תוצאות הצבעת הציבור במיזם בחירת המילה האהובה ומילת השנה

לכבוד יום העברית תשפ"א האקדמיה ללשון העברית מפרסמת
את תוצאות ההצבעה על מילת השנה ועל המילים האהובות:
מילת השנה – מָטוֹשׁ, המילה האהובה – אִמָּא,
המילה המצחיקה – פופיק, ומילת העגה שאי אפשר בלעדיה – סבבה.

אחד המיזמים המרכזיים של יום העברית בשנת תשפ"א הוא מיזם המילה האהובה.

האקדמיה ללשון העברית פנתה אל הציבור הרחב וביקשה הצעות למילים אהובות. הציבור נענה בשמחה והתקבלו הצעות רבות וסיפורים מעניינים.

בהמשך פרסמה האקדמיה את המילים לבחירת הציבור בשש קטגוריות, והציבור הוזמן להצביע על המילה המועדפת בכל אחת מהן.

אלפים רבים השתתפו בהצבעה על המילים האהובות. בכמה מן הקטגוריות הייתה תחרות צמודה בין המילים המובילות.

הינה המילים שנבחרו במקום הראשון בכל אחת מן הקטגוריות:

  • המילה האהובה: אִמָּא. במקום השני אהבה ובמקום השלישי משפחה.
  • מילת השנה: מָטוֹשׁ. במקומות השני והשלישי מסכה ובידוד.
  • מילת העגה שאי אפשר בלעדיה: סבבה. במקום השני והשלישי יאללה ותכלס.
  • המילה המצחיקה: פּוּפִּיק. אחריה המילים גוּמץ וזרבובית.
  • החידוש האהוב: צַהֲלוּלִים (קולות "קולולו"). אחריו הֶסְכֵּת (פודקאסט) וחמרמורת (הנגאובר).
  • המילה הנדירה האהובה: אוֹרְלוֹגִין. אחריה שְׁדֵמָה ואשמורת.

* * *

ומה יש לנו לספר לכם על המילים האהובות שבחרתם?

המילה האהובה: אִמָּא

בספרים, בשירים וגם בתנ"ך אנחנו פוגשים את המילים אֵם ואָב, אבל בפנייה אל הורינו אנו קוראים להם אִמָּא ואַבָּא. מניין הצורות האלה? הן בעצם הצורות ארמיות בסיומת היידוע הארמית. כבר בתקופת חז"ל השתמשו בצורות אלו במשמעות 'אימי', 'אבי'. חכמי התלמוד שואלים עד מתי ילד נחשב קטן, ורבי יוחנן משיב: "כל שהוא ניעור משנתו וקורא אימא" – כלומר כל זמן שהילד עדיין מתעורר בלילות וקורא "אימא". בדיוק כמו היום.

מילת השנה: מָטוֹשׁ

בשנה החולפת זכו רבים מאיתנו להכיר מקרוב את המָטוֹשׁ, מקלון שבקצהו צמר גפן שמשמש את אנשי הרפואה והמעבדה ללקיחת דגימות. המילה מָטוֹשׁ (וברבים: מְטוֹשִׁים) חודשה על פי הפועל טָשׁ שמשמעו 'שפשף'. מקור הפועל בלשון חז"ל, והוא קרוב אל טִשְׁטֵשׁ. המונח מָטוֹשׁ מתועד ברשימת מונחים ברפואה שפרסם ועד הלשון בשנת תרצ"ט (1939), והוא בא כנגד המונח הלועזי אַפְּלִיקָטוֹר (applicator), ובימינו תמורת swab.

מילת העגה שאי אפשר בלעדיה: סבבה

מקורה של מילת העגה השגורה סבבה הוא בערבית, ככל הנראה מן המילה صَبَابَة (סַ'בַּאבַּה), ומשמעותה 'אהבה עזה', 'ערגה', ובלשון הדיבור 'מצוין'.‍‍‍‍‍‍‍‍ בקרב דוברי העברית בימינו התרחבו השימושים בה מאוד, ובין השאר היא תחליף למילה הוותיקה 'בסדר'.

המילה המצחיקה: פּוּפִּיק

פּוּפִּיק – הכינוי שרבים מכנים בו את הטבור – איננה סתם מצחיקה, היא התגלגלה ללשוננו מן  היידיש, וזו עצמה שאלה אותה מלשונות סלוויות. המילה העברית טַבּוּר מופיעה כבר בתנ"ך, אבל רק בצירוף "טַבּוּר הָאָרֶץ" במשמעות 'מרכז הארץ'.

החידוש האהוב: צַהֲלוּלִים

צַהֲלוּלִים הם קולות השמחה המקובלים באירועים ובשמחות בקרב עדות המזרח (בערבית: זר'רדה, זר'אריד). במילה צהלולים משולבים צְהָלוֹת – קולות שמחה, עם הִלּוּלִים – מילה מן המקרא שפירושה המקובל הוא חג של שמחה והיא קרובה למילה הילולה שחדרה ללשוננו מן הארמית. המילה צהלולים אף מזכירה בצליליה את הקול "לוּ־לוּ־לוּ". את המילה צהלולים הציע לאקדמיה המוזיקאי חיים אוליאל, והיא אושרה בשנת תשס"א (2001).

המילה הנדירה האהובה: אוֹרְלוֹגִין

אוֹרְלוֹגִין הוא שעון, ובהשפעת סופרי העברית הוא מצטייר בעיני רוחם של רבים כשעון מטוטלת גדול, עתיק ומעוצב. המילה אורלוגין מופיעה בספרות חז"ל: "למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אורלוגין והיה מביט בה ויודע איזו שעה של יום", ולמען האמת גם היא מילה שאולה, מן המילה היוונית ὡρολόγιον (באותיות לטיניות horologion, במשמעות 'מורה שעות').