קרפיף

המילה העתיקה קַרְפִּיף, המציינת במקורה שטח גדור או חצר גדורה, יוחדה בימינו לציון שטח מסילתי המשמש לתחזוקת רכבות, לחנייתן או לתפעולן (בלועזית: דִּיפּוֹ). כך למשל הקרפיף של הרכבת הקלה של גוש דן הוקם בפתח תקווה ובו גם שוכן מרכז הבקרה של הקו האדום.

מקור המילה במשנה, וצורתה המקורית קַרְפֵּף, כעולה מכתיבה ומניקודה בכתבי היד של המשנה.

את המילה אפשר למצוא בספרות העברית לאורך הדורות וגם בספרות החדשה לציון חצר מגודרת. בסיפור “מאחורי הגדר” מאת חיים נחמן ביאליק הקרפיף הוא זירה מרכזית של ההתרחשויות:

“מעבר לירכתי החצר […], מאחורי השכונה היהודית והלאה, יש כעין עולם – חשאין בפני עצמו – קרפף שמם ורחב־ידים. הקרפף נתון כולו בתוך מקשאות ומדלעות ומוקף מחיצות מכל צד. מגיעים אליו במשעול צר, בין שתי גדרות, ונכנסים לתוכו דרך פרצה שבגדרו […]”.

המונח קרפיף נקבע במונחי תחבורה מסילתית בשנת תשנ”ח (1998). ראו כאן.
מונחים נוספים בתחום התחבורה המסילתית ראו כאן.

*

גיזרון המילה אינו מחוור כל עיקר. שמואל קרויס סבר שהיא מילה עברית מן השורש קפ”ף שקרובה אל המילה גָּפָה מלשון המשנה לציון גדר אבנים ואולי גם למילים הארמיות כיף וכיפתא (ועוד) לציון גדה סלעית של נחל או אגם (ודומה לזה בבן סירא “גפת נחל”). לדעתו השורשים קפ”ף, כפ”ף וגפ”ף מתחלפים (בעיצור החִכִּי באות הראשונה של השורש) וההוראה היסודית זהה: “לשון סתימה ומחיצה”.
עמנואל לעף העלה את ההשערה (בלשון ספק) שהשורש הוא קו”ף או נק”ף, שכן מדובר בשטח מוקף גדר.
אחרים פקפקו במוצאהּ העברי; מי מהם שהסמיך אותה לאכדית ומי ליוונית.