נושא: ארמית

שגיאות נפוצות

מאלף ומעלף

הצלילים הדומים גורמים לפעמים לבלבול בין מְאַלֵּף למְעַלֵּף, אך כמובן אין ביניהם קשר. מְאַלֵּף פירושו 'מחכים' ואילו מְעַלֵּף פירושו 'מביא לידי עילפון'.
המשך קריאה >>

מטבעות לשון

חוכא ואטלולא

מטבעות לשון

לקמן ולהלן

הביטוי הארמי לְקַמַּן מובנו 'לפנינו', 'בהמשך (הדברים)'. גם הביטוי לְהַלָּן משמש בימינו במשמעות 'אחר כך', 'בהמשך (הדברים)': "להלן מובאים כללי יסוד בתורת הניקוד".
המשך קריאה >>

מה הצורה הנכונה

אכפת

במילה אִכְפַּת האל"ף מנוקדת בחיריק, והגייתה בתנועת i (ולא אֶכְפַּת בתנועת e). בכתיב המלא התקני כותבים אכפת בלי יו"ד.
המשך קריאה >>

המכנה המשותף

מפרסמים בעברית: רעיונאי, זמריר, סמליל, יצגן

מטבעות לשון

לְדִידִי

מטבעות לשון

לְכָל מַאן דְּבָעֵי

מטבעות לשון

לָא מִנֵּיהּ ולָא מִקְצָתֵיהּ

מקור הביטוי בתלמוד הבבלי: על דברי רב כי "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית" של גסות רוח, כלומר של גאווה, אמר ר' נחמן בר יצחק "לא מינה ולא מקצתה!" – אסור שתהיה בו גאווה כלל.
המשך קריאה >>

מטבעות לשון

מִנֵּיהּ וּבֵיהּ

מטבעות לשון

בְּעָלְמָא

מה הצורה הנכונה

הרפתקה או הרפתקאה?

בעברית תקנית יוצאים להרפתקה.
הצורה המוטעית "הרפתקאה" נוצרה בגזירה לאחור מצורת הרבים הרפתקאות.
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

אָבַד, נֶאֱבַד והלך לאיבוד

רבים שואלים אותנו אם הפועל נֶאֱבַד תקני או שמא ראוי להקפיד ולנקוט את הפועל אָבַד. ועוד, מה דינו של הצירוף הָלַךְ לְאִבּוּד. תשובתנו: כל האפשרויות האלה טובות, וכולן מתועדות ברבדים מסוימים של העברית הקדומה.
המשך קריאה >>

יום ירושלים

הקיר והכותל

המילה כותל מופיעה בעברית המקרא פעם אחת בלבד: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים). לעומתה המילה קיר מצויה יותר משבעים פעם.
המשך קריאה >>

צמדי מילים

טעה ותעה

בעברית בת ימינו יש הבחנה ברורה למדי בין הפועל טָעָה לפועל תָּעָה. ההבחנה מושתתת במידה רבה על המצוי בלשון המקורות, אם כי מבחינה היסטורית המצב מסובך קצת יותר.

המשך קריאה >>

סוכות

מה בין אשפוז לאושפיזין

את המילים אושפיזא ואושפיזין שבספרות חז"ל מקובל לקשור אל המילה הלטינית hospitium – 'מלון', 'אכסניה'. ממילה זו התגלגלו ללשונות אירופה מילים המציינות בית חולים, מקום אירוח לחולים, כגון hospital. מכאן גם hospitalization – הכנסת חולה או קבלת חולה לבית החולים. בהשראת מילים אלו נוצר בעברית החדשה הפועל אִשְׁפֵּז.
המשך קריאה >>

צירופים

תת־ועדה, דו־משמעי – על תחיליות וסופיות

בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים.
המשך קריאה >>

מאמרים

שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית ‬

עובדה, סברה, קושיה, בעיה – מילים אלו ואחרות כמותן התגלגלו אל העברית מן הארמית וכולן תולדה של אותה תופעה לשונית. ביסודן הן מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא, אך כשמילים אלו חדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה.
המשך קריאה >>

צמדי מילים

זכוכית וזגוגית

המילים זכוכית וזגוגית קרובות מאוד זו לזו, ושתיהן התגלגלו ממקור אחד. אף על פי כן אין משמען זהה לגמרי: זכוכית היא שם החומר, ואילו זגוגית היא שִׁמְשָׁה, לוח זכוכית.
המשך קריאה >>

מילים מתגלגלות

מאזניים ואוזניים

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

במילים דוגמת יַלְדָּה ושִׂמְלָה צורות הרבים שונות בניקודן מצורות היחיד: יְלָדות, שְׂמָלות, וכך יש לומר גם מְלָכות, סְדָרות. כאן תוכלו ללמוד עוד על נטיית הרבים של מילים במשקלים פַּעְלָה ופִעְלָה.
המשך קריאה >>

מטבעות לשון

מִמָּה נַפְשָׁךְ

'בכל אופן שתרצה'; 'בין כך ובין כך תגיע לאותה תוצאה'.
למשל: ממה נפשך – אם הוא פעל כשורה אין בעיה שנספר זאת; ואם הייתה עבירה פלילית, האין מחובתנו לספר זאת?
המשך קריאה >>

מטבעות לשון

הַיְנוּ הָךְ

מטבעות לשון

טָבִין וּתְקִילִין

מטבעות לשון

נִטַּל עֻקְצוֹ

מטבעות לשון

בְּרֵישׁ גְּלֵי

מטבעות לשון

דְּבָרִים בְּגוֹ

מטבעות לשון

בֵּרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר

פירושו המקורי של מטבע הלשון 'לברך על המוגמר' הוא לברך על הריח הטוב של הבשמים. את המוגמר היו מביאים לשולחן בדרך כלל בסוף הסעודה, וייתכן שגם דבר זה סייע לצמיחת המובן החדש המשמש היום.
המשך קריאה >>

מטבעות לשון

הא כיצד?

את הביטוי הא כיצד ירשנו מלשון חז"ל. הָא היא מילה ארמית שמשמעה 'זוֹ'. היא מוכרת למשל בביטויים 'הא בהא תליא', 'על דא ועל הא'. אם כן 'הא כיצד' משמעו: זה (הדבר שנזכר קודם לכן) – כיצד?
המשך קריאה >>

יום המשפחה

חם וחמות, חותן וחותנת

דוברי העברית בת ימינו הרוצים להבחין בין המושגים ינקטו את דרך לשון המקרא: חם וחמות להורי האיש וחותן וחותנת להורי האישה, ומי שמסתפק במונח אחד ינקוט תמיד חם וחמות על דרך לשון חז"ל.
המשך קריאה >>

מאמרים

מקומה של הארמית בעברית החדשה

המאמר מתחקה על מקומה ותפקידה של הארמית בעברית החדשה – הן מצד אוצר המילים הן מצד הדקדוק.
המשך קריאה >>

יום הכיפורים

סליחה ומחילה

בלשון ימינו הפועל הרגיל הוא סָלַח, ואילו הפועל מָחַל משמש בעיקר בלשון הגבוהה ובצירופים כגון 'מחל על כבודו', 'מָחוּל לך'. הביטוי "סליחה ומחילה" – שמשתמשים בו לשם הדגשה – לקוח מן התפילה: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה".
המשך קריאה >>

מטבעות לשון

בר לבב, מה לתבן את הבר, בר הכי, בר מִנַּן

המכנה המשותף

מילים שוות לכל נפש: בעת, עקה, חישכון, ציימנות, פרצני, הניעה, תסוגה, בוננות, שלומות

מטבעות לשון

כמה שנאמר

 בהגדות רבות, ובייחוד בהגדות אשכנזיות, בא לפני ציטוטי הפסוקים הביטוי "כְּמָה שנאמר" – לעומת "כְּמוֹ שנאמר" בהגדות אחרות. נשאלנו כיצד נכון להגות את המילה 'כמה' בביטוי זה.

המשך קריאה >>

המכנה המשותף

עברית במידות קטנות: קורט, קורטוב, שמץ, קמצוץ, מִצער

מטבעות לשון

מֵאִיגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עַמִּיקְתָא

מטבעות לשון

אַדְּרַבָּה

הפירוש המילולי של המילה אדרבא או אדרבה הוא 'על מה שגדול (ממנו)'; מה הקשר בין משמעות זו ובין המשמעות שבה משמשת המילה – 'ההפך', 'ההפך הוא הנכון'?
המשך קריאה >>

המכנה המשותף

מילים לסוף הקיץ: שלהי, שלפי, בתר, תום, תִּכְלָה

חוזרים לבית הספר (1 בספטמבר)

שלום כיתה א'

המילים המוכרות 'שלום כיתה אָלֶף' מקבלות את פניהם של הילדים הרכים ביומם הראשון בבית הספר. אך לקשר בין אָלֶף ללימוד שורשים עמוקים הרבה יותר.
המשך קריאה >>

תשעה באב

מילות נחמה: משוש, פדות, ארוכה, קמעה

המכנה המשותף

ביולוגיה בעברית: יצורון, תשנית, מַעֲצָב, קולטן, צוותאות, מעבדן, אַקְטָר

המכנה המשותף

מילים לשבוע הספר: כותר, עיול, מהדורה, סוגה, תו ספר, כיתוב דש, מִפתח, תמוכת ספרים

המכנה המשותף

מוזיקה עברית: אקדמה, פעמן, מִפְעָם, תכליל, חדשיר

המכנה המשותף

שיתוף פעולה עברי: מאגד, מאחד, הידודי

המכנה המשותף

ציוד משרדי: מכבדה, קלמרית, דבקית, מכלב

מאמרים

לשון ההגדה של פסח

גרעינה של ההגדה נמצא בפרק י של מסכת פסחים במשנה ובמדרשי ההלכה של התנאים. ההגדה כתובה בעיקרה בלשון חכמים, הן מצד דקדוקה הן מצד אוצר המילים שלה.
המשך קריאה >>

המכנה המשותף

חורף עברי: ממטר, חשרה, עַלְעוֹל, בריקה בענן

מה הצורה הנכונה

מטף או מטפה?

השם התקני הוא מַטְפֶּה – את המונח חידש ועד הלשון העברית במילון למונחי כבאות שיצא לאור בשנת תש"ז (1947) בשיתוף מרכז מכבי האש בארץ ישראל.
המשך קריאה >>

המכנה המשותף

מילים של אור: נהורנות, אורון, מבהק, זהרורים

חנוכה

מודיעין

עירם של החשמונאים ידועה בשם מודיעין. אך בספרות חז"ל אנו מוצאים צורות נוספות של שם המקום: על דרך הרבים – מודיעים, מודעים ומודעין, או בסיומת ־ת – מודיעות, מודיעית ומודעית. גם שם הייחוס מודעי, המוכר משמו של התנא ר' אלעזר המודעי, קשור כנראה לעיר הזאת.
המשך קריאה >>

המכנה המשותף

עברית בבית: מבואה, עליית תקרה, גומחה, מרתוק, מַקשר פנים

המכנה המשותף

עושים עסקים בעברית: מידוד, מועד אחרון, קוד קווים, חנות יממית, מרכולית

המכנה המשותף

כלים למשקה מן המקרא ועד היום: צפחת, קנקן, לגין, מַשפה

המכנה המשותף

עברית בים ועל החול החם: רכיכה, צדפה, שונית, תמנון

המכנה המשותף

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

מילים מתגלגלות

קיץ

"הינה בא הקיץ וכולם בים, מתמכרים, מתפנקים, על החול החם" – קיץ נעים וחופשה מהנה.
המשך קריאה >>

המכנה המשותף

תקשורת עברית: שלטוט, מרעש, גריין, תגובית, שיחוח

המכנה המשותף

אומנות עברית: הדבק, מזערת, חלון מסכית, פתכה, מוזאון קטור

ט"ו בשבט

פרחים ויין לחג האביב: כליל החורש, צהרון מצוי

המכנה המשותף

מאכלים בצורת רבים: מדגנים, מופינים, טוגנים, צנימונים

גם וגם

נישואין ונישואים – על סיומת הרבים ־ִין

הצורות בסיומת ־ִין ומקבילותיהן בסיומת ־ִים תקינות הן, אין ביניהן כל הבדל של משמעות והבחירה ביניהן היא בחירה סגנונית.
המשך קריאה >>

מילה להכיר

הֶגְוֵן (וריאציה)

גם וגם

כמוך וכמותך

שתי הצורות – כָּמוֹךָ וגם כְּמוֹתְךָ – טובות ותקניות. כמו במקרים רבים אחרים אף כאן מדובר בשתי צורות חלופיות – הראשונה מלשון המקרא והשנייה מלשון חכמים.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה שבמקרא, וכך גם רָאשֵׁי ממשלה.
המשך קריאה >>

פסח

מעבדות לחירות

מן המילים הנרדפות חופש, דרור וחירות – המילה היום־יומית היא דווקא 'חופש', הנדירה למדי במקורות, ואילו 'דרור' ו'חירות' מוצאות את מקומן בעיקר בהקשרים חגיגיים.
המשך קריאה >>

סיפורה של מילה

דַּחְלִיל

המילה דחליל גזורה מן הפועל הארמי דְּחֵל שפירושו פָּחַד, פועל המוכר מן הצירוף הארמי בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ – מילולית 'ביראה ואהבה' (כיום הביטוי עניינו 'בזהירות', 'ביראת כבוד').
המשך קריאה >>

חנוכה

הנר בקצה המנהרה

המילה נֵר גזורה מן השורש נו"ר, המציין אור ואש. מילה נוספת משורש זה היא מְנוֹרָה. אחיו של השורש נו"ר הוא השורש נה"ר. אליו שייכים המילה המקראית נְהָרָה (איוב ג, ד) שפירושה 'אור' והפועל נָהַר (ישעיה ס, ה ועוד) שפירושו 'זָרַח'. בלשון חז"ל נָהִיר ('בהיר', 'ברור'), ובעברית החדשה נְהִירוּת ('בהירות'), הִנְהִיר ('הבהיר') ועוד. יש הקושרים לשורש זה את המילה מִנְהָרָה.
המשך קריאה >>

מילים מתגלגלות

אתר, איתור ואלתור

עניין של סגנון

בגלל שֶׁ

האם מותר לומר בלשון התקנית "לא באנו בגלל שירד גשם"? שאלה זו שנויה במחלוקת.
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

דוגמה או דוגמא?

שורה של שמות ארמיים בעלי סיומת ־ָא חדרו לעברית, והם נתפסו בה כשמות ממין נקבה בגלל זהות הצליל לסיומת הנקבה העברית. לפיכך החליטה האקדמיה שמילים אלו ייכתבו בה"א, כדין כל מילה ממין נקבה המסתיימת בתנועת a: עסקה, עובדה, פסקה, סדנה, גרסה, פרכה, מימרה, בעיה, סוגיה, דוגמה, טבלה, קופסה, רישה, סיפה.

המשך קריאה >>

זכר ונקבה

בר מזל, בר השגה – בנקבה וברבים

דרך המלך בנטייתם של צירופים דוגמת 'בר מזל' ו'בר השגה' היא על דרך העברית בדומה לצירופים בר מצווה ובת מצווה: 'בת מזל', 'בני מזל', 'בנות מזל'; 'בת השגה', 'בני השגה', 'בנות השגה'. כיוצא בהם: 'בני סמכא', 'בת מימוש', 'בנות הסגרה'.
המשך קריאה >>

מה ההבדל

הַסְפָּקָה או אַסְפָּקָה

בישיבת מליאת האקדמיה בשנת תש"ע (2010) הוחלט שבמונחי האקדמיה יבואו המילים הַסְפָּקָה ואַסְפָּקָה בלי הבדל משמעות.
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מה בין משקל הַפְעָלָה למשקל אַפְעָלָה

משקל הַפְעָלָה הוא שם הפעולה של בניין הפעיל. לצידו יש שמות במשקל אַפְעָלָה. לצד שמות שנוצר בהן בידול משמעות יש ששתי הצורות משמשות ללא הבחנה.
המשך קריאה >>

שגיאות נפוצות

מזרן או מזרון?

הצורה "מזרון" רגילה על לשונם של רבים, ואולם הצורה התקנית היא מִזְרָן. מילה זו באה במשנה ומנוקדת בקמץ ברי"ש: מזרָן. במקומות אחרים בספרות חז"ל שאין בהם ניקוד הכתיב הוא בלי וי"ו.
המשך קריאה >>

מה ההבדל

אגדה והגדה, אגדות ומעשיות

המילים הַגָּדָה ואַגָּדָה קשורות שתיהן לפועל הִגִּיד, וביסודן שימשו באותה המשמעות. איך נפרדו שתי המילים זו מזו ואיך קיבלה כל אחת מהן את המשמעות הייחודית לה?
המשך קריאה >>

יום המשפחה

סבא רבא, סבתא רבתא

מה ההבדל

מה בין הַבְחָנָה לאַבְחָנָה

כאשר מדובר בפעולתו של המבחין בין שני דברים יש לומר ולכתוב 'הבחנה' ולא 'אבחנה'.
המשך קריאה >>

מטבעות לשון

ודוק

בלשון המשפטית רווח השימוש במילה 'ודוק' בראש משפט לשם הדגשה, כמו 'שים לב'. הדברים שבאים אחרי 'ודוק' הם בדרך כלל הבהרה, ביאור או הוכחה למה שנאמר קודם לכן.
המשך קריאה >>

הגייה

כפר סבא

ההגייה הרווחת של שם העיר היא כפר סַבָּא (בבי"ת דגושה ובהטעמת ההברה סַ), ואילו ההגייה התקנית היא כפר סָבָא (בבי"ת רפה ובהטעמת ההברה האחרונה – בָא).
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 5

.

2.2.3 שמות כגון דוגמה, משכנתה

שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים במין נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם – כסיומת הנקבה הרגילה בעברית. דוגמאות נוספות: סַדְנָה, טַבְלָה, גִּרְסָה, עִסְקָה, פִּסְקָה, קֻפְסָה,[1] מֵירְכָה (שם סימן הפיסוק).
הוא הדין בשמות כגון אַסְמַכְתָּה, אֶתְנַחְתָּה, בְּדוּתָה, חַבְרוּתָה, מַשְׁכַּנְתָּה.

יוצא מן הכלל כתיב המילה סָבְתָא.

הערות

  1. השמות רישה וסיפה הם ממין נקבה.
  2. השמות שְׁאִילְתָה, פְּסִיקְתָה מנוקדים בחיריק מלא.
  3. השמות האלה נחשבים שמות פרטיים, ולא מילים כלליות, ויוסיפו להיכתב באל"ף: שמות הטעמים, כגון אֶתְנַחְתָּא, דַּרְגָּא, טִפְּחָא, מֵירְכָא, פַּשְׁטָא; שמות חיבורים, כגון גְּמָרָא, מְכִילְתָא, תּוֹסֶפְתָּא; שמות פיוטים, כגון קְדֻשְּׁתָא, שִׁבְעֲתָא.[2]
    בנטיית השמות האלה אפשר לנקוט את דרך הנטייה של שמות המסתיימים ב־ָה, כגון שִׁבְעֲתַת־, תְּקִיעָתָא תְּקִיעָתוֹת. כך גם הוֹשַׁעְנָא הוֹשַׁעְנוֹת.

[1] על צורת הרבים של שמות אלו ראו משקל פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה – צורת הרבים.
[2] על כתיבם של שמות האותיות היווניות ראו שמות האותיות היווניות.

שמות ומשמעויות

דולב

עברית לשבת

פרשת יתרו – דיבור זר ומוזר במקרא

.

גּוּבַיְנָה

הותרה הצורה גּוּבַיְנָה. הצורה על פי הארמית: גֻּבְיָנָה.

עברית לשבת

פרשת בהר – לחלוטין