשכ"ז-תשכ"ח); ישיבה ריארטז (תשנ"ד)
.

א. ניקוד בסביבת יו"ד במילים לועזיות

1. שמות שמוצאם בלעז והמסתיימים בסיומת ־יה – האות שלפני היו"ד מנוקדת בשווא כאשר לפניה תנועה. למשל: דֵּמוֹקְרַטְיָה, בִּיּוֹלוֹגְיָה, הִיסְטוֹרְיָה, אָקָדֶמְיָה.
האות שלפני הסיומת מנוקדת בחיריק ויו"ד הסיומת דגושה כאשר לפניה אות בשווא. למשל: גֵּאוֹמֶטְרִיָּה, סִימֶטְרִיָּה, פוּנְקְצִיָּה, וכך גם זַמְבִּיָּה.

בכתיב מלא: דמוקרטיה, ביולוגיה וכיו"ב לעומת גאומטרייה, סימטרייה וכיו"ב.

אין דברים אלו אמורים במילים שבאה בהן תנועת a או e לפני הסיומת ־יה (כגון פַּפָּיָה), ואין צריך לומר תנועת o או u (כגון פָּרָנוֹיָה).

2. ניקוד בסביבת יו"ד באמצע מילה לועזית: האות שלפני היו"ד מנוקדת בחיריק והיו"ד דגושה כאשר קודמת להן אות בשווא, כגון אָקוֹרְדִּיּוֹן, קוֹנְוֶנְצִיּוֹנָלִי.