נושא: משקל פֵּל

שמות המסתיימים בצירי – בין שהוא מתקיים בנטייה ובין שהוא משתנה לשווא או לתנועה אחרת – מנוקדים בצירי גם בצורת הנסמך. למשל: לֵב־, שֵׁם־, חֲבֵר־, הֶבְדֵּל־.

הערות

1. השם בֵּן מנוקד בנסמך בסגול: בֶּן־.
2. במקרא באה צורת הנסמך גם בחיריק, כגון בִּן־נון, בִּן הכות.
   מילים רבות, ובעיקר מילים בנות הברה אחת המנוקדות בצירי (להוציא בֵּן), ניקודן במקרא תלוי בהקפה: כאשר המילה מנוגנת בטעם לעצמה היא מנוקדת בצירי, ואילו כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה, היא מנוקדת בסגול. למשל: ולֶב־אָיִן (משלי יז, טז) לעומת לֵב פַּרְעֹה (שמות ז, יד), וכן כַּאֲבֶל־אֵם (תהלים לה, יד).[1]
3. בכמה שמות המסתיימים בצירי – הצירי משתנה בצורת הנסמך לפתח או צורת הנסמך היא על דרך משקל אחר.[2]

בשמות בני הברה אחת[1] שאינם נדגשים בנטייה, הצירי מתקיים תמיד. למשל: אֵד אֵדֵי־, אֵל אֵלִי אֵלֵי־, גֵּו גֵּוָם גֵּוֵיכֶם, זֵד זֵדֵי־(עולם), כֵּן כֵּנִים, כֵּף כֵּפֵי־(החופים), מֵת מֵתֵי־(מדבר), נֵד נֵדֵי־(מים), נֵר נֵרוֹתֵיהֶם, סֵט סֵטֵי־(הדרך הישרה), עֵט עֵטְךָ עֵטֵיהֶם, רֵעַ רֵעֵיהֶם, וכן השם רֵחַיִם: רֵחָיו רֵחֵיהֶם, שֵׁת שֵׁתוֹתֵיהֶם (במקרא שְׁתוֹתֵיהֶם).

יוצאים מכלל זה: עֵץ, שהצירי בו משתנה לשווא כשאינו סמוך לטעם, כגון עֲצֵי־ עֲצֵיכֶם עֲצֵיהֶם (לעומת עֵצִי עֵצְךָ עֵצְכֶם עֵצִים, הנוהגים לפי הכלל); בֵּן[2], שֵׁם, שהצירי בהם משתנה לשווא בנטייה – כגון בְּנִי בְּנָם, שְׁמִי שְׁמָם שְׁמוֹת־[3] שְׁמוֹתֵיהֶם; לפני שווא בא בשני שמות אלו חיריק, כגון בִּנְךָ בִּנְכֶם, שִׁמְךָ שִׁמְכֶם.

בשמות הנדגשים בנטייה בא חיריק כנגד הצירי. למשל: אֵם אִמִּי אִמְּךָ אִמָּהוֹת, גֵּץ גִּצִּים, חֵץ חִצִּים חִצֵּי־, קֵן קִנִּים [1], צֵל צִלְּךָ צִלְּכֶם צִלֵּיהֶם, אֵשׁ אִשּׁוֹ אִשְּׁכֶם [2], מָגֵן מָגִנִּים מָגִנֵּי־(דוד).

הערה: השם צֵל נוטה בריבוי בעיקר על דרך הסגוליים: צְלָלִים צִלְלֵיהֶם.