חידושי בן־יהודה לפי מילונו

על פי ראובן סיוון, "חידושי המלים של אליעזר בן־יהודה לפי מילונו", לשוננו לעם יב, חוברת ב–ג, כסלו–טבת תשכ"א (1961)

כידוע סימן אליעזר בן־יהודה במילונו את חידושיו בסימן מיוחד. חבר האקדמיה וחוקר העברית החדשה ד"ר ראובן סיוון עבר על המילון כולו ואסף את המילים המחודשות – בין שהן באות בערכיהן ובין שהן באות ברשימות נספחות לערך אחר. הרשימה מובאת כאן במהדורה חדשה ומותאמת לאתר.

החידושים מובאים בסדרם האל"ף־בי"תי. לצד החידוש מובאת ההגדרה ממילון בן־יהודה ומקבילה בלועזית (לרוב באנגלית) שהובאה במילון (לרוב לאחר ההגדרה המחבר מעיר על השימוש בחידוש; הערות אלו לא הובאו כאן). כמו כן מובא מידע מהערות השוליים שבמילון.
המובאות ממילון בן־יהודה באות ככתבן – אך בפתיחת הקיצורים.
מידע נוסף על הערכים מאת ראובן סיוון או של המביאים לפרסום באתר – בא בסוגריים מרובעים. במידע הנוסף צוינה במידת הצורך החלופה המשמשת כיום.

למאמרו של ראובן סיוון

* * *

אַבְחֶמֶץ (זכר) – גוף אוירי, בלי טעם וריח, אחד מיסודות הרכבת המים ואויר הנשימה, ופועל שריפת הגופים, oxygène… בהערה: מרכב מן אב ומן חמץ, על שם שהוא מוליד החמצים… [ולהלן מזכיר המחבר שהוא "בנין נאות" שלפיו נבנה גם אַבְמַיִם ואַבְחֶנֶק; החלופה המשמשת: חַמְצָן].

אַבְחֶנֶק (זכר) – בחכמת הכמיה, שם לגוף אדי, אחד מהיסודות שהאויר מרכב מהם, nitrogen. בהערה: מרכב מן אב ומן חנק, על שם סגולתו שבתוך האויר הזה תפסק הנשימה. [החלופה המשמשת: חַנְקָן.]

אַבְמַיִם (זכר) – גוף אוירי אחד מחלקי הרכבת המים והוא יותר קל מכל הגופים הידועים, hydrogène. [החלופה המשמשת: מֵימָן.]

אַבְנִיָּה (נקבה) – מסלה כבושה עשויה ורצופה בצרורות אבנים קטנות ומדֻבקוֹת בסיד. בהערה: משקל עָזְנִיָּה [אף על פי שהעי"ן קמוצה שם ואילו האל"ף פתוחה כאן], לפי השם חג'ריה בערבית. [החלופה המשמשת: מִדְרָכָה.]

אָבָץ (זכר) – מתכת כעין הבדיל, zinc. בהערה: בארמית אבצא… הוא בדיל, יש אומרים על שם גונו הלבן. בערבית באצ'. ונמצא שרש זה בעברית שם עצם פרטי אֶבֶץ (יהושע יט, כ)… ואִבְצָן (שופטים יב ח)… ובאין לנו צרך בשם אבץ להמתכת בדיל הרי הוא מופנה ואפשר להשתמש בו להמתכת הדומה להבדיל…

אַבְרוֹן (זכר) – קנה קטן של עץ או מתכת ובתוכו בד דק של אָבָר, יכתבו בו, crayon. בהערה: מן אָבָר. [ועל יד אבר מציין אב"י: "תרגום ואת העפרת (במדבר לא, כד) וית אברא". החלופה המשמשת: עִפָּרוֹן.]

אָדִיב (זכר) – מי שמתנהג עם כל אדם באֲדִיבוּת, בדרך ארץ, polite. בהערה: נהוגה עתה מלה זו בין המדברים עברית בארץ ישראל, לפי שמושו של אדיב בערבית, היה בעל תרבות וד"א, ואולי גם בעברית הקדומה שמש שרש אדב במשמעה זו, וזה אולי מקורו של השם אַדְבְּאֵל.

אֲדִיבוּת (זכר) – מנהגי דרך ארץ המקֻבלים להתנהג בהם, מפני כבוד הבריות, בין אדם לחברו, politesse.

אָדִישׁ (שם תואר) – אדם שאינו מתפעל משום דבר, indifferent. בהערה: מן אדש. [ושם מעיר שזהו "פעל ארמי־סורי".]

אֲדִישׁוּת (נקבה) – טבע איש אָדִישׁ, indifférence.

אַדֶּמֶת (נקבה) – מחלה תצטין בנקודות אדֻמות המתהוות בעור על הגוף, measles. בהערה: מן אדֹם במשקל לשמות המחלות כמו בַּהֶרֶת וכדומה… [הובא גם בשייכי הערכים אָדֹם ומַחֲלָה.]

אֲהַבְהֵב (פועל) – אהב אהבה קלה, דבר בקלות ראש דברי אהבה לאשה. [בהערה מסביר אב"י שבניין פעלעל מורה על "רבוי הפעולה, או להפך קלותה ודלותה וזלזולה". המילה אינה משמשת.]

אֲהַבְהָב (זכר) – אהבה קלה, משחק בקלות ראש בדברי־אהבה עם אשה, flirt. [המילה משמשת ברבים וניקודה התקני בפתח בה' האחרונה: אֲהַבְהַבִּים.]

אָהַד (פועל) – היתה לו לפלוני אהדה. [הובא והוגדר בשייכי הערך אַהֲבָה.]

אַהֲדָה (נקבה) – נטיה טבעית לאדם, לדבר מהדברים, sympathy. [בהערה מזכיר אב"י את השמות הפרטיים אֹהַד ואֵהוּד. ובהמשך: "והנה בערבית יש פעל האד (השרש הוא הוד) והַאוַד פרושו: לבו נטה לאיזה אדם, היה לו רגש של רצון אליו… והשם מהאודה, נטית הלב, רצון… וחלופים כאלה בצרופי אותיות השרש בין שתי הלשונות… הוא דבר מצוי… ובהשם אֹהַד ואֵהוּד היתה הכונה ילד שהלב נוטה אליו…"; הערך הובא גם בשייכי הערך אַהֲבָה.]

אָהוּד – שהכל חשים אליו רגש של אהדה, של נטית הנפש, sympathetic.

אֲוִירוֹן [הובא ללא הגדרה בשייכי הערך מִלְחָמָה; השימוש המקובל בהוראת מטוס.]

אוֹפֵן (אוֹפֶנֶת, אוֹפְנִים, אוֹפְנוֹת) – רוכב אָפְנַיִם [הובא גם בשייכי הערך עֲגָלָה. המילה אינה משמשת.]

אוֹפַנַּיִם > אָפנים.

אוֹרִית – שם מתכת חדשה שנגלה מקרוב המאצלת מקרבה אור וחֹם, Radium. [הובא גם בשייכי הערך אוֹר. המילה אינה משמשת.]

אִזֵּן את החולה – בדק בשמיעת האזן מעמד חזהו, לבו, וכדומה. [הובא בשייכי הערך אֹזֶן. המילה אינה משמשת.]

אַחֲרָה (נקבה) – רתיחת הדם, התרגשות עצומה עד שגעון, מתקף תאוה או כעס, frenzy. בהערה: משקל אַהֲבָה, אַהֲדָה, מן הפעל אַחַר [ושם מביא מתוספתא בבא קמא ג, נמ' בבא בתרא צג ע"א: "גמל שהיה אוחר בין הגמלים…". המילה אינה משמשת.]

אַכֶּלֶת – כמו אִכָּל, והוא משקל שמות המחלות, בַּהֶרֶת, דַּלֶּקֶת, שַׁחֶפֶת. [ובערך אִכָּל הוסבר: "שחין אכל הבשר סביב, cancer". [הובא גם בשייכי הערך מַחֲלָה. החלופה המשמשת: סַרְטָן.]

אָכֹם (אֲכֻמָּה, אֲכֻמִּים, אֲכֻמּוֹת) – מי שגונו כאשכרוע, נוטה לשחור, brown. [ולהלן מביא בפועל נִתְאַכֵּם: "אלא שלא נתאכמו פניו" (של כלי חרס), סוטה טו ע"ב; הובא גם בשייכי הערך צֶבַע.]

אִמּוּר (זכר) – קנוניה והסכמה בין הפועלים וכדומה שלא לעבד וכיוצא בזה, strike. בהערה: מן אִמֵּר. [ושם בהערה: "בארמית: דאייקר עיבדתא ואימרו פועלים ואזל בעה"ב פייסינהו… (בבא מציעא עז ע"א) – שנתיקרה העבודה וְאִמְּרוּ פועלים (חדלו מלעבוד) והלך בעל הבית ויפַיֵס אותם". החלופה המשמשת: שְׁבִיתָה.]

אֳמָנוּת (נקבה) – מלאכת אֳמָן, מצטינת ביפי וכו', art. [הניקוד המעודכן: אָמָּנוּת.]

אָפְנָה (נקבה) – צורה, האופן שמתקבלים בעת מן העתים בפרט בעניני הלבושים והתכשיטים והמנהגים וכיוצא בזה, mode. נתחדשה מלה זו בהשקפה שנת א' תתלו [לחורבן]. בהערה: שם נגזר מאוֹפן, אֹפֶן.

אָפְנָיִם – מכונה על שני אופנים ירכב האדם עליה ויניענה ברגליו ותרוץ במהירות גדולה, bicycle… נתחדשה בהשקפה… [הובא גם בשייכי הערך עֲגָלָה, ושם הערת העורך מ"צ סגל: "אבל לדעתי יש לנקד אוֹפַנַּיִם", וכך – אוֹפַנַּיִם – הוא הניקוד התקני כיום.]

אֶפְעוֹן (זכר) – צמח דק העלה, בראשו פרח ארגמני, פרי נוטה לשחור… vipérine. בהערה: מן אפעה, על שם העלה הדומה קצת לראש האפעה… וכן בכל הלשונות. [כיום הצמח נקרא עַכְנַאי.]

אָפֹר – מגון האֵפֶר, ash gray. [הובא גם בשייכי הערך צֶבַע.]

אֶקְדָּח – …ב) כלי זין מורה בכח האש, והתיחד בזמן האחרון להקנה הקטן, שבית קבול הכדור שלו סובב ומורים בו פעמים אחדות זו אחרי זו, Revolver. בהערה: הצעתי השם הזה בהצבי לכלי הנשק הדוחה בכח האש, וגזרתיו מן השרש קדח. [הובא גם בשייכי הערך מִלְחָמָה.]

אֶרֶד (זכר) – מין ממיני הכמהים, truffle. בהערה: בארמית ארדא… בסורית ערדא, וכן בערבית ע'רד… [החלופה המשמשת: כְּמֵהָה.]

אָרָד (זכר) – מתכת, תערובת נחשת בעפרת [צ"ל בבדיל], bronze. בהערה: באשורית אֻרדו…

בֻּבָּה (נקבה) – דמות ילדה או אשה וכדומה, למשחק לבנות קטנות, doll poupée,. בהערה: בשנוי התנועה הראשנה, מן השם בָּבָה.

בַּחֲרָן – מי שטבעו לבחר… [המילה אינה משמשת.]

בַּחֲרָנוּת – סגולת מי שטבעו לבחר… [המילה אינה משמשת.]

בִּצְבּוּץ [הובא בשייכי הערך אוֹר. ראו בִּצְבֵּץ. המילה אינה משמשת.]

בִּצְבֵּץ – …ג) השתמשו בו בדבור העברי במשמעת חזרת קרני האור מגוף מלוטש. בהערה: …ובלשון ערבית של מצרים ישמש פעל זה גם במשמעת חזרת קרני האור מגוף מלוטש… [הובא גם בשייכי הערך אוֹר. המילה אינה משמשת.]

גֶּבֶס (זכר) – אבן גיר שיש בו חמץ גפרית, gypse. בהערה: צורה עברית מהשם גבסיס שבמשנה מלשון יונית.

גְּלִידָה (נקבה) – יקראו בארץ ישראל המדברים עברית ממתק עשוי מסֻכר וביצים ונקפא וקר כגליד. בהערה: משקל לְבִיבָה.

גָּמִישׁ (תואר) – מה שסגולתו לְהִגָּמֵשׁ על נקלה, flexible. [הובא גם בשייכי הערך כפף (הפועל).]

גְּמִישׁוּת (נקבה) – סגולת דבר נגמש. [הובא גם בשייכי הערך כפף (הפועל).]

(גנדר) הִתְגַּנְדֵּר, מִתְגַּנְדֶּרֶת (התפעל) – מתגאה, משתדלת למצא חן בהתיפות והתקשטות וכיוצא בזה… [בהערה מביא לראיה מתענית כג ע"ב: "…קא מגנדרא עלי (רש"י: מתגדלת עלי מתוך גבהות יופיה)". וכן "בערבית ההמונית תע'נדר התהדר והתיפה בכסות ובהליכה".]

גַּנְדְּרָן, גַּנְדְּרָנִית – מי שמשתדלת למצוא חן בעיני הגברים בהתיפות והתקשטות ותנועות, וכיוצא בזה, coquettish.

גַּנְדְּרָנוּת (נקבה) – מדת הגנדרנית.

גַּנָּנָה, גַּנֶּנֶת (נקבה) – נהוג בדבור העברי בארץ ישראל, למי שיודעת לעסוק עם הילדים בגן ילדים.

גִּפֵּר – פזר גפרית על האילן [כך הובא בשייכי הערך אִילָן כחידוש של אב"י]; בגפרית מפני התולעים [כך הובא בשייכי הערך גֶּפֶן כחידוש של אב"י]. [בערכו האל"ף־בי"תי לא ציין המחבר את הפועל כחידושו; וכך נכתב: "לגפר את הכלים בגפרית (תשובת ר' קלונימוס, תשובות גאונים קדמונים קמד). – ונהוג בזמן החדש בין הכורמים בארץ ישראל לפעלת פזור אבק גפרית על הגפן לשמירה שלא תלקה".]

גֵּפְתָּנוּת (נקבה) – מדת הגפתן… [בערך גפתן – "אדם קשה, גס הרוח"; ובהערה לערך גַּפְתָּן: "בערבית גַ'אִ אדם קשה, גס הרוח". המילה אינה משמשת.]

גְּרִיסָה (נקבה) – …ב) תבשיל של גריסין… [המילה אינה משמשת.]

גְּרָרָה (נקבה) – עגָלה בלי אופנים נגררת ומחלקת על השלג… [הובא גם בשייכי הערך עֲגָלָה. החלופה המשמשת: מִזְחֶלֶת.]

גִּשּׁוֹר – אדם שמוצא עֹז בלבו לעשות מעשים שקשה לעשותם, שיש בהם סכנה וכדומה ואינו נרתע לאחור, bold. בהערה: משקל גִּבּוֹר, בערבית גַ'אשִׁר. [המילה אינה משמשת.]

גְּשׁוּרָה (נקבה) – טבע ומדת אדם גִּשּׁוֹר… בהערה: משקל גבורה. בערבית גִ'שַׁארַה. [המילה אינה משמשת.]

דַּיָּל (זכר) – שמש המביא המשקאות והמאכלים במסעדות ובתי הקהוה, Kellner. בהערה: בארמית דיילא: דרגש בהו דיילא (פסחים פו ע"ב)… [במשמעות זו משמשת כיום המילה מֶלְצָר, ואילו דַּיָּל הוא נותן שירותים במטוס וכדומה.]

דְּמוּמָה (נקבה) [המחבר מפנה לערך דְּמוּמִית.]

דְּמוּמִית (נקבה) – צמח של פרח אדֹם העלים מאד[,] דומה קצת לפרגים, Anemone…

דִּפְדֵּף (פועל יוצא) – דפדף את הספר, הפך את דפי הספר זה אחר זה, turn over the leaves…

דְּפוּפָה (נקבה) – כלי עשוי דפים דפים זה למעלה מזה ורֶוח ביניהם, ומשמש לסדר על הדפים ספרים או כלים, book-stand. [הובא גם בשייכי הערך כְּלִי. הכוונה לכוננית לספרים.]

דַּשׁ (זכר) – בבגד, כמו לשון נקפל לאחוריו במקום הפתיחה על החזה… בהערה: בארמית דשא, משקל רבים דשי, מן דשא דלת: מפתח חלוקה פשוטא לא צריכא דאית ליה תרי דשי. ופירש רש"י: שתי פתחים היינו לאותן לשונות…

הֲגִירָה (נקבה) – שם הפעולה מן הָגַר, יציאת אנשים ממקום מושבם בכונה לא לשוב עוד שם אלא להשתקע בארץ אחרת, Emigration. [על המקור ראו הָגַר.]

הָגַר (פועל עומד) – הָגַר פלוני מארצו, יצא ממנה, עזב אותה בכונה להשתקע בארץ אחרת, emigrate. בהערה: (1) בערבית הגר, במשמעות יצא ממקום למקום, וקרוב הדבר שממנו גם השם הָגָר שפחת שרה, ובודאי היה שרש זה משמש במשמעות זו גם אצל העברים. (2) השתמשתי בפעם הראשנה בפעל זה בעתון ההשקפה תתל"ה לחרבן, גליון ז. [החלופה המשמשת: הִגֵּר (בבניין פיעל).]

הָטֹב, הָטוּב (תואר) – צבוע בצבעים רבים מתחלפים, variegated. בהערה: מן גלימא דהוטבי (נדרים מט ע"ב) לפי גרסת הערוך, דומה להמלה חטבות לפי דעת החדשים [בערך חֲטֻבָה מזכיר אב"י את הפסוק "מרבדים רבדתי ערשי חֲטֻבוֹת אטון מצרים" (משלי ז, טז); הערך עצמו מוגדר "מצע או מכסה רב הגונים…" ובהערה: "בערבית חֹטבַה עצם הגון, אדֹם או ירֹק". המילה אינה משמשת]

הַפְתָּעָה (נקבה) – שם הפעולה מן הפתיע, במשמעות surprise.

הַצְהָרָה [הובא בהסתעפויות השורש צהר. הערת העורך נ"ה טור־סיני: "המלה חֻדשה על ידי המחבר בקרוב בשנת 1910".]

הָרָם (זכר) – בנין גבוה בעל צלעות רחב למטה והולך וצר למעלה, Pyramide. בהערה: בערבית הַרַם. [המילה אינה משמשת.]

הִתְגַּנְדְּרוּת (נקבה) – שם הפעולה מן הִתְגַּנְדֵּר. [ראו 'גנדר' לעיל.]

הִתְעַנְיְנוּת (נקבה) – שם הפעולה מן הִתְעַנְיֵן, במשמעות שימת לב בדבר והשתתפות בו בחבה, בדאגה וכדומה. [ראו 'ענין' להלן.]

וְזָרָה (נקבה) – משרת וזיר, מחלקה אחת ממחלקות הנהגות המדינה שוזיר ממונה עליה, ministère. בהערה: בערבית וַזארה. [בערך 'וזיר' אב"י מביא מקור לשימושו מתוך ר"ע פרנסיס, שבתי צבי ונתן העזתי. החלופה המשמשת: מִשְׂרָד (מֶמְשַׁלְתִּי).]

וְעָדָה, וַעֲדָה (נקבה) – …ב) וַעַד זמני להכין ענין מהענינים, או מחלקה מיוחדת מועד הכללי שעוסקת באחד מסעיפי עניני הועד הכללי וכיוצא בזה… בהערה: השתמשתי במשמעות זו בפעם הראשנה ב"השקפה" שנה ד כט…

וָרֹד – מגוַן הורד. [הובא גם בשייכי הערכים אָדֹם וצֶבַע.]

זִבְדָּה (נקבה) – העבה והשמן המתקבץ על גבי החלב כשהוא עומד זמן מה וממנו יוציאו החמאה, cream. בהערה: בערבית זֻבְדַה ובלשון ההמונים זִבְדַה, מהשרש זבד, שמשמש כמו בעברית במשמעות מתנה וגם במשמעות קצף ואופי… [החלופה המשמשת: שַׁמֶּנֶת.]

זָג (זכר) – שאפשר לראות דרך בו, כמו הזכוכית, transparent… בהערה: בארמית זיג, וממנו זגיגותא, והיא זכוכית, וכמו כן זגג. [החלופות באנגלית ובגרמנית (durchsichtig) הן שמות תואר שמשמעם 'שקוף'.]

זֶהוּת (נקבה) – סגולת דבר שיאמרו עליו זהו בעצמו, שהוא שוה לדבר השני שויון גמור ומחלט, identité; someness.

זָהְרִית – גוף מאיר בחשך. [הובא בשייכי הערך אוֹר.]

זִיּוּן (זכר) – אפשרות פחות או יותר קרובה של סַכָּנָה, למשל בעסק של משא ומתן שמא יאבד הממון שהכניסו בעליו בו, risque. בהערה: בארמית זיונא: עסקא זוטא דזוטר זיונא אבל עסקא רבה דנפיש זיונא (כתובות סו ע"ב), ופירש רש"י אחריות. [החלופה המשמשת: סִכּוּן.]

זִים (זכר) – אבר הנשימה של חיות המים, הדגים וכדומה, ונמצא לא בפנים הגוף אלא בחוץ, על פי רוב בראש הדג במקום נחיריו, gills. בהערה: בארמית זימא… [ומביא ראיה מבבא בתרא עד ע"א.]

זִמְזוּם (זכר) – קול שאון שמשמיעים קצת בעלי חיים בכנפיהם, כמו זבובים, יתושים, וכדומה. בהערה: הברה מחקה הקול, וכן בערבית זמזם, ויש סוברים כי העם זמזֻמים שבמקרא נקרא כך על שם קול דבורם הזר. [הובא גם בשייכי הערכים קוֹל ודְבוֹרָה.]

זִמְזֵם – השמיע קול זמזום, זִמְזֵם הזבוב, זִמְזֵם היתוש. [הובא גם בשייכי הערך קוֹל.]

זַמֶּרֶת (נקבה) – אשה שאומנותה לזמר, chanteuse. בהערה: משקל נקבה מן זַמָּר. בסורית זמרתא… ותרגם בן זאב מְזַמֶּרֶת, אבל יותר היה ראוי לתרגם זַמֶּרֶת בהסכמה להסורי, ובפרט אחרי שיש בעברית המשקל הזכר זַמָּר.

חֲבִיתָה (נקבה) – מאכל עשוי מביצים טרופות ואפויות במחבת, Omelette. בהערה: מן חבת, משקל פְּעִילָה כמו לְבִיבָה, שהוא משקל שמות רוב המאכלים גם בערבית, וכמו חבת, חבית, שנגזר משרש זה במשמעות אפיה במחבת בעניני הקרבנות. [הובא גם בשייכי הערך בֵּיצָה.]

חֲגִיגוּת (נקבה) – סגולת מעשה בדרך חגיגי, solemnity. [הובא גם בשייכי הערך חַג. משמשת הצורה חֲגִיגִיּוּת.]

חֲגִיגִי – מטבע ודרך של חגיגה, solemn. [הובא גם בשייכי הערך חַג.]

חַוֶּרֶת – אדמה לבנה מטבע האבן. [הובא בשייכי הערך אֲדָמָה. כנראה חַוָּר.]

חָזִיָּה (נקבה) –בגד קצר בלי בתי זרוע על החָזֶה, vest. [במשמעות זו נקבעה החלופה לְסוּטָה. חזייה משמשת לבוש לשדֵי אישה.]

חָזִית [הובא ללא הגדרה בשייכי הערך מִלְחָמָה. המשמעות המקובלת: front.]

חַטָּב (זכר) – אֳמן במלאכת החטוב, sculptor.

חַיְדַּק [הובא ללא הגדרה בשייכי הערך מַחֲלָה. המשמעות הרווחת: בקטריה.]

חַיָּל (זכר) – אחד מאנשי הצבא. בהערה: בערבית חַיַּאל, איש צבא מחיל הרוכבים. [הובא גם בשייכי הערך מִלְחָמָה.]

חֲלִיקָה (נקבה) – חָלוּק קטן, עליון, שילבשו מעל להבגדים, בפרט הנשים, Blouse [המילה אינה משמשת.]

חֲמָמָה – מקום חם לגדול אילנות מאקלים יותר חם. [הובא בשייכי הערך אִילָן.]

יֹהֶר (זכר‎) – כמו יהירות, צורה עברית להצורה הארמית יוהרא. [החלופה המשמשמת: יֻהֲרָה.]

יָזְמָה (נקבה‎) – שה"פ ועצם המעשה שיזם איש לעשות, entreprise. בהערה: משקל חָכְמָה. [המילה בנויה מן הפועל יזם, ובהערה על הפועל: "…רק שיש ליחס לפעל זה גון קצה אחר מהפעל זמם, והוא התחלת מעשה חדש פחות או יותר קשה".]

יַמִּיָּה (נקבה) – כלל הספינות והמלחים וכו' של מדינה, ובפרט יַמִּיָה של מלחמה, כח הים של מדינה, Marine. [הובא גם בשייכי הערך סְפִינָה.]

כֹּחִית (נקבה) – שם כללי להרבה חמרים מתפוצצים, Dynamite. [בפעם הראשונה ב"האור" תרע"ב. הובא גם בשייכי הערך מִלְחָמָה. המילה אינה משמשת.]

כְּפָפָה [הובא ללא ניקוד וללא הגדרה בשייכי הערך יָד.]

כְּרוּבִית (נקבה) – שֵם למין כרוב שראשו מלא דבר לבן כהה דומה קצת לגרעינים לבנים, cauliflower.

כַּתָּבָה (נקבה) – מה שהכַּתָּב כֹתב להעתון על המארעות שבמקומו, Korrespondenz.

לָטִיף – מי שמלטף. בהערה: כך בערב' לטיף, משרש לטפ. [המילה אינה משמשת.]

לְטִיפָה (נקבה) – שם הפעולה מן לָטַף. [על המקור ראה לעיל.]

לְטִיפוּת [הובא ללא הגדרה בשייכי הערך לטף (פועל).]

לִטֵּף (פיעל) את פלוני, החליק אותו בידיו, ובכלל התנהג ברֹך. [בהערה מביא מראי מקום החל מלוח לונץ תרס"ד.]

מֹאזֶן הָאַוִּיר – כלי לשקל את לחץ האויר. [הובא בשייכי הערך אַוֵּיר (=אֲוִיר). משמשת החלופה הלועזית: ברומטר.]

מָבוֹךְ (זכר) – מקום שאדם נבוך ואינו יודע איך לצאת משם, Labyrinth, ובהשאלה, מָבוֹךְ שבאזן וכדומה. [הובא גם בשייכי הערך אֹזֶן.]

מִבְרָאָה [הובא ללא הגדרה בשייכי הערך מַחֲלָה. החלופה המשמשת: בֵּית הַבְרָאָה.]

מִבְרָק (זכר) – מ"ר מִבְרָקִים. הודעה באה מרחוק במהירות הברק בכח חשמלי, Telegramme.

מִבְרָשָׁה (נקבה) – לוח קבועים בו שערות פחות או יותר קשות לנקות בו האבק וכדומה מבגדים, brush. בהערה: בערבית ההמונית מברשׁה מן הפעל ברשׁ בערבית. אבל אפשר שאין זה שרש שמי. [הצורה המשמשת: מִבְרֶשֶׁת.]

מַגֶּבֶת (נקבה) – מטפחת של בד וכדומה לנגב הידים, towel.

מַגְהֵץ (זכר) – כלי ברזל מחֻמם לגהץ בו את הבגדים, flat-iron. [הובא גם בשייכי הערך כְּבִיסָה.]

מַגָּשׁ (זכר) – כלי כעין לוח שטוח וזר סביב להגיש עליו מטעמים, tray. [הובא גם בשייכי הערך כְּלִי.]

מַדְלֵק (זכר) – דבר שמדליקים בו אש, כעין בדים דקים של עץ מצֻפים בקצה אחד בחמר מתלהב בחכוך, match. [הובא גם בשייכי הערך אֵשׁ. החלופה המשמשת: גַּפְרוּר.]

מִדְרָכָה (נקבה) – ב) צדי הדרכים והרחובות המתֻקנים בפרט להליכות אדם ברגליהם, Trottoir.

מִדְרָשָׁה (נקבה) – שֵׁם לבית־ספר תיכון, בין בית־ספר למתחילים ובין בתי־הספר העליונים. בהערה: כך בערבת, מדרשׂה.

מְהַגֵּר – מי שיוצא מארץ מושבו במחשבה לבלי שוב אליה עוד ובא להתאחז בארץ אחרת, Emigrant. בהערה: בערבית מהאג'ר, מן פעל הגר. [ראו לעיל ערך הגר.]

מַהְפֵּכַנִּי – מי שנוטה למעשה מהפכות במדינה, מי שמשתתף במהפכות, Revolutionär. [הצורה המשמשת: מַהְפְּכָן.]

מוּז (זכר) – פרי עץ, ארוך הצורה, Banane. בהערה: בערבית מוז. [הובא גם בשייכי הערך פְּרִי. משמשת החלופה הלועזית: בננה.]

מוּשׁ – האדמה הרכה שמרוצת מי הנהר משקיע על דרכו. [הובא בשייכי הערך אֲדָמָה. החלופה המשמשת: אדמת סחף.]

מֶחֱלָבָה – מקום שעוסקים בחלב, למכירה וכדומה. [הובא בשייכי הערך חָלָב. הצורה המשמשת: מַחְלָבָה.]

מַחֲלֵץ (זכר) – כמו חולץ, כלי חולץ הפקק מהבקבוק, corkscrew. [הובא גם בשייכי הערך כְּלִי.]

מַכּוֹשׁ (זכר) – ד) בלשון הדבור החדש בארץ ישראל, כל אחד ואחד מהפטישים הקטנים שמכים על הנימים בכלי הנגינה. [הובא גם ברשימת שייכי הערך נְגִינָה. המילה אינה משמשת במשמעות זו.]

מַכּוֹשִׁית – כלי הנגינה, Piano. [הובא בשולי הערך מַכּוֹשׁ והובא גם בשייכי הערכים נְגִינָה וכְלִי. המילה אינה משמשת.]

מִכְלָלָה (נקבה) – בית מדרש עליון לחכמות ומדעים, University. [המילה אינה משמשת תמורת אוניברסיטה, אך עם השנים מצאה את דרכה לעברית כחלופה למילה קולג'.]

מִכְתָּבָה (נקבה) – ב) שלחן כתיבה לעבודה בעמידה, writing-desk. בהערה: בערבית מכתב. [הובא גם בשייכי הערך כתב (הפועל).]

מִלּוֹן (זכר) – ספר מקֻבצות בו כל המלים שבלשון מהלשונות ומסֻדרות על פי סדר א"ב שיקל לאדם למצאן, ומבוארות על פי משמעתן וגזרותיהן מהשרשים, Dictionary. [הובא גם בשייכי הערך לָשׁוֹן.]

מִמְחָטָה (נקבה) – מטפחת שמוחטין בה האף. בהערה: מן שרש מחט.

מַמְרֵט (זכר) – כלי מכלי הרצענות למרט בו את העור (עיין לוח הרצענות של ועד הלשון בירושלם).

מִנְאָם (זכר) – דברים ידבר אדם באזני קהל שומעים על ענין מהענינים, בכונה לפעֹל עליהם ולהעיר אותם, וכדומה, speech. [הובא גם בשייכי הערך דבר (הפועל). החלופה המשמשת: נְאוּם.]

מָנוּי – מי ששלם סכום קצוב בעד ספר או עתון, subscriber.

מֻנָּח, מֻנָּחִים [הובא ללא הגדרה בשייכי הערך לָשׁוֹן. ובמקומו בסדר האל"ף־בי"ת לא הובא מֻנָּח במשמעות החדשה term.]

מְנָיָה (נקבה) – החלק שאדם משתתף ולוקח בדבר מסחר וכדומה, stock (share).

מִסְבָּאָה (נקבה) – בית שבאים שם לשתות יין, tavern. בהערה: מן סבא. [הובא גם בשייכי הערך יַיִן.]

מַסְחֵף – כלי מגן, יכסה בו הלוחם את פניו. [הובא בשייכי הערך פָּנִים. המילה אינה משמשת.]

מִסְעָדָה (נקבה) – ב) מקום שבני אדם יסעדו שם את לבם במאכל ומשתה, Restaurant.

מַסְפֵּג (זכר) – כלי יספג הדיו מעל גבי הניר.

מַעֲטָפָה (נקבה) – כמו מַעֲטֶפֶת, בלשון הדבור בארץ ישראל ישתמשו בו למכסה כעין כיס לכסתות וכיוצא בזה, pillow case, ולמכסה כעין כיס של ניר ישימו בו מכתב, envelope. [למשמעות הראשונה משמשת המילה צִפָּה.]

מַעֲלֶה־וּמוֹרִיד – שם להמכונה המעלה ומורדת, lift. בהערה: שֵׁם מרכב אחד כמו מכניס־ומוציא (תוספתא בבא מציעא יא יג). [בא ליד הערך א. מַעֲלֶה. החלופה המשמשת: מַעֲלִית.]

מֻעְמָד – מֻעמד לבחירות וכיוצא בזה, candidate. [הניקוד כיום הוא מֻעֲמָד לצד מָעֳמָד.]

מַעַן (זכר) – ב) שֵׁם ומקום דירה ששולח מכתב כותב על גב מכתבו למען ידעו למצא את האיש שאליו נשלח המכתב, address. בהערה: בערבית ענואנ, עניאנ.

מַעֲצָמָה (נקבה) – ארץ עומדת ברשות עצמה ונהוגה ביד חזקה, power… מַעֲצָמָה אדירה, great power. בהערה: מן עצם. [הובא גם בשייכי הערך כֹּחַ.]

מַעֲשֵׁנָה (נקבה) – ארֻבּת עשן, שפֹפרת שדרך בה יוצא העשן מהתנור וכדומה, chimney. [כיום מַעֲשֵׁנָה היא מתקן לעישון בשר וכדומה.]

מַפּוּחִית – כלי הנגינה Harmonium. [הובא ליד הערך מַפּוּחַ והובא גם בשייכי הערך נְגִינָה. כיום המילה משמשת בעיקר כקיצור של מפוחית פה.]

מַפְצֵעַ (זכר) – כלי לפצע בו אגוזים וכדומה, nut-cracker. [הובא גם בשייכי הערך אֱגוֹז. החלופה המשמשת: מַפְצֵחַ.]

מִפְרַחַת (נקבה) – בשמלות, סרטים רחבים מחֻברים להשמלה ופורחים הנה והנה, flounce. בהערה: בארמית מפרחתא: האי רסוקא אי אית ליה מפרחייתא שרי (שבת נט:). ופרש ר' חננאל: חתיכות יוצאות ועודפות ממנו לימינו ולשמאלו. [במונחי תפירה ולבוש של האקדמיה משנת תשמ"ד (1984) נקבע: נַפְנֶפֶת.]

מְקִדָּה (נקבה) – כלי מלאכה של הרצענים, כעין צבת במסמר באחת מלחייו לנקב בו נקב (הסכמת ועד הלשון, לוח כלי הרצענות).

מֻקְדָּם (תואר הפועל) – עוד מֻקְדָּם, רגיל בדבור בארץ ישראל במשמע עדין לא הגיע הזמן וכדומה. [הובא בערך קדם (פועל) – הָפעל בינוני.]

מַקּוֹב (זכר) – מכלי אומנות הרצען, כעין מרצע במסמר לא כפוף (לוח הרצענות). [במונחי ועד הלשון למן תרפ"ט (1929): מַקָּב.]

מָקוֹלִית (נקבה) – מכונה המשמיעה קול זמרה ונגינה כמו שהיא יוצאת מפי המזמר ומכלי הנגינה, Grammophon. [במונחי האקדמיה נקבע: מָקוֹל.]

מִקְלַחַת (נקבה) – כלי רחיצה, צנור מים שבקצהו כעין כברה המקַלּחת מים על אברי האדם המתרחץ, douche.

מַקְלֵעַ (זכר) – נשק מכוני [=מכני], הקולע כדורים וחצים בכח דחיפה עזה, אבק שרפה וכדומה, canon. [הובא גם בשייכי הערך מִלְחָמָה.]

מַקְנֵב (זכר) – מכלי הרצענות לקנב בו את העור (לוח הרצענות א).

מֻרְשׁוֹן (זכר) – בית ישיבת המרשים, parliament. [מֻרשים הם חברי בית הנבחרים. המילה אינה משמשת. בישראל הפרלמנט הוא הַכְּנֶסֶת.]

מַשְׁאֵבָה (נקבה) – מכונה לשאב מים על ידי שפופרת בכח הרקת האויר מן השפופרת, pompe.

מַשְׁאֵפָה – מכונה לשאף בו האויר מאיזה מקום למען תהיה שם ריקות אמתית. [הובא בשייכי הערך אַוֵּיר (=אֲוִיר). המילה אינה משמשת במשמעות זו. במונחי האקדמיה תשע"ד (2014) מַשְׁאֵפָה היא מכשיר אינהלציה.]

מִשְׁוָרָה – אחת העצמות הקטנות. [הובא בשייכי הערך אֹזֶן. הצורה המשמשת: מִשְׁוֶרֶת.]

מִשְׁטָרָה (נקבה) – שלטון השוטרים וקבוץ כל השוטרים יחד, police.

מִשְׁקֶפֶת (נקבה) – מִשְׁקֶפֶת הַמֶרְחָק, שפופרת של הבטה למרחוק, télescope […] ופשט השמוש בשם זה גם במשמעות lorgnette. [המילה אינה משמשת תמורת טלסקופ.]

מִשְׂרָד (זכר) – מקום, בית או חדר, להנהגת עסק מה, Bureau.

מִשְׂרָדִי – של משרד, מטבע משרד וכדומה. [הובא בשולי הערך מִשְׂרָד.]

מִשְׁתְּלָה (נקבה) – מקום ישתלו שם נטעים רכים הרבה, לשתלם אחרי כן במקומם. [ובשייכי הערך אֲדָמָה הובא מִשְׁתָּלָה (בקמץ בתי"ו), ובשייכי הערך אִילָן שוב מִשְׁתְּלָה (בשווא בתי"ו). הניקוד התקני: מִשְׁתָּלָה.]

נוֹשֵׁךְ החרצן – שם עוף, hawfinch. [הובא בשולי הערך נשך. החלופה המשמשת: פַּצְחָן.]

נַזֶּלֶת (נקבה) – חלי, שלֵחוֹת נֹזלות מהאף, a cold (in the head). [הובא גם בשייכי הערך אַף, ושם ההגדרה: "מדוה האף, שנוזלים ממנו מי האף תמיד".]

נִצְבָּה – במשמעות עמידה על דעתו, resoluteness. [המילה אינה משמשת.]

נַקְנִיק (זכר) – מעי ממֻלא בבשר וכדומה, saussage. [ובהערת העורך מ"צ סגל: "השוה נוקניקה אשתכח בכנישתא דכולי (ירושלמי שקלים ז ג), (בבלי ז ב). מיונית ורומית, Lucanica…"]

נִקְפָּה (נקבה) – הכאה באף בראש שתי אצבעותיו. [הובא בשייכי הערך אַף. בערך 'נקפה' לא הובאה משמעות זו. המילה אינה משמשת.]

סְמוּקָה – אדמימות הפנים. [הובא בשייכי הערך פָּנִים. המילה אינה משמשת.]

סָנִיף, סְנִיף (זכר) – חלק מדבר, סעיף, ובפרט סָניף של בית מסחר או מוסד שמרכזו במקום אחר, branch.

סֶרֶד (זכר) – הלוח שמסדרים עליו בבית הדפוס את השורות, בזֵר סביב. [המילה אינה משמשת.]

עִירִיָּה (נקבה) – חֶבר עיר, הסתדרות תושבי העיר, municipality.

עַמּוֹן – מי שמחזיק בדעה שהעם צריך לשלֹט, Demokrat. [משמשת החלופה הלועזית: דמוקרט.]

עַמּוֹנוּת (נקבה) – שלטון העם, democracy. [משמשת החלופה הלועזית: דמוקרטיה.]

עַמּוֹנִי (זכר) – כמו עַמּוֹן.

(ענין) הִתְעַנְיֵן [הפועל הובא כחידושו של בן־יהודה בערך הִתְעַנְיְנוּת, אבל במקומו באות ע' לא צוין בסימן חידושיו.]

עֲנָקִי – כמו עֲנָק, גבה קומה מאד, ובכלל גדול מאד.

עָקִיב – מי שהולך בעקבות עצמו וכדומה, ובהשאלה, מי שאינו נוטה הצדה מהעקבות, מי שהולך עד הסוף בדבר, בדעה וכדומה, coséquent.

עֲקִיבוּת (נקבה) – סגֻלת מי שהוא עָקִיב, conséquence.

עִשְׂבִּיָּה (נקבה) – אֹסף של צמחים ועשבים מיֻבשים, Herbarium.

עִתּוֹן (זכר) – גליון של חדשות וכדומה המופיע לעת קבועה, newpaper.

פְּלִישָׁה (נקבה) – שם הפעולה מן ב. פָּלַשׁ, חדירה והגירה אל ארץ מן הארצות, immigration… ונהוג בדבור אף במשמעות של פלישת צבא: invasion. [המילה אינה משמשת במשמעות הראשונה.]

פָּעִיל – בעל פְּעֻלָּה, זריז לפעֹל, active.

פִּעְפַּע הביצה – טרף אותה בקערה. [הפועל אינו משמש במשמעות זו.]

פְּצָצָה (נקבה) – בית קבול הממֻלא חמר מפוצץ, bombe, mine. [הערת העורך נ"ה טור־סיני: "היום מבדילים בין פצצה Bombe ובין מוקש Mine". הובא גם בשייכי הערך מִלְחָמָה.]

פִּרְקָה – ובמשמעות יחידה בצבא, division. [הובא גם בשייכי הערך מִלְחָמָה. החלופה המשמשת: אֻגְדָּה.]

צִיּוּר־אוֹר – צורה עשויה בפעולת האור. [הובא בשייכי הערך אוֹר. החלופה המשמשת: צִלּוּם.]

צַיַּר אוֹר – עושה צורות בפעולת האור. [הובא בשייכי הערך אוֹר. החלופה המשמשת: צַלָּם.]

קֶבֶס, קֹבֶס (זכר) – געל, בחילה, disgust.

קָדוֹחַ (זכר) – מי שמלאכתו לקדח במקדח ולנקב מרגליות. [המילה אינה משמשת.]

קִדְמָה (נקבה) – התקדמות, progress.

קִדְמִי – ונהוגה המלה במשמעות פונה לצד הפָּנים.

קְטִינָה (נקבה) – קטינת אדמה, שטח קרקע. [המילה אינה משמשת.]

קִיצוֹנִי – כמו א. קיצון, ביחוד קיצוני בדעות, מרחיק לכת.

קִיצוֹנִיּוּת (נקבה) – תכונת הקיצוני.

רְאִינוֹעַ (זכר) – מקום שרואים בו על הבד תמונות בתנועות טבעיות, cinema. [החלופה המשמשת: קוֹלְנוֹעַ.]

רִבָּה (נקבה) – שִׁמּוּרֵי פֵּרוֹת מבֻשלים בסֻכר או בדבש, jam. [הערת העורך נ"ה טור־סיני: "מלה זו חדש אותה המחבר על פי הערבית מֻרַבַּי הבאה גם במקורות עברים […]"]

רִהוּט (זכר) – מעשה המרַהט את ביתו ברהיטים, השם רהיטים בדירתו.

רַכֶּבֶת (נקבה) – א) מסע הקרונות שבמסלת הברזל, train… ב) מסלת ברזל, railway. [סימן חידושי בן־יהודה הובא באזכור המילה בהסתעפויות השורש רכב, ואולם במקומו הסדיר צוין לימינה הסימן המורה על מילים מחודשות "שחדשו אחרים".]

רָצִין – בעל רצון כֵּן, כְּבַד כאש, בעל משקל ותשומת לב, serious. [הערת העורך נ"ה טור־סיני: "מלה זו, וגם רְצִינִי, רְצִינוּת, חדש וגזר המחבר על פי הערבית רַזִינ, כבד משקל […] מן העברית רָצוֹן. והיום עודפת צורה רְצִינִי בדבור ובספרות".]

רְצִינוּת (נקבה) – תכונת האדם והדבר הרָצִין, כֹּבד ראש, seriousness.

רְצִינִי – כמו רָצִין.

רִשְׁמִי – מטעם השלטון, הפקידות, המשרה וכדומה ולא כאדם פרטי, official. [הערת העורך נ"ה טור־סיני: "על פי הערבית רַשְׂמִי באותה משמעות".]

שִׁוֵּץ [הובא ללא הגדרה בשייכי הערך מוּם. המובן כנראה פזלן. המילה אינה משמשת.]

שַׁחֶלֶת – מחלת נזילת האזנים. [הובא בשייכי הערך אֹזֶן. המילה אינה משמשת.]

שָׁנִית (נקבה) – מין מחלה מדבקת מצויה ביחוד בין ילדים שסימנה החיצוני התכסות הגוף בכתמים אדמים, scarlet fever.

שָׁעוֹן (זכר) – כלי מורה השעות, watch, clock.

שְׁרִיק – מי האבטיח. [כך בערך אֲבַטִּחַ; ובמקומו – ערך ב. שרק – העורך נ"ה טור־סיני מפנה לשם. המילה אינה משמשת.]

תְּאַבְדֵּעִי – רוצה מאד לדעת דבר מה, סקרן. [הערת העורך נ"ה טור־סיני: "כך כתב המחבר, ואמנם בלשון הדבור רווח תְּאַבְדַּע, אלא שבדרך כלל נדחתה מלה זו מפני סקרן (לדעת)". החלופה המשמשת: סַקְרָן.]

תְּאוּרָה (נקבה) – אורות מדליקים לאות שמחה. [ההגדרה הראשונה היא "הארת אור, מערכת אורות", ובמשמעות זו היא מיוחסת ל"מלים מהספרות שלאחרי התלמוד, מימי הגאונים ואילך". המילה במשמעות המחודשת הובאה גם בשייכי הערך אוֹר, והגדרתה שם "אורות שידליקו לאות שמחה, כבוד". המילה אינה משמשת במשמעות המחודשת.]

תַּבְחִין (זכר) – כלי מבחן, אמצעי להבחין בין דבר לדבר, criterium.

תַּגְלִית (נקבה) – גִלוי דבר שלא היה ידוע.

תּוּת כְּנַעֲנִי [הובא בשייכי הערך פְּרִי כחידוש של אב"י, ואולם בערך תּוּת הובא צירוף זה בסימן של "מלים מהספרות שלאחרי התלמוד, מימי הגאונים ואילך".]

תִּזְמֹרֶת (נקבה) – כמו זִמור, נגון […]  – והיום נוהג השם במשמעות להקה של מנגנים בכלי נגינה שונים, orchester [דברי העורך נ"ה טור־סיני.]

תַּחֲזִית השׁמשׁ – צורת אור השמש בעברו דרך זכוכית בעלת זויות. [הובא בשייכי הערך אוֹר.]

תַּחְרִים (זכר) – מעשה רקמה באריגים במחט. [הערת העורך נ"ה טור־סיני: "חדושו של המחבר במקום lace […] על פי הערבית חֻרְם, קוף המחט". כיום משמשת בעיקר המילה תַּחֲרָה.]

תֹּכֶן הָאַוִּיר – מכונה לתכון קלישות האויר וכמותו. [הובא בשייכי הערך אַוֵּיר (=אֲוִיר). החלופה המשמשת: מַד (לַחַץ) אֲוִיר.]

תֹּכֶן הָאוֹר – כלי למדד בו חזק האור. [הובא בשייכי הערך אוֹר. החלופה המשמשת: מַד אוֹר.]

תַּכְשִׁיר (זכר) – חמר שהָכשר לתרופה או לשמוש מדעי, Preparation.

תִּמְרוּן, תִּמְרוֹן (זכר) – תרגיל צבאי, manoevre… [הערת העורך נ"ה טור־סיני: "מלה שחדש אותה המחבר על פי הערבית תַמְרִין משרש מרן במשמעות תרגיל, והיום המלה משמשת גם בהשאלה כשמושי המלה הלועזית הנזכרת". הובא גם בשייכי הערך מִלְחָמָה.]

תִּסְבֹּכֶת [המילה מובאת בהסתעפויות השורש סבך. המשמע הרווח: סבך, ערבוביה.]

תַּפְנִית (נקבה) – כוון, direction. [הערת העורך נ"ה טור־סיני: "במשמעות זו חדש המחבר מלה זו […], והיום משמש השם במשמעות פניה, turning".]

תַּפְתִּיחַ (זכר) – שדה שנסדק ונתבקע בחֹם השמש בקיץ. [הערת העורך נ"ה טור־סיני: "במשמעות זו חדש המחבר המלה לפי מלונו הקטן על פי הארמית תפתיחא (בבא בתרא לו.), כפרוש רש"י: קרקע פתוחה ומלאה בקעים ואינה מוציאה פירותיה". המילה אינה משמשת.]

תַּצְפִּית (נקבה) – שם הפעולה מן צפה, observation. [הערת העורך נ"ה טור־סיני: "חדושו של המחבר, שהשתמש בו בעתונו הצבי ושהביא אותו במלונו העברי הקטן עם תרגום ליהודית ורוסית".]

תַּרְגִיל (זכר) – אִמוּן של אנשי צבא או של תלמידים המתרגלים במלאכתם וכדומה: exercise. [הערת העורך נ"ה טור־סיני: "על פי הבנה זו של תִּרְגֵּל שבמקרא". הובא גם בשייכי הערך מִלְחָמָה.]