ספר ללימוד עברית בצ'כוסלובקיה טרם השואה

באוסף החפצים של מוזיאון יד ושם שמור ספר ללימוד עברית, שממנו למדו תלמידי בית ספר בפראג שבצ'כוסלובקיה בעשורים הראשונים של המאה העשרים. את הספר כתב הרב פרופ' ריחארד פעדער ואייר פרופ' לודבוג הערמאן. הספר ראה אור בסדרה "עזר לחינוך העברי", והעותק שהגיע ליד ושם הוא מן המהדורה השלישית שנדפסה בשנת 1932 בדפוס הממלכתי בפראג. לפי הפרטים שעל הספר מחירו היה 16 קרייצר, ומשרד החינוך הצ'כי אישר אותו לפרסום.

העותק הסרוק היה ספרה של רות שטקלמכר, אשר למדה בבית הספר היהודי בפראג. אימה של רות עודדה אותה לעלות לארץ ישראל, ורות אכן הצטרפה לתנועת נוער ציונית. בנובמבר 1939 היא יצאה עם קבוצת בני הנוער מאזור צ'כיה, שנכבש כתשעה חודשים קודם לכן בידי הגרמנים, הגיעה לאיטליה ומשם הפליגה לארץ ישראל.

Hebrejská učebnice – ספר לימוד לשפה העברית

כדי לסייע לתלמידים בלימוד השפה נדפסו בספר Hebrejská učebnice איורים ולצידם מילים עבריות בתעתיק לאותיות לטיניות. התעתיק משקף את ההגייה האשכנזית שהילכה בפי יהודי צ'כוסלובקיה:

הקמץ מתועתק בתנועת o, למשל במילה mito (=מיטה);
החולם מתועתק בדו־תנועה au, על דרך ההגייה של יהודים מגרמניה, למשל במילה kaus (=כוס);
התי"ו נהגית כסמ"ך, למשל במילה deles (=דלת).

עוד מופיעים בספר משפטים עבריים קצרים בתעתיק לטיני המנוסחים כשאלות וכתשובות, לדוגמה:

má babájis? hadéles vehachalaun babájis
[מה בבית? הדלת והחלון בבית]
má bachéder? hašulchon, hakisé, hoóraun, hamitó vehatanúr bachéder
[מה בחדר? השולחן, הכיסא, הארון, המיטה והתנור בחדר]

בספר נדפסו גם שמות עצם ותארים בנטיית הגופים השונים, למשל:

אני גדול, אתה גדול, הוא גדול.
אני חזקה ואת חלשה.

יהדות צ'כוסלובקיה במחצית הראשונה של המאה העשרים

יהדות צ'כוסלובקיה הייתה מן הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות במרכז אירופה; במפקד האוכלוסין של 1930 הזדהו 356,830 אזרחים במדינה כיהודים. עם עליית היטלר לשלטון גברה האנטישמיות גם בצ'כוסלובקיה. לאחר הכיבוש הגרמני של צ'כיה (שקדם לו פירוק צ'כוסלובקיה) נמלטו ממנה יהודים רבים. היהודים שנותרו בה נספו ברובם במחנות הריכוז וההשמדה.

החינוך העברי בצ'כוסלובקיה בין מלחמות העולם

בצ'כוסלובקיה פעלה רשת החינוך "תרבות", אשר הקימה בתי ספר עבריים ציוניים בארצות מזרח אירופה. מטרת "תרבות" הייתה להפיץ את הלשון העברית ואת התרבות העברית, ונוסף להקמה של בתי ספר עבריים יזמה הרשת גם קורסים ללימוד עברית והפצת ספרים עבריים. בין שתי מלחמות העולם הקימה "תרבות" בצ'כוסלובקיה שבעה בתי ספר יסודיים עבריים, גימנסיה עברית אחת בניהול ד"ר חיים קוגל וגני ילדים עבריים. מערכת החינוך העברית סייעה בהפצת הדיבור העברי, וכך למשל בשנת תרצ"ה (1934–1935) כ־4,000 מהתושבים היהודים בצ'כוסלובקיה העידו על עצמם שהם מדברים עברית.

בתחילה נתקלו בתי הספר העבריים בהתנגדויות הן מצד רבנים אדוקים הן מצד יהודים מתבוללים, אך בהדרגה זכו להצלחה. רשת "תרבות" קיבלה פניות לפתוח בתי ספר עבריים נוספים בכפרים שונים בצ'כוסלובקיה, ואף המתבוללים החלו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר העבריים. בשנת הלימודים תרצ"ד (1933–1934) למדו בגימנסיה העברית בצ'כוסלובקיה 320 תלמידים, ובשבעה בתי הספר היסודיים העבריים למדו 650 תלמידים. ממשלת צ'כוסלובקיה הכירה בבתי הספר של "תרבות", ותוכנית הלימודים בהם הותאמה לתוכנית של בתי הספר הממשלתיים. הממשל התיר ללמד בבתי הספר בעברית, אך דרש שהמורים יהיו נתיני הארץ ובעלי הכשרה מקצועית. עוד נדרשו בתי הספר לאשר את ספרי הלימוד אצל השלטונות.

בבתי הספר היסודיים למדו התלמידים דיבור, קריאה וכתיבה בעברית, דקדוק עברי, תנ"ך והיסטוריה, ועברית הייתה שפת ההוראה בכל המקצועות. בגימנסיה העמיקו התלמידים בלימודי העברית וכן למדו יצירות ספרות מימי הביניים ומהעת החדשה, היסטוריה עברית וכללית, מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, גאוגרפיה של ארץ ישראל, תנ"ך ומשנה, ציור והתעמלות.

המפעל המפואר של בתי הספר "תרבות" ושל הנחלת העברית בצ'כוסלובקיה נכחד עם הגירוש וההשמדה של הקהילה היהודית בשואה.