דרישת שלום מצולמת ממחיי הלשון
קטעים מהסרט ההיסטורי "שיבת ציון" מתעדים כמה מאנשי הלשון החשובים ביותר שהיו שותפים בהחייאת הדיבור העברי.
הצלם יעקב בן־דב הנציח בסרטו "שיבת ציון" אירועים שהתרחשו בארץ ישראל בראשית המאה העשרים. הסרט הופק בשנת 1921 ובמשך שנים רבות נחשב אבוד, עד שהתגלה בפראג ב־1989.
באדיבות ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג של האוניברסיטה העברית וההסתדרות הציונית העולמית
להרחבה על הקטעים המוצגים בסרט:
לפניכם שני קטעים מתוך הסרט. הקטע הראשון צולם בתאריך כ"א בתמוז תר"ף (7.7.1920), והוא מתעד את הנציב העליון סר הרברט סמואל מקבל את פניהם של אנשי רוח, מנהיגים ונציגי דתות וקהילות שונות מארץ ישראל המנדטורית. הנציב קיבל את פני האורחים בבית הממשלה בארמון "אוגוסטה ויקטוריה" שבהר הצופים בירושלים כשבוע לאחר הגעתו לאזור וכניסתו לתפקיד. באירוע קרא סמואל את "דבר המלך במועצתו", שבו הבטיח בשם המלך ג'ורג' החמישי "לאחוז באמצעים שיבטיחו את בניָנו המודרג בארץ ישראל של בית לאומי לעם ישראל" (הארץ, כ"ב בתמוז תר"ף, 8.7.1920). לאחר מכן קרא את נאומו, ובו פירט את "העיקרים שימשלו בשיטה המדינית". בסיום הנאום הוקראו תרגומים בערבית ובעברית, ומושל ירושלים סר רונלד סטורס קרא מכתב מאת הגנרל אדמונד אלנבי.
בתום הנאומים הוזמן הקהל אל החצר הפנימית, כמדווח בעיתון:
כל הקהל הוזמן אל החצר הפנימית הגדולה, המלאה שלחנות ערוכי מגדנות. הנציב עמד בפתח הכניסה אל החצר והושיט יד לכל הנכנס אליה. חִבה וקרבה מיוחדות הורגשו בין הנציג והקהל בתוך החצר.
הנציב בלוְית מלוָיו סובב על פני שלחנות המסובים, הרבה לדבר עם המופתים וביחוד עם מופתי ירושלים. הרב קוק ברכהו ברכה יפה בעברית והוא השיב עליה. לכל בני העמים ולכל בני הדתות השונים מצא הנציג לדבר דברי כבוד.
התזמורת בחצר נגנה כל הזמן ומר בן דוב צלם בתמונוע גם את הטכס בפנים האולם וגם את תמונות האורחים המסובים, בני העמים השונים, בעברם בסך לפני הנציב, והוא לוחץ את ידם.
כל דבר המלכות, הכרזת הנציג וכל הטקס שהיה בו גם הוד שליט עליון וגם יחס אנושי פשוט, עשו רושם אדיר על כל הקהל, הכל הכירו כי חיו שעה הסטורית גדולה, אשר רשומה לדורות. (שם)
במכובדים שצולמו הרב נסים יהודה דנון, אליעזר בן־יהודה, אריה לייב יפה, שמריהו לוין, מרדכי עליאש, ארתור רופין, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מונטגיו דוד אידר, הרב חיים משה אלישר, מושל ירושלים סר רונלד סטורס, הרב יוסף חיים זוננפלד, מנשה מאירוביץ, איתמר בן־אב"י (בכורו של אליעזר בן־יהודה), אריה (לאון) סימון וישראל משה זיו.
אליעזר בן־יהודה התרגש מכניסתו של סמואל לתפקיד וכתב בעיתון:
זה יום גדול לכל הארץ, (…) יום של תחלת חיים חדשים, חיים של שלטון הצדק, של חֻקה אחת ומשפט אחד לכל האזרחים, חיים של קדמה חמרית ורוחנית כאחת, חיים שלא ידעה ארץ זו אלפי שנים. (…) זה יום חג כפול ומכופל, מפני שלנו מתחילים מזה היום בפֹעל ממש עוד אותם החיים החדשים, חיים של עם בארץ אבותיו, שאליהם יחלנו, שאליהם קוִינו, שאליהם השתוקקנו בכל כך כליון עינים אלפים שנה! (דֹאר היום, ט"ו בתמוז תר"ף, 1.7.1920, ההדגשות במקור).
*
בקטע השני צולם ביקורו הרשמי של שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל בארץ ישראל ביום י"ט באדר ב' תרפ"א (29.3.1921). בביקור התלוו אל צ'רצ'יל הנציב העליון סר הרברט סמואל, הברון ג'יימס רוטשילד ורעיותיהם. משלחות של נכבדי היישוב היהודי בארץ הגיעו לטקס החגיגי, שנערך בירושלים בחלקת האוניברסיטה בהר הצופים, ועימם קהל רב – ילדים ומבוגרים. במעמד העניק הרב קוק ספר תורה לצ'רצ'יל, ונחום סוקולוב נאם. כך דוּוח בעיתונות על קבלת הפנים:
מאז הבוקר נהרו תלמידי בתה"ס השונים במעלה הר הצופים. […] על ההר, על מגרש האוניברסיטה, […] בין אילנות, שיחים, ירק האביב ופרחים, התאספו כשלֹשת אלפים ילדים […] מאחורי הילדים נספח גם קהל רב מאד מקרב התושבים העברים. על המרפסת עמד שלחן מכוסה ומוקף דגלי ציון ובריטניה ומסביב לו שורות של כסאות לנכבדים. בין אלה היו גם נשיאי הרבנות, חכמי הספרדים והתימנים, חברי וה"צ [ועד הצירים], מנהלי בתה"ס, ועוד קהל אורחים, בהם הברון ג'מס רוטשילד ורעיתו, ה' סוקולוב ובתו ועוד. […] לשעה היעודה בא המיניסטר למושבות ה' וינסטן טשרטשיל, הנציב העליון ומלויהם, וה' ילין וישבו בראש השלחן. קהל הילדים והאורחים קבלו את פניה במח"כ [במחיאות כפיים] ארוכות, ותזמורת "חִנוך עִורים" נגנה את ההמנון האנגלי. מיד קם נשיא הרבנות, הרב קוק ובידו ספר תורה קטן, עטוף במעטפת יקרה, למסרו למיניסטר המושבות. […] אחריו קם חבר הוה"פ [הוועד הפועל] המצומצם של ההסתדרות הציונית, ה' נחום סוקולוב, ונאם בקול רם. […] אחרי ה' סוקולוב קם ה' טשרשטיל. מחיאות הכפים לכבודו וקריאות הידד מפי כל הילדים והילדות לא נפסקו במשך כמה רגעים. גם ה' טשרשטיל עצמו היה נרגש מאד. (הארץ, כ' באדר ב' תרפ"א, 30.3.1921)
בנאומו דיבר צ'רצ'יל על אהדתו לציונות, ואמר כי הקמת בית לאומי יהודי בפלשתינה תביא "ברכה לכל העולם, ברכה לגזע היהודי המפוזר ברחבי העולם, וברכה לבריטניה הגדולה". הוא הסביר כי בריטניה מבטיחה להושיט עזרה לציונות, ואמר לנוכחים "כל צעד שאתם עושים צריך להביא תועלת מוסרית וחומרית לכל תושבי פלשתינה. אם תעשו זאת, פלשתינה תרווה אושר ושגשוג, ושלום והסכמה ישררו בה תמיד; פלשתינה תהיה לגן עדן, ותיעשה, ככתוב בספר התנ"ך שזה עתה הענקתם לי, ארץ זבת חלב ודבש, שסובלים מכל הגזעים והדתות ימצאו בה מרגוע מסבלותיהם". לאחר הנאומים נטע צ'רצ'יל עץ תמר, והתזמורת ניגנה את "התקווה".
בבאים תועדו כמה מבכירי היישוב היהודי, ובהם מרדכי עליאש, ארתור רופין, אליעזר בן־יהודה, דוד ילין, הרב יעקב מאיר, הרב מאיר בר־אילן, הרב צבי פסח פרנק, נחום סוקולוב, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב דוד קאפח והרב יהודה חבשוש.
