מטבע לשון בכל יום. חבר מרעים.

חבר מרעים

הצירוף חֶבֶר מרֵעִים מורכב משתי מילים מקראיות, אך הצירוף עצמו מתועד לראשונה במאגרי המילון ההיסטורי רק מאמצע המאה ה־19, בכתביו של אברהם מאפו.

נשאלנו אם הצירוף מכוון לחבורת אנשים חיובית או שלילית, והתשובה איננה חד־משמעית משום שלמילה מרֵעִים, צורת הרבים של מרע, שתי משמעויות שונות ביַצגהּ שתי מילים שונות: באחת המ"ם בשווא ומשמעותה שלילית ובשנית בצירי ומשמעותה חיובית. ואולם לרוב תהיה המשמעות שלילית.

מְרֵעִים

מֵרַע (או מֵרֵעַ) – מן השורש רע"ע (שורש המילים רַע, רֹעַ) היא צורת הבינוני של בניין הפעיל, הבניין הגורם. המֵרע הוא הפכו של המיטיב, הוא הגורם רע לאחר, כלומר הוא רשע. כך למשל נאמר על העם בממלכת ישראל "כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה" (ישעיהו ט, טז).

צורת הרבים מְרֵעִים (מ"ם בשווא!)[1] מצויה במקרא לא מעט: גם לעצמה, כגון "מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים, מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים צד, טז), "סוּרוּ מִמֶּנִּי מְרֵעִים" (קיט, קטו), וגם כחלק מצירוף, כגון בֵּית מְרֵעִים (ישעיהו לא, ב); ואולי ידוע מכול הוא הצירוף זֶרַע מְרֵעִים מתחילת נבואת ישעיהו: "הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן, זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים" וגו' (א, ד). המְרֵעים הללו מסתובבים – לפי מזמורי תהלים – בחבורות ומכונים עֲדַת מְרֵעִים (כב, יז), קְהַל מְרֵעִים (כו, ה) וסוֹד מְרֵעִים (סד, ג; סוֹד כאן הוא 'קהל').

הצירוף החדש והשלילי חֶבֶר מְרֵעִים משתלב עימם היטב, והוא משמש כאמור אצל אברהם מאפו – בחיבורו "עיט צבוע" (1857): "כִּי שְׁמָרֵךְ אֵל מֵחֶבֶר מְרֵעִים" ואחר כך ב"אשמת שֹמרון" (1865): "ויהי בלכתי בדרכי ציון, והנה עָמרִי כנמר על דרך אשור עם חבר מרעים האורבים לצעדי ההולכים ירושלימה". אחר כך נמצָאֶנּוּ גם אצל סופרים אחרים מתקופת ההשכלה, כגון קלמן שולמן ב"דברי ימי עולם", ובעיתונים העבריים מהרבע האחרון של המאה ה־19 ואילך. כך למשל בידיעה בעיתון "הצפירה" מ־24 בפברואר 1880 אנו קוראים על שמועה שהגיעה מפטרסבורג כי "בני חבר מרעים וחרשי משחית הוסיפו לעשות המזִמתה, ויטמינו פחים ומוקשי מות לרגלי הוד אדוננו הקיסר החסיד יר"ה" [= ירום הודו]; וב"המליץ" מ־30 במאי 1882 בידיעה מפלך שֶדליץ שבמזרח פולין נכתב "ויתלקטו אליו [אל איכר שיכור] חבר מרעים ויאמרו לפרוע פרעות בישראל".

מֵרֵעִים

ואולם מֵרֵעִים (מ"ם בצירי!) הם 'רֵעים', 'ידידים'. המילה משמשת פעם אחת בצורת רבים בסיפור שמשון בספר שופטים: "וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים וַיִּהְיוּ אִתּוֹ" (יד, יא; אלה המרעים ששמשון חד להם את חידתו המפורסמת), ופעמים אחרות ביחיד, למשל: "וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן לְמֵרֵעֵהוּ אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ" [רֵעָה כאן הוא פועל משורש רע"י בבניין פיעל]; "וַיֹּאמֶר… הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּ" (שמואל ב ג, ח). אם כן המילים רֵעַ, רֵעֶה, מֵרע הן פחות או יותר נרדפות, ואצל אותו סופר דגול, אברהם מאפו, אנו מוצאים את הצירוף חֶבֶר מֵרֵעִים במשמעות חיובית – הפעם בחיבורו המוקדם יותר "אהבת ציון" (1853): "עבר נשף החרדה, נהפך לילה על חבר המרעים". כך גם בידיעה מ־10 בינואר 1861 ממינסק אפשר לקרוא ב"המליץ" כי "חבר מרעים עלומי ימים… כרתו ברית יחדו ליעד מועד בכל יום ללמוד הש"ס". המילה מֵרעים משמשת במשמעה החיובי גם בצירוף מסיבת מרעים או סעודת מרעים.

* * *

אך נראה כי בצירוף חבר מרֵעים גבר עוד במאה התשע־עשרה ובוודאי במהלך המאה העשרים המובן השלילי. פעמים רבות יימצא הצירוף בנטייה, כגון 'פלוני וחבר מרֵעיו' או 'פלונית וחבר מרֵעיה', וההקשר כאמור שלילי, כמו בחיבורו של זאב יעבץ (חבר ועד הלשון) "ספר תולדות ישראל": "המחרחר וחֶבֶר מרֵעָיו" או בכתבה על מצב העניינים באוסטרייה ב"המליץ" ב־25 ביולי 1895, שבה מסופר על היהודים המצפים להגנה מן הממשלה מפני האנטישמים ונמתחת עליהם ביקורת: "מה עשו היהודים לנפשם בכל הימים הרבים ההם, מאז החלו ליגער [שם פרטי] וחבר מרעיו לרדוף אותם בלי חשׂך? במה הראו הם לדעת, כי גם ידם לא תִכון עם האנטיסימיסטים?"; ובימינו אפשר למצוא דוגמאות כמו 'הדיקטטור וחבר מרעיו', 'העבריין וחבר מרעיו' וכמובן דמויות שליליות אחרות.

אם כן נראה שבשימוש 'פלוני וחבר מרעיו', 'פלונית וחבר מרעיה' חוברות שתי המשמעויות של 'מרֵעים': חבריהם של פלוני או פלונית שהם גם רעים.

* * *

חֶבֶר

כאמור גם המילה חֶבֶר היא מילה מקראית, ומשמעה 'חבורה', 'קבוצה', 'קהילה', כמו חֶבֶר כֹּהֲנִים בהושע ו, ט. המילה חֶבֶר משמשת הרבה במטבעות החשמונאים, כגון במטבעות יהוחנן הורקנוס הראשון: "יהוחנן הכהן הגדול (ו)חבר היהודים" או "יהוחנן הכהן הגדול ראש חבר היהודים". הצירוף חבר היהודים (או ראש חבר היהודים) אינו מוכר אלא מן המטבעות, ונחלקו הדעות על מובנו: יש סוברים שחבר היהודים הוא כינוי לכל קהילת היהודים, ואחרים סבורים שמדובר במוסד עליון כלשהו, אולי הסנהדרין (י' משורר, אוצר מטבעות היהודים, ירושלים תשנ"ח, עמ' 36).

 

__________________________

[1] הערה: לפי כללי הכתיב המלא יש לכתוב את המילה מְרֵעִים ביו"ד (לציון תשלום דגש): מריעים.