נושא: אותיות [פיסוק]

א. לפי הכללים הללו (סעיפים 29–30) אין לשים נקודה אחר המילה המקוצרת, אלא גרש (או גרשיים בראשי תיבות). למשל:
ס’ (סימן; ולא ס.); מס’ (מספר; ולא מס.); ד’ בן־גוריון (ולא ד. בן־גוריון); ת”ד (תא דואר; ולא ת.ד.); נ”ה אימבר (נפתלי הרץ אימבר, ולא נ. ה. אימבר).

אין לסמן את אותיות השורש בנקודות (ש.מ.ר). שתי הדרכים שמ”ר, ש-מ-ר – כשרות.[1]

ב. את המילה דוקטור מקצרים ד”ר. קיצור זה אינו על פי הנוהג העברי, ולכן ראוי שלא לנהוג כך במקרים נוספים. על כן ראוי לקצר את מגיסטר – מג’ (ולא מג”ר), ולכתוב את השם ירושלים במלואו.

מסמנים בגרשיים ראשי תיבות המקצרים מילה לועזית בעלת שני רכיבים, כגון מ”מ, ק”מ, ק”ג, אף על פי שהם מציינים מילים הנכתבות בתיבה אחת (מילימטר, קילומטר, קילוגרם וכיו”ב).[2]

ג. נוהגים לסמן בגרשיים ראשי תיבות שמקורם בלעז, כגון אונסק”ו, ימק”א, אך לא ראשי תיבות שמקורם בערבית כגון פתח, חמאס.[3]

ד. מוטב שלא להפריז בכתיבה המקוצרת המקשה על שטף הקריאה. במקום שבאים לכבד אין מקצרים, ולכן ראוי לכתוב גברת נכבדה או אדון נכבד (ולא: ג”נ או א”נ). כמו כן אין להשתמש בתיבות המקוצרות שלא בשימושן המקובל. כך אין לקצר את התיבה ‘מספר’ במשפט כגון “מספר המשתתפים אינו ידוע” (קיצורה של התיבה מקובל רק בכגון אלה: מס’ טלפון, מס’ בית).

ה. מותר שלא לכתוב גרשיים בראשי תיבות הגוּיים שנגזר מהם שורש המשמש בצורות פועל וכדומה. למשל:

• דּוּ”חַ או דּוּחַ (נגזר הפועל דִּוַּח ששורשו דו”ח);
• מַכָּ”ם או מַכָּם (נגזר מוֹכֵם [=מפעיל מכ”ם] ששורשו מכ”ם).

הערה א: באותיות המשמשות לציון מספרים בעיקר של פרקים, פסוקים, עמודים, שורות וכדומה, אין צורך לשים גרש או גרשיים (בשימושים אחרים נהוג לשים גרש או גרשיים, למשל ד’ אמות, ל”ו צדיקים; וכן בציון השנה העברית והיום בחודש: ט”ו באב, ה’ באייר תש”ח).

הערה ב: בשמות האותיות – כגון אל”ף, בי”ת, וי”ו, כ”ף, צד”י, תי”ו – הגרשיים מציינים כי אין אלו מילים ממשיות.