מילים לועזיות ותעתיק

עותמאני – כתיב והגייה

נאמר כבר בפתח הדברים: המלצתנו היא לכתוב את שם התואר בצורה הזאת: עותמאני.

ארבע מאות שנה הייתה ארץ־ישראל בשליטה של הטורקים עד שכבשוה הבריטים מידם במלחמת העולם הראשונה, בקיץ 1917. התקופה הזאת, הידועה בשמה התקופה העותמאנית, נהגית לפחות בשתי דרכים (עוֹתוֹמָנִית, עוֹתְמָנִית) ונכתבת בכתיבים מכתיבים שונים, ובהם עותומנית, עותומאנית, עותמנית, עותמאנית, עות'מנית, עות'מאנית.[1]

שם התואר משמש לא רק בכתבי היסטוריונים, אלא גם בכתיבה המשפטית ובחוקי מדינת ישראל, שהתבססו בתחילתם גם על החקיקה העותמאנית.

על כן נשאלנו לא פעם כיצד יש לכתוב את שם התואר. כך למשל הממונה על האגודות העותמאניות ברשות התאגידים כתבה לנו שעורך הדין מאיר לניאדו ערך ותרגם בשנת תרפ"ט (1929) את "קֹבץ החֻקים העותומנים הנוהגים בארץ ישראל", ובו גם 'החוק העותומני על האגודות' משנת 1909; בדוח מבקר המדינה (67ב) משנת 2017 נכתב עות'מאני; ואילו בהחלטת הממשלה 3662 משנת 2018 הוחלט על "ריכוז הסמכויות לפי החוק העותומאני על האגודות במשרד המשפטים".

מדובר בשם טורקי שהתגלגל לשפות שונות, ובהן עברית, אך מקורו בערבית (عثمان).[2] השאלה כיצד לכותבו או לתעתקו בעברית נגזרת מן השאלה מאיזו שפה מתעתקים ומאיזו תקופה.

על פי הערבית וכללי התעתיק מערבית יש לתעתק עות'מאני. ואולם כידוע בטורקית (ובשפות אירופה) אין עי"ן. לכן לפי הטורקית של ימינו היינו מתעתקים אוסמני (ההגה th הפך ל־s; כך למשל גם בגרמנית של ימינו Osmanisch); ולפי האנגלית או הצרפתית אוטומני (Ottoman). התנועה o שלפני ה־m (או המ"ם בעברית) הייתה נפוצה בעבר בשפות אירופיות נוספות (למשל בגרמנית היה ottomanisch), ולפי המידע הניתן במילון אוקספורד האנגלי, אפשר כבר למוצאהּ בלטינית של המאה ה־16. ואומנם בעיתונות העברית הכתיב בווי"ו (עותומני) רווח מן הכתיב בלעדיה (עותמני) גם בתקופת שלטון הטורקים בארץ וגם אחריה במאה העשרים, אך נראה שכתיב זה הולך ומצטמצם בשנים האחרונות.

אם כן האפשרויות רבות. דבר אחד ברור: האות הראשונה בשם בעברית היא עי"ן – לפי הערבית. אם כך אפשר לתעתק את השם כולו לפי הערבית (עות'מאני), ואומנם הכתיב הזה רווח מאוד בימינו. עם זאת מאחר שמדובר בשם היסטורי והכתיב בגרש לא נדרש בעבר,[3] אפשר בהחלט להניח לו להיכתב בלי הגרש (עותמאני). המוסיף לכותבו בכתיבים שנהגו באותה התקופה – עותומני או עותמני – כפי שנכתב גם למשל בחוק משנת 1909 על האגודות – אינו שוגה,[4] אבל המלצתנו היא עותמאני, והמהדרין יכתבו עות'מאני.

————————————————————–

[1] גם הכתיב אוטומני שימש בעבר מעט מאוד.

[2] עות'מאן הראשון, שחי במאה ה־13–14, היה מייסד השושלת העות'מאנית.

[3] כללי התעתיק החדשים של האקדמיה שבהם נקבע התעתיק ת' לאות ث בערבית התקבלו בשנת 2006. התעתיק החדש החליף את זה שהתקבל בשנת 1990, ולפיו הייתה אמורה אות זו להיות מתועתקת בתי"ו שסימן רפה מעליה.

[4] את הכתיב באל"ף אפשר למצוא רק מעט מאוד לפני מאה שנה ויותר.​