תופת

למילה תופת (בניקוד: תֹּפֶת), הנקשרת בימינו לכאבי תופת ולמכוניות תופת, משמעות שלילית, וזו מלווה אותה משחר ימיה במקרא. המילה נזכרת לראשונה בספר מלכים כמקום הפולחן בגיא בן־הינום שבו נָהגו להעביר ילדים באש למולך (מֹלֶךְ): על יֹאשיהו, מלך יהודה אשר לחם בכל מאודו בעבודה הזרה, מסופר בין יתר מעשיו כך: "וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני (בֶן) הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ" (מלכים ב כג, ט). גם הנביא ירמיהו יצא חוצץ נגד הנעשה בתופת: "כִּי עָשׂוּ בְנֵי יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי נְאֻם ה': שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ, וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ – אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ז, ל–לא).

גיזרון המילה אינו ברור כל צורכו, והוצעו לה מקבילות שונות בארמית, בערבית, במצרית ובסנסקריט. רבים מצביעים על קרבתה למילים בארמית כגון תפוּתא 'כיריים' (מן השורש תפ"י) או תפיא 'תנור', 'כירה', 'אח', ונראה כי גם במקרא היה התופת 'מוקד (אש)', 'מדורה'. צורה נוספת של המילה[1] מזדמנת בנבואת ישעיהו: "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, גַּם הוא (הִיא) לַמֶּלֶךְ הוּכָן, הֶעְמִיק הִרְחִב. מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה, נִשְׁמַת ה' כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ" (ל, לג).

בעברית שלאחר המקרא שימשה המילה תופת במשמעות 'מקום שרפה גדולה', ולא נתמה שברבות הימים הורחב משמעה והיה ל'גיהינום', שהרי המילה גיהינום עצמה (גֵּיהִנָּם בלשון חכמים) מוצאהּ מאותו גיא בן הינום. כך למשל המחברת האחרונה (מחברת כ"ח) במחברות עמנואל הרומי היא "מחברת התופת והעֵדן" – כנראה בהשפעת "הקומדיה האלוהית" של בן זמנו (המאה ה־13–14) דַנטֶה אָליגיירי, גדול משוררי איטליה.

גם בעברית ימינו תופת יכול להיות גיהינום, מקום מזוויע, מקום אסון ואף האסון עצמו, למשל: 'האיש ניצל מן התופת' או 'האיש חווה תופת'. כאבי תופת הם 'כאבים קשים מנשוא', ומכונית תופת גורמת לתופת וזורעת הרס ומוות. הקשר לחורבן ולמוות עולה גם מנבואות הזעם של הנביא ירמיהו על ירושלים: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם כִּי אִם גֵּיא הַהֲרֵגָה […] וּבְתֹפֶת יִקְבְּרוּ מֵאֵין מָקוֹם לִקְבּוֹר. כֵּן אֶעֱשֶׂה לַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם ה' וּלְיוֹשְׁבָיו, וְלָתֵת אֶת הָעִיר הַזֹּאת כְּתֹפֶת. וְהָיוּ בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וּבָתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה כִּמְקוֹם הַתֹּפֶת הַטְּמֵאִים" וגו' (יט, ו, יא–יג).

_______________________

[1]  ויש המתקנים את ניקודהּ לתָפְתֹּה 'התופת שלו'.