רגע של עבריתהמֵגֵן מֵגֵן על השער, כשם שהשומר שומר, המרגל מרגל, המדריכה מדריכה והמיילדת מיילדת. אם כן המֵגֵן –צורת הווה של הפועל הֵגֵן – נקרא כך על שום הפעולה שהוא עושה.
המשך קריאה >>
צורות ותצורותמה הצורה הנכונהמה הצורה הנכונהמילים מתגלגלותמה הצורה הנכונהט"ו בשבטמה ההבדל בין עץ לאילן? יוצאים לנטוע או ליטוע? שְׁתיל או שָׁתיל? פירות יבשים או מיובשים? שקמים ירוקות או ירוקים?
המשך קריאה >>
גם וגםמילים לועזיותמילים מתגלגלותצורות ותצורותזכר ונקבההמכנה המשותףגם וגםהפרג מוכר מפריחתו בשדות, אך גם מן השימוש בגרגיריו במטבח – למשל במילוי אוזני המן. בשני ההקשרים אפשר לומר פֶּרֶג וגם פָּרָג.
המשך קריאה >>
מילים מתגלגלותביום הבחירות נעמוד מאחורי הפרגוד, נכניס פתק למעטפה ולאחר מכן נשלשל את המעטפה לקלפי – שתי המילים פרגוד וקלפי יווניות במקורן והגיעו לעברית בת זמננו מלשון חז"ל.
המשך קריאה >>
מה הצורה הנכונההשם התקני הוא מַטְפֶּה – את המונח חידש ועד הלשון העברית במילון למונחי כבאות שיצא לאור בשנת תש"ז (1947) בשיתוף מרכז מכבי האש בארץ ישראל.
המשך קריאה >>
מה ההבדלסיפורה של מילההמכנה המשותףהגייהמה ההבדלצורות ותצורותמה ההבדלהגייההצורות התקניות הן צֶדֶף וצִדְפָּה. צִדְפָּה היא רַכִּיכָה החיה במים ומכוסה בקוֹנכייה בעלת שני חלקים צמודים (קְשָׂווֹת). צֶדֶף הוא השכבה המבריקה שיש בצד הפנימי של הקונכייה.
המשך קריאה >>
מילים לועזיותצורות ותצורותהמונח התקני שנקבע באקדמיה ללשון העברית הוא מַקְלֵף. השם שקול במשקל מַפְעֵל, משקל המכשירים, כמו מַצְפֵּן, מַגְהֵץ, מַפְסֵק, מַחְשֵׁב ועוד. בציבור רווחת גם המילה קוֹלְפָן הבנויה מהוספת הסיומת ־ָן לצורת הבינוני קוֹלֵף.
המשך קריאה >>
גם וגםמה ההבדלמה ההבדלמה הצורה הנכונהיחיד ורביםגם וגםצורות ותצורותיום המשפחהלמרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים שונות – לאָב דרך נטייה מיוחדת בתוספת יו"ד: אָבִיךָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם. כך גם נוטות המילים אָח וחָם. לעומתן סָב נוטה ללא יו"ד: סָבְךָ, סָבֵנוּ, סַבְכֶם.
המשך קריאה >>
מה ההבדליחיד ורביםזכר ונקבהסיפורה של מילהצורות ותצורותמה הצורה הנכונהמה ההבדלמה ההבדלמה ההבדלמה ההבדלמשקל הַפְעָלָה הוא שם הפעולה של בניין הפעיל. לצידו יש שמות במשקל אַפְעָלָה. לצד שמות שנוצר בהן בידול משמעות יש ששתי הצורות משמשות ללא הבחנה.
המשך קריאה >>
שגיאות נפוצותמה ההבדלמה ההבדלמה ההבדלהמילים הַגָּדָה ואַגָּדָה קשורות שתיהן לפועל הִגִּיד, וביסודן שימשו באותה המשמעות. איך נפרדו שתי המילים זו מזו ואיך קיבלה כל אחת מהן את המשמעות הייחודית לה?
המשך קריאה >>
זכר ונקבהצורות ותצורותיש היגיון דקדוקי הן בצורה גַּזְעָן, גַּזְעָנוּת, הן בצורה גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת, ואולם הצורה התקנית שנקבעה היא בחיריק: גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת.
המשך קריאה >>
יחיד ורביםסיפורה של מילהמה ההבדלזכר ונקבהשאלות נפוצותשתי הצורות הִדַּרְדֵּר (בלי ניקוד: הידרדר) והִתְדַּרְדֵּר הן צורות תקינות, וכך גם שמות הפעולה הִדַּרְדְּרוּת והִתְדַּרְדְּרוּת.
המשך קריאה >>
הגייהמילים לועזיות1. סואס וגם סואץ.
2 בשם החודש השלישי בשנה הכללית מקוימות שתי צורות: מֵרְץ ומארס.
אַחֲרַאי וגם אַחְרַאי, אַחֲרָיוּת וגם אַחְרָיוּת (שווא או חטף פתח בחי"ת).
[ישיבת המליאהרכח]
השמות יְבוּא, יְצוּא יכולים לשמש הן לציון שם העצם הן לציון הפעולה.
לציון הפעולה אפשר להשתמש גם בשמות יִבּוּא, יִצּוּא.
לדוגמה: 'הסחורה היא יְבוא מצרפת'; 'הממשלה התירה יְבוא בשר / ייבּוא בשר'.
[ישיבת המליאהריט]
שמות ומשמעויותהצורה כְּדָאִי (בסיומת ־ִי) היא הצורה המומלצת כשם התואר. צורה זו היא הכרח בנטייה: כְּדָאִית, כְּדָאִיִּים, כְּדָאִיּוֹת.
אין צריך לומר שצורת כְּדָאִי אינה באה במקום תואר הפועל כְּדַאי.
[ישיבת המליאהרל]
בָּגִיר, קָטִין (בקמץ); בנטייה בְּגִירָה בְּגִירִים, וכן בְּגִירוּת; קְטִינָה קְטִינִים.
שם התואר מן בְּהֵמָה הוא בְּהֵמִי; השם המופשט בְּהֵמִיּוּת.
[ישיבת המליאהרעד]
יַרְכָּה, יַרְכָּתַיִם (דגש בכ"ף), אך לצידן גם יַרְכָה יַרְכָתַיִם כבמקרא.
[ישיבת המליאהריג]
השם לוד מנוקד בחולם חסר: לֹד. שם הייחוס: לֻדִּי (בלי ניקוד: לודי).
הערה: הניקוד לֹד הוא על פי צורת השם כניקודו במקרא. הצורה בחולם היא שנקבעה בוועדת השמות הממשלתית כצורה התקנית, והיא משמשת בפרסומים רשמיים. לצד צורה זו העברית מקיימת מסורת הגייה רבת שנים בשורוק – לוּד, וההוגה כן אינו טועה.
[ישיבת המליאהשכח]
מַטְאֲטֵא; ברבים מַטְאַטְאִים (הצירי מתבטל על דרך משקל מַפְעֵל).[1]
[1] ראו משקלי מַפְעֵל, תַּפְעֵל
[ישיבת המליאהרלט]
מַטָּח, מַטָּס, מַשָּׁט (פתח במ"ם ודגש באות שאחריה).
בנטייה מַטְּחֵי־(יריות), מַטְּסֵי־(הצדעה), מַשְּׁטֵיכֶם וכיו"ב.[1]
[1] לפי הכלל קמץ משתנה לשווא (הכלל הרגיל).
[ישיבת המליאהרל]
נֹסַח (במלעיל) או נוּסָח (במלרע).
הנטייה המקובלת בפי הדוברים היא על פי נוּסָח: נוּסָחוֹ, נוּסָחִים נוּסְחֵי־ נוּסְחֵיהֶם.
[ישיבת המליאהשמב]
עוֹנְשִׁין (כגון פעולת עוֹנְשִׁין, קו העוֹנְשִׁין; חולם מלא בעי"ן, שווא בנו"ן).
[ישיבת המליאהרן]
עַמְלָה וגם עֲמָלָה. בנטייה עַמְלַת־ עֲמָלוֹת עַמְלוֹת־.
ראו גם משקל פְּעָלָה.
[ישיבת המליאהרן]
שם התואר פומבי מנוקד בחיריק: פֻּמְבִּי (וכן השם פֻּמְבִּיּוּת הנגזר ממנו).
הניקוד בחיריק מומלץ גם בתואר הפועל בְּפֻמְבִּי.
[ישיבת המליאהרלה]
פִּרְאִי הוא שם התואר הנגזר מן פֶּרֶא. התכונה היא פִּרְאוּת וגם פְּרָאוּת.
[ישיבת המליאהרכח]
תַּחְרִים וגם תַּחֲרָה הם מעשה רקמה חרורה. צורת הרבים היא תַּחְרִימִים וגם תַּחֲרוֹת.
[ישיבת המליאהקנב]
צורת הרבים של עָקֵב היא עֲקֵבִים (גם עֲקֵבוֹת), עִקְבֵי־ (גם עִקְבוֹת־).
צורת הרבים של עִקְבָה היא עֲקֵבוֹת, עִקְבוֹת־ (על דרך יָעֵל יַעֲלָה יְעֵלִים יְעֵלוֹת יַעֲלוֹת־; יָעֵן [בת־]יַעֲנָה יְעֵנִים).
האקדמיה סומכת את ידה על ההבחנה בעברית החדשה בין השם עָקֵב לציון החלק האחורי של כף הרגל או הנעל ובין השם עִקְבָה לציון סימן שמטביעה כף הרגל ולהוראות קרובות בהשאלה.
[ישיבת המליאהשט]
