נושא: שמות תואר

צמדי מילים

שמאלני וימני

המושגים 'ימין' ו'שמאל' משמשים בהקשר הפוליטי מימי המהפכה הצרפתית. מהם נגזרו שמות התואר יְמָנִי ושְׂמָאלִי. לצד שמאלי נוצר גם שְׂמֹאלָנִי, ואילו לצד ימני לא נוצר יְמִינָנִי.
המשך קריאה >>

צמדי מילים

ימני ושמאלי

מן המילים  יָמִין ושְׂמֹאל נגזרים שמות תואר בתוספת הסיומת ־ִי, וצורתם אינה הצורה הצפויה: משְׂמֹאל מתקבל שְׂמָאלִי (ולא שְׂמֹאלִי), ומימין – יְמָנִי (ולא יְמִינִי).
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

עורך לשון או עורך לשוני? על סמיכות לעומת שם ותוארו

שאלת הבחירה בין צירוף סמיכות לצירוף שם תואר היא בעיקרה שאלת סגנון, או אם תרצו – שאלה סגנונית.
המשך קריאה >>

מה ההבדל

יחיד או יחידי?

העדפת המילה יחיד בצירופי שם ותואר ('המקום היחיד') עולה בקנה אחד עם המערכת השלמה שנוצרה בלשון ימינו, שבה נוקטים בנטיות רק את הצורות יחידה, יחידים, יחידות (ולא 'יחידית', 'יחידיים', 'יחידיות').
המשך קריאה >>

פורים

המן האגגי

לכאורה המן האגגי מתייחס לאֲגַג מלך עמלק המוכר מספר שמואל א, וכך מוסברת שנאתו ליהודים ושמחתנו במפלתו. ואולם ייתכן שמקור השם 'אגג' הוא שם של אל בפנתאון העֵילמי.
המשך קריאה >>

צמדי מילים

כהה וקהה

כֵּהֶה הוא חשוך, מעורפל ונוטה לשחור, ההפך של בָּהִיר. המשמעות היסודית של קֵהֶה היא פגום וחסר, שחודו נפגם, ומכאן ההפך של חַד.
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רָשָׁע בנקבה

צורת הנקבה הדקדוקית של רָשָׁע היא רְשָׁעָה, אך בפועל נוהגים בעיקר שמות התואר המקבילים 'מִרשעת' ו'מרושעת'.
המשך קריאה >>

מילים לועזיות

שם תואר מן המילה פקולטה

עדיף לגזור שם תואר מן המילה פקולטה בצורתה בעברית – את זאת אפשר לעשות בכמה דרכים. הצורה הנראית לנו ביותר היא פקולטאי, כגון ועדה פקולטאית.
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

נורא יפה, נורא ואיום

בלשון התקנית ראוי להימנע מניסוחים דוגמת 'נורא יפה', 'יפה נורא', ובמקומם מומלץ לנקוט 'יפה מאוד', 'יפה ביותר' (רצוי שהמעצים יבוא לאחר הדבר המועצם – 'יפה מאוד' ולא 'מאוד יפה').
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

סיומת נקבה לבעלות מקצוע וכדומה

לעיתים הדוברים מתלבטים מה צורת הנקבה של תפקיד, מקצוע, תואר או דרגה הרגילים בלשוננו בצורת זכר. צורת הנקבה נוצרת על ידי הוספת סיומת נקבה לצורת הזכר: סיומת ־ָה, כגון שַׂר–שָׂרָה, סיומת ־ת כגון נַהָג–נַהֶגֶת, סיומת ־ִית כגון סַפָּר–סַפָּרִית.
המשך קריאה >>

מילים מתגלגלות

מגאון הירדן לגאונת הכיתה

מה ההבדל

איכותי ואיכותני

מצד הדקדוק שתי הצורות אפשריות: איכותי, כמותי בהוספת סיומת ־ִי (כמו מהותי), או איכותני, כמותני בהוספת סיומת ־ני (כמו אופייני, סמכותני).
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

רוסייה אבל סורית – סיומת ־ִית לעומת סיומת ־ִיָּה בשמות ייחוס

מבחינה דקדוקית אין כלל מחייב בבחירת סיומת הנקבה בשמות ייחוס (שמות תואר המציינים שייכות לעם, לארץ, לעיר וכדומה). נראה שמה שקובע את הבחירה בסיומת ־ִית או ־ִיָּה – בלשוננו היום – הוא מקום הטעם בצורת הזכר של שם הייחוס.
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

דתית או דתייה – ־ִית לעומת ־ִיָּה

מבחינה דקדוקית אין כלל מחייב בבחירת סיומת הנקבה – ומכאן ששתי הסיומות כשרות: דתית וגם דתייה.
המשך קריאה >>

מילים מתגלגלות

איך מקטינים בעברית?

יחיד ורבים

חרדים וחרדיים, חילונים וחילוניים – סיומת ־ִים לעומת סיומת ־ִיִּים

צורת הרבים של כינויי הייחוס כגון 'יהודי' ו'חרדי' היא או ביו"ד אחת או בשתיים. כשמדובר בבני אדם נוהגים להשתמש בצורת הרבים ביו"ד אחת כגון 'מנהיגים יהודים', 'נערים חרדים'. אבל כשאין מדובר בבני אדם צורת הרבים היא בשתי יו"דים: 'מוסדות יהודיים', 'עיתונים חרדיים'.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

סיומת הרבים – בין קביעוּת להתרוצצוּת

מניחים כי הסיומות ־ִים ו־וֹת לא ציינו במקורן מין דקדוקי, וכי היערכותן לפי זכר ונקבה בשמות התואר – ובמידה פחותה בשמות העצם – היא מאוחרת יחסית. בעבר הרחוק הייתה כנראה הבחירה בין הסיומות תלויה בגורמים אחרים שאפשר רק לשערם, ובהם תבנית המילה ומשמעה.
המשך קריאה >>

אֲקַדֵּם – ידיעון האקדמיה

אקדם 26

.

ה. שמות תואר לועזיים

שמות התואר הלועזיים המסתיימים בהברה ti – מומלץ לכותבם טי, כגון דרמטי, סיסטמטי.

.

אַבָּהִי, אַבָּהוּת

אַבָּהִי, אַבָּהוּת (קמץ ודגש בבי"ת).

.

א. שמות בעלי חיים וצמחים

1.  צירוף סמיכות שהסומך בו שם פרטי
בשמות המורכבים מצירופי סמיכות כשהסומך הוא שם עצם פרטי שאינו סובל ה' הידיעה – כגון 'גֶּרבּיל אלנבי', 'ישימונית תמנע' – לא תבוא בו ה' הידיעה אפילו כשהוא מיודע.
אם השם הפרטי נושא מעצם טיבו את ה' הידיעה – כגון 'דרור הירדן', 'צבי הנגב' – ה' הידיעה נשארת צמודה אליו אפילו כשאינו מיודע (ביידוע הפרט). שם פרטי מסוג זה, ה' הידיעה נשארת צמודה אליו בכל המצבים, ואפילו בא אחריו שם תואר לא מיודע. למשל: ראיתי צבי הנגב בוגר.[1]

2. שם פרט ושם סוג בצירוף סמיכות
בשמות המורכבים מצירופי סמיכות שם הפרט בא בלא ה' הידיעה, והוא הדין בבוא שֵם מעין זה בלוויית שם תואר. למשל: 'כלב־ים', 'כלב־ים מצוי'; 'נְחש־מים', 'נחש־מים אירופי'; 'מַקּור־חסידה תמים'.
שם הסוג הוא בה' הידיעה, כגון 'כלב־הים', 'נְחש־המים', 'מַקּור־החסידה', כשם ששאר שמות הסוג מיודעים: 'הכלב', 'העורב', 'הרקפת'.

3. שמות שיש בהם לוואי שם תואר
שמות שיש בהם לוואי־תואר יבואו בלא ה' הידיעה אם אין השם מיודע (ביידוע הפרט). למשל: 'צבי ישראלי', 'גֶּרבּיל דרומי', 'עורב אפור', 'נורית עגולת־עלים'.

[1] החלטה דומה התקבלה בנוגע למונח ממונחי השירה והפיוט בימי הביניים: בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מְפֻיֶּטֶת – צירוף הסמיכות מיודע ותוארו אינו מיודע [ישיבה שד].

.

2.1.11 שמות תואר מן הכפולים במשקל פָּעִיל (פַּעִיל)

שמות התואר מן הכפולים במשקל פעיל באים בקמץ, כגון דָּלִיל, דָּקִיק, חָמִים, קָלִיל, רָכִיךְ, כדרך רוב שמות התואר במשקל זה שלא מן הכפולים: דָּבִיק, נָדִיר וכדומה.

שמות התואר דקיק, קליל ורכיך כשרים גם בפתח ודגש: דַּקִּיק, קַלִּיל, רַכִּיךְ (על דרך כַּבִּיר, עַלִּיז).

.

ב. צירוף תארים

צירוף שמות תואר כגון (מסמך) חברתי־כלכלי, אפשר ליידעו בשתי דרכים: יידוע שם התואר הראשון או יידוע כל אחד משמות התואר. סימון המקף בצירוף כזה אינו חובה. לדוגמה: 'המסמך החברתי־כלכלי' או 'המסמך החברתי הכלכלי'.

.

כלל ד – משקל פֹּעֶל

בנטיית היחיד של השמות הסגוליים בא קמץ קטן כנגד החולם החסר וע' הפועל בשווא (ע' הפועל גרונית – בחטף קמץ ולפני שווא בקמץ קטן). למשל: אֹזֶן אָזְנֵךְ, כֹּתֶל כָּתְלִי, קֹדֶשׁ קָדְשׁוֹ; זֹהַר זָהֳרֵנוּ זָהָרְכֶם, פֹּעַל פָּעֳלִי פָּעָלְךָ, תֹּאַר תָּאֳרֵךְ תָּאָרְךָ.
צורת הרבים של שמות אלו היא במשקל פְּעָלִים. בצורות הנסמך ובצורות בעלות כינויי הנוכחים והנסתרים הקמץ בע' הפועל משתנה לשווא ובא קמץ קטן בפ' הפועל. במקרים אלו כשע' הפועל גרונית בא בה חטף קמץ. למשל: כְּתָלִים כְּתָלֶיהָ כָּתְלֵי־ כָּתְלֵיכֶם, קְבָצִים קְבָצָיו קָבְצֵי־, רְבָעִים רָבְעֵי־(העיר), נְהָלִים נְהָלֵינוּ נָהֳלֵי־ נָהֳלֵיהֶם, אֳסָפִים אָסְפֵי־,[1] חֳדָשִׁים חֳדָשַׁיִךְ חָדְשֵׁי־.
במקרים אחדים צורת הרבים היא פְּעָלוֹת ונטייתה בקמץ קטן ובשווא, כגון גְּרָנוֹת גָּרְנוֹת־ גָּרְנוֹתַי.

הערות

  1. תנו דעתכם: את הקמץ בפ' הפועל הוגים o גם בצורות הנוטות של שמות שע' הפועל שלהם גרונית, כגון פָּעֳלִי פָּעֳלָם פָּעָלְכֶם פָּעֳלֵי־ פָּעֳלֵיכֶם.
    במסורת הספרדית נהגה קמץ זה a, כדין קמץ בהברה פתוחה.
    במקרא מצויות גם הצורות תֹּאֲרוֹ, פֹּעֲלוֹ.
  2. בנטייתם של שמות אחדים ממשקל פֹּעֶל וההולכים אחריו נוהג הקיבוץ בצד הקמץ הקטן (שהוא עיקר), למשל: חֻמְצוֹ, עֻקְצוֹ, קֻמְצוֹ, מַשְׂכֻּרְתּוֹ, מַתְכֻּנְתּוֹ, מַרְכֻּלְתִּי, חֻמְרֵי־(בית הלל).[2]
  3. שמות אחדים במשקל פֹּעֶל נוטים בחיריק (לעיתים לצד נטייה בקמץ קטן): אֹמֶר אִמְרֵי־(שפר), נֹכַח נִכְחוֹ, שֹׁקֶת שִׁקְתוֹת־; מן העברית החדשה: עֹמֶק עִמְקֵי־(ליבו), רֹשֶׁם רִשְׁמֵי־(מסע).
    במקרא גם: בֹּסֶר בִּסְרוֹ, חֹזֶק חִזְקִי לצד חָזְקֵנוּ, חֹצֶן חִצְנוֹ לצד חָצְנִי.
  4. צורת הרבים של אֹהֶל היא אֹהָלִים וגם אֳהָלִים.
  5. צורת הרבים של קֹדֶשׁ ושל שֹׁרֶשׁ היא קֳדָשִׁים וגם קָדָשִׁים, שֳׁרָשִׁים וגם שָׁרָשִׁים. המילים קָדָשִׁים ושָׁרָשִׁים נהגות בקמץ קטן בפ' הפועל.
    במסורת הספרדית נהגים שמות אלו בקמץ גדול.
  6. צורת הרבים של בֹּהֶן – בְּהוֹנוֹת, ושל נֹגַהּ – נְגוֹהוֹת.
  7. צורת היחיד בֹּטֶן – מן בָּטְנִים – מותרת (לצד בָּטְנָה בָּטְנֶה שבמילונים ובספרות, בעיקר במשמעות "פיסטוק").

[1] במקרא: "כְּאָסְפֵּי קַיִץ".
[2] ראו כלל ב – חולם חסר בשמות מלרעיים, הערה 2.

 

.

מינוי

השם המופשט הנגזר משם התואר מָנוּי הוא מינוי. לדוגמה: 'חידשתי את המינוי על העיתון'.

.

א. שמות צבעים

שמות צבעים המורכבים משם צבע ומשם המאפיין את הצבע יבואו בדרך של שם ותוארו, כגון יָרֹק־הֲדַסִּי (ולא יָרֹק־הֲדַס), אָפֹר־פְּלָדִי (ולא אָפֹר־פְּלָדָה).

.

2.3.9 צורת הרבים של שמות תואר שונים

א. שמות תואר המסתיימים ב־יִי

צורת הרבים של שמות תואר המסתיימים ב־יִי, כגון נִסּוּיִי, רִפּוּיִי, היא בשלוש יו"דים: נִסּוּיִיִּים, רִפּוּיִיִּים (גם בכתיב המלא).

ב. צורות רבים של שמות תואר מגזרת ל"י

לצד צורות הרבים הרגילות של צורות בינוני ושמות תואר מגזרת ל"י, כגון פּוֹרִים, יְפֵהפִים (מן פּוֹרֶה, יְפֵהפֶה), אפשריות גם צורות ארוכות כגון פּוֹרִיִּים, יְפֵהפִיִּים.

 

.

אָנוֹכִי

אָנוֹכִי (שם תואר [אגואיסט, אגואיסטי]; בקמץ וביו"ד אחת).
בנטייה אָנוֹכִית, אָנוֹכִים / אָנוֹכִיִּים, אָנוֹכִיּוֹת.

.

בִּלְעָדִי, בִּלְבַדִּי

שם התואר בִּלְעָדִי מותר בשימוש לצד בִּלְבַדִּי.

.

כְּדָאִי – שם תואר

הצורה כְּדָאִי (בסיומת ־ִי) היא הצורה המומלצת כשם התואר. צורה זו היא הכרח בנטייה: כְּדָאִית, כְּדָאִיִּים, כְּדָאִיּוֹת.
אין צריך לומר שצורת כְּדָאִי אינה באה במקום תואר הפועל כְּדַאי.

.

בְּהֵמִי, בְּהֵמִיּוּת

שם התואר מן בְּהֵמָה הוא בְּהֵמִי; השם המופשט בְּהֵמִיּוּת.

.

זיבורית, עידית – שם עצם ושם תואר

המילים זיבורית, עידית משמשות בעברית החדשה הן במעמד שם עצם, כגון 'מניית עידית', 'אדמת עידית', 'אדמת זיבורית', הן במעמד שם תואר בנקבה, כגון 'אדמה עידית', 'אדמה זיבורית'.

.

טַרְשִׁי

שם התואר מן טֶרֶשׁ הוא טַרְשִׁי (פתח בטי"ת, שווא ברי"ש).

.

כֵּלִי

צורת שם התואר כֵּלִי (מן כְּלִי) מותרת, כגון מוזיקה כֵּלִית.

עברית לשבת

פרשת ניצבים – שרירות לב

.

עָקִיב

הצורה עָקִיב עדיפה מן הצורה עִקְבִי.

.

פֻּמְבִּי, פֻּמְבִּיּוּת

שם התואר פומבי מנוקד בחיריק: פֻּמְבִּי (וכן השם פֻּמְבִּיּוּת הנגזר ממנו).
הניקוד בחיריק מומלץ גם בתואר הפועל בְּפֻמְבִּי.

.

פִּרְאִי; פִּרְאוּת, פְּרָאוּת

פִּרְאִי הוא שם התואר הנגזר מן פֶּרֶא. התכונה היא פִּרְאוּת וגם פְּרָאוּת.

.

שְׁטָרִי

שם התואר מן שְׁטָר הוא שְׁטָרִי (שווא בשי"ן, קמץ בטי"ת).