גלעד

גִּלְעָד (ובדרך כלל ביידוע: הַגִּלְעָד) הוא שמו של חבל ארץ הררי בעבר הירדן המזרחי.

שאלת תחומי הגלעד העסיקה את חוקרי ההיסטוריוגרפיה המקראית – אם מדובר במקום יישוב מסוים (עיר או חבל ארץ[1]) שבשמו נקרא מאוחר יותר אזור נרחב,[2] או שכבר מראשיתו היה כך כפי שמלמד השם אֶרֶץ הַגִּלְעָד (למשל בבמדבר לב, כט). מפסוקים אחדים נראה כי הגלעד עצמו היה מחולק לשני אזורים: הגלעד הדרומי (בין הנחלים ארנון ויבוק) והגלעד הצפוני (בין הנחלים יבוק וירמוך), אך חלוקה זו נסתרת מפסוקים אחרים. יש חוקרים שמזהים בתעודות אשוריות את גלעד כשם אזור שלטון.

הגלעד נזכר לראשונה בתנ"ך בסיפור בריחת יעקב מפני לבן חמִיו: יעקב מגיע עד הַר הַגִּלְעָד, אך לבן מדביק אותו, ולאחר דין ודברים הם כורתים ביניהם ברית לציון הגבול ביניהם.[3] במקום הברית מוקם גל אבנים, כלומר מצבה המורכבת מאבנים, ועל פי הפסוקים "וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד" (בראשית לא, מז). לבן הארמי מעניק למקום שם ארמי – יְגַר שָׂהֲדוּתָא – יְגַר בארמית פירושו 'ערֵמה' ושָׂהֲדוּתָא היא 'עדות',[4] ואילו יעקב מעניק למקום שם עברי – גַּלְעֵד. יש מי שסובר שהֶלחם המילים גַּל ועֵד הוא גם מקור השם גִּלְעָד (ולכל הפחות מעין מדרש שם). אחרים משערים כי השם מבוסס על השורש גלע"ד, המוכר מן הערבית במובן 'קשה ומחוספס' (וגם 'עז ואמיץ'), אולי לציון מקום הררי וסַלעי. עד ימינו נמצאים בעבר הירדן המזרחי מקומות יישוב שנושאים את השם גלעד בערבית: ג'בל ג'לעד, ח'רבת ג'לעד או ח'רבת ג'לעוד, מדרום לנחל היבוק.

הגלעד הוא צומת מרכזי בסיפור התהוותו של עם ישראל בתנ"ך. פרשת מכירת יוסף וירידתו למצרים מתחילה מקבוצת אנשים שבאה מגלעד: "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (בראשית לז, כה). ועם הכניסה לארץ הגלעד הוא אחד המקומות שבני השבטים ראובן, גד וחצי המנשה מבקשים להיאחז בו: "טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכׇל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד" (במדבר לב, כו). חוקר הלשון יחזקאל קוטשר הסביר כי הצירוף המקראי 'ערי X' אינו מכוון לערים ממש אלא ל'ארץ X', ומכאן ש'ערי הגלעד' שווה ל'ארץ הגלעד', צירוף המופיע בתנ"ך לא פעם. על התופעה הזו אפשר ללמוד לא רק מן ההקשר אלא מהשוואת פסוקים דומים דוגמת "בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב" (ירמיהו לב, מד), לעומת "וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמִן הַשְּׁפֵלָה וּמִן הָהָר וּמִן הַנֶּגֶב" (שם יז, כו).

גִּלְעָד הוא גם שמו של אדם ממשפחת מנשה שישב באזור הזה בעבר הירדן המזרחי, ולפי החוקרים מן המקורות אין לדעת שמו של מי קדם. מכאן מגיע גם שם הייחוס גִּלְעָדִי, כמו בשמות המקראיים יאיר הגלעדי, יפתח הגלעדי וברזילַי הגלעדי. בימינו לצד השם גלעד ניתן לבנים גם שם אחר הזהה לו בצלילו: גיל־עד, 'גיל' במובן 'שמחה' ו'עַד' במובן 'לעולם'.

————————————————————–

[1] שכולל שמות יישובים שבהם בא השם גלעד, היינו רָמוֹת גִּלְעָד ויָבֵשׁ גִּלְעָד.

[2] כמו בשם שומרון: בתחילה עיר בהר אפרים, ומאוחר יותר אזור גאוגרפי שכולל את כל צפון שדרת ההר המרכזית.

[3] ואומנם הגלעד היה אזור ספר שעל פי המקרא סבל לא פעם מהצקות של עמים שכנים.

[4] כמו בביטוי (על פי איוב טז, יט): שָׂהֲדִי (או: סָהֲדִי) בַּמְּרוֹמִים, היינו 'עֵדִי במרומים', 'האלוהים שבשמיים הוא עֵדי (שאני דובר אמת)'.