נושא: מילות יחס

מה ההבדל

מילות היחס אל ול־

דוברי עברית רבים שמים לב שמילות היחס אל ול־ עשויות להתחלף ביניהן במשפטים רבים, אך לא תמיד. מה התנאים לבחירה בין שתיהן?
המשך קריאה >>

מטבעות לשון

לְדִידִי

הגייה

אֵ֫צֶל ולא אֵצֶ֫ל

ההגייה התקנית של מילת היחס אֵצֶל היא במלעיל. לפי זה יש לומר: 'הספר נמצא אֵ֫צֶל הספרנית' (ולא אֵצֶ֫ל הספרנית). המילה שייכת לקבוצת השמות הסגוליים, המוטעמים בצורת הנפרד שלהם במלעיל.
המשך קריאה >>

שגיאות נפוצות

מִכֶּם ולא ממכם, מִכֶּן ולא ממכן

נטיית מילת היחס מִן בעברית היא מן הקשות והמוזרות: בחלק גדול מצורות הנטייה מילת היחס מוכפלת, כגון מִמֶּנִּי (מִן+מִן+נִי), אבל לא בכינויי הנוכחים והנוכחות: מִכֶּם, מִכֶּן.
המשך קריאה >>

שגיאות נפוצות

מזמן ולא "ממזמן"

רבים אינם מסתפקים בתואר הפועל 'מזמן' ומשתמשים בצורה 'ממזמן' שבה יש שתי מילות מִ־ זו אחר זו. צורה זו אינה תקנית.
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

אַחְרַאי

בלשון חכמים המילה אחראי מצריכה את מילת היחס ל־, כגון "אין אנו אחראין לרמאין". זה הניסוח המומלץ בכתיבה מוקפדת.
המשך קריאה >>

רגע של עברית

לנצח במשחק ולא את המשחק

עניין של סגנון

'בנוסף', 'נוסף ל' או 'נוסף על'?

מעיון בתולדות הביטוי נוכל לומר שהגרסה המומלצת היא נוסף על כמו שמקובל בקרב מתקני הלשון בימינו.
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

בְּתופים וּבִמחולות – חזרה על מילת היחס

בדרך כלל רצוי לחזור על מילת היחס, אך בהחלט יש מקום לשיקול דעתו של הכותב ולנתונים כמו אורך המשפט ומידת הקרבה בין השמות.
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

אַחַר, אַחֲרֵי, מֵאֲחוֹרֵי

מן השורש אח"ר מוכרות לנו מילות היחס הנפוצות: אַחַר ("ויהי אחר הדברים האלה"), אַחֲרֵי ("אחרי מות"), מֵאֲחוֹרֵֵי (מאחורי הקלעים).
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

החל מ־ או החל ב־?

אחת משאלות הניסוח המתגלגלות שוב ושוב לפתחנו היא אם נכון לומר 'החל מ־' או 'החל ב־' – יש מקום לשני הניסוחים, ואין סיבה להעדיף דווקא אחד מהם.
המשך קריאה >>

מאמרים

שלוש בי"תין מפוקפקות: באם, בכדי, נקט ב־

מתולדותיהם של שלושה שימושי לשון אפשר ללמוד על צמיחת הבדלי סגנון בעברית החדשה, על מקומם של גופים ממלכתיים ואנשי לשון בהכוונת העברית ועל מעמדם של קווי לשון לא קלסיים בשיח הנורמטיבי.
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

מדובר על ומדובר ב

הביטוי הנדון מתועד בעיקר למן ספרות ההשכלה, וכבר אז אנו מוצאים את שני הניסוחים: מדובר על ומדובר ב. עיון במקורות מלמד כי יש יסוד לשניהם, אך כפי שנראה יש עדיפות מסוימת למדובר ב.
המשך קריאה >>

מה ההבדל

נמנה עם ונמנה על

הצירוף נמנֶה עם (בהווה) פירושו 'נספר עם' – כלומר נחשב עם שאר הפרטים ונכלל אתם באותה הקבוצה. הצירוף נמנה על משמעו אחר. 'להימנות על דבר' פירושו להיעשות מָנוי עליו – כלומר להיות שותף בו.
המשך קריאה >>

מה ההבדל

לפני ובפני

מילות היחס לפני ובפני קרובות זו לזו, ובהקשרים מסוימים קשה להכריע איזו מהן מתאימה יותר. אף על פי כן אפשר להצביע על הבחנה סדירה למדי ביניהן בעברית הקלסית – בייחוד מספרות חז"ל ואילך. על הבחנה זו מקובל להמליץ גם בלשון ימינו.
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

נטיית מילות היחס

מילות היחס נחלקות בנטייתן לשתי קבוצות: נטייה על דרך שמות עצם ביחיד ונטייה על דרך שמות עצם ברבים.
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

את מסכימה לי?

בלשון הדיבור, ובעיקר בלשון הילדים, הצירוף 'להסכים ל־' משמש במשמעות 'להרשות ל־', למשל: "את מסכימה לי ללכת לסרט עם חברים?" "אבא לא הסכים לי לנסוע לבד". ניסוח זה צורם את אוזניהם של רבים, ונשאלנו אם אומנם יש בו בעיה.
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

נגד וכנגד

ההבדל בין נגד לכנגד הוא ביסודו הבדל של רובד לשון: נגד בלשון מקרא, כנגד בלשון חז"ל. ואולם בשני רובדי הלשון האלה לא הייתה לביטויים אלו משמעות של ניגוד כבלשון ימינו. משמעות זו התפתחה לאורך הדורות ונעשתה עיקר רק בעברית החדשה.
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

שני נסמכים לסומך אחד

בעברית בת ימינו רווחים מבנים מעין 'מורי ותלמידי הכיתה', 'העלאת והורדת נוסעים', 'הכרעת וגזר הדין'. אלו מבני סמיכות שבהם שתי המילים הראשונות הן במעמד נסמך, ואחריהן בא סומך המשותף לשתיהן. אנשי לשון בני ימינו חלוקים בשאלה אם לפסול מבנים אלו או להתירם.

המשך קריאה >>

עניין של סגנון

בין ובין

כמה דרכים שביסודן המילה בין משמשות בלשוננו לציון הבחנה וקשר:
(1) בין… ובין… (2) בין… ל… (3) בין… לבין (4) בין… ו…
המשך קריאה >>

מה הצורה הנכונה

אודות ועל אודות

בימינו רבים בוחרים לוותר על מילת היחס על ומסתפקים באודות לבדה. למשל: "כאן תוכלו לקבל מידע אודות החברה". שימוש זה – המשמיט דווקא את מילת היחס 'על' שהיא הרכיב החשוב יותר – נחשב בקרב מתקני הלשון לא תקני.
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

עליך ועלייך

יש אנשים המתלבטים אם לכתוב 'עליך' או 'עלייך', 'הישגיך' או 'הישגייך' וכדומה.
תשובתנו כי שני הכתיבים נכונים אלא שכל אחד מהם מכוון למין אחר: 'עליך' ו'הישגיך' – ביו"ד אחת – מכוונים לזכר, ואילו 'עלייך' ו'הישגייך' – בשתי יו"דים – מכוונים לנקבה.
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

מהי המילה הארוכה בעברית

רוב הערכים המילוניים הארוכים בשפה העברית אינם ערכים עבריים מקוריים, אלא מילים שאולות, כגון אנדרלמוסיה (מילה יוונית שנשאלה לעברית בלשון חז"ל), אנציקלופדיה, גאומורפולוגיה, תרמואלקטרומוטורי, אינטרדיסציפלינריוּת.
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

על ידי וחלופותיו

המקפידים ללכת אחר לשון המקורות נמנעים בדרך כלל מן השימוש ב'על ידי' לציון עושה הפעולה, ובוחרים ככל האפשר בניסוח פעיל, כגון 'התושבים הזועמים חסמו את הכניסה ליישוב' או 'את הכניסה ליישוב חסמו התושבים הזועמים'.
המשך קריאה >>

.

2.4.8 בגדכפ"ת אחרי תיבה המסתיימת בתנועה

בגדכפ"ת בראש תיבה דגושות גם כשהתיבה באה אחרי נסמך או אחרי מילת יחס או אחרי מילית המסתיימים בתנועה. למשל: כְּלֵי בַּיִת, לִפְנֵי בּוֹאוֹ, דּוּ־כִּוּוּנִי, אִי־בְּהִירוּת, לֹא־פָּעִיל.

יוצאים מן הכלל: הצירוף 'לא כלום' וצירופים כגון 'לפני כן', 'אחרי כן', 'כמו כן', 'אף על פי כן', '(ה)לא כן'.

עברית לשבת

פרשת לך לך – 'את' במשמע 'עם'

.

4.2.2 צירוף של מילית ושם

שמות המורכבים ממילת יחס ומשֵם או מתחילית ומשֵם – מומלץ לכותבם בשתי תיבות ומקף ביניהן, ולא בתיבה אחת. למשל: עַל־מִפְלַגְתִּי, תַּת־קַרְקָעִי, בֵּין־עִירוֹנִי, חַד־מַשְׁמָעִי, דּוּ־כָּנָף, דּוּ־קֶרֶן,[1] רַב־תַּכְלִיתִי, קְדַם־צְבָאִי, אִי־תְּלוּת, אַל־מִינִי.

במקרים ספורים נשתגרה הכתיבה בתיבה אחת, כגון אַלְחוּטִי, חַדְגּוֹנִי.

הערת המזכירות המדעית: בישיבה ריז החליטה האקדמיה לדחות הצעה לכללי יידוע וריבוי של צירופים בעלי תחיליות (ולפיהם היידוע יהיה בראש הצירוף והריבוי יהיה בסופו). השתמעות ההחלטה היא שאין האקדמיה קובעת עמדה בשאלת היידוע והריבוי של צירופים בעלי תחיליות כגון 'תת־אלוף' ('התת־אלוף' / 'תת־האלוף'; 'תת־אלופים' / 'תתי־אלופים' וכיו"ב).

[1] צורת הרבים של דּוּ־קֶרֶן (שם מין מצמחי ארץ ישראל) – דּוּ־קַרְנִים.