נושא: גזרת ל"י

על דרך משקל תְּפוּלָה – האופייני למילים מגזרת ע"ו – ינוקדו גם מילים מגזרות אחרות, כגון תְּאוּטָה, תְּעוּזָה (מגזרת ע"ע), תְּאוּנָה (מגזרת ל"י).
המילה תְּלוּנָה גם היא שקולה במשקל זה (במקרא תְּלֻנָּה).

א. השמות במשקל פְּעִי (פֶּעִי) ערוכים בשלוש קבוצות:
(1) רוב השמות תחילתם שווא (או חטף) הן בנפרד הן בנסמך. למשל: אֲרִי, גְּדִי (חוץ מעֵין־גֶּדִי), דְּלִי[1], חֲלִי, חֲפִי, טְנִי, טְפִי, כְּוִי, כְּלִי, מְעִי, נְהִי, סְחִי, עֲדִי, עֱלִי, עֲרִי, פְּרִי, צְבִי, רְאִי, רְעִי, שְׁקִי, שְׁתִי.
(2) לכמה שמות שתי צורות בנפרד: האחת תחילתה שווא והאחרת – סגול. ואלו הם: בְּכִי בֶּכִי, גְּבִי גֶּבִי, גְּמִי גֶּמִי, דְּחִי דֶּחִי, יְרִי יֶרִי, לְחִי לֶחִי, מְרִי מֶרִי, נְשִׁי נֶשִׁי ('חוב'; 'שכחה', 'עולם'), קְרִי קֶרִי (לשון מקרה), שְׁבִי שֶׁבִי.
שמות אלו מנוקדים בנסמך בשווא, כגון בְּכִי־(תמרורים), קְרִי־(לילה).
דומה להם השם חצי: ניקודו בנפרד חֲצִי או חֵצִי, ובנסמך חֲצִי־.
(3) כמה שמות תחילתם סגול הן בנפרד הן בנסמך, והם: מֶשִׁי, פֶּלִי, פֶּתִי, צֶפִי, שֶׁחִי, שֶׁלִי, שֶׁפִי.

ב. נטיית היחיד היא על דרך הסגוליים: פ' הפועל מנוקדת בחיריק, ובגרונית או לפני גרונית – בסגול.[2] למשל: גִּדְיוֹ, חֶצְיוֹ, כִּלְיְךָ, מֶעֱיוֹ, מִרְיְךָ, פִּרְיְכֶם, שִׁבְיְךָ, תִּלְיְךָ. נטיית אֲרִי בפתח, כגון אַרְיוֹ אַרְיְכֶם.

במקרא כֶּלְיְךָ, מֶרְיְךָ, פֶּרְיְךָ פֶּרְיְכֶם פְּרִיהֶם, שֶׁבְיְךָ שְׁבִיכֶם, תֶּלְיְךָ.

ג. צורת הרבים של כל השמות האלה היא על דרך הסגוליים בשווא וקמץ. קמץ זה מתקיים תמיד. למשל: דְּלָיִים דְּלָיֶיךָ דְּלָיֵיהֶם, פְּתָיִים פְּתָיַיִךְ, חֲצָאִים חֲצָאֵי־.

יוצאים מן הכלל השמות כְּלִי, מְעִי, פְּרִי, שריבויָם: כֵּלִים כְּלֵיהֶם, מֵעַיִם מְעֵיהֶם [3], פֵּרוֹת פֵּרוֹתֵיהֶם.
צורת הזוגי של לחי לְחָיַיִם, והרבים לְחָיִים לְחָיֵיהֶם[4].

שמות מלרעיים המסתיימים ב־ֶה – נסמכָם בצירי, והם נוטים בצורת היחיד בשתי דרכים כמודגם להלן.
דוגמאות:
מוֹרֶה, מוֹרֵה־, מוֹרִי, מוֹרְךָ וגם מוֹרֶךָ, מוֹרוֹ וגם מוֹרֵהוּ, מוֹרָהּ וגם מוֹרֶהָ, מוֹרֵנוּ, מוֹרְכֶם־ן וגם מוֹרֵכֶם־ן, מוֹרָם־ן, וגם מוֹרֵהֶם־ן;
מַעֲשֶׂה, מַעֲשֵׂה־, מַעֲשִׂי, מַעַשְׂךָ וגם מַעֲשֶׂךָ, מַעֲשׂוֹ וגם מַעֲשֵׂהוּ, מַעֲשָׂהּ וגם מַעֲשֶׂהָ, מַעֲשֵׂנוּ, מַעַשְׂכֶם־ן וגם מַעֲשֵׂכֶם־ן, מַעֲשָׂם־ן וגם מַעֲשֵׂהֶם־ן;
שָׂדֶה, שְׂדֵה־, שָׂדִי, שָׂדְךָ וגם שָׂדֶךָ, שָׂדוֹ וגם שָׂדֵהוּ, שָׂדָהּ וגם שָׂדֶהָ, שָׂדֵנוּ, שַׂדְכֶם־ן וגם שְׂדֵכֶם־ן, שָׂדָם־ן וגם שְׂדֵהֶם־ן.

הערות

1. בשם המספר שמונֶה בא סגול גם במעמד נסמך, כגון שְׁמוֹנֶה עשרה, שְׁמוֹנֶה מאות, שְׁמוֹנֶה המחברות.[1]
2. בנטיית השמות שֶׂה ושֵׂיָה הצירי מתקיים: שֵׂה־, שֵׂיִי, שֵׂיְךָ וגם שֵׂיֶךָ, שֵׂיֵךְ, שֵׂיוֹ וגם שֵׂיֵהוּ (במקרא לצד שֵׂיוֹ גם שְׂיֵהוּ), שֵׂיָהּ וגם שֵׂיֶהָ, שֵׂיֵנוּ, שֵׂיְכֶם וגם שֵׂיֵכֶם, שֵׂיָן וגם שֵׂיֵהֶן; שֵׂיָתִי, שֵׂיָתְךָ, שֵׂיָתוֹ, שֵׂיַתְכֶם וכו'; נטיית הרבים: שֵׂיִים, שֵׂיֵי־, שֵׂיֶיךָ וכו'; שֵׂיוֹת, שֵׂיוֹת־, שֵׂיוֹתַיִךְ וכו'.
3. השם פֶּה נוטה כך: פִּי־(האדם), פִּי, פִּיךָ, פִּיךְ, פִּיו או פִּיהוּ, פִּיהָ, פִּינוּ, פִּיכֶם־ן, פִּיהֶם־ן; פִּיּוֹת, פִּיּוֹתַי וכו' (במקרא גם פֵּיוֹת, פִּיפִיּוֹת).
4. צורת הרבים של טָלֶה – טְלָאִים או טְלָיִים.
5. צורת הרבים של קָצֶה – קְצָווֹת. בנסמך קְצוֹת־ או קַצְוֵי־ וגם קַצְווֹת־. בנטייה קְצוֹתַי קְצוֹתֵיכֶם וגם קַצְווֹתַי קַצְווֹתֵיכֶם (במקרא גם קְצֵיהֶם).
   הצורות בסיומות ־וֹת עשויות לשמש גם בנקבה, כגון "מארבע קצוֹת השמים".[2]

בנטייתם של שמות במשקל פֶּעֶל[1] בא חיריק כנגד הסגול הראשון כשההברה סגורה. למשל: בֶּגֶד בִּגְדִּי,[2] דֶּגֶל דִּגְלוֹ, וֶשֶׁט וִשְׁטוֹ, צֶדֶק צִדְקָהּ, שֶׁלֶג שִׁלְגִּי,[3] תֶּקֶן תִּקְנוֹ, מֶלַח מִלְחֵנוּ, שֶׁטַח שִׁטְחָם, דֶּשֶׁא דִּשְׁאֲךָ, בֶּכֶה בִּכְיוֹ.[4]
כשפ' הפועל היא מן אהח"ע, בא פתח כנגד הסגול הראשון. למשל: אֶרֶץ אַרְצִי,[5] עֶבֶד עַבְדּוֹ, חֶבֶל חַבְלוֹ.[6]

יוצאים מן הכלל:

1. אף על פי שפ' הפועל של השמות שלהלן אינה מן אהח"ע, בא בהם בנטייה פתח ולא חיריק: גֶּבֶר, גֶּפֶן, גֶּרֶב, גֶּרֶם, דֶּלֶת, דֶּרֶג, דֶּרֶךְ, וֶרֶד, זֶרַע, טֶנֶא, טֶרֶף, טֶרֶשׁ, יֶלֶד, יֶרַח, כֶּבֶל, כֶּלֶב, כֶּסֶף, כֶּרֶם, כֶּרַע, לֶחֶךְ, לֶחֶם,[7] מֶלֶךְ, נֶפֶשׁ, סֶלַע, סֶרֶן, פֶּלֶג, צֶלֶם, צֶלַע,[8] צֶמֶר, קֶדֶם,[9] קֶלַע, קֶלֶת, קֶסֶת, קֶרַח, קֶרֶן, קֶרֶס, קֶרֶשׁ, קֶרֶת, קֶשֶׁת, רֶגֶל, רֶחֶם,[7] שֶׁוַע, שֶׁלֶו, שֶׁמֶן, תֶּלֶם. למשל: דֶּרֶךְ דַּרְכִּי, זֶרַע זַרְעוֹ.
2. השמות האלה נוטים בסגול: הֶגֶה הֶגְיָם, חֶלֶד חֶלְדִּי, נֶגֶב נֶגְבִּי, נֶגֶד נֶגְדּוֹ, נֶכֶד נֶכְדָּם. כך גם חֶבֶר חֶבְרֵי־(דיון).
3. השמות האלה נוטים גם בפתח וגם בסגול: הֶבֶל הֶבְלוֹ או הַבְלוֹ, חֶדֶר חַדְרִי או חֶדְרִי. צורת הנסמך של חֶדֶר: חֲדַר־ וגם חֶדֶר־.[10]
4. שם המספר שֶׁבַע בא בשווא לפני ־עֶשְׂרֵה ומֵאוֹת: שְׁבַע עֶשְׂרֵה, שְׁבַע מֵאוֹת.

הערה: צורת הרבים של השמות האלה היא במשקל פְּעָלִים. בנטייה – בצורות שהקמץ אינו מתקיים בהן, דהיינו בנסמך ובצורות בעלות כינויי הנוכחים והנסתרים – פ' הפועל מנוקדת כבנטיית היחיד. למשל: רֶגֶב רְגָבִים רְגָבֶיהָ רִגְבֵי־ רִגְבֵיכֶם, זֶרַע זְרָעִים זַרְעֵי־, נֶכֶד נְכָדִים נֶכְדֵיהֶם. צורת הרבים של שמות אחדים היא במשקל פְּעָלוֹת, ובכל נטייתה הקמץ משתנה לשווא ופ' הפועל מנוקדת כבנטיית היחיד, כגון אֶרֶץ אֲרָצוֹת אַרְצוֹת־ אַרְצוֹתַי.
מן השמות נֶזֶק, נֶטַע, פֶּסֶל יש גם צורת רבים במשקל פְּעִילִים: נְזִיקִין לצד נְזָקִים, נְטִיעִים לצד נְטָעִים, פְּסִילִים לצד פְּסָלִים.

1. שמות סגוליים משורשי ל"י, כגון חֹלִי, יֹפִי, עֹבִי, עֹנִי, קֹשִׁי, באים בחולם חסר בנפרד ובנסמך.
לצד הצורות בחולם חסר מתקיימות בנסמך גם צורות בשווא (ובפ' הפועל גרונית בחטף קמץ). למשל: יֹפִי יֹפִי־ (וגם יְפִי־), עֹבִי עֹבִי־(הקורה; וגם עֳבִי־), חֹרִי־(אף; וגם חֳרִי־).

הערה: במקרא הצורות בחולם באות בדרך כלל בהפסק ראשי, כגון חֹלִי (דברים ז, טו), עֹנִי (דברים טז, ג) [אבל צֹרִי (יחזקאל כז, יז) בהפסק משני]. הצורות בשווא (או בחטף קמץ) באות בהפסק משני או בהקשר, כגון צורות הנפרד אֳנִי (מלכים א ט, כו), דֳּמִי (ישעיהו סב, ו), חֳלִי (דברים כח, סא), עֳנִי (תהלים קז, י), צֳרִי (בראשית מג, יא), וּצְרִי (בראשית לז, כה); צורת הנסמך בִּדְמִי יָמַי (ישעיהו לח, י).

2. בנטיית היחיד החולם מתחלף בקמץ קטן כדין. למשל: יָפְיוֹ, עָנְיוֹ.

3. ברבים – פ' הפועל מנוקדת בשווא וע' הפועל בקמץ בכל הנטייה. למשל: קְשָׁיִים קְשָׁיֵי־ קְשָׁיֵיכֶם.[1]