איך נשמור על המבטא המזרחי הצח?

מכתב של הורים לתלמידים יוצאי תימן אל נשיא ועד הלשון (1938)

“לצערנו הרב מבטא התלמידים איננו עוד אותו המבטא המזרחי הצח, הוא כבר התבולל בתוך בליל המבטא העלג של השוק.”

מכתב בעברית צחה שהתקבל במשרדי ועד הלשון העברית בשבט תרצ”ח (1938) פותח צוהר לסוגיה שהעסיקה רבות את יוצאי תימן בארץ ישראל: כיצד יצליחו לשמור ולשמר את מורשתם ואת הגייתם העברית הצחה בקרב ילדיהם בחברה המעורבת של ארץ ישראל.

את הפנייה הממוענת לפרופ’ דוד ילין, נשיא ועד הלשון, כתבו בעברית משובחת חברי “ועד ההורים לת”ת [תלמוד תורה] לתימנים בתל־אביב ויפו”. הם פותחים בתיאור הידיעה המצוינת של תלמידי בית הספר בתחום הכתיב בעבר, כאשר הקפידו על המבטא התימני:

[…] במשך כל שנות קיומו לא עמדה בבית ספר זה מעולם שאלת הכתיב, לנו שהמבטא התימני ידוע בצחותו בין המבטאים האחרים, אין בו טשטוש במבטא האותיות ולכל אות ואות יש המבטא המיוחד שלה […] ומאליו יצא שהתלמידים כתבו עברית נכונה כבר בהיותם בכתה ג’ או ד’. “הכתבות” ואמונים בכתב עברי שבתי הספר של עדות אחרות הקדישו להם חלק הגון מתכנית הלמודים לא ידע בית ספרנו מעולם. צרת הכתיב לא עמדה אצלינו על הפרק.

אבל כל זה השתנה:

כל זה היה לשעבר. עתה נשתנו פני הדברים […] נערים תימנים מבטן ומלידה אינם מוכשרים עוד לבטא כמה אותיות במבטאן הנכון, שאבותיהם ואבות אבותיהם לא ידעו כל קושי בבטויים. זוהי העובדה המרה כיום. ומה שמדאיב ביותר הוא שהילדים עצמם אינם מרגישים בקלקול זה. אלא להיפך, חושבים הם את מבטא השוק למתוקן, ואת מבטאם הצח למעוות. ויש כאלה שבכונה עוזבים את מבטא הע’ והח’ המזרחי המצלצל ומאמצים את עצמם לבטא אותם במבטא הצורם של הרחוב.

הכותבים אינם נמנעים גם מלשון אירונית:

בית ספרנו עתה איננו נופל בנידון זה משאר בתי הספר גם בו הפכה שאלת הכתיב לשאלה בוערת. והתלמיד שלנו ברוך השם אף הוא אינו נבדל במאומה מחברו האשכנזי, ואינו מוציא מתחת ידו שום חבור או הכתבה בלי עשרות שגיאות.”

ההורים חקרו ומצאו מה סיבת הקלקול:

חפשנו ומצאנו שמקור הרעה הוא בבית הספר שלנו […] חלק מהמורים שלנו, ובפרט אלה יוצאי עדתנו אינם מתאמצים בנידון זה להסביר לילד שמבטאו היסודי הוא הנכון ולא מבטא השוק הקלוקל, והם עצמם אינם משתדלים לדבר במבטא צח למרות שיש בכחם לעשות זאת, ואם הילד רואה שמוריו בני עדתו אינם שמים לב לזה ואינם מקפידים על המבטא, למה לו איפוא להיות טוב ממוריו?

לכן הם פונים לנשיא ועד הלשון ומבקשים ממנו –

[…] לתמוך ברעיוננו, ולפנות בשם “ועד הלשון” אל חבר המורים שלנו לשמור עד כמה שאפשר על המבטא הטהור, ולהגדיר להם בדיוק את מבטאן הנכון של כמה מהאותיות העבריות שיש טשטוש בבטוין כגון: ק’, כ’; ט’, ת’; ו’, ב’, וכו’. כי למה לנו לבזבז זמן ומרץ לבטלה על למוד הכתיב לילדינו בשעה שאנו יכולים לתקן זאת בנקל על ידי מבטא נכון, שגם מורינו וילדינו מוכשרים לדבר בו מטבעם.

ועד הלשון העברית התחבט אף הוא באותן שנים במידת יכולתו לקבוע ולהשריש הגייה עברית תקנית, התשובה שנשלחה לוועד ההורים הייתה כי מכתבם שעוסק בשאלת השתבשות המבטא בפי ילדי התימנים, הועבר בתור “חומר לדיון” לוועדה שעוסקת בשאלת המבטא.