זכוכית מגדלת ברבים

בפיהם של רבים מדוברי העברית צורת הריבוי של זכוכית מגדלת היא "זכוכיות מגדלת". ואולם צורת הריבוי התקנית היא זכוכיות מגדילות. המילה מַגְדֶּלֶת אינה אלא צורה אחרת של מַגְדִּילָה – שהרי זה מה שעושה הזכוכית הזאת. לכן צורת הרבים זהה לזו של מַגְדִּילָה: מַגְדִּילוֹת.

ומה בין מגדלת למגדילה?

לפי הדקדוק צורות הבינונית (צורות נקבה בזמן הווה) מסתיימות בסיומת ־ֶת או בסיומת ־ָה. בימינו ברוב הבניינים רגילה הסיומת ־ֶת: שומֶרֶת, נכנֶסֶת, מתלבֶּשֶׁת. לעומת זה בבניין הפעיל צורות הבינונית הרגילות הן דווקא בסיומת ־ָה: מרגישָה, מצליחָה, ממציאָה, וגם מַגְדִּילָה.

אבל יש בזה חריגות לשני הכיוונים: בלשון הרגילה אנחנו אומרים שהיא הולכת או יושבת, אבל בלשון הספרותית אפשר גם לומר שהיא הולכה או יושבה ("הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן וְשׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ" – ח"נ ביאליק) או קוראה ("קוֹרְאָה אֶת הַשֶּׁלֶט, פּוֹתַחַת הַדֶּלֶת" – לאה גולדברג).

בבניין הפעיל כאמור הצורות הרגילות הן דווקא בסיומת ־ַָה – כמו מַגְדִּילָה או מַלְבִּישָׁה. אבל בלשון המקורות אף בבניין הפעיל היו הצורות בסיומת ־ֶת הרגילות יותר. בתנ"ך יש לא מעט צורות כאלו, כמו מַפְרֶסֶת פרסה, ובספרות חז"ל אלו הצורות היחידות: מַחְזֶקֶת ולא מַחְזִיקָה, מַשְׁאֶלֶת ולא מַשְׁאִילָה, מַפֶּלֶת, מַגַּעַת ועוד.

לימים גברו בבניין הפעיל דווקא הצורות שהיו שכיחות פחות – כמו מַגִּיעָה, מַשְׁאִילָה, מַחְזִיקָה ומַגְדִּילָה. אבל גם הצורות בסיומת ־ֶת לא נעלמו לחלוטין מלשוננו. כמו שראינו, הצורה מַגְדֶּלֶת נוצלה לצירוף 'זכוכית מגדלת'. בדומה לכך יש אבן משחזת שהיא אבן משחיזה, סעודה מפסקת שאינה אלא סעודה מפסיקה, ומַגֶּדֶת עתידות (ולא מַגִּידַת עתידות), על דרך הכתוב "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ" (אסתר ב, כ). לַצירופים 'זכוכית מגדלת', 'אבן משחזת', 'סעודה מפסקת' ו'מגדת עתידות' יש אופי של מונח דווקא בשל הייחוד של צורת הבינונית.

בהקשר זה כדאי לציין את הקרבה שבין צורות הבינונית של בניין הפעיל ובין שמות עצם במשקל מַפְעֶלֶת, כגון מַזְכֶּרֶת, מַדְפֶּסֶת וגם מַשְׁחֶתֶת (כנראה קיצור של הצירוף 'אונייה מַשְׁחֶתֶת'). צורת הרבים של שמות אלו שונה מצורת הרבים של צורות הבינונית – למשל מַדְפָּסוֹת (ריבוי של מַדְפֶּסֶת) לעומת מַדְפִּיסוֹת (ריבוי של מַדְפִּיסָה). עם זה ייתכן מאוד שעצם הבחירה במשקל הזה, בייחוד למכשירים וכלים עושי פעולה דוגמת מַדְפֶּסֶת, הושפעה מצורות הבינונית של בניין הפעיל.

נעיר כי בכמה מן המילונים המקצועיים של האקדמיה נקבעה המילה מַגְדֶּלֶת לבדה – לרוב לצד הצירוף זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת (למשל במילונים למונחי אסטרונומיה ובולאות; ראו כאן). כאשר משתמשים במילה זו לעצמה, צורת הרבים המתבקשת היא מַגְדָּלוֹת – בדיוק כמו מַדְפָּסוֹת.

לסיום נזכיר כמה צירופים מליציים המשמרים עד היום את צורות הבינונית בדגם מַפְעֶלֶת: 'בדידות מזהרת', 'ללא סיבה מַספקת', 'מצוי בתנועה מתמדת', 'פגישה מכרעת' (=מכריעה), 'אין ידו משגת' (=משיגה), 'עד מקום שחוכמתו (או השגתו וכדומה) מגעת' (=מגיעה).