בעברית, כבלשונות שמיות אחרות, הפעלים נוצרים משילוב של שורשים בבניינים השונים, וכך בשינויים קלים – כגון ברצף התנועות או בהוספת תחיליות – מתקבלים פעלים בעלי משמעויות שונות.

אחד השמות הנפוצים בימינו לבנים הוא השם רוֹעִי. שם זה לקוח מן הפסוק הפותח של אחד ממזמורי תהלים המוכרים והאהובים: "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר" (כג, א).

במקרא נמצאות הצורות הסבילות יוּלד (לצד נולד), לֻקַּח (במקום נלקח). מה פשרן של צורות אלו?

רבים שואלים אותנו אם הפועל נֶאֱבַד תקני או שמא ראוי להקפיד ולנקוט את הפועל אָבַד. ועוד, מה דינו של הצירוף הָלַךְ לְאִבּוּד. תשובתנו: כל האפשרויות האלה טובות, וכולן מתועדות ברבדים מסוימים של העברית הקדומה.

במילוני האקדמיה יש העדפה מובהקת לצורות מבניין קל – טָעַן, טְעִינָה – המשקפות את הפועל הבסיסי, ואולם מן ההיסטוריה של העברית עולה שאין פסול בצורות מבניין הפעיל – הִטְעִין, הַטְעָנָה.

איך אומרים אלטרואיזם בעברית? מהו שיחור? מדוע נבחרה המילה עילית כחלופה ל"אליטה"? על אלו ועל מונחים נוספים במדעי החברה: החפצה, גבֵר ושלטני.

גם לסעוד ולשלם אפשר בעברית: מהם אקדם ואפטר, מה מקורה של החלופה העברית ל"טיפ", ואיך אומרים קייטרינג בעברית?