ריאיון עם חברת האקדמיה רות אלמגור־רמון

אקדם 75 (תשפ"ד–2024)

רות אלמגור־רמון, יועצת הלשון בתאגיד "כאן" ולפני כן ברשות השידור; חברת האקדמיה ללשון העברית משנת תשפ"א.

שלום רות, מה שלומך בימים קשים אלו של מלחמה?

זאת השאלה הקשה ביותר, ואולי התשובה היא שקשה: בימים שבהם חיילים מוסרים את נפשם ונהרגים, ומשפחות החטופים כואבות, קשה לי כשאני מכינה לעצמי כוס קפה, קל וחומר כשאני הולכת לקונצרט או מתראיינת כאן… המצב מעיק על כולנו, אבל אין ברירה – מנסים להמשיך בשגרה.

עוזר לי בתקופה הזאת השילוב בין המשפחה לעבודה. הילדים, ובעיקר הנכדים, מסיבים לי נחת, והעובדה שכבר מלאו לי שמונים שנה ועדיין מעסיקים אותי – זו מתנה גדולה! אני אוהבת מאוד את העבודה שלי, ושמחה על האפשרות להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת לעשות.

אני משמשת יועצת לשון בתאגיד 'כאן', וגם מרצה בחוג ללשון באוניברסיטת תל אביב ובמרכז ללימודי הטקסט בירושלים. אני משקיעה עבודה רבה בהכנת כל שיעור, מחפשת חידושים ומשתדלת שלא להסתמך על חומר שהכנתי בעבר. הניסיון עוזר לי, ואני נהנית להנחיל אותו לצעירים הרבים הנכנסים לתחום העריכה.

איך נראה יום עבודה שלך?

אף שהגדרת התפקיד שלי בתאגיד השידור איננה כוללת היום ייעוץ לשון למערכת החדשות, יום העבודה שלי נסב סביב מהדורות החדשות ויומני האקטואליה. הוא מתחיל ב־6:00 ומסתיים בשעות הקטנות של הלילה. רוב שעות היממה אני בהאזנה מלאה או חלקית, ובמידת הצורך אני מעירה ומתקנת כדי להסיר "מוקשים" מן המהדורות הבאות. אני מייעצת גם ליועצי הלשון האחרים, ומנסה להנחיל להם מניסיוני. אני מרבה לקבל הערות ושאלות גם ממאזינים ומצופים, משיבה להם בשמחה ומעבירה את הערותיהם, אם הן צודקות. אני ממונה גם על לשונם של תשדירי השירות והקדימונים בתאגיד – מדובר בהיקף עבודה נרחב שאינו משאיר לי זמן רב לישון בלילה.

מה את הכי אוהבת במקצוע?

אני אוהבת מאוד את הקשר עם האנשים. למזלי מקבלים את ההערות שלי, כנראה מכיוון שאני משתדלת תמיד להעיר ברוח טובה, ולעולם איני נוזפת. לשמחתי אני זוכה ביחס אוהד, והדבר הזה מחמם את ליבי יותר מכול. נוסף על כך אני נהנית להנחיל את השפה העברית לאחרים; כשאני עונה בהרחבה על שאלה ששאלו אותי ורואה איך פתאום האדם שמולי, פנים אל פנים, בטלפון או בדוא"ל, מבין משהו שלא הבין קודם – אני חשה קורת רוח מרובה.

מה הביא אותך לעסוק בתחום הזה?

האמת היא שרציתי ללמוד ביולוגיה, וכבר נרשמתי ללימודים עם חברה טובה. אבל החברה החליטה בסופו של דבר לוותר, וללמוד בלעדיה לא רציתי. לכן התחלתי לחפש תחום אחר לעסוק בו. זכרתי שבבית הספר הייתי מתעוררת לחיים בשיעורי לשון, וכשהבנתי שאפשר ללמוד לשון עברית באוניברסיטה – נרשמתי ללימודי לשון וסטטיסטיקה, ואף המשכתי לתואר שני בלשון. בתום לימודי התואר הראשון, בשנת תשכ"ה, היה פרופ' זאב בן־חיים נשיא האקדמיה ללשון העברית, והוא הציע לי לעבוד במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ולשמש סטטיסטיקאית. עבדתי באקדמיה כמה שנים כעובדת מן המניין, ובד בבד נתמניתי ליועצת לשון מטעם האקדמיה ללשון העברית בטלוויזיה הישראלית. וכשאבא בנדויד פרש לגמלאות, נתמניתי ליועצת הלשון של רשות השידור כולה מטעם האקדמיה. המשכתי לעבוד לאחר שפרשתי לגמלאות, וכן לאחר הקמת תאגיד השידור הישראלי – תחילה מטעם האקדמיה ואחר כך מטעם התאגיד. ומאחר שכבר לא הועסקתי באקדמיה, נפתחה הדלת לבחור בי לחברת אקדמיה, והדבר שימח אותי מאוד.

מהו, לדעתך, תפקידה של האקדמיה ללשון העברית?

תפקידה של האקדמיה בייעוץ הלשון עצום! ובהזדמנות זו צריך לציין שאתר האקדמיה נ-פ-ל-א! הייתי מעניקה לו את פרס ישראל! נעזרים בו יום־יום – בלשנים, תלמידים, הציבור הרחב המתעניין בעברית, וגם אנחנו, יועצי הלשון. כשיש לנו שאלה מדעית יותר, אנחנו פונים לאתר 'מאגרים' או לאנשי המילון ההיסטורי.

גם הקשר עם המזכירות המדעית נפלא – רונית גדיש (ששימשה ראשת המזכירות המדעית ופרשה בעת האחרונה לגמלאות – שה"מ) תמיד הייתה זמינה להשיב על שאלות. גם ד"ר גבריאל בירנבאום, שמילא את התפקיד לפניה, וגם ד"ר ברק דן, הממלא אותו כעת – כולם אנשים נפלאים שאפשר להיוועץ בהם.

כחברת אקדמיה, תוכלי לשתף בחוויה מסוימת שהותירה בך רושם מיוחד?

אני חברה בכמה ועדות של האקדמיה, ובדיוני הוועדות אני שומעת דברים מגוונים ומרתקים. הוועדה למילים בשימוש כללי מעניינת מאוד. היא הביטוי המובהק לקשר של האקדמיה עם הציבור ולמתן מענה לשאלותיו ולבקשותיו. מילה אחת שזכיתי לחדש, ושמחתי מאוד שהתקבלה בוועדה, היא טיסת חֶסֶךְ (טיסת low-cost). היום, במסגרת תפקידי, אני מציעה לאנשי השידור לשלב את "טיסות החסך" ביומנים ובמהדורות החדשות. היו גם מילים שהצעתי ולא התקבלו, למשל קַוְתֹּם (במשקל מַדְחֹם) ל־deadline. כבכל הצבעה, לפעמים ההחלטה נופלת על חודו של קול.

מרשימה במיוחד דרכה של האקדמיה בקביעת שמות לכל בעלי החיים, כגון קביעת שמות החיפושיות בארץ־ישראל. מעניין ומרגש שיתוף הפעולה בין אנשי המקצוע – הזואולוגים המומחים לחיפושיות – ובין מומחי העברית.

צריך לציין שרבות מהבקשות מגיעות אל האקדמיה מן הציבור המביע את המשאלה: "הבו לנו מילה". הקשר הזה ראוי לכל שבח, והוא מלמד על מקומה של האקדמיה בקרב דוברי העברית.

אני אסירת תודה לאקדמיה שבחרה בי לחברה. בדרך כלל שופטים ובוחרים את המועמדים לפי כמותם ואיכותם של הפרסומים המדעיים שלהם. אומנם יש בקרב חברי האקדמיה גם סופרים ומשוררים, והם אינם נמדדים בפרסומים מדעיים, אבל אני עוסקת בלשון ולא פרסמתי הרבה. אני נהנית יותר להכין שיעורים וללמד. נראה שנבחרתי בזכות ניסיוני בייעוץ לשון. ובאמת אני מביאה לשולחן הדיונים את עולם המעשה – את לשון השידור. שנים רבות השתתפתי בישיבות ועדת הדקדוק כמשקיפה בלבד, והיום אני יכולה גם להצביע ולהשפיע, וזה משמח אותי.

איזו מילה אהובה עלייך במיוחד בשפה העברית?

אני אוהבת מאוד את המילה שְׁלֵמוּתָנוּת (=פרפקציוניזם) ומשתמשת בה הרבה. בישיבה של הוועדה למילים בשימוש כללי היו הדעות בעניינה חלוקות, ולבסוף לא אישרה הוועדה את המילה. עם זאת היא ציינה שייתכן כי המילה תישא חן בעיני דוברי העברית ותיקלט בציבור. היא משמשת אותי בשיעורי העריכה הלשונית. אני נוהגת לומר ללומדים ולעורכים, שאם הם שלמותנים הם יתקשו בעבודתם, כי צריך לדעת מתי לוותר – זה אחד הדברים החשובים במקצוע שלנו. אם השדרן יהיה מתוח כל השידור בגלל תיקון או הערה שקיבל, הוא יהיה מתוסכל, והשידור יינזק.

כמי שמשמשת יועצת לשון כבר שנים רבות – האם את רואה שינויים בשפה העברית וביחס של הציבור או התקשורת אליה? אם כן – אילו שינויים ובמה הם באים לידי ביטוי?

יש שינויים בשפה לאורך השנים, והם חודרים כמובן גם ללשון השידור. השינויים הבולטים ביותר הם בלשון הסלנג: יש מילים וביטויים "אופנתיים" המשתלטים על השפה, ולעיתים קרובות אנחנו נדרשים להפעיל שיקול דעת בעניין זה. בלשון העיתונות הכתובה והמשודרת מרבים, למשל, להשתמש בתואר "משמעותי" והוא "בולע" תארים אחרים כגון 'חשוב', 'ניכר', 'גדול', ועוד. אנחנו בוחנים כל הקשר לגופו, ובמידת הצורך מציעים תחליפים. מעסיקים אותנו, נוסף על שיבושי דקדוק ושיבושי ניסוח מובהקים, גם ביטויים שאינם מתיישבים עם ההיגיון הפנימי או עם המבנה של הלשון העברית. אחד הביטויים האלה הוא "על פניו". כדי להראות את זרותו לעברית, אני מעמידה את השאלה: "על פניו של מי?". תמורת "על פניו המצב מדאיג" אציע: "על פני הדברים המצב מדאיג" או "לכאורה…". ביטוי אופנתי אחר, ואף הוא אינו מתיישב עם מבנה השפה העברית, הוא השאלה האופיינית לראיונות: "איך זה מרגיש לך?", או אמירות דומות כגון "זה מרגיש כאילו הבעיה נפתרה". נציע תמורת הביטויים האלה: "מה הייתה ההרגשה?" או "איך הרגשת?", וכן: "ההרגשה היא כאילו…". אומנם מדובר בלשון חיה, והשינויים בה טבעיים, אבל אחד מתפקידנו, יועצי הלשון, להתריע על שימוש בביטויים שאינם מתיישבים עם מבנה הלשון העברית, ולהציע להם חלופות.

איזו דמות השפיעה עלייך או נותנת לך השראה מבחינה אישית או מקצועית?

רבים השפיעו עליי, אבל אציין במיוחד את מורי הבלשן הדגול וחתן פרס ישראל פרופ' זאב בן־חיים. הוא היה אדם נפלא ונערץ, חוקר ענק ומורה דגול, ויש לו חלק גדול בהתפתחות המקצועית שלי.

איזו עצה את יכולה לתת לאנשים שרוצים להגשים את החלומות שלהם?

נוסחת הקסם שלי היא שילוב בין משפחה לעבודה – אני נהנית מאוד משני העולמות האלה. אין תחליף למשפחה. ידעתי זאת תמיד, אך מיום שאימצתי שני ילדים אני יודעת להעריך זאת יותר. כל אמירה מיוחדת של נכדי בן השבע מרגשת אותי מאוד, כגון אור יהוד֫ה במלרע, בטבעיות רבה; באותה טבעיות, שלא בהנחייתי, סבְתא (ולא "ספתא"), או "כוס אחד פעמית"… בִּשבוע הלשון העברית דיברתי לפני בני כיתתו, כיתה א', על אליעזר בן־יהודה, והסבתי לו קורת רוח מרובה. אני נהנית לראות משהו מן הידע הצנוע שלי מחלחל לדורות הבאים.

אשר לעבודה – אני שמחה שמאפשרים לי לעבוד בגילי המופלג. לדעתי כל עוד אדם יכול לעבוד ורוצה לעבוד, צריך לאפשר לו זאת. עם זה אני מעריצה חברים שפורשים לגמלאות במועד ועושים דברים נפלאים: מתנדבים, קוראים, נהנים מחיי התרבות; אבל לי אין המשמעת הדרושה לכך, ואני זקוקה למסגרת של עבודה.

מכיוון שאני מקדישה את עיקר זמני למשפחה ולעבודה, יש לי פחות זמן לחיי תרבות, קריאה ובילויים. התחביב העיקרי שלי הוא מוזיקה – בעיקר האזנה לקונצרטים. בצעירותי ניגנתי בקלרנית (אז – קלרינט) בתזמורת צה"ל, וגם כיום אני מנגנת מדי פעם בפעם. הנגינה ממלאת את הנפש, וכמוה ההאזנה למוזיקה.