נקודתיים באות –
א. לפני ציטוט או דיבור ישיר. למשל:
(1) וזה לשון החוק: “תפקיד המוסד הוא לכוון את התפתחות הלשון העברית” וגו’.
(2) היו אומרים לי: “דברי עברית!”
ב. לפני פירוט שקדם לו ביטוי מכליל. למשל:
(3) לא רבים יכולים להתברך במידותיו כחוקר: עמקות בלתי מצויה, למדנות לאין קץ, יושר חסר־פשרות, אהבת האדם וחוכמה אמיתית וצרופה.
(4) אבקש לשלוח אליי את הפרסומים האלה:
1. לשוננו – שתי החוברות האחרונות
2. כללי התעתיק
3. לקט תעודות.
(לדוגמאות נוספות – ראו סעיף 2, סעיף 13 דוגמה 5, סעיף 19 ד דוגמה 7.)
ג. לפני מילים, צירופים או משפטים המוסרים את תוכן המוזכר לפניהם או את שמו. למשל:
(5) אדם זה נוכל ורמאי, בדאי, גנב אף רוצח; בקיצור: ברייה מסוכנת.
(6) פרק א: תחולה; פרק ב: פירוש מילים וביטויים.
(7) הערה: צורות ההפסק אינן נוהגות בדרך כלל בעברית החדשה.
ד. לפני משפטים שהם הסבר של מה שקדם להם. למשל:
(8) ספר בן־סירא ממלא חלל ריק בהיסטוריה של הלשון העברית: הוא חוליה יחידה כמעט בין ספרי המקרא המאוחרים ביותר ובין מגילות מדבר יהודה וספרות חז”ל.
(9) רק במסגרת המדינה יתפוס כל אדם את המקום הראוי לו: המהנדס יתכנן, הבנאי יבנה, הרופא ירפא והמנהיג ינהיג.
הערה: בשימושים ב–ד אפשר שיבוא קו מפריד במקום הנקודתיים (ראו קו מפריד ג).
