עוזי אורנן זיכרונו לברכה

האקדמיה ללשון העברית מבכה את לכתו של פרופ’ עוזי אורנן בשנת המאה לחייו – מבכירי הבלשנים בארץ, זקן חברי האקדמיה ללשון העברית ולוחם למען העברית.

אורנן נולד בארץ בשנת 1923, בן לאב ואם אנשי חינוך ואוהבי העברית. בגלל פעילותו בארגון האצ”ל אסרוהו הבריטים והגלוהו למחנות מעצר באפריקה. שם התחיל ללמד דקדוק עברי, ושם התגבש ספרו בעל הגישה הייחודית “דקדוק הפה והאוזן”. אחר כך פרסם מחקרים וספרים רבים, ואחד הידועים ביניהם הוא “המשפט הפשוט”.

אורנן למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים ללשון העברית, למקרא ולבלשנות כללית ושמית. בתשכ”ד הגיש את עבודת הדוקטור “הצירופים השמניים בלשון הספרות העברית החדשה”. מאז הוא נמנה עם סגל מורי החוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בתשמ”ז פרש בדרגת פרופסור מן המניין ועבר לשמש פרופסור אורח בפקולטה למדעי המחשב בטכניון בחיפה בתחום עיבוד שפות טבעיות.

באקדמיה ללשון העברית עמד עוזי אורנן בראש ועדת הפיסוק (שפעלה למן שנת תשמ”ד–1984), ובעקבות עבודת הוועדה השתנו כללי הפיסוק שינוי ניכר. הוא העלה הצעות מפליגות בתחום התעתיק ובתחום הכתיב. אף הוא היה חבר פעיל ומתמיד בוועדה למונחי סוציולוגיה שהתכנסה בחיפה והכינה מילון עתיר חלופות עבריות.

בטקס הפרֵדה ממנו נשאה דברים חברת האקדמיה ללשון העברית רות אלמגור רמון. בין השאר סיפרה: “עוזי אורנן היה חבר פעיל באקדמיה ללשון העברית, הגיע כמעט לכל ישיבה של מליאת האקדמיה, גם מרחוק וגם בשנות התשעים לחייו, בעל קול מקורי, מאיר תמיד את הדברים מנקודות מבט שלא הוארו קודם לכן, עומד על דעתו ומנמק אותה היטב, ואף שכנע לא פעם את חברי האקדמיה.”

מן הדברים שאמר במליאת האקדמיה:

“עקרונית אין מילים לועזיות שעלינו להניח ידנו מן העיסוק בהן. החשש מאי־קבלתן לא צריך להנחות אותנו. תפקידנו לעשות, לא לנחש מה עתיד להתקבל. לילד בן 8 המילה קואליציה אינה אומרת דבר; אין לה שורש עברי, אין לה משקל עברי, ולדידו היא אטומה לחלוטין.”

“אני רוצה להעיר הערה עקרונית: איננו היחידים שמחדשים מילים בעברית; יש לנו חלק גדול בחידוש מילים, אבל כל דובר הוא בעל הבית בלשונו ויכול לחדש מילים כטוב בעיניו. לכן אני חוזר על עמדתי שאיננו יכולים לאסור דבר. תפקידנו להציע וּלהמליץ.”

(על האנגלית באוניברסיטאות): “גדולי העם, גדולי המשכילים שבו, מעדיפים את השימוש באנגלית […] השאלה היא מה עושים המורים באוניברסיטאות, ומה הם תורמים לחברה שלנו. אם הם מפרסמים את דבריהם באנגלית, זה מועיל להם ומביא להם פרסום בעולם. הדבר גם מביא כבוד לעם, כמו ששחקני כדורסל שלנו מביאים כבוד לישראל בחוץ לארץ. אבל אין בכך תרומה חינוכית לציבור שלנו. […] בכך אנחנו מפסידים את פיתוח לשון המשא ומתן המדעי, ואנחנו מצווים לטפח אותה, ואנחנו מפסידים את הערך שאפשר לתת לשפה הלאומית שלנו”.

—-

צפו בריאיון שערך עימו ד”ר גבריאל בירנבאום בתאריך י”ב בסיוון תשע”ז, 6 ביוני 2017: