אירנה גרבל – החברה הראשונה באקדמיה

האישה הראשונה שנבחרה לחברת האקדמיה (חברה־יועצת, ליתר דיוק), אירנה (לאה) גרבל (Irene Garbell), נולדה במוסקווה בכ"א אייר תרס"א (10 במאי 1901). אביה היה בוגר לימודי משפטים ובעל מעמד "סוחר של הגילדה הראשונה", מה שהקנה לו רשות לגור במוסקווה מחוץ ל"תחום המושב" ברוסיה הצארית. אירנה (אירינה אז) למדה בגימנסיה, עד שבשנת 1918 המשפחה ברחה לגרמניה מפרעות המהפכה. שם, בגרמניה, נפטר אביה. אימה, פלורה פייטלברג, המשיכה ללוות את בתה ולהיות איתה בכל חייה בכל המדינות. בשנת 1925 נישאה גרבל לאלכסנדר חנוך, אף הוא יהודי מרוסיה, חוקר יפן, ממייסדי חברת גרמניה-יפן. בשנת 1928 הם נפרדו, ועד שנת 1930 אירנה חתמה את עבודותיה "Irene Chanoch".[1]

אירנה למדה באוניברסיטת היידלברג משפטים ופילולוגיה שמית, ובשנת 1923 – והיא בת 22 – הגישה את עבודת הדוקטור הראשונה שלה "דיני מתנה במשפט העברי". עבודות דוקטור במשפטים שהגישו נשים בזמן ההוא היו מעטות, ובלימודי היהדות – מעטות עוד יותר. עד כמה שיכולתי לבדוק, היא הייתה האישה היחידה ששילבה במחקרה בין תחום המשפט למדעי היהדות.

אבל גרבל לא נחה: בשנת 1925 היא פנתה ללימודי השפות השמיות באוניברסיטת ברלין, ובזמן קצר שכללה את ידיעותיה עד כדי כך שהחלה ללמד שם ערבית. כאשר ש"ד גויטיין נקלע לשיעור בערבית מדוברת באוניברסיטת ברלין, הוא חשב שהמורה הצעירה היא ערבייה – עד שהיא הציגה את עצמה. בשנת 1930 הגישה גרבל את עבודת הדוקטור השנייה: "השפעות של שפות זרות על העברית החדשה".[2] העבודה הראויה להערכה על עומק הניתוח ועל היקף הנושאים: תורת ההגה, תחביר, אוצר המילים, שאילת מילים ושאילת משמעות, התפתחות פנימית של מבנים תחביריים והרחבת שימושם של מבנים קיימים; בסוף העבודה הובאה רשימה גדולה של מקרי ההשפעה לפי נושאים. זה המחקר הראשון של השפעת שפות זרות על התפתחות העברית החדשה, וחבל שכמעט לא הפנו אל מחקר זה.[3]

באותן השנים גרבל כתבה (בשם המשפחה Chanoch) ערכים לאנציקלופדיה יודאיקה (Encyclopaedia Judaica, 1928–1934) שיצאה בברלין.[4]

בשנת 1929 אירנה ואימה עלו ארצה. למזלן הן הקדימו את הגל הגדול של עולים מגרמניה, ואירנה מצאה עבודה של מורה לעברית ולערבית בבית ספר, ואחר כך בסמינרים למורים.

באותה תקופה פנתה הסקרנות המדעית של גרבל לכיוון אחר: היא נעשתה למומחית, ולימים –למומחית המובילה, לפונטיקה ולפונולוגיה של שפות שמיות חיות ולמסורות הלשון של עדות ישראל. היא התמחתה ברישום מסורות לשון עבריות ולהגים שמיים מפי דובריהם. בשנת 1937 היא נסעה (בסיועם של שמואל אייזנשטדט, מזכיר ועד הלשון, ושל הוגו ברגמן, מזכיר האוניברסיטה העברית) לסוריה כדי להאזין לדיבורם של יהודי כורדיסטאן.[5] היא ניחנה ביכולת נדירה – שרק פונטיקאים מעטים ניחנו בה – גם להבחין בצלילים, גם לרשום אותם במדויק וגם לתאר את הממצאים תיאור מדעי. הבלשן הדגול רומן יעקובסון אמר עליה שהיא מן החוקרים המעולים בתחום הפונטיקה והפונולוגיה של השפות השמיות, ואף שיבח אותה על הידע הנרחב שלה בבלשנות כללית.

גרבל פרסמה מאמרים רבים בכתבי עת בין־לאומיים ובכתב העת 'לשוננו' על הגיית יהודי ספרד, על המסורת הטברנית, על חלוקת התנועות אצל מדקדקים יהודיים, על ההגיים בכנענית ובאוגריתית ועל לשונות יהודיים. ספרה הגדול The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Persian Azerbaijan: Linguistic Analysis and Folkloristic Texts יצא לאור בשנת 1965, כשנה לפני מותה. משנת 1949 לימדה גרבל ארמית מדוברת וטורקית באוניברסיטה העברית. במסגרת עבודתה היא פרסמה את הספר "מבטא עברי" בשתי מהדורות.[6]

בד בבד עם ההוראה עסקה גרבל בעריכה ספרותית של תרגומים מגרמנית ומשוודית. כך למשל ספריו של אריך קסטנר הגיעו לקורא הישראלי בסיועה.[7]

שאיפתה לדעת שפות חיות הייתה גדולה: בשנות השישים של חייה היא התחילה ללמוד הונגרית, ולדבריה התביישה שעדיין אינה יודעת אמהרית. היא אף ביקשה מעוזי אורנן ללמד אותה דקדוק גנרטיבי. יחזקאל קוטשר, שלמד ממנה, התפלא שרק בשנת 1964 היא זכתה למשרת פרופסור באוניברסיטה העברית, ותלה זאת בצניעותה.

בשנת תשי"ז (1957) נבחרה אירנה גרבל כחברה־יועצת באקדמיה ללשון העברית – האישה הראשונה בקרב חברי האקדמיה (שנתיים אחריה נבחרה גם לאה גולדברג לחברה־יועצת). בזמן הדיונים במליאת האקדמיה על רופרמת הכתיב, בשנת תשכ"ב (1962), הייתה במתנגדים לשיטת הניקוד החלקי והנהגת שתי שיטות ניקוד מקבילות באומרה כי "העולים החדשים יתקשו גם אם נביא ו"ו חלומה או שרוקה".[8] עוד היא אמרה ש"אין הדקדוק קשה יותר מן המתמטיקה, אלא שאין לנו עדיין שיטות לימוד משוכללות, לרוב עדיין מלמדים לפי שיטת בן־זאב [מהמאה התשע עשרה]. לימדתי עשרות שנים דקדוק ולא נתקלתי בקשיים מיוחדים".[9]

אירנה גרבל גרה כל חייה עם אימה. מות האם הקשישה היה לה מכה קשה, והיא נפטרה כמה חודשים אחריה – בח' בסיוון תשכ"ו (27 במאי 1966).‏

הדברים מבוססים על דברי הספד של פרופ' יחזקאל קוטשר על פרופ' גרבל שנישאו במליאת האקדמיה ללשון העברית בישיבה עד ביום כ"ז בסיוון תשכ"ו (זיכרונות האקדמיה יג [תשכ"ו], עמ' 70–72) ועל מקורות נוספים.

_________________________________________________________

[1]  https://viaf.org/processed/J9U%7C987007301544705171. Access 17.06.2020

[2]  Chanoch (Garbell), Irene. Fremdschprachliche Einfluesse in modernen Hebraeish. Berlin, 1930.

[3] הפניה אחת מצאתי בכתב העת 'לשוננו' במאמרה של רוני הנקין, "כינויי רמז משווים ושימושם לדירוג", לשוננו נח (תשנ"ה), עמ' 139.

[4] Encyclopaedia Judaica. Berlin: Eschkol, 1929. v.3, p. VIII

[5] תכתובת של ועד הלשון העברית, ארכיון האקדמיה ללשון העברית.

[6] א' גרבל, המבטא העברי (ראשי פרקים), ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1955; 1958

[7] קטלוג הספרייה הלאומית.

[8] זיכרונות האקדמיה ט (תשכ"ב), ישיבה נא, עמ' 114.

[9] זיכרונות האקדמיה ט (תשכ"ב), ישיבה נא, עמ' 114.