יפתח
יִפְתָּח הוא שם מקראי – שמו של אחד השופטים שהושיעו את שבטי ישראל בתקופה הארוכה שלפני כינון הממלכה המאוחדת.
יִפְתָּח המקראי הוא בן ארץ הגלעד בעבר הירדן המזרחי, ועל כן הוא מכונה גם יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי. על פי הפסוקים שם אביו גלעד, אך ייתכן שאין הכוונה אלא לראש השושלת ולא לאביו ממש. בתחילה מסופר כי יפתח נדחק לשולי החברה, אך עד מהרה קנה שם של מנהיג מצליח (ואף כונה “גִּבּוֹר חַיִל”), ולא עבר זמן רב עד שביקשוהו זקני גלעד לעמוד בראש צבא שיילחם בעמון – “לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן” (שופטים יא, ו). לאחר משא ומתן יפתח מקבל עליו את המשימה ומצליח בה: “וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם ה’ בְּיָדוֹ… וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (שם לב–לג).
השם יִפְתָּח בנוי כצורת עתיד של הפועל פָּתַח (בקמץ ב־ת כדרכם של שמות, ולא בפתח כדרכם של פעלים). כמו בשמות דומים אחרים, דוגמת יעקב או יוסף, מקובל לומר שזהו קיצור של שם תאופורי (שם הנושא רכיב של שם אלוהות), ואומנם במקרא נזכר גם מקום בשם יִפְתַּח־אֵל, ואף דומה לזה שם מקראי אחר – פְּתַחְיָה, שְׁמן של כמה דמויות בספרי המקרא המאוחרים. שמות פרטיים שיש בהם השורש פת”ח מוכרים גם מלשונות שמיות אחרות.
הוראת השם עשויה לצאת לכמה פירושים שכן הפועל פָּתַח מצריך מושא – את מה יפתח האל – ומושא זה אינו ברור לגמרי. יש מן החוקרים שסמכו לכאן ביטויים דוגמת “תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב” (תהלים קד, כח). אחרים העלו את ההשערה שיש בשם הבעת הודיה על לידה לאחר תקופה ממושכת, בזיקה לביטוי “וַיִּפְתַּח [ה’] אֶת רַחְמָהּ” (בראשית כט, לא).
ממקורות העברית נראה שהשם יפתח (בדומה לשמות שופטים אחרים, לבד משמשון) לא קנה שביתה של ממש ברשימת השמות שהעניקו יהודים לבניהם לאורך הדורות. כנראה תרמו לכך שני אירועים לא חיוביים במיוחד שיפתח היה מעורב בהם: הנדר שנדר להקריב את הראשון שיצא מפתח ביתו אם ינצח במלחמה עם עמון (ואיתרע מזלו ובתו יצאה לקראתו) ומלחמת האחים שהוביל מול שבט אפרים (אף שלא היו מיוזמיה). חז”ל הבליטו את שני האירועים וביקרו בחריפות את הפזיזות בשיקול הדעת. לדוגמה:
ארבעה פתחו בנדרים: שלשה שאלו שלא כהוגן והשיבן הקב”ה כהוגן ואחד שאל שלא כהוגן והשיבו הקב”ה שלא כהוגן. ואילו הן: אליעזר ושאול וכלב ויפתח […] יפתח שאל שלא כהוגן והשיבו הקב”ה שלא כהוגן. שאל שלא כהוגן, שנאמר “וידר יפתח נדר” “והיה היוצא”. אמר לו הקב”ה: אילו היה יוצא גמל אחד או חמור אחד או כלב אחד היית מעלה אותו עולה לפניי? מה עשה לו הקב”ה – השיבו שלא כהוגן. זימן לו את בתו, שנאמר “ויבא יפתח המצפה” (ויקרא רבה לז, ד).
מן התלמוד הבבלי אנו מכירים גם את המימרה “יפתח בדורו כשמואל בדורו” (ראש השנה כה ע”ב) שלפיה סמכותו של המנהיג להנהיג את בני דורו אינה שונה מן הסמכות שיש למנהיגים גדולים ממנו בדורות אחרים.
ואולם בעת החדשה נתהפכה המגמה והשם יפתח נעשה רווח. נראה שבעיקרן תרמו לכך התנועות הרעיוניות שהעלו על נס את העבריוּת והחייאת השמות העבריים. כך זכו לעדנה שמות השופטים ברק, יאיר, אהוד, גדעון ואילון, וגם שמות של דמויות מקראיות אחרות שבספרות חז”ל נתפסו שליליות כגון נמרוד (להרחבה ראו כאן). יש הרואים ברומן ‘אהבת ציון’ מאת אברהם מאפו (מאמצע המאה התשע עשרה) את מבשרו של השינוי, שכן גיבורי הרומן נקראים בשמות מקראיים לא־מסורתיים, יורם ותמר למשל.
ייתכן שתרם להתפשטות השם יפתח גם שמו של המבצע הצבאי רחב ההיקף לכיבוש הגליל במלחמת העצמאות, שהיה גם לשמה של אחת מחטיבות הפלמ”ח שהייתה אמונה עליו. יפת”ח הם ראשי התיבות יגאל פּייקוביץ’ תל חי – שמם של מפקד החטיבה (שם נעוריו של יגאל אלון) ומְקומו של מטה החטיבה. לימים ניתן שם זה לקיבוץ בגליל העליון שהקימו יוצאי החטיבה, וזהו גם שמו של ערוץ נחל בסביבתו. הרחק משם, באזור השפלה, יִפְתָּח הוא גם שמו של יישוב מקראי (על פי יהושע טו, מג).
