למי רדרדו הפעמונים?

באקדמיה התקבל אוסף מסמכים ומכתבים של המילונאי והמחנך אברהם אבן־שושן (תרס"ו–תשמ"ד, 1906–1984), שהיה חבר האקדמיה למן שנת תשל"ד. האוסף הצטרף לארכיון האקדמיה, המתעד את פעילותם של ועד הלשון והאקדמיה ללשון העברית. האקדמיה מודה מקרב לב למשפחת אבן־שושן על החלטתה להעביר את האוסף לארכיונהּ.

המילונאי נהג לכתוב לסופרים ולמשוררים ולשאול אותם על שימושי לשון שציטט ועל חידושים שמצא בכתביהם, ובאוסף נמצאות תשובותיהם. והינה מצאנו ששני מחברים השיבו לפנייתו במרחק שבוע ובאותו עניין – הפועל רִדְרֵד. לאה גולדברג ואברהם שלונסקי השתמשו שניהם בפועל הזה בתרגומיהם מרוסית במשמעות רעידה ורטט. כך כתב שלונסקי במענה לפניית אבן־שושן: "ואכן, גזרתי מלה זו מל' רעד, כדרך שגזר ח"נ ביאליק
(כך שמעתי מפיו) את רשרש מרעש, על דרך לגלג מלעג". ואילו גולדברג כתבה: "לפיכך עשיתי במלה 'רעד' מה שעשה ביאליק ב'רעש' משיצר את הפועל 'רשרש', בדיוק על אותו משקל עצמו". אם כן כל אחד בנפרד מייחס לעצמו את החידוש. אמנם — נודה על האמת — החידוש הזה לא מצא את מקומו בעברית, ובכל זאת התשובות הדומות מעוררות תהייה.

אבן־שושן במילונו מביא מובאות משני התרגומים. מ'מלחמה ושלום' לטולסטוי בתרגום לאה גולדברג: "תותחיהם המצֻחצחים, המבהיקים, המרדרדים על כַּנּוׂתיהם" (כרך א, עמ' 288) ו"הַסָּב… היה מרדרד בנשאו בזרועותיו את העולל" (כרך ב, עמ' 42); ומ'הדון השקט' למיכאל שולוחוב בתרגום אברהם שלונסקי: "והיה המלבן משוֵּע בקול רִדרוד של זגוגית" (כרך א, עמ' 439 [צ"ל: 433]) ו"שרקתן המרדרדת של כנפי הברוָזים" (כרך ג, עמ' 323).

למעשה אין מדובר באותה משמעות בדיוק. יונתן חפץ, מעובדי מפעל המילון ההיסטורי, בדק ומצא שגולדברג מתרגמת את הפעלים подрагивать ו־вздрагивать המתארים רעידה קלה או פתאומית, ואילו שלונסקי מתרגם את הפועל дребезжать, שפירושו — כפי שציין בעצמו — צליל רוטט אגב רעידה. מן הרשימה הביבליוגרפית שבראש המילון אנחנו למדים שאבן־שושן ציטט מ'מלחמה ושלום' בהוצאת מעריב לעם, 1959, ומן 'הדון השקט' בהוצאת ספריית הפועלים, מרחביה 1955—1959 [צ"ל: 1953—1959], ואם כך תרגומה של גולדברג מאוחר יותר. אלא שאין זאת ההוצאה הראשונה. שני התרגומים ראו אור לראשונה באותה השנה, 1953, ובאותה הסדרה.

בספרייה הלאומית מצוי עותק של 'הדון השקט' עם הקדשת המתרגם ללאה גולדברג (מימין). מלבד ההקדשה הלקונית אפשר ללמוד מן הצילום ששלונסקי הוא שערך את סדרת ספרי מופת שבמסגרתה יצא לאור באותה שנה גם 'מלחמה ושלום'. ולענייננו — נראה שהערת האגב שבה חתמה גולדברג את מכתבה לאבן־שושן נכתבה שלא בדרך אגב כלל: "אגב", רומזת גולדברג מבלי שנשאלה, "שלונסקי שראה את התיבה הזאת בתרגומי אמר לי בשעתו כי בעיניו טובה היא".