יהודית הררי – ילדה עברייה ומחנכת

יהודית הררי לבית אייזנברג (1885–1979) הייתה מן הילדים הראשונים שדיברו עברית בארץ ישראל. הוריה היו ממייסדי רחובות, והיא ואחיה גדלו בחברת המשפחות הראשונות בארץ שהנחילו לילדיהם את העברית כשפת הדיבור הטבעית. בילדותה למדה בבית הספר ברחובות שנוסד בשנת 1893, ובו למדו התלמידים בעברית וביידיש. לאחר ביקורו של אליעזר בן־יהודה בבית הספר, הונהג בו לימוד בעברית בלבד במבטא הספרדי. בבית הספר לימדו בין היתר משה סמילנסקי ושמחה וילקומיץ. בגיל ארבע־עשרה סיימה יהודית את הלימודים בבית הספר ועברה לראשון לציון כדי ללמוד את עבודת הגננות. כעבור שנתיים קיבלה תעודת גננת, במעמד חבר המורים וּועד המושבה של ראשון לציון, ובשנת 1902 פתחה ברחובות את גן הילדים העברי השני בארץ.[1] בגן התחנכו עשרים ושישה ילדים. בשנת 1903, כשהייתה בת שבע־עשרה, החלה לעבוד כגננת וכמורה בבית הספר אוולינה דה רוטשילד בירושלים בניהולה של חנה לנדאו.

יהודית הררי בגיל 21. באדיבות הארכיון לחינוך יהודי בישראל ובגולה, ע"ש אביעזר ילין, אוניברסיטת תל אביב

לאחר נישואיה לחיים הררי (1907) עברו השניים ליפו, ויהודית לימדה במכינות של גימנסיה הרצליה. בשונה מנשות חינוך רבות באותה התקופה, שעזבו את תחום ההוראה לאחר נישואיהן, יהודית הוסיפה ללמד ולרכוש השכלה. ב־1913 יצאו בני הזוג ללימודים בפריז ובז'נווה. עם חזרתם לארץ החלה הררי ללמד בבית המדרש למורות ולגננות על שם לוינסקי בהנהלת יצחק אפשטיין. במקביל ניהלה את בית הספר הדוגמאי על יד הסמינר בנווה צדק. בשנת 1923 הועבר המוסד בהנהלתה לתל אביב ונקרא "בית ספר גאולה", ובשנת 1937 עבר לבניין ברחוב בלפור ומאז נקרא "בית ספר בלפור". הררי ניהלה את המוסד עד לפרישתה לגמלאות. היא כתבה סיפורים ומאמרים רבים. בשנת 1965 זכתה בפרס כבוד לחינוך של עיריית תל אביב על שירות ממושך בהוראה, על הכנסת שיטות חדשות בחינוך ובהוראה ועל כינון מוסדות חינוך חדשים.

יהודית הררי. באדיבות הארכיון לתולדות רחובות

בשנת 1965 ראיין פרופ' אהרן בר־אדון את יהודית הררי. בריאיון היא סיפרה על הסביבה הלשונית של ילדותה ועל התרחבות השימוש בעברית: "נכנסנו לבית הספר, למדנו עברית. אז הילדים בינם לבין עצמם גם כן התחילו לדבר עברית. ואז נתפשטה השפה העברית, אבל כמובן שבשנים הראשונות היינו מדברים עברית מעורבת עם מילים לועזיות". עוד סיפרה הררי על החלפת המבטא האשכנזי בספרדי: "עמדה השאלה של המבטא. זה מבטא רומני, וזה מבטא פולני, וזה מבטא רוסי, וזה מבטא ליטאי. אז באה הצעה להחליף את המבטא האשכנזי למבטא ספרדי. והמושבה דאגה מאוד לשינוי הזה […] אם כדאי להביא מהפכה כזו בעברית". הררי תיארה בריאיון את ההתכנסויות של הביל"ויים בבית אליעזר בן־יהודה: "הביל"ויים […] היו אוכלים אצל בן־יהודה […] הוא הכריח אותם לדבר עברית", וסיפרה על תרומתה ועל תרומת חבריה הנערים למחקרי בן־יהודה למען כתיבת מילונו: "לבן־יהודה לא היה כסף לעוזרים. אז הוא היה לוקח ספרים ומסמן בקו, שולח את הספרים לבתי הספר למורים. הם היו בוחרים מטובי התלמידים, שישבו ויעתיקו את הקטע, ויסמנו באיזה דף ובאיזה מקום זה נמצא". כמו כן תיארה הררי את מקומם החשוב של הספרדים בתחיית הדיבור העברי, ואת המלחמה בדוברי היידיש: "היה זמן שלא היו מרשים לנאום ביידיש […] הכריחו לדבר עברית".