קריינא דאיגרתא: האקדמיה ולשון הקריינים

אקדם 69, טבת תשפ"ב – דצמבר 2021

הדברים המובאים כאן נאמרו במעמד ההוקרה לקרייני ישראל, בישיבת מליאת האקדמיה ביום י”א בתמוז תשפ”א (21 ביוני 2021). רות אלמגור־רמון הייתה יועצת הלשון ברשות השידור ובתאגיד השידור “כאן” מטעם האקדמיה עד סוף 2020. בסיוון תשפ”א נבחרה לחברה באקדמיה ללשון העברית. 

התרגשות כפולה ומכופלת מציפה אותי היום, האחת לרגל התכנסות ההוקרה לקריין העברי, והשנייה עם הצטרפותי למליאת האקדמיה ללשון העברית. תודה לכם, חברי המליאה, על האמון המפחיד שאתם נותנים בי. אשתדל מאוד להצדיק אותו.

מעגל אישי רב־שנים אני סוגרת כאן, מיום שהִציע לי מורי היקר והאהוב פרופ’ זאב בן־חיים, הנשיא השני של האקדמיה, להצטרף לעובדי מפעל המילון ההיסטורי שעמד בראשו. המפעל היה אז כבן עשר שנים. המילון ההיסטורי היה אחד הגופים הראשונים בארץ, בכל התחומים, שהשתמשו בהם בְּמחשב. בכל גבעת רם היה אז מחשב אחד ואיש המחשב של המילון ההיסטורי היה מתרוצץ בין אותו חדר באוניברסיטה ובין בניין האקדמיה, ובידו קופסאות ענקיות של כרטיסים מנוקבים בשלל צבעים.

המחשב פלט נתונים, ובהם נתונים סטטיסטיים, ובן־חיים ייעד לי את תפקיד אשת הסטטיסטיקה של המילון. עד היום מעיק עליי מצפוני, על שהנחלתי לו אכזבה גדולה. אף על פי כן נשארתי עובדת המילון, והעבודה המרתקת קירבה אותי לטקסטים עבריים מכל התקופות. כך החלה להיסלל דרכי, ההולכת ונסללת לשמחתי עד היום, לאחר שאבא בנדויד היקר – יועץ הלשון של קול ישראל אז – ראה בקרבה למקורות יתרון בייעוץ הלשון.

בעת ההיא הייתי מביטה בהערצה רבה לעבר אולם המליאה, שבו היו מתכנסים גדולי הבלשנים וּגדולי הסופרים ואנשי הרוח ודנים בעתידה של הלשון העברית, וכמובן גם בעברה. לימים, או לשנים, זכיתי לשבת בקצה האולם, עם חבריי, יועציי, אנשי המזכירות המדעית, להאזין לַדיונים שהתנהלו בִּתחום החי”ת המכובדת הזאת, ואף להעיר הערות שנבעו מניסְיון עבודתי. והינה עכשיו אתכבד ואשב בחי”ת גופהּ. אין ספק שאיהָנה, ואני מקווה שגם אועיל.

ואשר לאנשי המזכירות המדעית: בכל שנותיי בייעוץ הלשון הם היו לעזר עצום, יום יום, לעמיתיי היועצים ולי. משיבים, מעדכנים, בודקים, מתייעצים, והכול ברוח טובה, בחוכמה ובסבלנות.

עד כאן האקדמיה, ומכאן – הקריינים: זמן רב לפני שנתמניתי יועצת לשון בטלוויזיה, לפני כחמישים שנה, הייתה בי הערצה גדולה לקרייני הרדיו: לקולות, לחיתוך הדיבור, להגייה – ולעברית. לאחר בחינת הבגרות בלשון חשבתי שאני יודעת דקדוק עברי על בוריו, שלא כמו היום, שאני יודעת שאינני יודעת. וכשהייתי חיילת בתזמורת צה”ל, בעיצומן של חזרות למצעד יום העצמאות, העזתי להעיר לאחד הקריינים שהתאמנו בּהגשת המצעד: סליחה, אמרתי לו, צורת הרבים של חַיִל היא חֲיָלות, ולא חֵילות. אני מקווה שהקריין לא שמע בקולי, כי לימים גיליתי שחֵילות היא צורה תקינה לפי החלטת האקדמיה, והרי היא גם הנוהגת בדיבור.

מבחן הקול, שחרץ אז את גורל ההשתתפות בקורס הקריינים האגדי בקול ישראל, היה גם מבחן בהשכלה כללית ובעברית, והקריינים הוותיקים היושבים פה עימנו עברו אותו, ואחר כך התאמנו בלשון השידור חודשים רבים אצל אבא בנדויד המופלא, ולמדו הגייה מדויקת של אותיות השימוש, פעלים ושמות, ואף דרכי ניסוח. הָרֶגל, אמר להם בנדויד, מינהּ נקבה, הנעל – אף היא נקבה, ומה שביניהן – הגרב – זכר.

הקריינים בכל הדורות הם הזרוע המבצעת של החלטות האקדמיה בתחום הדקדוק ובתחום המינוח. הם נאמנים להחלטות ומכבדים אותן, וכשביצוען בוקע מפיהם, בחיתוך הדיבור שלהם ובקולם הנשמע היטב מחדר לחדר, הרי החלטות האקדמיה מיוצגות במקבילה הקולית של “שחור על גבי לבן”, בגוֹפָן ערב לכל אוזן.

במובן הזה, ולא רק בו, אתם, הקריינים, מקיימים את האמרה התלמודית, עם ההתאמות הדרושות לימינו ולענייננו: “קריינא דאיגרתא איהו להווי פרוונקא”. הסבר קצר למי שארמית בבלית איננה שפת אימו או שפת תלמודו: קריינא, בארמית, דומה מאוד לקריין שלנו: הקורא בציבור, קורא בקול; קריינא דאיגרתא: מי שמשמיע את הדברים הכתובים. פרוונקא היא מילה פרסית או משפה איראנית אחרת, שמשמעה מוציא אל הפועל, שליח. בגמרא המשמעות היא שמי שמציע את הדבר עליו מוטלת המשימה, הביצוע. אבל בהתאמה קלה לענייננו: הקריין הטוב והמקצועי הוא השליח לפרסום הדברים – הן מצד התוכן הן מצד הבהירות, הן מצד האסתטיקה הן מצד הלשון. וכאן נקודת המגע החשובה בין האקדמיה ובין הקריינים המקצועיים: כשם שהם שליחים להעברה אמינה של תוכן הדברים, בבהירות מרבית, בהדגשות הנכונות, כך הם שליחים של הלשון התקינה, שמהדהדות ממנה רוח המקורות ורוח החלטות האקדמיה.

הצד הקשה לקריינים, בעיקר קרייני החדשות, הוא ההקלות. בכל פעם שהאקדמיה מקילה, ובדרך כלל מכשירה צורה שכיחה בקרב הדוברים ונדירה בפי הקריינים, הם מתקשים, כאילו ניטל מהם ייחודם המקצועי: רופאַת ילדים שהוכשרה לצד רופֵאת ילדים, יְריד שהיה ליָריד, הגולָל שנסתם, לצד הגולֵל, וכמוהו השובָר והסורָג, וגם מֵחַ העצם שירש את מוח העצם שהקפידו בו כל כך. כל אלה קשים להם, ונוחות להם הצורות שלמדו להדר בהן.

“הגיעה לידיו מעטפה ובה אבָקה לבנה”, קרא דן כנר במהדורת חדשות בימי האנטרקס. וכשאמרתי לו: דני, אתה יכול לומר אבְקה, הוא השיב: אני יודע, אבל אני מעדיף לומר אבָקה.

קריין שיכין לשידור קטע ספרות, מוזיקה או מדע מדויק, יבדוק כל מילה מסופקת במילון, או היום באתר האקדמיה. וצריך לשבח כאן בכל פה את האתר הנפלא והידידותי לכל נפש. אבל כשקריין מתלבט, פעמים רבות גם יועץ הלשון מתלבט, ומי מושיע? אנשי המזכירות המדעית, המסייעים לנו בחוכמה וביעילות גם כשמהדורת החדשות נושפת בעורפנו, ורבים מכם, חברי המליאה המלומדים, בעצה טובה או בעיון בכתביכם.

לצער כולנו, כפי שכבר אמרו לפניי, הקריינות בעת האחרונה מתרופפת מעט, והגבול בינה ובין הגשה מתערפל. לכן חשובה ומרגשת כל כך יוזמתה של האקדמיה ללשון העברית לזמן יחד קריינים מכל הדורות עם חברי המליאה ועם אנשי המזכירות המדעית, לאירוע ההוקרה לקריין העברי.

אני מקווה שההתכנסות הזאת, נוסף על ערכה הרגשי הרב, יהיה לה גם ערך תוכני, ופרסומה בכלי התקשורת יתרום להאדרת שמם ומעמדם של קרייני ישראל.