לשון ההגדה של פסח

לשוננו לעם מ–מא (תש"ן), עמ' 29–35

לקריאת המאמר

"אנו עוסקים בגוף ההגדה, שהוא קדום, ולא בפיוטים ובשירים שנספחו לה בימי הביניים. את גרעינה של ההגדה נמצא בפרק י' של מסכת פסחים במשנה ובמדרשי ההלכה של התנאים. אם נוציא אפוא מכלל דיון את פרקי המקרא ואת הפסוקים הבודדים הנדרשים בהגדה, נעלה, שההגדה כתובה בעיקרה בלשון חכמים, הן מצד דקדוקה הן מצד אוצר המילים שלה."

המאמר עוסק בעניינים רבים, ובהם –
מילים וצירופים: שבת הגדול, מצה שמורה, ליל הסדר, ליל שימורים, הגדה, ארבעה כוסות, מוזגין לו כוס, הסיבה; אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, המקום = הקב"ה, לקלס; כל דכפין, גמר עליו את ההלל;
ענייני דקדוק: מה נשתנה, בין יושבין ובין מסובין, משועבדים, קריית שמע, רִבִּי ורבותינו, שאינו יודע לשאַל, את פתח לו, דיברות, לעַלֵּה.